פורים פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא

[נובהרדוקר]

אבל מ

לא הרפיתי ממנו ושאלתי מה כוונתך "אבל מ."?

יפה! נראה שתפסת את הנקודה הקריטית – הרי "אבל מה" זה החלק הכי חשוב בפורים תורה! בוא נחדד:​

אבל מה... עדיין יש לתמוה!
אם אחשורוש אמר להמן "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו" ,
למה המן לא ענה: "לתת לו פרס כספי מכובד" או "למנותו לשר בכיר" , אלא דיבר על סיבוב ברחוב עם בגדי המלך?

אלא, המן ידע שיש כלל: "צדיקים כספם חביב עליהם יותר מגופם" ,
אז אם ייתן למרדכי כסף – אולי יקבל, ואם ימנו אותו לשר – אולי יסכים,
אבל אם יגיד לו ללבוש בגדי המלך ולרב על הסוס – זה כבר פדיחה גדולה!
כי מה יעשה מרדכי? תחפש למלך?!

אבל מה... בסוף "ונהפוך הוא" , והמן בעצמו עשה לו "משלוח מנות" של כבוד,
והיהודי שלמד תורה בשער המלך – נהיה בעצמו המלך של התורה!

על כן, אחי ורעי, יהי רצון שנזכה להיות "איש אשר המלך חפץ ביקרו" ,
ובעיקר – לא נשכח גם אחרי פורים תורה, חייבים גם פורים מצוות

פורים שמח!

 

[תורה תמימה]

בקרבנות שלפני תפילת שחרית אמר עם הארץ: התודה וקיל נזיר.
בתגובה פרץ חבירו - עם הארץ כמוהו - בצחוק.
מה מצחיק? נעלב עם הארץ הראשון.

"בתפילה מותר להגות את שם השם!
השיב העם-הארץ השני......

 

[תורה תמימה]

שאל טרדן אחד את ר' חיים קנייבסקי.
"אדם שמגרד לו בשתי רגליו - האם צריך להקדים לגרד את רגל ימין?

"יגרדם זו בזו" - באה התשובה...

 

[תורה תמימה]

ילמדנו רבינו, פנה תלמיד שפת אמת לרה"י הפני מנחם.
מדוע במשנה שנים אוחזין בטלית יחלוקו? וכי מה יש לעשות עם חצי טלית בעלת שתי ציציות בלבד?!

"ראויה לאחזה בברוך שאמר..."
נענה.

 

[תורה תמימה]

מקשים העוילם:
מילא שהבת של המן שפכה עליו את השופכין, זה ניחא, אבל למה הייתה צריכה גם לזרוק עליו את הכלי (כמבואר להדיא בכל הציורים)?

אלא, שהמן היה ממין חיטה, שהרי שנינו: המן מן התורה מנין? שנאמר המן העץ, ועץ הדעת של חיטה היה.

והנה אותה שעה חג הפסח היה (כמבואר במדרש שהעבירה אסתר את ליל הסדר בתענית), וא"כ כששפכה על המן מים, הרי הוא נעשה חמץ, וחמץ שנמצא בפסח כופין עליו את הכלי!

ואם תאמר: והרי המן עשה עצמו עבודה-זרה, ואין איסור (חמץ) חל על איסור עבודה זרה?

אף אני אומר לך: הרי ביתו הייתה בת יחידה, ובבת אחת חיילי תרי איסורין!

 

[דברי התלמיד]

כתוב במגילה '' אם על המלך טוב יצא דבר המלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטוב ממנה'' פרש''י ולכך נהרגה וקשה שהרי לא כתוב במגילה שהרגו אותה אז מהיכן רש''י יודע שהרגו אותה ומתרץ הגרי''ג ארנברג שליט''א שכנראה ושתי היתה מאותו סוג שלאנשים שאם אין להם שטל'ע הם בגדר פיקוח נפש אז ממלא ברגע שהעבירו אותה מהמלכות נקראת שהרגו אותה

 

[יישר כח גדול]

השנה בפורים תהיה שמחה גדולה ל.....
היות ויקראו ביום הפורים ממש קריאת ויחל.... פרשת כי תשא....

בעניות דעתי לא הבנתי מה בא לרמוז.

 

[שלמה דייטש]

וקשה שהרי לא כתוב במגילה שהרגו אותה אז מהיכן רש''י יודע שהרגו אותה

בגמרא כתוב (מגילה יט.) דקטל ושתי
אמנם בחת"ס כתב שלא הרגה

 

[יישר כח גדול]

הלכות אוזני המן
מנהג ישראל תורה, לאכול בימי הפורים אוזני המן, והוא מאפה משולש מבצק מתוק הממולא במיני מתוקים. מצות אוזני המן חביבה עד מאד וקדושתה למעלה מקדושת הסופגנייה, ונהגו ישראל בכל דור ודור למצוא לה סמך מן הכתובים ומן המדרשים. טעמים רבים נאמרו מה ראתה דווקא אוזן זו לאכל יותר משאר איבריו של אותו רשע, מה מרמזים שלשת פינותיו, ורמזים ע‘‘פ הנסתר – שהמילוי נסתר בתוך הבצק. יש לציין, ש‘‘הטעם התורני‘‘ הרווח, שהמן נטרד ואזניו מקוטפות, אינו מופיע בשום מדרש, אלא בספר המאוחר חמדת ימים החשוד בשבתאות. אף לא חסרו מערערים על קריאת שם ’‘המן‘‘ על מאפה ואכילתו, ובכלל זה משום ביטול מצוות מחיית עמלק, ונמצאו יישובים לכך. ככל מנהגי פורים, לא חסרו ’‘פורים תורה‘‘ על אוזני המן, וכן מנהגי ישראל לאכול אוזני המן בסעודה האחרונה בערב פסח, הואיל והתקיימה בהם חדא מצוה.

