מדור מאמרים

החכם והחסיד המסילת ישרים מביא בהקדמתו סיפור מעניין על חכם אחד שהיה גר בקרבת חסידים, כנראה חכם שהמסילת ישרים מזכיר הכוונה לחכם מחוכם שמילא כריסו בתורה ויראה, ואותו חכם היה רואה את המכונים חסידים מאריכים שעות ע"ג שעות בתפילה והיו מתנועעים כמו לולב שעות ארוכות ומברכים בכוונה וחשק והתלהבות , והוא לא הבין הרי הוא חכם גדול ויש לו יד ורגל בחכמה ויראה אבל הוא לא מבין אותם, מה יש כ"כ להאריך בתפילה ולמה הם כ"כ מתלהבים, וממה הם כ"כ מתלהבים. הוא לא חשב את זה כביקורת אלא כתמיהה גדולה הוא באמת רצה להבין מה קורה פה. ויהי היום והנה הוא רואה את אחד מחבריו החסידים שהוא היה חברו משכבר הימים, החכם שמח שמחה גדולה בליבו סוף סוף יש משהו שהוא יכול לפרוק לו את כל קושיותיו, ואני לא יאריך בדברים מה שהם דיברו ביניהם, אבל בסוף החסיד הצליח להביא אותו להכרה שהמצוות...

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה - פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן - לעומת - פָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי/ מאמר ב' במאמר הקודם הובאו דברי המגיד מישרים שחסד גדול עשה עמנו הבורא ית"ש ששקל המן כסף ולא זהב, כי אם היה שוקל זהב לא היתה תקומה ח"ו, כי זהב מורה על דין וכסף על חסד. אמנם במדרש רבה פרשת תרומה (לג ה) אמרו: מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש, אמר לו הקב"ה חייך נבחר מכסף ומזהב חן טוב, נבחר חנה של אסתר שנאמר ותהי אסתר נשאת חן, כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך הכסף נתון לך. משמע מכאן שהמן נתן גם זהב, ודלא כהמגיד מישרים הנ"ל שאמר ליתן רק כסף, ואולי לפי שהמן הסתפק אולי כדאי להוסיף וליתן גם מקצת זהב לעורר הדינים. ובמדרש אסתר רבה (ו א) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי...

חבורה במלאכת "חורש" פתיחה קצרה למלאכות שבת א. הגדרת מלאכה האסורה בשבת: היינו מה שקבלו חז"ל שכל הפעולות החשובות שהוצרכו למלאכת המשכן שעשה משה רבינו במדבר הן הנקראות "אב מלאכה", [זה מבואר בשבת מ"ט ב' דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בזה היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו הם קצרו ואתם לא תקצרו כו', וכן שבת צ"ו ב' הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא קרי לה תולדה]. ישנם שלושים ותשע אבות מלאכות, ולכל אחת מהל"ט מלאכות המוגדרת "אב" ישנה תולדה הדומה לאב, ואף התולדה היא מלאכה האסורה מן התורה כמו האב. בירושלמי פ"ז ריש הלכה ב' מבואר דר' יוחנן וריש לקיש למדו יחד את הפרק שלש וחצי שנים והוציאו לבסוף ל"ט תולדות על כל אב מלאכה מהל"ט מלאכות, עי"ש. ב. בתורה לא מצאנו הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה" ומפורש מצינו רק מספר מועט של...

במלאכת בורר חלק ב' למעבר לחלק א' א. "מלאכת בורר" היא מלאכה מיוחדת מתוך שאר ל"ח מלאכות במה שכמעט אין בה איסורי "בורר מדרבנן", פרט לדברי המ"ב בסי' שי"ט סק"ז שאם בורר עלין מעופשין שנאכלין ע"י הדחק מעלין היותר טובים לאכילה אינו אלא איסור בורר מדרבנן, וכן בבורר מקצת פסולת בכה"ג שעדיין נשאר בתוך התערובת אוכל ופסולת מעורבין זה בזה שנמצא עדיין לא גמר את תיקון האוכל. לפיכך כל הנידונים והשאלות והספיקות ב"סוגית מלאכת בורר" הם חמורות, כי הפתרון על השאלות הם או אסורות מדאורייתא או מותרים לגמרי, על כך צריך סייעתא דשמיא מיוחדת להכריע בדבר. ב. מלאכת בורר על כל דיניה ופרטיה נוגעת כמעט לכל אדם ולכל דקה מיום שבת קודש, וכתב המשנה ברורה בהקדמה למלאכת בורר ריש סימן שי"ט דבעונותינו הרבים הרבה נכשלים באיסור בורר, על כן יש צורך לפרט ולבאר בזהירות יותר את...

