משה קם ביום בהיר ופנה לו אל משרדי 'מקומות ואתרים' ושכר מהם אוטובוס ליום שלם ב1000 ש"ח ע"מ לנסוע בו טווח של 1000 ק"מ.
משה מיודעינו כרגע הינו בעלי-האוטובוס למשך היום. כולל כל שימוש שרק יעלה בדעתו - ובלבד שבסוף יום ההשכרה יחזור האוטובוס בריא ושלם ל'מקומות ואתרים' בע"מ.
הוא יכול לקחתו לכותל, לר' שימען, ומאמע רחל, ולים התיכון כמו לכינרת.
הוא יכול להעלות עליו מבוגרים או ילדים, אשכנזים ותימנים, כושים ולבקנים.
הוא גם יכול לדרוש שכל מי שעולה לאוטובוס (מתמלא ויוצא) ישלם לו סך של 35.62 אג' לפני מע"מ. או אחרי. הכל כרצונו של משה.
ומהי הסמכות של 'מקומות ואתרים' בכל הסיפור?
כלום, גארנישט, נאדא, זירו עגול ומאופס! (חוץ מדברים שישאירו את חותמם על האוטובוס לאחר יום ההשכרה כמובן, משה לא יכול לשרוף את האוטובוס 'שלו'...)
ויאמר משה אל 'מקומות ואתרים' לאמר: אין אני יודע את מלאכת הרכיבה על מרכבה שכזו, ונפשי בשאלתי, שמא תשלחו אתם את אחד עגלוניכם, ויהי לנהג?
'בשמחה רבה' צהל שוקי בעלי מקומות ואתרים 'אשלח נהג מטעמי וינהיג את מרכבות משה'.
'ככה?' ענה לו משה 'אם כך אצ'פר אותך, ועל כל נוסע בעל חולצה כחולה, תקבל עדש מתוק בהכשר הבד"ץ'.
וילך שוקי השמנמן חובב העדשים אל בית הדפוס וידפס מודעה הקוראת בזה הלשון;
כל נוסע המעונין לעלות על אוטובוס זה, חייב ללבוש חולצה כחולה! ניתן לרכוש אצל הנהג! כל מי שעולה עם חולצה בצבע אחר, גוזל את חברת 'מקומות ואתרים' בעדש תמים, ההכנסות קודש ממכירת החולצות למשה השוכר.
וירא משה כי ההכנסות קודש (על כל 'תיקוף') לכיסו המלא, ויצווה את אנשיו לאמר: עלו אל האוטובוס בכחול בלבד!!
מצד מה חיבים ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס? האם בגלל ש'משה' השוכר דרש זאת? או בגלל ש'שוקי' המשכיר דרש זאת?
תשובה: החובה ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס הינה אך ורק בשל ציוויו של 'משה' שוכר האוטובוס. ואין ל'שוקי' המשכיר שום תביעה בכך!
עד כאן.
כעת יש להחליף את המילים 'מקומות ואתרים' ל'דן', ו'משה' ל'משרד התחבורה'.
למשה אני לא חייב כלום (לשיטות הפוסקות כך), ל'מקומות ואתרים' גם לא (לא עסק שלי במה וכמה אתה מתוגמל, אני את חולצתי לא אפשוט).
נשארנו רק עם הנידון ד'דינא דמלכותא' שאם גם הוא אינו קיים, אזי אין חיוב לתקף מצד 'החוק', ולא מצד 'משרד התחבורה' ולא מצד 'דן'.