מדור מאמרים

בדין ברכת היין – חלק ב המשך בירור המחלוקת לגבי ברכת היין, אם יוצא בדיעבד בברכת בורא פרי העץ. ברכת השמן בגמ' (הובאה במאמר הקודם) פריך והרי שמן דאשתני לעילויא ולא אשתני לברכה ושקיל וטרי אמאי אין מברכין על השמן בורא פרי עץ זית, ובעי למימר דמשחא לא זיין ולכך לא אשתני לברכה ודחי דמשחא נמי זיין אלא דחמרא סעיד ומשחא לא סעיד ולכך אף דאשתני לעילויא לא אשתני לברכה. והשתא לכאו' כיון דחזינן דשמן דלא אשתני לברכה מברכין עליו בפה"ע א"כ יין נמי נהי דאשתני לברכה משום דסעיד, ותקנו לברך עליו בורא פרי הגפן, מ"מ לא גרע משמן וכי היכי דשייך לברך על השמן בורא פרי העץ, ה"נ ביין נמי שייך לברך עליו בפה"ע וא"כ אמאי אינו יוצא בדיעבד, והגינת ורדים כתב וז"ל דמשקה דענבים חשיב שפיר משקה גמור כגופו של פרי, ויגיד עליו רעו כששותה שמן זית ע"י אניגרון דמברך עליו בפה"ע...

הנה יש איסור שמובא בכמה מקומות בש"ס להתרפאות בד"ת, מקור הדין שאסור להתרפאות מד"ת מבואר בגמ' בשבועות דף טו: דהגמ' אומרת שריב"ל היה קורא יושב בסתר עליון לפני שהלך לישון, ומק' הגמ' היכי עביד והרי ריב"ל אומר דאסור להתרפאות בד"ת, ומת' להגן שאני, וכל מה שאסור דאיכא מכה וכו' עיי"ש, מבואר בגמ' שאסור ללחוש פסוקים על המכה אבל אחד שאין לו מכה מותר לו לומר פסוקים בכדי להגן על עצמו, וכן איתא במשנה של חלק דהלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אין לו חלק לעוה"ב וכו' עיי"ש. וכ"נ ברמב"ם בפי"א מהל' ע"ז הי"ב וז"ל הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכו' לא די להם שהם בכלל חברים ומנחשים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין ד"ת רפואות הגוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור...

בדין ברכת היין – חלק א בריש פ"ו דברכות תנן כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, וברש"י פירש חוץ מן היין שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו. ובגמ' (לה ב) מאי שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע אמרי התם משום דלא אפשר היכי נבריך נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי ונבריך עליה בורא פרי עץ זית אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין וכו' ומסיק אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד. ולהלן בגמ' (לו א) גבי שמן מקשי' דאע"ג דאשתני במילתיה קאי אבל קמח אין מברכין עליו בורא פרי האדמה ומבארת הגמ' מי דמי התם לית ליה עילויא אחרינא הכא אית לה עילויא אחרינא בפת. וכ' רש"י...

האם יכול לרפא חולי הבא מהשמים??? >>> האם הוא מצוה או רשות??? >>> כשיש רופא טוב ממנו בעיר אחרת??? >>> רופא שהזיק בשוגג ובמזיד??? >>> מהו רופא אומן??? >>> טעה באבחון בדיקות האם חייב??? >>> איזה שכר מקבל הרופא??? >>> האם יכול להשתכר במכירת תרופות??? >>> אם הרופא חייב ללכת לחולה??? >>> טוב שברופאים לשבח או גנאי??? >>> תפילה ורפואה. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. (שמות כא, יט) הנה מצינו בגמ' בבבא קמא (פה, א) תניא דבי ר' ישמעאל אומר, 'ורפא ירפא' מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, ופירש"י שלא אומרים שהקב"ה הכה ואיך יכול לרפאות. והקשו בתוספות, שהיה אפשר ללמוד רק מהמילה 'רפא' ומדוע כפל בלשון 'ורפא ירפא', ותי' שאם היה נאמר רק 'ורפא' היה מקום לומר דוקא למי שהוכה ע"י...

וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב: (א, כא) חכמינו זכרונם לברכה פירשו כי התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו, וכדברי רש"י בפירושו כאן, "ובדברי אגדה, הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא". עניינו של הלויתן מבואר באורך בסוגיית האגדתא בפרק הספינה במסכת בבא בתרא (דף עד־עה). שם אף הובא המאמר הנודע על סעודת הלויתן, "אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, ואין כֵּרָה אלא סעודה, שנאמר ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני"...

באיסור לא תחמוד האם יש לא תחמוד כשמשלם ממון??? >>> האם יש לא תחמוד בפחות משוה פרוטה??? >>> האיסור לחמוד או לקחת בפועל??? >>> האם מותר לחמוד מתנה??? >>> האם יש לשותפים לא תחמוד??? >>> האם יש איסור לא תחמוד להתרים צדקה??? >>> האם יש לא תחמוד בתשמישי קדושה??? לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (שמות כ, יד) כשנותן ממון והנה מבואר בגמ' בבא מציעא (ה, ב) שבני אדם סבורים שאיסור לא תחמוד הוא דוקא אם חומד ולא נותן תשלום. והק' בתוס' שם שהרי הוא נחשב גזלן באופן שלא משלם וכבר עובר בלא תגזול ומדוע צריך לזה פסוק, ותי' שעובר עליו בשני לאוין, ועוד הק' שגם במקום שמשלם הרי אסור מדין חמסן וכמו שמצינו בגמ' בבבא קמא (סב, א) ממבואר מה בין גזלן לחמסן שגזלן לא נותן ממון וחמסן...

מקור איסור ריבית דברים בגמרא בבבא מציעא (עה, ב) במשנה: "רבי שמעון אומר: יש רבית דברים; לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני". בפשטות זה דבר אחד, שיש ריבית דברים וזה לא יאמר וכו'. וא"כ אין מדובר כאן משאילת שלום אלא משירות הודעות. וכביאור רבינו יהונתן מלוניל (בדפי הרי"ף מה, א): "כלומר שיאמר המלוה ללוה לך בשליחותי עד חנות פלוני אם בא שם בעל החנות מאותו כפר פלוני שהלך לשם שהוא צריך לי אמור לו שיבא אלי ואף על פי שלא טרח בעבורו שהיה לו ללוה לעבור באותו דרך שאותו חנות שם אפילו הכי אסור משום דמיחזי כרבית דבשכר מעותיו הוא שולח אותו ממקום למקום". ובאמת בית יוסף יורה דעה סימן קס על סעיף י"ב הביא דעת הרמב"ם שמדובר כאן באבק ריבית ולא ריבית דברים, ומפרש שזה ב' דברים, א. יש ריבית דברים. ב. לא יאמר לו דע וכו'. וכפי שכותב הב"י: "אך הרמב"ם בפרק...

דין כלאים בציצית. א. דין חוטי צמר בשל פשתים. במצות ציצית הותר איסור כלאים, כמבו' ביבמות ד' ע"א דדרשי' סמוכים דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, ובגמ' שם ד' ע"ב פריך דאפי' בלא סמוכין מצינן למילף דלר' ישמעאל סתם בגדים צמר ופשתים הם ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא, ומשני דבלא סמוכים ס"ד דמ"מ בעי' מין כנף ולא הותר רק צמר לצמר ופשתים לפשתים קמ"ל דילפי' סמוכים דאף צמר לפשתים ופשתים לצמר מותר. ובמנחות ל"ט ע"ב אי' אמר שמואל משמיה דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וכו', רש"י פי' דקמ"ל דמלבד החוטי תכלת יכול להטיל הב' חוטי לבן ג"כ מצמר ואף שלא נתקיים כאן מין כנף כלל אחר דתכלת פוטר בה אף שהוא של צמר ה"ה הלבן פוטר אף שהוא של צמר, ומבו' מדבריו דלא נתחדש כאן דין בהלכות כלאים שהרי פשוט הוא דממה דחייבה תורה להטיל תכלת אף בכסות של פשתן חזי' שהותר...