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה - פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן - לעומת - פָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי/ מאמר א' וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן צריך להבין לאיזה צורך מרדכי מספר לאסתר את פרשת הכסף אשר אמר המן, והלא לא יצא מזה כלום שהרי אמר לו הכסף נתון לך. וכן קשה על אמרם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, מה צריך להקדים שקליהם לשקלים שאמר המן לשקול ולבסוף לא שקל כלל. גם צריך להבין מה שכתב רש"י: פרשת הכסף פירוש הכסף, מה הכוונה. ונכתוב כמה ביאורים ובין כולם יתרצו הקושיות בס"ד. בדרך הפשט יתכן שמרדכי ביקש שאסתר תטען למלך שהמן אינו מבקש את טובת המלך כלל, וההוכחה לזה הוא פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול, דהיינו שהמן רק יודע לדבר ואינו מקיים, כי אף שהמלך ויתר לו על הכסף...

כל מי ששואלים אותו את השאלה הזאת, עונה באינסטינקט "רבינו הקדוש". האמנם? גשו נא לארון הספרים, ופתחו את 'תוספות הרא"ש' על מסכת כתובות דף ב: וזה לשונו: "לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו. יש מקשין מנא ידעינן דלא קתני נשאו, דלא נישאו נמי ניכתב בלא יו""ד, א"כ מצינן למיקרי לא נשאו כמו לא נישאו. ומתרצים דמדקדק מדקתני אוכלות משלו, ואי קתני לא נשאו א"כ בבעלים איירי, א"כ הוה ליה למיתני מאכילין אותן משלהן. ולי נראה דאינו קשה, שהרי לא היה להם כתובה תורה שבעל פה וגורסין על פי הקבלה, והיה ידוע להם היאך קיבלו הקריאה". הרי כתוב כאן מפורש, שבזמן האמוראים עדיין לא נכתבה תורה שבעל פה. וכן יש משהו ברש"י (ב"מ דף ל"ג:): שדורש התייחסות. וז"ל: "בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו...

בדין ברכת היין – חלק ב המשך בירור המחלוקת לגבי ברכת היין, אם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ. ברכת השמן בגמ' (הובאה במאמר הקודם) פריך והרי שמן דאשתני לעילויא ולא אשתני לברכה ושקיל וטרי אמאי אין מברכין על השמן בורא פרי עץ זית, ובעי למימר דמשחא לא זיין ולכך לא אשתני לברכה ודחי דמשחא נמי זיין אלא דחמרא סעיד ומשחא לא סעיד ולכך אף דאשתני לעילויא לא אשתני לברכה. והשתא לכאו' כיון דחזינן דשמן דלא אשתני לברכה מברכין עליו בפה"ע א"כ יין נמי נהי דאשתני לברכה משום דסעיד, ותקנו לברך עליו בורא פרי הגפן, מ"מ לא גרע משמן וכי היכי דשייך לברך על השמן בורא פרי העץ, ה"נ ביין נמי שייך לברך עליו בפה"ע וא"כ אמאי אינו יוצא בדיעבד, והגינת ורדים כתב וז"ל דמשקה דענבים חשיב שפיר משקה גמור כגופו של פרי, ויגיד עליו רעו כששותה שמן זית ע"י אניגרון דמברך עליו בפה"ע...

הנה יש איסור שמובא בכמה מקומות בש"ס להתרפאות בד"ת, מקור הדין שאסור להתרפאות מד"ת מבואר בגמ' בשבועות דף טו: דהגמ' אומרת שריב"ל היה קורא יושב בסתר עליון לפני שהלך לישון, ומק' הגמ' היכי עביד והרי ריב"ל אומר דאסור להתרפאות בד"ת, ומת' להגן שאני, וכל מה שאסור דאיכא מכה וכו' עיי"ש, מבואר בגמ' שאסור ללחוש פסוקים על המכה אבל אחד שאין לו מכה מותר לו לומר פסוקים בכדי להגן על עצמו, וכן איתא במשנה של חלק דהלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אין לו חלק לעוה"ב וכו' עיי"ש. וכ"נ ברמב"ם בפי"א מהל' ע"ז הי"ב וז"ל הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכו' לא די להם שהם בכלל חברים ומנחשים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין ד"ת רפואות הגוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור...