מדור מאמרים

א) פסחים לא. איתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה וכו' ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו דאמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון משתעבדנא נמי לבעל חוב דאבוכון מדר׳ נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו, והקשו התוס' שם מ"ט מטלטלי לא הא שעבודא דר"נ שייך גם במטלטלין ותירצו דרק בקרקע אמרי' הכי דבת שיעבוד היא דכשהקרקע זו משועבדת לראובן חשבינן ליה כאילו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לבע״ח אבל מטלטלים אין להחשיבם כאילו הם ביד ראובן כיון שאילו מכרם או...

א. (ריש פרק כיצד הרגל) הנה בגדר צרורות, מתי נחשב צרורות ומתי לא, נחלקו הראשונים אי תלוי במחובר לגופו או דתלוי אי הולך ומזיק מכח פעולתו ממש, (עיין בהרא"ש שכתב (בסי' א') וז"ל אבל אם דבר המזיק אין מחובר לגוף הבהמה בשעה שמזיק הוא הנקרא צרורות עכ"ל עיי"ש, ועיין בתוס' רבינו פרץ (במתני') דמבואר בדבריו דכל דבר שאין מעורב בו כח המזיק בשעת הנזק אף אי מחובר בגופו [כגון שהיה דליל קשור בו בחבל והתיז הדליל והזיק] הוה צרורות). אמנם איתא ברמב"ם (פ"ב מהל' נזקי ממון ה"י) היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו חוט ונתגלגל ונשבר משלם ח"נ. ולכאו' דבריו אינם מובנים, דהא גופו הוא, והרמ"א (סי' ש"צ ס"י) כבר כתב דדבריו סתומים, וכ"כ הגר"א, וכתב בשיטמ"ק (יז: בד"ה וכתב) וז"ל וכתב הר"מ מסרקסטה ז"ל וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב׳ מהל׳ נזקי ממון לענין תולדות רגל...

במאמרים הקודמים הבאנו מה שנאמר במלכים [ב, פרק יז] על הכותים שכאשר באו לארץ לא ידעו את משפט אלוקי הארץ, והעניש אותם ה' ושלח בהם את האריות. והבאנו מדברי הרמב"ן בביאור ענין 'אלוקי הארץ' שפירושו שבשונה מכל הארצות שה' מנהיג אותם באמצעות מערכת כוכבים ומזלות, את ענייני ארץ ישראל השי"ת מנהיג בעצמו. ונתבאר עומק הענין מדברי הרמב"ן שמהות הבחירה בארץ ישראל היא שתהיה מיוחדת לשמו יתברך, וענין שמו נתבאר בדברי הגר"א שרצון השי"ת להתגלות בעולמו, ולשם כך האציל הבורא יתברך אור אלוקי שיכול לחדור אל העולם לפי הכלים המוגבלים של העולם, וכך הוא יתברך יוכל להופיע בו. אלא שכדי שיהיה לו גילוי כאן, יש מן הצורך במקום פרטי שרק בו השי"ת יופיע ולא בכל העולם, משום שאם יפעל בעצמו בכל מקום לא יהיה ניכר בבריאה. ולכן בחר השי"ת ארץ מיוחדת ששם תהיה הנהגה מיוחדת שלו, ולא ע"י...

בדין המשהה חמץ ע"מ לבערו וישוב בסתירת ד' התוס' פסחים ו: אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל ע"כ. ובטעם ד' רבא פליגי רש"י ותוס', רש"י שם ד"ה ודעתו עליה - חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא, אבל משבטלה אינו עובר, דלא כתב אלא תשביתו: העולה מד' רש"י דאין עובר על מציאת חמץ כל שדעתו לשורפו אלא היכן שדעתו עליה וחס עליה מלשורפה. מאידך שי' תוס' שם ד"ה ודעתיה עילוייה – וז"ל פירוש ולא בטל מאיליו כמו פירורין: הרי מד' תוס' מבואר דכל שמצא חמץ אף שאין דעתו עליה ולא חס מלשורפה עובר בשעת מציאת החמץ ולכך צריך לבטל קודם הפסח בכדי שלא יעבור איסור על חמץ שנשתייר...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק ב' מאמר קודם בסדרה שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק א' ג. והנה מד' התורא"ש שהזכרנו לעיל מבואר להדיא דעובר אף על חמץ שא"י עכ"פ בשוגג עיין דף ו: (ד"ה שמא ימצא) ושם כתב הרא"ש דאם ימצא גלוסקא יפה עובר בשגגת ב"י וב"י, הרי דבריו שם באו אחר שבדק ומ"מ עובר בשוגג. ויל"ע אי מחמת הבדיקה חשיב שוגג או כל חמץ שא"י אף בלא בדיקה אינו עובר אלא בשוגג. ונראה להוכיח מד' הרא"ש ו. סוגיא המפרש לים דמיירי שלא בדק וכתב ע"ז הרא"ש בביאור ד' רש"י שאינו עובר על החמץ בביתו אם רואהו, דמיירי שא"י שיש חמץ בתוך ביתו ולכן אין כאן עבירת לאו במזיד אלא א"כ רואהו וכל שלא ראה אינו עובר אלא בשגגת ב"י עיי"ש. מבואר דס"ל דאף בלא בדיקה אינו עובר על חמץ שא"י כי אם בשוגג. ובדף כא. ד"ה אבל חיה כתב תורא"ש ע"ד הגמ' "אבל חיה דאי משיירא מצנע...

