מדור מאמרים

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב חלק ז' נָחָשׁ איך מבריחים נחשים מהבית/ מעשה משפט שלמה המלך עם הנחש/ אי אפשר להרוג את הנחש אלא בראשו/ איך פיתה הנחש את חוה בהיותה בגן עדן/ גלגל עיניו דומות לשל אדם/ א] אמר רבי יהודה בר רבי סימון, בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של איילת ומעשנים בתוכו, ומיד הנחש בורח. (מדרש שוח"ט מזמור כ"ב) ב] מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו כד של חלב פגע בנחש שהיה צועק מרוב צמא אמר לו האיש מה אתה צועק אמר לו כי צמאתי ומה בידך אמר לו חלב א"ל תן לי את החלב לשתות ואראך ממון גדול עד שתתעשר נתן לו ושתה...

בגמרא שבת [קיט.] איתא רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה', רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה' ע"כ. ופירש"י מתעטף בבגדים נאים ואמר בואי כלה הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות. והביאו הרי"ף והרא"ש להלכה. מבואר בגמ' דכבר מזמן האמוראים היה מנהג ישראל לקבל את שבת המלכה כמי שמקבל פני מלך, אמנם בגמ' לא מבואר שהיה מנהגם לומר איזה מזמורים מסוימים אלא שהיו מכריזים ואומרים 'בואי כלה'. והנה הקדמון הראשון שמצאתי שעוסק בסדר קבלת שבת מה אומרים הוא ר' משה בן מכיר [רבי משה ב"ר יהודה אבן מכיר חי בצפת בשנות השי"ן (1540 ואילך)] בספרו סדר היום [סדר קבלת שבת והדלקת הנר ותפלת ערבית] ו"ל: "וכשיוצא לקבל שבת אם יש עמו חבר או תלמיד שיצא עמו שיהיו ב' או ג' הוא טוב ויפה וברוב עם הדרת מלך ואם לאו הוא לבדו יעשה...

קבל"ש במזמור שיר ליום השבת הנה באמרינו סדר קבלת שבת מקבלים אנחנו עלינו את איסורי ודיני שבת, וכמו שבעצם נקרא 'קבלת שבת', וכ"נ בשו"ע [רסא'] לגבי 'מזמור שיר ליום השבת שהיו אומרים בזמנו לשם קבלת שבת שבאמירה זו חלים על האומרו דיני ואיסורי שבת, ציינו דברים אלו לעיל ונרחיב הדברים, דבבית יוסף [רסא'] כתב ונראה דלדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה ע"כ, ובשו"ע [רסא' ד'] כתב שבאמירת מזמור שיר ליום השבת חל קבל"ש על האומרו ע"ש, ודע שהוראה זו היא כשאומר את המזמור מבעוד יום דכשאמרו משתחשך כבר חלה קדושת שבת מאליה עם חשיכה וכמ"ש החיי אדם בספרו זכרו תורת משה [סי' ז'] וז"ל: מרגלא בפומיה של עמי הארץ שכל זמן שלא אמרו מזמור שיר ליום השבת אע"ג שכבר הוא לילה לא חל שבת אל תאבה ואל תשמע רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי שבת מילא בא, אמנם הרמ"א בדרכי משה [רסא' ב']...

כתבתי כמה דברים על שמחה וקדושה על פי רבינו הגר"א ואני משתף את חברי, ואודה להערותיכם החשובות. בידידות ובאהבה, מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא אחרא והיצר הוא העצבות והדיכאון ואילו מדרגת הקדושה היא השמחה. במאמר זה של הגר"א טמונים עולמות. אם נתחקה אחר שורש העצבות, מגלה לנו הגר"א, נגלה אותו נעוץ בסטרא אחרא, דהיינו במקום משכנו של היצר הרע והטומאה, כי הדרגא, כלומר הבחינה והמקום של הסטרא אחרא הוא – עצבות. כמו כן, אם נתחקה אחר שורשה של השמחה, נגלה אותה בקדושה, באור, בטוב השמימי, כי המקום בו נמצאת הקדושה היא היא המקום בו נמצאת השמחה, כי השמחה והקדושה שלובות זרוע הן, מדובקות האחת בחבירתה, לא...

מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה משא ומתן בגמרא ובמדרש בטעם הגזירה איתא במגילה דף י''ב ע''א, 'שאלו תלמידיו את רשב''י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. שאלם רשב''י, 'אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו', אמרו לו אמור אתה, אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו'. הנה תלמידיו פירשו לו טעם הגזירה מפני שנהנו מסעודת אחשורוש, ורשב''י הקשה דא''כ אמאי יענשו היהודים שאינם בשושן, ועל כן פירש הטעם מפני שנשתחוו לצלם. אך בדברי המד''ר בשיר השירים (פרשה ז) מצאנו מחלוקת בזה, וז''ל המדרש, אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן, רבנן ורשב"י...

"עיקר ההכנסת ספר תורה" הוא להכניס את התורה בעצמותנו לקבל עלינו את עולה ולא רק להכניס אותה לארון קודש או לעשות לה פרוכת יפה אלא העיקר לקבל עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות בעיון התורה בטהרה בניצול הזמן כמה דאפשר בלי הפסק בכלל. ואז באמת יהיה זה הכנסת ספר תורה אמיתית. וראיתי סיפור נפלא מהבא"ח זצ"ל שסיפר על שני אחיות שאחת נישאה לגביר גדול ואחת נישאה לאברך כולל לזאת שנשאה לגביר היה ארמונות וטרקלינים ועסקים חובקי עולם ולשנייה דירת מגורים דלה וצנועה בבני ברק. יום אחד הגיעה אשת האברך לבקר את אחותה והנה היא רואה פאר והדר אבל עיניה של אחותה הגבירסט'ע נוגות ועצובות וכששאלה אותה לפשר העניין היא השיבה לה שבעלה כל היום נוסע לעסקיו ואכן כל חודש הוא שולח לה תכשיטים אבל נמאס כי היא מרגישה שהיא התחתנה עם תכשיטים ולא עם בעלה והוא בכלל לא אוהב אותה אלא רק...

ליקוט מעניין על בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק א' לכל בעל חי יש שייכות לאחד מכ"ב האותיות/ למי אין מוח בעצמותיו/ האם בעלי חיים חולמים/ אין חיה רעה מושלת באדם עד שיטעם טעם בשר אדם א] כל הבעלי חיים יש להם אותיות מכ"ב אותיות, דאדם המדבר יש לו כל הכ"ב אותיות, והבע"ח י"ל לכל אחד אותיות מיוחדים, כמו שמצינו קריאת הגבר קרא תרנגולא, דקריאת התרנגול נקרא קרא מפני שמוציא אותיות ק"ר כידוע, וכן הברת עוף רחם שרקרק, וכן נקרא צפצוף עופות על שם שנשמע מהם כמו ציף ציף ונמסר להם אותיות צ"ף. ושמעתי מרבינו הקדוש זצוק"ל שאמר בשם רב קדוש א' שהברת הארבה ס"ס. (פרי צדיק בא אות ב'). שמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל בשם רב אחד על מכת הארבה ששורש בריאת הארבה מאות ס' לכן גם קול הברת פריחתם הוא "סא". (פרי צדיק תבוא אות ו') ב] כל בעלי החיים יש מוח בעצמותם החלולים...

מתנה ע"מ להחזיר במתנות לאביונים הנה הפמ"ג מסתפק (או"ח משבצות זהב סימן תרצ"ד ס"ק א') אי מהני לקיים מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר וז"ל, נסתפקתי, מתנה לאביון אם מהני על מנת להחזיר. ומשלוח מנות לא מהני, כי מנות מאכל ומשקה שישמחו בפורים, עיין סימן תרצ"ה (סעיף ד'), מנות לשון הכנה, מן הוא (שמות ט"ז ט"ו), ואי"ה שם יבואר, וצ"ע. והביא ספיקו בבאה"ל (סי' תרצ"ד). ויש לעיין מ"ט דיהני קיום מצות מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר, הא לכאו' לא נתקיימה התוצאה הראויה להתקבל, והיא דיתרבה ממון העני, וכמו דבמשלוח מנות אינו יוצא יד"ח במתנה ע"מ להחזיר משום דלא שימח רעהו בזה, כמ"כ לא יצא במתנות לאביונים כה"ג. וכן תמה בתשובות והנהגות (ח"א סי' ת') בזה"ל, ולע"ד צדקה מועיל דוקא כשיש לעני בזה איזה תועלת לצרכיו ולא במתנה ע"מ להחזיר שאינו יכול לעשות בו צרכיו...