מדור מאמרים

א] הנה במשך הדורות המנהג היה לשכור משוטרי העיר, וכך הוא המנהג גם כהיום ששוכרים [גם] מהמשטרה, [ומחמירים לשכור ממפקד המשטרה, אע"פ שמעיקר הדין ייתכן שאפשר לשכור מכל שוטר וכמבואר בדברי הרמ"א ואכמ"ל], אלא שרבו המפקפקים שכהיום אין למשטרה שום זכות ואפשרות על פי חוק להניח דברים בבתים, ועוד שאף אם יש להם זכות נצרך לזה צו של בית משפט וא"כ אין להם בעצמם כח זה, והם תלויים באחר, ואולי נחשב שעדיין אין להם את הכח כל זמן שאין את הצו מהבית משפט, [והאריך בזה בספר חכמת הלב וכן במגילת ספר קונט' תיקון עירובין, ואחריהם בספר פתח העירוב]. ובאמת שכל הפקפוקים בעניין זה יש לדון בהם טובא ובפשטות אין שינוי משמעותי בחוקים בשנים האחרונות, וגם כאן יש הרבה אפשרויות וזכויות למשטרה ולצבא [אלא שייתכן שלא ירצו להשתמש בזה הרבה ובפרט בדברים שעלולים לגרום לרעש ציבורי, אבל...

וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב: (א, כא) חכמינו זכרונם לברכה פירשו כי התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו, וכדברי רש"י בפירושו כאן, "ובדברי אגדה, הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא". עניינו של הלויתן מבואר באורך בסוגיית האגדתא בפרק הספינה במסכת בבא בתרא (דף עד־עה). שם אף הובא המאמר הנודע על סעודת הלויתן, "אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, ואין כֵּרָה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני"...

מלאכת בורר הקדמה קצרה לסוגית בורר: מהות "מלאכת ברירה" היא תיקון האוכל על ידי הוצאת הפסולת ממנו במטרה לשמור את האוכל באוצר כשהוא נקי מפסולת. מלאכה זאת נחשבת כמלאכה רק אם היא משמשת כהכנה לשימור האוכל באוצר, אך אם היא נעשית לצורך סעודה סמוכה לאכילה אין נחשבת כמלאכה אלא כהכנת אוכל לאכילה שהוא דבר המותר לעשותו בשבת. ברם קבעו חז"ל שהמוציא פסולת מתוך האוכל גם אם עושה כן סמוך לסעודה נעשה כ"בורר לאוצר" וחייב חטאת. בשעת האכילה עצמה נחלקו הראשונים והאחרונים אם הוצאת פסולת מתוך האוכל נחשבת למלאכה או שהיא נחשבת חלק ממעשה האכילה. גמ' שבת ע"ד א' מובא ברייתא שנאמרו בה שלש הלכות ת"ר היו לפניו מיני אוכלין: א. בורר ואוכל, בורר ומניח [היינו בורר לעצמו ואוכל, ובורר ומניח לאחרים ואוכלין, ואע"פ שהבורר עצמו אינו אוכל עמהן, ויתכן דאפי' לצורך אכילת בהמתו...

באיסור לא תחמוד האם יש לא תחמוד כשמשלם ממון??? >>> האם יש לא תחמוד בפחות משוה פרוטה??? >>> האיסור לחמוד או לקחת בפועל??? >>> האם מותר לחמוד מתנה??? >>> האם יש לשותפים לא תחמוד??? >>> האם יש איסור לא תחמוד להתרים צדקה??? >>> האם יש לא תחמוד בתשמישי קדושה??? לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (שמות כ, יד) כשנותן ממון והנה מבואר בגמ' בבא מציעא (ה, ב) שבני אדם סבורים שאיסור לא תחמוד הוא דוקא אם חומד ולא נותן תשלום. והק' בתוס' שם שהרי הוא נחשב גזלן באופן שלא משלם וכבר עובר בלא תגזול ומדוע צריך לזה פסוק, ותי' שעובר עליו בשני לאוין, ועוד הק' שגם במקום שמשלם הרי אסור מדין חמסן וכמו שמצינו בגמ' בבבא קמא (סב, א) ממבואר מה בין גזלן לחמסן שגזלן לא נותן ממון וחמסן...