במהות החסרון דאינו ברשותו מבוא: ויאמר לקוצרים ה' עמכם - ברצוני לבוא בסדרת מאמרים לבאר יסודות הלכות בעלות המסתעפים לפרשיות התורה העוסקות בזה, פר' גזלה פר' נזיקין והלכות ההנהגה בממון המסופק - משפטי הממון. במאמר דלהלן נבוא בתמצית להעמיד תצמית תפיסת הבעלות, מתוך החסרון דאינו ברשותו וחי' התורה בפר' גזלה. א. מקור ההלכה דאינו ברשותו ודרישת ברור בו : בגמ' בבא קמא (ס''ח) גזל ולא נתייאשו הבעלים אינו יכול להקדישו, זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו. ומסקי' שם בסוגיא שכן הוא גם לגבי מכירה והפקר דבעינן שהחפץ יהיה ברשות הבעלים. ואם אינו ברשותו אינו יכול לעשות בו מאום. (מלבד ירושה שנפעלת מאיליה.) וההגדרה דברשותו, (בלא להכנס לכל שיטות הראשונים, רמב''ן בעל המאור ועוד) בפשיטות. כל שהחפץ נמצא תחת שליטת הבעלים דהיינו שיכולים לקיים בו רצונם, אף שאינו...

בדין עדי מסירה במסכת גיטין ג', מאן האי תנא וכו' אי רבי אלעזר כתיבה בעי חתימה לא בעי וכו'. וצריך להבין את דין עדי מסירה, מטרתם וייעודם לשיטות הראשונים הרבות. ובכדי להבין עניין זה אנו זקוקים להבנת מערכת הקניינים וקנייני גירושין בכלל והבנת קניין שטר והסתעפויותיו בפרט. מבואר בש"ס ובראשונים שבדבר שבערווה, לא רק שבכדי לחתוך הדין צריכים שתי עדים כממון ולא עד אחד כאיסורים [דבר שיתברר בפני עצמו לקמן], אלא צריך שתי עדים לקיום המעשה עצמו וללא עדים הגירושין או הקידושין לא מקוימים, ובכדי להבין עניין זה אנו זקוקים להבנת עצם מציאות הנישואים ואף את האקטים השונים שגורמים לאותה מציאות להתקיים ולהתפרק, ובזה החילותי בעהי"ת. קניין בקידושין הוא כקניין בממון רק לעניין זה שהוא אקט שיוצר את אותה מציאות שמתבטאת ממנו, וכגון ביאה בקידושין ומשיכה בממון. מציאות...

הגדה של פסח בעזרת ה' ובישועתו, נדבר היום על ההגדה של פסח. למעשה אפשר לומר שזה הספר היהודי חוץ מתנ"ך סידור ותלמוד שהוא נדפס כ"כ הרבה פעמים במהדורות בווריאציות שונות עם איורים עם ציורים עם חריטות. בחיפוש קצר באוצר החכמה אתה מוצא למעלה מאלף (!) הגדות. בנוסף השלחן ערוך פוסק שיש כל מיני דברים שאדם יכול לקרוא אותם לאור הנר כי הם שגורים על לשונו ואחד מהם איך לא 'הגדה של פסח'. כלומר, לית מאן דפליג שזה היה ממש דבר נפוץ מאד מאד. חלקים מההגדה הוזכרו כבר מפורש במשנה בפסחים בפרק עשירי 'ערבי פסחים' שם מובאים קושיות ליל הסדר. תוס' בכתובות כנראה הוא הראשון שמזכיר את השם הגדה של פסח. התוס' דן לגבי רבי טרפון האם היה רק תלמיד של ר"ע או גם חברו. והוא מביא ראיה מהגדה של פסח שהוא הוזכר עמו ביחד. הנעלם הגדול בהגדה שבידינו הוא הקונטקסט ההקשר של הקטעים...