מדור מאמרים

ביאור הריטב"א דהוי פסול דמפ"כ ממש | מח' ר"ה ור"י ע"פ דעת הריטב"א: דברי רש"י בסוגיא וקושי בדבריו בסוגיא (כתובות דף כ ע"א) ביאר רש"י דהא דכותב אדם עדותו על השטר, ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים, מיירי שיכול אדם לכתוב עדותו על פיסת קלף, כדי שבשעה שיצטרכו לעדותו יוכל להיעזר בקלף, ונקרא בלשון הראשונים כותב אדם עדותו בפנקס.[א] ונח' בגמ', עד כמה יכול העד להיעזר בפנקס, דר' הונא סבר דצריך שהעד יזכור את עדותו מעליו, וביאר רש"י בזה , דצריך שיזכור קצת מעדותו מעליו, אבל שאר פרטי העדות יכול להיעזר בפנקס. ור' יוחנן סבר, דאי"צ שיזכור מעצמו, וביאר רש"י דמעצמו אי"צ שיזכור אבל לאחר שהביט בפנקס צריך להזכר משאר הפרטים, ומובן מדבריו דאם נזכר רק מעיקר העדות ומשלים את שאר הפרטים ע"י הקלף, לא מהני אלא צריך להזכר מכל פרטי העדות. ובטעמא דר' הונא ור' יוחנן, ביאר...

חובת קריאת שמע היא דאורייתא כמו שכתוב (דברים ו, ז) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך", ודרשו חז"ל שחייב אדם לקרוא קריאת שמע פעמים ביום, אחד בשעת שכיבה ואחד בשעת קימה. בגמרא (ברכות דף כא.) נחלקו אמוראים בדין קר"ש באופן שהיה לו ספק אם קרא שמע או לא קרא, ר' יהודה [בשם שמואל[1]] ס"ל שאם הוא מסתפק האם קרא שמע אינו חוזר וקורא, ואם הוא מסתפק האם הוא קרא אמת ויציב הוא חוזר וקורא, וטעם הדברים הוא משום שקר"ש הוא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא, ואמת ויציב מה"ת, וספיקא דאורייתא לחומרא. וטעם הדבר שאמת ויציב הוא מה"ת משום שמוזכר בו יציאת מצרים והזכרת יציאת מצרים הוא מצוות עשה. רב יוסף מקשה על דבריו שהכריע שקר"ש היא מדרבנן הלוא כתוב "בשכבך ובקומך" ומשמע שהוא מצווה מה"ת, אביי מיישב דעת רב יהודה שהפסוק "בשכבך ובקומך" אינו באה ללמד על חובת קר"ש...

בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש! פרשת שקלים א. שבת ראשונה בחודש אדר קורין פרשת שקלים, שבת שניה קורין פרשת זכור, שבת שלישית ט"ו אדר הפסקה, שבת רביעית באדר קורין פרשת פרה אדומה, שבת אחרונה קורין החודש הזה לכם, כל זה איתא במשנה מגילה כ"ט א'. בגמ' מגילה ל' ב' נחלקו אמוראים, רבי אמי סובר שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, ורבי ירמיה סובר שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, והלכה כרבי ירמיה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה סעי' א'. שבת זו הבעל"ט היא ראש חודש אדר מוציאין שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע ששה אנשים עד סוף הפרשה, ובספר תורה השני קורא השביעי בסדר פנחס מענין ראש חודש, ובשלישי קורין כי תשא וגו' מענין מחצית השקל. נחלקו אמוראים במגילה כ"ט ב' איזו פרשה...

האם קראו פרשת שקלים בזמן המקדש דברי הבנין שלמה בבנין שלמה בסימן נ"ד מאריך לבאר בתחילת דבריו שבזמן הבית קראו בתורה בפרשת שקלים, וקריאה זו היתה בגדר משמיעין על השקלים. חוץ מאותה קריאה היתה גם הכרזה של ב"ד כמו שכתוב באחד באדר משמיעין על השקלים, והכרזה זו היתה תמיד באחד באדר בין בשבת ובין בחול, עי"ש. ולאחר החורבן הקריאה רק בתורת זיכרון לשקלים של פעם. ועוד יש ענין שע"י הקריאה מקיימים ונשלמה פרים שפתינו, שכאילו מביאים את השקלים בעצמם. נפקא מינה בחיוב קטן ומביא הבנין שלמה נפ"מ האם קטן שיהיה גדול בניסן מחוייב בקריאה זו או לא. דבזמן חז"ל לא היה מחוייב בקריאה זו, כיון שאינו בר חיובא, ואילו בזמנינו שיש ענין כאילו הביא השקלים בעצמם, הרי בניסן יהיה בר חיובא ולכן חייב בקריאה בעודו קטן דעל ידה כאילו מביא השקלים בגדלותו. [דבריו הם חידוש עצום...

