קל לדבר בסיסמאות, הרבה יותר קשה להוכיח אותן
עם פלסטיק לא ניתן להגיע לשום כרת [פרט לחילול שבת].
ניתן לעבור בו ללא קץ על ונשמרת מכל דבר רע, בודאי, ועל לא תתורו [למ"ד דקאי על ראיה אסורה], ניתן לשוחח בו עם מי שאסור לשוחח עמו, ניתן לקבוע בו פגישה, וכל כיו"ב, אבל לא ניתן לעבור בו על כרת, כלומר ניתוק הקשר עם הקב"ה
עם סיסמאות מפוצצות לא יוצרים איסורים
מי שכלוא בכלא ויש עמו רק מכשיר חכם ופרוץ - לא יוכל לחטוא בו בעריות אלא רק בראיה אסורה.
וכשהחכמולוגים מפרסמים שכל באיה לא ישובון - הרי שהופכים את הנכשל לכשלון מוחלט, ולאחר שנגע בעץ הדעת בדמיון שכעת הוא עבריין שאין לו שום תקומה - מה יבלום אותו, לפחות יהנה מהעוה"ז כדבעי, כפי חשבונו של אלישע בן אבויה.
אם החכמולוגים לא היו מפרסמים הגזמה זו, אלא רק שמי שפורץ עצמו הוא בסיכון גדול מאד ליצור קשרים אסורים, ואז יהיה לו מאד מאד קשה להתנקות מכך, אבל כל עוד הוא לא אוחז שם - עדיין תיקונו קל - השלך את המכשיר, והשקע את עצמך בדברים חיוביים - אזי לא היו מייאשים את מי שנכשל פה ושם.
וכי מי שנכשל בונשמרתם עם כל המסתעף - לא יכול לתקן את עצמו? וכי כוונת הזוהר שזה חטא שאם נפלו בו - זהו, כלו כל הקיצין ונידון בגהינם לדורי דורות?
בקיצור, פרופורציות מסייעות למקם את הבעיה היכן שהיא נמצאת, ולא להגדיל אותה באופן שתייאש, וממילא תגרום לדחיית אבן אחר הנופל.
אבל העולם השטחי שלנו מתפעל מסיסמאות וסופרלטיבים, ולא ממש מבין בחינוך פנימי.
בעולם של פעם לא היו מכשירים, וכדי לפרוץ היה צריך להתגנב לקולנוע, ובעולם עוד יותר לפני כן גם לא היה קולנוע, אלא היה צריך לחפש ברחוב, ונמצא שכיום יש זמינות מיידית, אבל הזמינות הזו לא בהכרח כורתת מעץ החיים.