מקור איסור ריבית דברים בגמרא בבבא מציעא (עה, ב) במשנה: "רבי שמעון אומר: יש רבית דברים; לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני". בפשטות זה דבר אחד, שיש ריבית דברים וזה לא יאמר וכו'. וא"כ אין מדובר כאן משאילת שלום אלא משירות הודעות. וכביאור רבינו יהונתן מלוניל (בדפי הרי"ף מה, א): "כלומר שיאמר המלוה ללוה לך בשליחותי עד חנות פלוני אם בא שם בעל החנות מאותו כפר פלוני שהלך לשם שהוא צריך לי אמור לו שיבא אלי ואף על פי שלא טרח בעבורו שהיה לו ללוה לעבור באותו דרך שאותו חנות שם אפילו הכי אסור משום דמיחזי כרבית דבשכר מעותיו הוא שולח אותו ממקום למקום". ובאמת בית יוסף יורה דעה סימן קס על סעיף י"ב הביא דעת הרמב"ם שמדובר כאן באבק ריבית ולא ריבית דברים, ומפרש שזה ב' דברים, א. יש ריבית דברים. ב. לא יאמר לו דע וכו'. וכפי שכותב הב"י: "אך הרמב"ם בפרק...

'יתר פרשה אחת בתורה' פרשת יתרו - שיתר פרשה בתורה - אמורה לעורר בנו שאלה גדולה, כולנו יודעים, כי דווקא אותו שבא מבחוץ - והכריז קבל עם ועדה - עתה ידעתי כי גדול ה', עורר יותר התפעלות מאשר כל העבודה הגלויה, של אותו עם היוצא ממצרים, וכדברי הזוהר הקדוש - כדין אסתלק ואתייקר יקרא דקודשא בריך הוא. ככל שהרחוק - רחוק יותר, הרי שעדותו אמינה ומגדלת ומרוממת עד אין קץ ואין תכלית. ברם, בעיונינו, ביתרו זה, מגלים אנו, שהוא גם שר, וגם כומר לעבודה זרה, ולא רק כומר לעבודה זרה אחת, הוא דיגם אמונות רבות לאין חקר, הלוא עליו אמרו רבותינו, שעבד את כל העבודות זרות שבעולם... והעיון בזה, מעלה את הנקודה הבאה: יתרו, הוא דמותו של האיש המחפש, שהוא פונה לכל צד לבקש קורטוב אמת. ככל שהאמת הזו נראית אמיתית בעיניו - הוא סוגד לה, ולא סתם, אלא ברצינות גמורה, הוא נעשה לאב...

דין כלאים בציצית. א. דין חוטי צמר בשל פשתים. במצות ציצית הותר איסור כלאים, כמבו' ביבמות ד' ע"א דדרשי' סמוכים דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, ובגמ' שם ד' ע"ב פריך דאפי' בלא סמוכין מצינן למילף דלר' ישמעאל סתם בגדים צמר ופשתים הם ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא, ומשני דבלא סמוכים ס"ד דמ"מ בעי' מין כנף ולא הותר רק צמר לצמר ופשתים לפשתים קמ"ל דילפי' סמוכים דאף צמר לפשתים ופשתים לצמר מותר. ובמנחות ל"ט ע"ב אי' אמר שמואל משמיה דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וכו', רש"י פי' דקמ"ל דמלבד החוטי תכלת יכול להטיל הב' חוטי לבן ג"כ מצמר ואף שלא נתקיים כאן מין כנף כלל אחר דתכלת פוטר בה אף שהוא של צמר ה"ה הלבן פוטר אף שהוא של צמר, ומבו' מדבריו דלא נתחדש כאן דין בהלכות כלאים שהרי פשוט הוא דממה דחייבה תורה להטיל תכלת אף בכסות של פשתן חזי' שהותר...

"מאמר פקפוקים על היתר עיסקא" הקדמה הנה תקנת "היתר עיסקא" יסודתו בהררי קודש, כשבאו חכמי הדורות וראו שא"א לעמוד באיסור ריבית, באו ותקנו תקנה לשעה ולדורות, וכעין התקנה שתיקן הלל כשראה שא"א לעמוד במצות התורה של שמיטת כספים, תיקן לשעה ולדורות "פרוזבול", אף שכל אחד מבין שאין כוונת התורה שלא ישמיטו את כספיהם במשחק הקרוי "פרוזבול", וזה התחכמות לתורה, אבל רבינו הלל הבין שאין מה לעשות וזה צורך הדור, כך אפשר לומר בענין פרוזבול. ובאמת יסוד ההיתר עיסקא יסודו מהתרומת הדשן, והוא עצמו כתב בתחילת תשובתו בנושא (תרומת הדשן סימן שב) וז"ל: "שאלה: ראובן בקש למסור מעותיו לשמעון שילווה אותם בריבית, ורצה לקצוץ עמו בסך מבורר ושיהיה לו ג"כ כמעט בטחון גמור בקרן שלא יהא נפסד לו כלל האיך יעשה בהיתר? תשובה: יראה למצוא תקנה וצדדים לעשות בהיתר, אלא דמיסתפינא דשמא...