בדין אמירה לנכרי תוכן המאמר האם אמירה לנכרי מדאורייתא או מדרבנן??? משום 'ודבר דבר' או שליחות??? האיסור בשעת האמירה או עשיית המלאכה??? האם יש שליח לדבר עבירה לחומרא??? האם מותר אמירה דאמירה לנכרי??? האם מותר אמירה לנכרי מערב שבת??? פועל בשכר הוא כשליח??? דין שביתה ממלאכה בשבת. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. (שמות יב, טז) מדאורייתא או מדרבנן וברש"י כתב, 'לא יעשה בהם' אפילו על ידי אחרים. ושורש דברי רש"י ע"פ המכילתא דרבי ישמעאל (בא, מסכת פסחים פרשה ט) 'כל מלאכה לא יעשה בהם', לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך וכו' הא למדת וכל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא...

נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם: מקורות: המקור הראשון הוא מרש"י שמשמע מלשונו דדווקא שליח להולכה אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה (שהאשה מתגרשת בו בשעה שהשליח מקבל את הגט מהבעל. ויכול השליח לקרוע את הגט טרם בא הגט ליד האשה)אינו אומר המקור השני הוא ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד גבי אשה שקיבלה גיטה אי צריך לקיים את הגט או שלא. דיוק רש"י: הנה שנינו במשנה "המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" וביאר רש"י (ד"ה צריך) וז"ל "השליח המביאו לומר בפני נכתב ובפני נחתם". וביאר בר"ן [א](דף ב. מדפי הרי"ף ד"ה כתב רש"י במשנתינו) דכוונת רש"י דשליח לקבלה אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ביאור הדיוק: ביאר הר"ן דכיון שכל החשש הוא שמא יבוא בעל ויערער הכא אין לחשוש דהבעל לא ימלך כשמעשה הגירושין. והקשה הפני יהושע על הר"ן...

פרק ד' מקור וסדר מזמורי קבלת שבת כמו שביארנו לעיל שאת אמירת המזמורים תקנו לומר במאות שנים האחרונות ובכל קהילה נהגו לומר מזמורים מסוימים, ובהרבה מקומות פותחים את סדר קבל"ש במזמורים הבאים: א. "לכו נרננה לה", ב. "שירו לה' שיר חדש", ג. "ה' מלך תגל הארץ", ד. "מזמור שירו לה' שיר חדש" ה. "ה' מלך ירגזו עמים" והם מספר תהילם ממזמור צה' עד מזמור צט', ויש שמוסיפים גם "מזמור לתודה" והוא מזמור ק' כמו שנראה כדלהלן. כמו שהבאנו לעיל מהראשונים שדברו ע"ז הוא בעל הסדר היום ובתו"ד כותב וז"ל: ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים: לכו נרננה לה' וכו'. שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך תגל הארץ וכו'. מזמור שירו לה' שיר חדש וכו'. ה' מלך ירגזו עמים וכו'. הבו לה' בני אלים וכו' ואח"כ יאמר פזמון א' או ב' ואלו הם לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה זכור ושמור...

גדר המחוייבים בחובת הגדת עדות: א. בריש פרק שבועת העדות (שבועות ל' ע"א) "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד" ובגמ' (שבועות לא ע"א) "ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד לאפוקי מאי, א"ר פפא לאפוקי מלך ור' אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא, מ"ד משחק בקוביא, וכ"ש מלך מ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מחזא חזי". בהמשך הפרק הובא משנה נוספת (דף ל"ה ע"א) "אמר לשנים משביע אני עליכם וכו'. והם יודעים לו עד מפי עד, או שהיה אחד מהם קרוב או פסול, הרי אלו פטורין" ובגמ' הובאה ברייתא, "יכול יהיו חייבים ת"ל לא יגיד בראויין להגדה הכתוב מדבר". בנידון דידן, מיהו החייב להעיד פסק המחבר (חו"מ סי' כח ע"א) "כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד". ב. בטעם שהוצרכו...