מסכתא דשיכורים, מבית מדרשו של ידידינו הרב הגדול מוהר"ר מוטיצביאלי יצ"ו שליט"א לעולם ועד.
הובהר בזה שאין לקרוא המסכתא הזו אליבא ריקנא, אא"כ שתה לפחות כוס וחצי יין מזוג כדדרי חד על תלת. (כלומר כוס וחצי ועוד כוס וחצי לפחות).
אפיריון נמטיה האי גברא רבא הדומה לדודי ומחזיק בדרכי אאע"ה ובברכת יעקב של והיה זרעך הלא הוא הנודע בשערים רב פעלים חיכו מחמדים וכולו ממתקים יגע בספרים ומבין רזי מחשבים ויודע את חכמת צמצום הקבצים ביד הרצים לגדלים ובקיא בדרכים ובשבילי השבילים וכארץ זרועיה תצמיח הלא הוא הרה"ג כמרה"ר עפר הארץ שליט"א אשר נחלץ לעזרת השיכורים להביא דברים ברורים מפרי זמרת מהללי וזרמת הענבים למען ירוצו הקוראים בינות לכוסות והבקבוקים ולא יינגפו באמרים ויפלו לתוך המאכלים המתוקים בטרם עט ועד ארגיעה לשון העגל בחרדל אהלל את שמו ויתגדל בפי מלא שבחה ומהלל. אז שכוייאאאאח..
בס"ד מוצש"ק פ' ויחזו את שנת יופ"י לפ"ק מאוד
לכבוד,
מרן מלכא, פאר ישראל והדרו, הרבני המופלג, נודע בשערים בשירים ובשוערים, מעוז ומגדול, מסור הגדול, צנצנת המן, נטע נאמן, צרעת נעמן, טוחן קורקבן, סיר שלם גמר, וריחו לא נמר, אכל בכל כחו, ולא נס לחו, אמיץ לבו בגבורים, מחנך תלמידים מופרעים, חונך פרחים וטוחנם זה בזה ובכלל גבר גבר, רשכבה"ג כקש"ת מוהר"ר
נחמיה זעליג צונגעלשפיטץ שליט"א נר"ו שיל"ו זצוקלל"הה נפג"ם זיע"א בכלל.
אחדשה"ט. ילמדנו רבנו, יכריע כעומק דעתו הגדולה, דעת תורה, בסוגיא עמוקה בה נסתפקנו בבית מדרשנו.
דהנה, ידוע מנהג הקדמונים בני שיעור א', דהיו מביאים מביתם אחד מעיר ושניים ממשפחה איזה כדור רגל או כדור סל, וממנו היו מסתפקים הם וכל בני הישיבה.
ובעוונותינו הרבים תכפו עלינו צרות רבות קשות רעות ואכזריות, ואין אנחנו מספיקים, ופני הדור כפני הכלב, וכדור אינו מספק עוד את בני שיעור א, הני צעירי הצאן, וגמרו איפה בנפשם לשדרג את משחקי הישיבה [שקורין אפגרעיידינ"ג] ולהביא מביתם, מלבד הבא בכליהם ובסלולריהיהם, עוד מיני משחקים לא כל כך קטנים.
ונסתפקו הלומדים מאי עדיפא, האם להביא עמדה [שקורין קאונסעול"א] של פלע"יסטעידזשע"ן, או להביא מחשב ניד ובו ממילא כלולים כל הרעות החולות, וגם רואים בו סרטים רחמנא ליצלן רחמנא לשיזבן.
המחכים למוצא פיו בקוצר רוח ובעבודה קשה.
שיעור א' [מחזור כ"ח] קרית שמונה כבוד.
והרי התשובה שהעליתי בכח פלפולי בש"ס ופסוקים, דברים ברורים ומפורשים, כזוהר הרקיע מזהירים, וכתבתיה בקיצור רב למען ירוץ הקורא כמו שמואל.
והנה לכאורה, ג' תשובות בדבר, כמו כל דבר בצבא [וגם ישיבת הסדר היא יחידה צבאית]
וכדרכם של יהודים טובים, נענה בשאלה:
א. מנין לכם שעל התלמיד להביא משחקים מביתו לישיבה?
ב. מנין לתלמיד סוני פליסטיישן בביתו, והאם זו גרסא א' או ב'?
ג. מה חמור יותר, משחק טלוויזיה או משחק מחשב?
והנה החקירה הראשונה היא חמורה עד מאוד.
כי ביסוד הדין של לימוד בישיבה, נעוץ בפשיטות שיש חיוב על הישיבה לדאוג לתלמיד לכל מחסורו, כמו שכ' 'די מחסורו אשר יחסר לו', וכבר שאלו חז"ל, "כך היא דרכה של תורה? פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה - ובתורה אתה עמל??!" ואם נשים לב היטב בדברינו, אמנם ממקור זה עולה שחז"ל לא ראו זאת כחלק מחיובי הישיבה, לדאוג לכלכל את בחורי הישיבה במשחקים. אך, מעיון הדק היטב, כדין מלח גללניתא המבואר בב"י יו"ד הלכות מליחה ע"ש, נגלה שההפך הגמור הוא הנכון - חז"ל לא מנו בתוך שאלותיהם שאלה זהה מתחום תורת המשחקים, כמו למשל - 'וטטריס תשחק?', מכיוון שאין בכלל הוו"א שייאלץ התלמיד להסתפק בדבר מה ירוד למשחקיו, שבהם תלוי כל לימוד תורתו, כנודע מאמרם ז"ל 'על השְלָשה העולם עומד'.
ובעניין התשובה הב', הנה אם יש לו בביתו משחק יהיה מאיזה סוג שיהיה יביא, אם מעט ואם הרבה יוכל, וכבר שנינו 'אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים'.
ובעניין החקירה הג', כבר הרחבתי בזה במקום אחר בספרי המצוין 'נופי נחמיה' ז"כ על ש"ס ופסוקים עם ג"כ מילואים בכל מיני מקומות מארה"ק והגלילות [להשיג בחנויות הספרים המובחרות ב99.90 בלבד! ], והעליתי שם שמעיקר הדין טלוויזיה חמירא, שאין בה שליטה על התוכן כלל אם לא שישנה את הערוץ, וכבר שנינו 'כל המשנה ידו על התחתונה', והנה אם המחשב מחובר לנ"ט שערי טומאה יש לדון כי הוא ג"כ מותקף בווירוסים ומרעין בישין וחמירא סכנתא מאיסורא, ומ"מ אכמ"ל ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא, ולהשומע ינעם.
יפה! נראה שתפסת את הנקודה הקריטית – הרי "אבל מה" זה החלק הכי חשוב בפורים תורה! בוא נחדד:
פורים שמח! 
