מדור מאמרים

עיון בדעת רש"י בגדר חובת הגדת עדות - נ"מ בין דעת רש"י לדעת התוס': א. נתבאר בריש הכתבים דשיטת רש"י היא. דחובת הגדת עדות. ילפי' מדכתיב "והוא עד". דאת לשון הפס' קרינן בלשון ציוי שהוא מצווה להיות עד. (וכמו שהובא מהגרי"פ פערלא על סה"מ לרס"ג עשה פ"ד) ובביאורו קשה מאוד א) בפשטות כונת הפס' לומר ד"הוא עד" בדבר באופן דאו ראה או ידע ומנא ליה לרש"י לשנות מפשטות הפס' לביאור מחודש כלומר שזאת היא מציאות שהוא עד לדבר, ב) והנה, אי אותם התיבות יתירות היו ניחא, דמצינו במקום שהתיבות יתירות שדורשים את הפס' שלא ע"פ פשוטו. אך אותם התיבות בריש פ' שבועת העדות (שבועות ל ע"א) ביאר רש"י (ד"ה שבועות) דילפי' מיניה דרק הראוי להיות עד איתה בדיני שבועת העדות. וכך בנידון דידן רק הראוי להיות עד מחוייב להעיד[א]. אך את עצם החובה מנא ליה למילף מתיבות אלו. ג) ואפי' נימא...

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר חלק ח' סוּס הסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה/ משענת הסוס על ידיו/ האם הסוס מסור לבעליו/ הסוס בטבעו שמח/ הסוסים מגביהים לבו של אדם ומשמחים אותו/ א] כן דרך החמור בתחילה חמוד ולבסוף נעשה מכוער, והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה. (רש"י דברי הימים א' א, מא) ב] רבי יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו, החמור על רגליו, שמשענת הסוס על ידיו וחמור על רגליו. (שבת צג:) ג] ששה דברים נאמרים בסוס, אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה, וי"א אף מבקש...

בס"ד 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים' (פרשת תרומה, שמות פרק כו פסוק טו) למה עצי שטים, למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן, אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם על אחת כמה וכמה. מדרש רבה (שם פרשה לה סימן ב, וכ"ה במדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן ט) א. האיסור והסכנה בהשחתת עץ מאכל האיסור להשחית עצי מאכל א. בתוה"ק בפרשת שופטים הוזהרנו שלא להשחית עצי מאכל, כפי שנאמר שם (דברים פרק כ פסוק יט): 'כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור'. האיסור אף ללא מצור ב. אף על פי שהפסוק מדבר רק בעת מצור, כבר כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ו הלכה ח) שהאיסור הוא...

מהי צדקה שלא לשמה??? >>> הנותן צדקה שיחיה בנו האם מועיל??? >>> האם יכול להתפאר בצדקה??? >>> גדרי מצות צדקה לשם כבוד או לשאר הנאות??? >>> הפריש מעות לצדקה ונגנבו??? >>> חלק הנותן והמקבל בנתינת צדקה. >>> התורם מעות מעשר לשם כבוד האם יצא??? >>> האם יכול להתפאר בשאר מצות??? >>> מה גודל שכר המצוה לשמה ושלא לשמה??? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּלאִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) וכתב רש"י ויקחו לי תרומה, לִי לִשְׁמִי. ע"מ שיחיה בני והנה מצינו בגמ' בפסחים (ח,א) וכן בראש השנה (ד,א) וכן בב"ב (י,ב), האומר סלע זו בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור, וכתב רש"י שהוא צדיק גמור בדבר זה, ולא אומרים שעושה שלא לשמה אלא מקיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוון...