מאפה בשם ’‘אזני המן‘‘ מצאנו באיטליה לפני כ-400 שנה, ומקושר להלצה שהמן היה יועץ חרש, וכן לעובדה שהנוצרים נהגו לאכול ביום אידם ’‘אוזני יהודה‘‘ , ולאחר מכן ’‘זכה‘‘ לשמש כמקור למספר עלילות דם. במזרח אירופה, כיסני פרג נקראים בגרמנית בשם Mohntasche - מון-טאש, שנהיו המן-טאש - כיסני המן, ונאכלו בפורים לאור חיבור המנהג לאכול בפורים מיני ממולאים, קרעפלי‘‘ך בלעז, יחד עם המנהג לכבדו במיני מאפה מתוקים, ונקראו פורים קרעפליך. עם הזמן, הכינוי ’‘אזני המן‘‘, ששימש בפולין ורוסיה ככינוי גנאי ליהודים ללא קשר למאפה, הודבק על ידיהם לאחר זמן לכיסני הפרג לאור צורתו הדומה לאוזן ועיתוי אכילתו. לאחר שכינוייה ”אוזני המן“ קמה וגם ניצבה, הוסבר לאור הנוהג של קציצת האוזניים לנידונים למוות בזמנים שונים, או לפי כובעי השרים המשולשים בזמן נפוליאון, ומשם נתכנו באמריקה בשם ’‘המן - האט‘‘ - כובעי-המן. יש לציין, שמאכל בשם זה לא הוכר כלל בארצות המזרח, על אף שאכלו מיני מאפה מתוקים למיניהם.

 

[יישר כח גדול]

ב‘‘צחות בדיחותא דקידושין‘‘ [=מערכון לחתונה] לר‘ יהודה סומו מאיטליה לפני למעלה מ-400 שנה נאמר:
יאיר: אם בדברים כאלה אכפרה פניו, כבר יש לי קושיה אחת אשר ייעפו כל תופסי התורה להתירה. כי הנה כתוב במגילת פורים ’‘ויתלו את המן‘‘, ובפרשת בלק נכתב בפירוש: ’‘ויאכלו בני ישראל את המן‘‘. ואיך יאכלו היהודים הנשמרים מכל רע את נבלת ’‘התלוי‘‘, ואל הכלב לא ישליכו אותו ?
יקטן : גם זו ראיתי אני, וכבר תירץ הקושיא הזאת בלעם בן בבי בשם אביו: כי מה שאמרה התורה ’‘ויאכלו את המן‘‘. היא אזהרה וציווי לנו שנאכל בימי הפורים הללו מאזני המן - הן המה הרקיקים הנעשים בסולת בלולה בשמן, וזהו שאמר אחרי כן ’‘וטעמו כצפיחית בדבש‘‘.
יאיר: יפה פירוש בן ביבים זכרו לטוב! וכשחוק הקרוב, המעשה בקהילת קורוליובקה שבפולין, שהיה בה אדם שנקרא בפי כל ’‘מרדכי המן‘‘, על שום שקרא בהגדה של פסח מתוך בכייה גדולה ’‘אילו האכילנו את המן, אוי ואבוי, אילו האכילנו את המן הרשע - דיינו‘‘
ומן הדין להזכיר את הזכור, שהכינוי ’‘אוזני המן‘‘, שאין לו מקבילה ביידיש, דחה בעברית את הכינוי ’‘כיסני המן‘‘, שהוא תרגומו של ’‘המן-טאשן‘‘. כתב האברבנאל [חי בספרד פורטוגל ואיטליה בזמן גירוש ספרד] בפרשת בשלח בפסוק וטעמו כצפיחית בדבש, ’‘הרקיקים העוגות מן הבצק כדמות אזנים מבושלות ויטבלו אותם בדבש ויקראו להם אזנים‘‘. אם כי, האברבנאל מציין רק את הקשר שבין צורת המאפה לאוזן, אך אין בדבריו התייחסות ישירה לכך שאכלו רקיקים אלו בפורים.
ור‘ שמואל אשכנזי [בעל אלפא ביתא קדמיתא ותנייתא] ציין, כי מקור דברי האברבנאל הללו הם מפירוש רבי יוסף אבן כספי, שחי לפני כשבע מאות שנה! באיגרות היש‘‘ר: ’‘יום שבו עשרת בני המן תלו ואת תנוך אזניו אכלו‘‘, ורומז למיני מתיקה שעושים בארצותינו ליום הפורים וקוראים אותם ’אזני המן‘. ונזכר גם במחזה פורים, כתב-יד ר‘ יהודה אריה די מודינא.
ולא נוכל להעלים דבר-תמיהה: היכא תמצי, שההגדרה הזאת שהייתה פשוטה באיטליה, פסחה על יישובי ישראל באשכנז ובהולנד, שאותו מאפה נקרא להם ’‘פורים-קוכל‘‘, או סתם ’‘קוכל‘‘, ובהקטנה ’‘קוכעלכען‘‘, ’‘קיכעלכען‘‘, ובשוויץ ’‘פורים-קישליש‘‘, ובקהילות ישראל בפולין ואוקראינה וליטא ושאר אגפים שאותו מאפה נקרא להם ’‘המן-טאשן‘‘ = כיסי המן, ואילו בפי גויים, בין פולנים בין רוסים, מצוי עניין כינוי ”אוזני המן“. (א“ה, כנראה מפני שהודבק ליהודים ככינוי גנאי)
יש לציין לדברי של פרופ‘ א‘ הורוביץ, שבדומה לעלילות הדם הידועות בערב פסח על עירוב דם גויים במצות של חג הפסח, היו שהעלילו כך גם על אוזני המן! כך באמצע פרשת דמשק בשנת ת‘‘ר, ושוב בשנת תר‘‘ו. הורוביץ כותב כי ’‘טענו שבחג הפורים היה על היהודים לבצע רצח לזיכרון שנאתו של המן, ואם הם הצליחו להרוג נוצרי היה הרב אופה את הדם שלה בעוגיות משולשות שהוא ישלח כמשלוח מנות לשכניו הנוצרים. וכן בשנת תרח‘‘צ הואשמו היהודים שוב ברצח מבוגרים נוצריים והוצאת הדם שלהם בכדי לערב בעוגיות המשולשות שאוכלים בפורים.

 

[יישר כח גדול]

’‘פורים-תורה‘‘ בעניין אזני המן
מדוע אזני המן משולשים ? - כדי שלא יתחייבו בציצית. אם כן למה למצה אין ציצית? - כיון שזמנה בלילה ואין חובת ציצית בלילה.
ונחתום בטבעת המלך, היינו שהנחתומים הופיעו לפי צו המלך לשם מה הזמין המלך פתאום את הנחתומים? כדי לאפות אזני המן.

במס‘ מגילה ילפינן שאסתר ברוה‘‘ק נאמרה מהכתוב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ולרנב‘‘י שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם. ולכאורה לא נודע מה הוסיף רנב‘‘י ע‘‘ד רב יוסף לציין מסיפא דקרא. ונ‘‘ל שדברי חז‘‘ל ברוה‘‘ק נאמרו, שבימינו באו עולים מרוסיא ששכחו את הכול, ולא נשאר להם זכר ליהדות, רק הסבתא באה והעידה בב‘‘ד שהיו אוכלים בפורים אזני המן והותרו לבוא בקהל, וזהו וזכרם של ימי הפורים לא יסוף מזרעם.

וראה זה פלא, שתיבת יסוף אותיות יוסף רמז ליוסף סטאלין ימ‘‘ש שהוא וגזרותיו בטלו מן העולם, וכידוע שהוא מת בפורים, ואנחנו קמנו ונתעודד, ותיבת יסוף נוטריקון יוסף סטאלין וכל פמלייתו ימ‘‘ש, אשר ספו תמו מן בלהות. ושמעתי עוד פירוש, שרמז הכתוב לצעצועי ומשחקי פורים שעושים התינוקות, וזהו מזרעם, שכל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה‘.

 

[יישר כח גדול]

מסכת פורים
מאת: הרב קורמן
אל: תכלת אברהם
כאמור, חיבר ר' קלונימוס"מסכת פורים", שנדפסה לראשונה בפזארו בשנת 1513. שם הפרק הראשון הוא "חבקבוק" (כלומר "הבקבוק" אך יש בו רמז גם לשם "חבקוק") והוא פותח את "המשנה" על דרך סגנון מסכת אבות:
חבקבוק קיבל תורה מכרמי ומסרה לנח , ונח ללוט , ולוט לאחי יוסף, ואחי יוסף לנבל הכרמלי, ונבל הכרמלי לבן הדד , ובן הדד לבלשצר , ובלשצר לאחשוורוש ואחשוורוש לרב ביבי (= שתיין, ברומית לשתות – Bibere).
הוא הזכיר את השתיינים שהוזכרו במקורות. חבל שהזכיר ביניהם את אחי יוסף. אמנם הם שתו פעם אחת לשכרה, אך היה זה במצב מיוחד (בראשית מג,לד). הוא מסיים את ה"מסכתא" בפרק "אין קוראין". ולמה השלים המסכתא ב"אין קוראין"?
לפי שאין קוראין בו אלא בשעה שאינו לא יום ולא לילה, שלא נכתבה אלא לשחוק בעלמא לשמח אנשים ביום פורים והקורא בו לא הפסיד, אלא כמי שקורא בספרי רפואות... כי דברי זאת המסכתא בדיתי אני קלונימוס מלבי המשנה והגמרא. ואעידה לי עדים "נאמנים", את רבי שקרן ואת רבי כזבן
לאחר מכן הוסיפו עליה "פירוש רש"י ותוספות" ועוד. אחרים לא הסתפקו בזה "ויצרו" בווריאציות שונות את אותו רעיון בשמות שונים, עם "פירושים" ובלעדיהם. כך פורסמו: "מסכת עניות"; "מסכת שטרות"; "מסכת שכורים"; "מסכת המן". לא תמיד צוין שם המחבר. אפילו על ר"י קנייבסקי ז"ל מספרים שבצעירותו חיבר מסכת פורים. רבים לא הסתפקו גם בזה והוסיפו: "הגדה לפורים"; "אקדמות"; הושענה רבה; "הקפות" ואפילו "תפילת נעילה". אולם, היו רבים שאסרו לקרוא ב"מסכתא" זו ואסרו גם את התחפושות.
בראשם של האוסרים עמד ר 'שמואל אבוהב (1610-1694) מגדולי רבני איטליה. הוא אסר לקרוא במסכת פורים וכתב עליה: חילול תורתנו הקדושה, החוגרת שק לפני קונה ואומרת, עשאוני בני ככלי זמר, חוכא ואטלולא (ראה "דבר שמואל" סי' קנ"ג האוסר אף הוא לקרוא במסכתא זו).

 

[יישר כח גדול]

מסכת פורים
מנה ראשונה לפני היין.


מתני': אוזן המן אוסר בכל שהוא, ודאו מותר וספיקו אסור.

גמרא: קשיא רישא אסיפא, רישא אמרת, אוסר בכל שהוא והדר אמרת ודאו מותר וספיקו אסור. איפכא מסתברא.

רב פורממישתא מתרץ לה הכי, הכי קאמר, אם אוכלו כמות שהו חי מותר, אבל אוזן המן שנפל לקדירה ונתערב, אוסר בכל שהוא. מאי טעמא? אוזן ששמעה לא יגוף את רעיהו, ובא המן רשע זה וביקש להרוג להשמיד ולאבד טף ונשים ביום אחד, אוזן זו תאכל כמות שהיא. אבל תערובתה אסורה בכל שהוא.

וכתבו בעלי התוס' שהטעם בזה משום דדווקא על אוזן כמות שהיא חי, חייל דין זה, משום שהוא האוזן עצמה ששמעה לא יגוף, וכיון שהמן מזרע עמלק יש מצוה לאבדו בכל דרך. אבל כשנתערב, שמן הדין כבר בטל, ואין צורך לאבדו מן העול עוד. אז הדר דינא דהמן ע"ז הוא שעשה עצמו לאלוה ואינו בטל לעולם.
מתני' ר' עבדאללה אומר ארבעה שהידים הם שהיד הורג ונהרג שהיד הורג ואינו נהרג שהיד אינו הורג ונהרג שהיד אינו הורג ואינו נהרג גדול שבכולם הורג ונהרג פחות שבכולם שאינו הורג ואינו נהרג: גמ' תני תנא קמי דר' חסן איזהו שהיד ההורג ונהרג הווי אומר זהו כגון יחיא עייש וכיוצא בו א"ל פוק תני לעזה יחיא עייש אינה משנה דחסולי הוא דאתחסיל ואנן הורג ונהרג בשעת מעשה בעינן אמר ר' מחמוד מרגלא בפומיה דר' סלים משמת עייש רבו פלאפונים הוי בה ר' יאסר רבו פלאפונים ס"ד אלא אימא הכי משמת עייש רבו מטעני פלאפונים ואזיל ר' סלים לטעמיה דדריש מידה כנגד מידה: שהיד הורג ואינו נהרג : נפק ר' עזמי דרש כל שהיד שהרג ולא נהרג יצא גדול מתיב אבו הונוד גדול שבכולם הורג ונהרג אמר ר' הישאם ל"ק מתניתין בחמאס ור' עזמי בתנזים ואיבעית אימא גדול שבכולם הורג ונהרג למעוטי שהיד שלא נהרג ונתפס בידי הציונים ור' עזמי בנמלט לעיר מקלט איירי דתנו רבנן (א) ששה ערי מקלט הן עזה ג'נין טול כרם יריחו שכם וחברון אחרים אומרים אף אום אל פאחם מאן אחרים אמר ר' ג'יבריל ר' איסמעיל היא דתניא ר' איסמעיל אומר הרי אני כבן שלושים שנה ולא זכיתי שתשווה אום אל פאחם לשכם עד אנתיפאדת אל אקצה איבעיא להו ר' עזמי בנמלט לעיר מקלט ונתפס בידי השב"כ הפלסטיני נמי קאמר או דילמא בנמלט גרידא אבל בנתפס לא קמיירי פליגי בה ר' חוסיין ור' טורען חד אמר בנמלט דווקא וחד אמר אף בנתפס תסתיים דר' טורען הוא דאמר אף בנתפס דזימנא חדא איקלע ר' טורען לכלא רמאללה ויתיב ודרש קמי דכולי אסירי אשריכם שנתפסתם על דברי קוראן וממילא בעוד יומיים ניפגש על כוס קפה בבית שלי אחרי שתצאו בדלת המסתובבת תסתיים: שהיד שאינו הורג ונהרג : בעא מיניה ר' ג'מאל מאבו חומוס שהיד שלא הרג ונהרג מהו לחיי העוה"ב א"ל והלוא משנה ערוכה היא פחות שבכולם שאינו הורג ואינו נהרג מכלל דשנהרג ולא הרג אית ליה עוה"ב דאי לאו הכי מאי מעליותיה א"ל ההיא אינה ראיה דילמא לעניין פיצויים קתני: שאינו הורג ואינו נהרג : וכי מאחר דלא הרג ולא נהרג מאי שהידותא איכא הכא אמר ר' נידאל כאן דרש אבו קישאק גדולה מחשבת ג'יהאד שמצטרפת למעשה ורמינהו היה ר' (ב) עוואד אומר כל שלא הרג ולא נהרג רתוי לו שלא בא לעולם כלל אמר ר' מוחמד דחלאן בפוצע שנינו וכן אמר ר' סמיר בפוצע שנינו: ההוא גברא דאתא לקמיה דאבו עמאר בעא מיניה אימתי קאתי הסלאם א"ל לכשישחו היהוד בים כדכתיב ושמתי את זרעך בחול הים א"ל עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים שקל ספסירא וקטליה:

רש"י:

מתני' ד' שהידים. מילת שהיד לא שמעתי פירושה מרבותי ונ"ל דה"א וחי"ת מתחלפות ושהיד לשון שחיד ע"ש שמשוחדים בגן עדן ובפיצויים למשפחה לכל החיים: שאינו הורג ואינו נהרג. בגמ' פריך אמאי קרי ליה שהיד: גמ' פוק תני לעזה. כמו לברא: דחסולי הוא דאתחסיל. כדאיתא בפ' יציאות השב"כ והכי משמע לקמן דחסלוהו ע"י קופסא קטנה כמין שפופרת של נאד המשמיעה צפצופים ואנשים מלהגים בה ונראים כמשתגעים סלול"ר בלעז: ר' יאסר. לאו היינו יאסר עראפת דעראפת לא הויא קרי ליה גמ' רבי אלא רבינו או הראיס: רבו פלאפונים ס"ד. והלוא נחסר אחד: דדריש מידה כנגד מידה. במסכת מידות: מתניתין בחמאס. דהם מבטיחין את המתאבדין בפיצויים לחמולה לכל החיים כדפרישית לעיל וקרן הפנסיה עומדת לעוה"ב: ור' עזמי בתנזים. אלו היורים בקלצ' בלילות ואינם ממהרין להתאבד דמשכורתן מובטחת ממילא מהרשות ומרואן ברגותי בראשם ונקרא ברגותי ע"ש שעתיד צה"ל להבריג אותו לאדמה: ונתפס בידי הציונים. דהוא מזומן לחיי צער אצל השב"כ ולטלטולים כדתנן מוליך ומביא מעלה ומוריד: שתשווה אום אל פאחם לשכם. לעניין שאין הציונים מעיזין ליכנס שם מפני הסכנה וברייתא דערי מקלט לאחר אנתיפאדת אל אקצה מיתניא: פלוגתא דר' חוסיין ור' טורען פשוטה היא: על כוס קפה. קפה רג'ואן כמובן (ללא גרגרים צפים): בדלת המסתובבת. כדכתיב הדלת תסוב על צירה ובמס' בבא סבבא פליגי בה איכא למ"ד סיבובה שלש מאות ששים וכל אסיר הנכנס מיד יוצא ואיכא למ"ד מאה ושמונים סיבובה ואסיר מצד זה ואסיר מצד זה וכהרף עין זה נכנס וזה יוצא והכא משמע דבכלא רמאללה ודאי מאה ושמונים דהא הוו אסירי התם: לחיי העולם הבא. במסכת גן עדן פירשו רבותינו אגרא דכל שהיד ושהיד: דילמא לעניין פיצויים קתני. דדווקא בנהרג איכא פיצויים מאיראן ובהאי הוא דעדיפא משאינו הורג ואינו נהרג: מאי שהידותא איכא. ואמאי קא קריא ליה מתניתין שהיד: מוחמד דחלאן. יש לי לפרש פירושים הרבה על שמו ואיני מפרש מחשש לחיי: בפוצע שנינו. מתניתין ואילו ברייתא דר' עוואד בשאפילו לא פצע: ההוא גברא. אליהו הנביא הוה והאי עובדא אין מגלין אלא לגדולים שבכל דור: אבו עמאר. הוא ערפאת כדאמרינן בפ' עגלה ערופה אבו עמאר שמו ולמה נקרא שמו יאסר עראפת שהיה ראוי לו שייערף ראשו או לפחות שיאסר ושמעתי שכל גופו מזדעזע מפחד פרקינסו"ן בלעז: מעוות את הכתובים. דכחול כתיב בכ"ף:

תוספות.
ד' שהידים הם. איכא דוכתי דקתני הם כדלקמן בסוגיין שש ערי מקלט הן ואיכא דוכתי דלא קתני כגון שמונה ראשי שנים יום אש"פ יום החמאס יום הפת"ח יום הג'יהאד יום האדמה יום הנאכבה יום הזעם ועיד אל פיטר ואומר רבינו ואליד דאין לדקדק בזה אבל רבינו נג'ואן מדקדק דהתם לא קתני הם משום דתנא ושייר יום הרמדאן (ג): ר' עזמי. נראה דהוא עזמי בשארה ושמעתי שנקרא עזמי ע"ש עזות מצחו שרץ לראשות הממשלה ובשארה נוטריקון בושה רעה ויתירה שהביא לכנסת וי"א עזמי ע"ש שחבר בעז אדין אל קסאם ובשארה ע"ש שמקורב לבשאר אסאד ומעריצו: בידי הציונים. כאן היה משתומם רבינו חוסני וכי נתפס בידי הציונים מאי הוי והא בימי פרס (ד) וברק נעשו כל בתי כלא ובתי מעצר הציונים כמצולה שאין בה דגים ולא עוד אלא דזכו המשתחררים לכבוד כפול ומכופל וקיבלו ג'ובים בביטחון המסכל ולא נצרכו להיחבא עוד משא"כ בנמלט לעיר מקלט דר' עזמי וקושיא שאין אחריה תשובה היא:

 

[יישר כח גדול]

מסכתא דשיכורים, מבית מדרשו של ידידינו הרב הגדול מוהר"ר מוטיצביאלי יצ"ו שליט"א לעולם ועד.

הובהר בזה שאין לקרוא המסכתא הזו אליבא ריקנא, אא"כ שתה לפחות כוס וחצי יין מזוג כדדרי חד על תלת. (כלומר כוס וחצי ועוד כוס וחצי לפחות).
אפיריון נמטיה האי גברא רבא הדומה לדודי ומחזיק בדרכי אאע"ה ובברכת יעקב של והיה זרעך הלא הוא הנודע בשערים רב פעלים חיכו מחמדים וכולו ממתקים יגע בספרים ומבין רזי מחשבים ויודע את חכמת צמצום הקבצים ביד הרצים לגדלים ובקיא בדרכים ובשבילי השבילים וכארץ זרועיה תצמיח הלא הוא הרה"ג כמרה"ר עפר הארץ שליט"א אשר נחלץ לעזרת השיכורים להביא דברים ברורים מפרי זמרת מהללי וזרמת הענבים למען ירוצו הקוראים בינות לכוסות והבקבוקים ולא יינגפו באמרים ויפלו לתוך המאכלים המתוקים בטרם עט ועד ארגיעה לשון העגל בחרדל אהלל את שמו ויתגדל בפי מלא שבחה ומהלל. אז שכוייאאאאח..


בס"ד מוצש"ק פ' ויחזו את שנת יופ"י לפ"ק מאוד

לכבוד,
מרן מלכא, פאר ישראל והדרו, הרבני המופלג, נודע בשערים בשירים ובשוערים, מעוז ומגדול, מסור הגדול, צנצנת המן, נטע נאמן, צרעת נעמן, טוחן קורקבן, סיר שלם גמר, וריחו לא נמר, אכל בכל כחו, ולא נס לחו, אמיץ לבו בגבורים, מחנך תלמידים מופרעים, חונך פרחים וטוחנם זה בזה ובכלל גבר גבר, רשכבה"ג כקש"ת מוהר"ר
נחמיה זעליג צונגעלשפיטץ שליט"א נר"ו שיל"ו זצוקלל"הה נפג"ם זיע"א בכלל.

אחדשה"ט. ילמדנו רבנו, יכריע כעומק דעתו הגדולה, דעת תורה, בסוגיא עמוקה בה נסתפקנו בבית מדרשנו.

דהנה, ידוע מנהג הקדמונים בני שיעור א', דהיו מביאים מביתם אחד מעיר ושניים ממשפחה איזה כדור רגל או כדור סל, וממנו היו מסתפקים הם וכל בני הישיבה.
ובעוונותינו הרבים תכפו עלינו צרות רבות קשות רעות ואכזריות, ואין אנחנו מספיקים, ופני הדור כפני הכלב, וכדור אינו מספק עוד את בני שיעור א, הני צעירי הצאן, וגמרו איפה בנפשם לשדרג את משחקי הישיבה [שקורין אפגרעיידינ"ג] ולהביא מביתם, מלבד הבא בכליהם ובסלולריהיהם, עוד מיני משחקים לא כל כך קטנים.
ונסתפקו הלומדים מאי עדיפא, האם להביא עמדה [שקורין קאונסעול"א] של פלע"יסטעידזשע"ן, או להביא מחשב ניד ובו ממילא כלולים כל הרעות החולות, וגם רואים בו סרטים רחמנא ליצלן רחמנא לשיזבן.
המחכים למוצא פיו בקוצר רוח ובעבודה קשה.
שיעור א' [מחזור כ"ח] קרית שמונה כבוד.

והרי התשובה שהעליתי בכח פלפולי בש"ס ופסוקים, דברים ברורים ומפורשים, כזוהר הרקיע מזהירים, וכתבתיה בקיצור רב למען ירוץ הקורא כמו שמואל.

והנה לכאורה, ג' תשובות בדבר, כמו כל דבר בצבא [וגם ישיבת הסדר היא יחידה צבאית]
וכדרכם של יהודים טובים, נענה בשאלה:

א. מנין לכם שעל התלמיד להביא משחקים מביתו לישיבה?
ב. מנין לתלמיד סוני פליסטיישן בביתו, והאם זו גרסא א' או ב'?
ג. מה חמור יותר, משחק טלוויזיה או משחק מחשב?

והנה החקירה הראשונה היא חמורה עד מאוד.
כי ביסוד הדין של לימוד בישיבה, נעוץ בפשיטות שיש חיוב על הישיבה לדאוג לתלמיד לכל מחסורו, כמו שכ' 'די מחסורו אשר יחסר לו', וכבר שאלו חז"ל, "כך היא דרכה של תורה? פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה - ובתורה אתה עמל??!" ואם נשים לב היטב בדברינו, אמנם ממקור זה עולה שחז"ל לא ראו זאת כחלק מחיובי הישיבה, לדאוג לכלכל את בחורי הישיבה במשחקים. אך, מעיון הדק היטב, כדין מלח גללניתא המבואר בב"י יו"ד הלכות מליחה ע"ש, נגלה שההפך הגמור הוא הנכון - חז"ל לא מנו בתוך שאלותיהם שאלה זהה מתחום תורת המשחקים, כמו למשל - 'וטטריס תשחק?', מכיוון שאין בכלל הוו"א שייאלץ התלמיד להסתפק בדבר מה ירוד למשחקיו, שבהם תלוי כל לימוד תורתו, כנודע מאמרם ז"ל 'על השְלָשה העולם עומד'.

ובעניין התשובה הב', הנה אם יש לו בביתו משחק יהיה מאיזה סוג שיהיה יביא, אם מעט ואם הרבה יוכל, וכבר שנינו 'אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים'.

ובעניין החקירה הג', כבר הרחבתי בזה במקום אחר בספרי המצוין 'נופי נחמיה' ז"כ על ש"ס ופסוקים עם ג"כ מילואים בכל מיני מקומות מארה"ק והגלילות [להשיג בחנויות הספרים המובחרות ב99.90 בלבד! ], והעליתי שם שמעיקר הדין טלוויזיה חמירא, שאין בה שליטה על התוכן כלל אם לא שישנה את הערוץ, וכבר שנינו 'כל המשנה ידו על התחתונה', והנה אם המחשב מחובר לנ"ט שערי טומאה יש לדון כי הוא ג"כ מותקף בווירוסים ומרעין בישין וחמירא סכנתא מאיסורא, ומ"מ אכמ"ל ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא, ולהשומע ינעם.

 

[יישר כח גדול]

קידוש לפורים
(וַיְִהי עֶרֶב וַיְִהי בֹקֶר) יוֹםַ השִּׁיִשׁי וַיְכֻלּוַּ הָשַּׁמיִם (בראשית ב:) מַספְּרִים כְּבוֹדוֹ (תהלים יט:ב).. מלֵא עוֹלָם, מָשׁרְָתיו שׁוֲֹאלִים זֶה לָזֶהַ איֵּה (קדושה) שׂרָהִ אְשֶׁתּךָ (בראשית יח:ט) כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּהְ בּיַרְכְֵּתיֵ ביֶתךָ (תהלים קכח:ג) וּבְִשׁעָרֶיךָ וְָהיָה אם שׁמוֹעַ תְּשְׁמעוּ אל מצְוָֹתי אֶשׁר אנֹכִי מצַוֶּה אְתכֶם היּוֹם (דברים יא:יג) תַּאְמּצֵנוּ היּוֹם תּבָרְכֵנוּ... כְַּהיּוֹם הזֶּה תּבִיֵאנוּ שִׂשׂים וְּשֵׂמִחים (מוסף של ראש השנה) לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם פּוֹעֵל אֶמת שׁפְּעוּלָתוֹ אֶמת (ברכת הלבנה) וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם... אֶמת (תפילה) כִּיאָתּה הוּא יוֹצְרָם וְַאָתּה יוֹדֵעַ יִצְרָם כִּי הם בָּשׂר וָדם (תפילה) צְפַרְדֵּעַ כִּנִּים... ארְֶבּה (עשרת המכות בהגדה של פסח) ארְַבּע מי יוֹדֵעַ ארְבַּעאנִי יוֹדֵעַ ארְַבּע (פיוט בסוף ההגדה של פסח) אבוֹת (משנה ב"ק א:א) אבוֹת הטּוְּמָאה הֶשׁרֶץ וְַהֵמּת... תּוֹלְדוֵֹתיֶהם לָאו כַּיּוֹצֵא בֶָּהם דִּאלּוּ אבוֹת מַטֵמּא אדָם וְכִֵלים (משנה כלים א:א) וְכֵלִים מכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מלְכוּת רָב כְּיַדַ הֶמֶּלךְ (אסתר א:ז) היּוֵֹשׁב על (תפילת נשמת) חְטא שָׁחָטאנוּ לְפָנֶיךָ בּיוֹדְעִים וְּבלֹא יוֹדְעִים וְעַל כּוּלָם... וַעל (וידוי ליום הכיפורים) הנִּיִסים וְעַל הפּוּרְקָן וְעַל הגְּבוּרוֹת וְעַל הְתּשׁוּעוֹת שׁעִָשׂיָת לַאבוֵֹתינוּ בַּיִָּמים הֵהם בַּזְַמן הזֶּה (על הניסים לחנוכה ופורים) חלִיפִָתי זֶה תּמוּרִָתי זֶה כַּפָּרִָתי, זֶה הַמְּשׁקֶה יֵלֶךְ לְפִי וַאנִי אכָּנֵס וֵָאלֶךְ לְַחיִים טוֹבִים ארוּכִים וּלְָשׁלוֹם (סדר הכפרות של ערב יום הכיפורים) עלֵיכֶם מלְאכֵי הָשּׁלוֹם מלְאכֵי עֶלְיוֹן מֶמֶּלךְ מְלכֵי המָּלכִים הָקּדוֹשׁ בּרוּךְ הוּא (זמירות ליל שבת) שׁהוּא נוֶֹטה שַׁמיִם וְיוֵֹסד ארֶץ וּמוָֹשׁב יְקָרוֹ בַָּשַּׁמיִם מַמּעַל וְּשׁכִינַת עֻזּוֹ בּגְָבֵהי מרוִֹמים הוּא א-לקינו (תפילת עלינו) הוּא אבִינוּ הוּא מלְכֵּנוּ וְהוּא מושיענוּ וְהוּא ישמיענוּ בּרַחָמיו שׁנִית לְעֵינֵי כָּל חי לְהיוֹת (קדושת מוסף של שבת וחגים) כֹּל אישׁ שׂוֹרֵר בּבֵיתוּ וְּמדֵַבּר (אסתר א:כב) וְּמקַיֵּם שׁכֹּל דּבָרָיו אֶמת וָצֶדֶק (ברכות ההפטרה) וִּמְשׁפָּט מכוֹן כְִּסֶאךָ חֶסד וֶאֶמת יְקְַדּמוּ פָנֶיךָ, אְשׁרֵי העָם יוֹדְעֵי תרוּעָה ה' (תהלים פט: טו-טז) מלֶךְ ה' מלָךְ ה' יְִמלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, ה' עֹז לְעַמּוֹ יִֵתּן ה' יְבָרֵךְ את עַמּוֹ בשָּׁלוֹם (מתוך הסידור) לְךָ וְָשׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ א-לֶֹקיךָ; וַיְקְַבּלֵם דָּוִיד, וַיְִּתּנֵם בּרָאֵשׁי הגְּדוּד וַאַמרְֶתּם (תפילת מוצאי שבת) זֶבַח פֶַּסח שָׁהיוּ אבוֵֹתינוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מה (הש"פ) נְִשַׁתּנָּה הלָּיְלָה הזֶּה מכֹּל הלֵּילוֹת שְׁבּכֹל הלֵּילוֹת אנוּ אוֹכְלִים חֵמץ וַּמצָּה, הלָּיְלָה הזֶּה כּוּלוֹ מצָּה (הש"פ) זוֹ שָׁאנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מה (הש"פ) יְדִידוּת מנוָּחֵתךְ אְתּ שׁבָּת הַמּלְכָּה וְּבכֵן ארוּץ לִקְרָאֵתךְ בּוִֹאי כָּלָה נְסוּכָה לְבוּשׁ בִּגְדֵּי חמוּדוֹת לְַהדְלִיק נֵר בְִּברָכָה (זמירות ליל שבת) . בא"י אמ"ה אקב"ו לְַהדְלִיק נֵר שׁל חנוּכָּה. בא"י אמ"ה שׁעָשׂה נִסּים לַאבוֵֹתינוּ בּיִָּמים הֵהם (ברכות נר של חנוכה) כְֶּשׁבֶת הֶמֶּלךְ .

 

[יישר כח גדול]

זמירות לפורים
מה ידידותַ
מה יְדִידוּת מגִלֵָּתךְ אְתּ אְסֵתּר הַמּלְכָּה. בֵּחן נָרוּץ לִקְרָאֵתךְ בּוִֹאי מלְכָּה מסוּכָה. לְבוָּשׁה בִּגְדֵּי מלְכוּת לֶאכֹל זֵרְעוֹנִים בְִּברָכָה. וֵַתּכֵל כָּל הִאגְּרוֹת וְנוֲֹהגִים בִּטּוּל מלָאכָה.
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.
מעֶרֶב מְתעַנִּים מכָּל מינֵי מְטעִַמּים. מְבּעוֹד יוֹם מוּכָנִים מָתּנוֹת לֶָאְביוֹנִים. וְלְִשׁלוַֹח שׁנֵי מנִּים שׁתוֹת יֵינוֹת וִּמְשַֹתּכְּרִים. וְַתפְנֻקֵּי מעֲדָנִים לְזֵכֶר הַאֲחְשׁדָּרְפָּנִים.
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.
נַחלַת הָמן יָרָשׁ וְגַם את הַטּבַּעַת שׁקְִּבּלָהּ. וַיְבָרְכוּהוּ עִָשׁיר וָרָשׁ וְזָכוּ לִגְֻאלָּה. חג פּוּרִים אם תְּשׁמֹרוּ תְּהיוּ בִשְׂמָחה וְצָהלָה. יוֹם אָחד תּלַחמוּ וּבַשֵּׁנִי נָגִילָה.
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.
חפָצֶיךָ מְשַׁתּכְִּחים וְגַם איךְ לַחשׁוֹב חְשׁבּוֹנוֹת. הְתקֵפִים מָתּרִים וּלְִהְתַחֵתּן עִם הבָּנוֹת. כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בֵַּסּפֶר לִקְבּעוָּה לְדֹרוֹת. וְלְִשׁתוֹת דְִּברֵי שׁכָר "לַכּוֹבַע לִּי שׁלֹשׁ פִּנּוֹת".
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.
הרְעַשְָּׁתךָ תֵּהא בָשַׁחת לְִמחוֹת שׁם בַּעַל הַטּבַּעַת. וְַהֵשּׁנָה מֻשׁבַּחת כְּדַעַת הרְַמבַּ"ם לְנֶפֶשׁ מִשׁיבַת. בּכֵן נַפְִשׁי לֹא מְשַׁתּכְּרָה וְיָכֹל לָנוַּח עַד אין דַּעַת. כְּשׁוַֹשׁנָּת יַעֲקֹב כַּךְ יַעֲשׂוּ בֵּן וּבַת.
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.
מעַנְיֵן שְׁבּעוֹלָם הבָּא שְׂמַחת פּוּרים נְִשְׂמָחה. לְהוֹדִיעַ שׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ וְיִזְכּוּ לְִשְׂמָחה. מַמֲּחֶשׁבֶת הֲאגָגִי נִצְלוּ מנְּבוּכָה. פְּדוֵּתנוּ הֶמּלֶך הצְִמיַח וְנָס יָגוֹן וָאנָחה.
לְִהְתעַנֵּג בַּתעֲנֻגִּים אזְנֵי הָמן וְיַיִן וְדָגִים.

 

[יישר כח גדול]

פעם פגש המן את פרעה ואמר לו: "אדוני המלך, איך זה יצאת מהיהודים כשידך על התחתונה! מילא אני הייתי תלוי במלך טיפש, אבל אתה היית מלך כל יכול?! והם עוד קיבלו בזכותך חג של שבעה ימים". ענה לו פרעה: "להיפך. אתה, בזכותך היהודים זוכים כל שנה לחג עליז של שמחה ואכילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. ואילו אני, איזה חג הם חוגגים בזכותי? משועבדים לניקיונות לפני פסח, אוכלים מצות במקום לחם רך אוכלים מרור ומתנזרים מחצי מהמאכלים".

 

[יישר כח גדול]

מה זה המנהג של אוזני המן? מאיפה זה הגיע?
יכול להיות שמחמת יראת אחשוורוש לכתוב ולשלוח למרחקים בזיונו, עשו בחכמה לאפות עוגות ולהטמין את המכתב בתוכם, מי יעלה בדעתו לחפש שם, ועל ידי זה ניצלו. כך שלח מרדכי את הכתבים מקצה העולם עד קצהו, והדבר לא נודע למלך, לכן עושים אוזני המן לזכר הנס.

 

[יישר כח גדול]

פעם אחת שאל כומר אחד את הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל: אתם היהודים אסורה לכם הנקימה והנטירה, ולמה עד היום אתם מתנקמים בהמן שהיה לפני יותר מאלפיים שנה? ענה לו הרב: חס ושלום, אין בזה משום נקימה ונטירה, אלא זוהי "תזכורת" ל"המינים" של כל דור ודור, להזכיר להם את סופו של המן רבם הראשון...

 

[יישר כח גדול]

ראו פעם אחת עם הארץ כשהוא יושב ומגרד בסכין כל שם "המן" הכתוב במגילת אסתר המודפסת בסוף החומש. גערו בו: איך אתה מקלקל את המגילה? תמה עם הארץ: הרי כתוב במפורש בתורה "מחה תמחה את זכר עמלק", אם כן צריך למחוק את שם המן מן הספר! אמרו לו: טוב, מילא שמו של המן ראוי למחוק אותו, אולם בזה אתה מגרד ועוקר גם את המילים הקדושות שמעבר לדף מול תיבת המן?! אמר להם אותו עם הארץ: הרי אמרו חז"ל 'אוי לרשע ואוי לשכנו...'