עיון בדעת התוס' בגדר חובת הגדת עדות. א. הובא בתחילת הכתבים בנידון דידן נקרא "חובת הגדת עדות". והדין הוא היודע עדות לחבירו (ויש לחברו תועלת בה) חייב להעיד. והנה ע"פ דברי רש"י. והמבואר ע"פ ביאור הגרי"פ פערלא (סה"מ לרס"ג עשה פ"ד), הא דאיכא חובה להעיד מבואר בבירור. א. בדברי רש"י "עליכם מוטל חובה" דהיא חובה להעיד. ב. דבר זה נלמד מתוך דברי הפס' דכתיב "והוא עד" ואת תיבות אלו מטעימים בניגון המורה על חובה. (דהיינו עם סימן קריאה הנשמע כפקודה. שהיא להעיד). והתוס' לא ביארו כן. [א] אלא ביארו דילפי' מדכתיב "אם לא יגיד ונשא עונו". ב. ובפשטות יל"ב בדעת התוס'. דמדברי הפס' "אם לא יגיד ונשא עונו" נמצא שראתה התורה אדם שלא מעיד כחוטא, ופשוט שרצון התורה שאדם לא יחטא, על כן מחוייב להעיד. כדי שלא יחטא במניעת הגדתו. והנה בסו"ד (ב"ק נ"ו ע"א ד"ה פשיטא)...

חילקתי לשני חלקים, חלק א', עיקרי הדיון התורני בעניין, חלק ב' התייחסות מבחינה היסטורית, חלק א: נחלקו הראשונים במקור לתענית אסתר ודעותיהם התחלקו לשלושה, דעת הראב"ד וסייעתו, מדכתיב במגילת אסתר (ט-לא) "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם" וכוונתם דדברי הצומות וזעקתם הינו צום תענית אסתר. דעת ר"ת וסייעתו, מדברי הגמ' במס' מגילה (ב' ע"א) "י"ג זמן קהילה לכל הוא" וביאר רבינו תם (מובא ברא"ש) "זמן קהילה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים" דעת רש"י וסייעתו (ס' הפרדס סי' ר"ד ובמחזור ויטרי...

המקור בתורה לדין חובת הגדת עדות: א. הנידון הראשון בדיני עדות הוא דין הנקרא "חובת הגדת עדות" וכלשון רבינו המחבר בשו"ע (חו"מ סי' כ"ח ס"א) "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד", דין זה נלמד מתוך דברי הכתוב (ויקרא ה - א) "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד או ראה או ידע. אם לוא יגיד ונשא עונו". פס' זה עוסק בדין הנקרא "שבועת העדות"[1] אך חז"ל הבינו בדעתם הרחבה, שמלבד הדין של שבועת העדות, מסתתר בתוך דברי הפס' דין שהוא אדם אשר יודע עדות לחבירו חייב להעיד. [2] ב. ביאור דברי הפס' במושכל ראשון. "ונפש כי תחטא" - החטא הוא "ושמעה קול אלה" שנשבע לשקר באופן ש"והוא עד או ראה או ידע" ראה מעשה באופן המכשירו להיות עד. "אם לא יגיד" אם לא יעיד אלא ישבע שאינו יודע "ונשא עוונו" חייב קרבן עולה ויורד. וע"פ ביאור זה...

פרק ג' "ענין היציאה אל השדה" הנה השתרש אצל גדולי ומקובלי צפת המנהג לצאת בקבלת שבת אל השדה בכדי להקביל את שבת המלכה, מקור המנהג בפשוטו הוא ע"פ הגמ' בשבת [קיט:] שמבואר שם על ההכנות האמוראים לכבוד שב"ק, ואמרו שם ר' חנינא מיעטף וכו' כמ"ש לעיל ומשמע בגמ' דאף מה שעשה ר"ח לכבוד שבת אינו מעיקר הדין ותקנה קבועה אלא היתה הנהגתו המיוחדת שלו, ואמר בואו נצא לקראת שבת המלכה ואמר בואי כלה בואי כלה[1], בפשטות מבואר בגמ' שהיו ממש יוצאים בכדי להקביל פי השבת, ואף מהרמב"ם הנזכר לעיל אולי יש לדייק כך שכתב: "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש ומיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת...