בירור דין וחיוב התיקוף בנסיעה - רב קו - בקו הלכתי

[הצעיר שבחבורה]

גם לגבי זה, אני לא יודע אם אפשר להותירו בגדר "מניעת רווח". אם יאחז אדם תחת ידו ארנק שאבד לרעהו, ולא ישיבנו; דל מהכא סוגית "השבת אבידה", האם אפשר להגדיר את זה רק "מניעת רווח"?

האם אדם שנכנס לחנות ולקח משם משהו, רק "מנע רווח"? ובפרט בהתחשב בכך שהקנין בחנות אינו בכסף כידוע, אלא שהתשלום מהווה אישור של הבעלים לקנין. בהנחה שיש אישור לקנין לכל הנכנס לחנות, ורק הבעלים מתנה זאת בתשלום, האם יש להגדיר זאת "מניעת רווח"?

אתה עולה לאוטובוס, והנהג בעיני רוחו רואה את האגורות הספורות שמתווספות לתלוש השכר שלו. והנה, לא תיקפת - והוא לא קיבלן. קשה בעיני להגדיר זאת רק כ"מניעת רווח".


אגב אורחא אעיר: כלל לא ברורה הוראת ההיתר במניעת רווח.

במחילה, בשתי הדוגמאות שכתב מר, הוא לקח משהו מהשני, לא משנה באיזו צורה.
עיני רוחו של הנהג אינם מעלות או מורידות בנוגע לדין גזל.

מניעת רווח, יתכן ואסורה, אך לא עבר על איסור גזל. שמא משום מזיק, או מחיובי השבת אבידה.

 

[ארזי ביתר]

שמא משום מזיק, או מחיובי השבת אבידה

לו יהי כדבריך. לשאלת פותח האשכול - התשובה בעינה עומדת.

 

[חכימא]

היות שהחברה מתנה את הנסיעה בתיקוף, ייתכן שעצם הנסיעה בלא תיקוף היא גזל.

זה צריך תנאי כפול.

 

[חלקינו בתורתך]

בקובצי "בית אהרן וישראל" רי"ח - רי"ט יש בזה מאמרים מפורטים על הנושא
ובקובצי ר"כ - רכ"א יש תשובות על המאמרים הנ"ל

 

[הצעיר שבחבורה]

זה צריך תנאי כפול.

האומנם?

 

[איך]

מה זאת אומרת?
מאי תקנתיה?

הם פשוט לא רוצים שאנשים יסמכו על זה שישלמו בפעם אחרת

 

[סאדיגורא]

דברים שכתבתי אי שם:
לא הבנתי למה הוא מכנה את אי התיקוף כגזל ולא כמניעת רווח. (על הצד שאין בעיה מהמדינה, וכל הנידון הוא כלפי חברות התחבורה הפרטיות).

ונסבר את האוזן.
(כל דוגמה מספרית נועדה לסבר את האוזן בלבד ולא כמידע אינדיקטי.)
בכל יום מוציאה חברת 'דן' בבני ברק 35 פעמים את אוטובוס מספר 2.

בכל פעם שקו 2 יצא מתחנת המוצא והשלים את מסלולו בתחנה הסופית, התווסף לטובת חברת דן (לא בפועל אלא בטבלת החישוב - שבמחשבי משרד התחבורה - אשר תשולם להם בסוף החודש) שכר בסיס של 1000 ש"ח.
קו 2 יצא בשעה 8:00 בבוקר מקניון איילון לכיוון אהרונוביץ והשלים את מסלולו, וְתֻקְּפוּ בו 100 נוסעים. על כל נוסע מתוגמלת החברה בבונוס של 1 ש"ח.
כלומר בטבלת ה'אקסל' שבמחשבי משרד התחבורה נוסף ל'דן' 1000 שקלים על עצם הוצאת האוטובוס, ועוד 100 ש"ח תגמול על כך ש'עמדה על חובתה לדאוג שציבור הנוסעים יתקף'.

ונפשי בשאלתי, למה אי שת"פ מצידי לבצע את 'חובת החברה לגרום לי לתקף', שבכך גרמתי שהחברה לא תתוגמל בעוד 1 ש"ח, נקרא שגזלתי מהם את השקל, ולא שמנעתי מהם תגמול ורווח של שקל?

כי במידה ותסכימו לדברי, יש לדון האם אני חייב לשלם מכספי 6 ש"ח ע"מ שלא לגרום לפלוני מניעת רווח של 1 ש"ח.

 

[הצעיר שבחבורה]

לא הבנתי למה הוא מכנה את אי התיקוף כגזל ולא כמניעת רווח. (על הצד שאין בעיה מהמדינה, וכל הנידון הוא כלפי חברות התחבורה הפרטיות).

גזילת הנסיעה משום אי התיקוף, היות שנגרם לחברה הפסד, ולא משום גזילת השקל.

 

[י"ג מידות]

וזה גם נזק לציבור הרחב.
מכיוון שעל ידי כמות המתקפים אפשר לדעת מתי צריך לתגבר תחבורה ובאיזה אזורים,
ולכן חייבים לתקף אפילו עם חופשי חודשי,
וצריך לתקף מיד בשביל שידעו כמה עולים בכל תחנה.

 

[גנזי נסתרות]

יצא השנה בתשרי תשפ"ה

 

[סאדיגורא]

גזילת הנסיעה משום אי התיקוף, היות שנגרם לחברה הפסד, ולא משום גזילת השקל.

אפשר בתחביר יותר מובן?

עריכה: אני יושב וקורא שוב ושוב את השורה וחושב שפענחתי, תאמר לי אם טעיתי.
אתה טוען שהגזל הוא לא הרווח של החברה על כל תיקוף, כי אם עצם הנסיעה הינה גזל.
שאלתי: מדוע עצם הנסיעה ללא תיקוף הינה גזל?
תשובה: כי אילו הייתי מתקף היתה החברה מרוויחה בונוס מסוים.
ועכשיו שלא, היא לא הרוויחה בונוס מסוים.
נו נו. זה בדיוק 'מניעת רווח'.

וזה גם נזק לציבור הרחב.
מכיוון שעל ידי כמות המתקפים אפשר לדעת מתי צריך לתגבר תחבורה ובאיזה אזורים,
ולכן חייבים לתקף אפילו עם חופשי חודשי,
וצריך לתקף מיד בשביל שידעו כמה עולים בכל תחנה.

האם אני צריך להוציא כסף מכיסי ע"מ לשכנע את פלוני לעזור לציבור?
האם במידה ולא מתחשק לי להוציא ע"כ ממון, אני מזיק את הציבור?..

יצא השנה בתשרי תשפ"ה

כל תגובותי לעיל, נכתבו לאחר העיון בחוברת הנ"ל, ואי הבנתי את החלטותיו הנמרצות ש(לדעתי) אין להם קשר ופשר.

 

[סאדיגורא]

משה קם ביום בהיר ופנה לו אל משרדי 'מקומות ואתרים' ושכר מהם אוטובוס ליום שלם ב1000 ש"ח ע"מ לנסוע בו טווח של 1000 ק"מ.
משה מיודעינו כרגע הינו בעלי-האוטובוס למשך היום. כולל כל שימוש שרק יעלה בדעתו - ובלבד שבסוף יום ההשכרה יחזור האוטובוס בריא ושלם ל'מקומות ואתרים' בע"מ.
הוא יכול לקחתו לכותל, לר' שימען, ומאמע רחל, ולים התיכון כמו לכינרת.
הוא יכול להעלות עליו מבוגרים או ילדים, אשכנזים ותימנים, כושים ולבקנים.

הוא גם יכול לדרוש שכל מי שעולה לאוטובוס (מתמלא ויוצא) ישלם לו סך של 35.62 אג' לפני מע"מ. או אחרי. הכל כרצונו של משה.

ומהי הסמכות של 'מקומות ואתרים' בכל הסיפור?
כלום, גארנישט, נאדא, זירו עגול ומאופס! (חוץ מדברים שישאירו את חותמם על האוטובוס לאחר יום ההשכרה כמובן, משה לא יכול לשרוף את האוטובוס 'שלו'...)

ויאמר משה אל 'מקומות ואתרים' לאמר: אין אני יודע את מלאכת הרכיבה על מרכבה שכזו, ונפשי בשאלתי, שמא תשלחו אתם את אחד עגלוניכם, ויהי לנהג?
'בשמחה רבה' צהל שוקי בעלי מקומות ואתרים 'אשלח נהג מטעמי וינהיג את מרכבות משה'.

'ככה?' ענה לו משה 'אם כך אצ'פר אותך, ועל כל נוסע בעל חולצה כחולה, תקבל עדש מתוק בהכשר הבד"ץ'.

וילך שוקי השמנמן חובב העדשים אל בית הדפוס וידפס מודעה הקוראת בזה הלשון;
כל נוסע המעונין לעלות על אוטובוס זה, חייב ללבוש חולצה כחולה! ניתן לרכוש אצל הנהג! כל מי שעולה עם חולצה בצבע אחר, גוזל את חברת 'מקומות ואתרים' בעדש תמים, ההכנסות קודש ממכירת החולצות למשה השוכר.
וירא משה כי ההכנסות קודש (על כל 'תיקוף') לכיסו המלא, ויצווה את אנשיו לאמר: עלו אל האוטובוס בכחול בלבד!!

מצד מה חיבים ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס? האם בגלל ש'משה' השוכר דרש זאת? או בגלל ש'שוקי' המשכיר דרש זאת?

תשובה: החובה ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס הינה אך ורק בשל ציוויו של 'משה' שוכר האוטובוס. ואין ל'שוקי' המשכיר שום תביעה בכך!

עד כאן.




כעת יש להחליף את המילים 'מקומות ואתרים' ל'דן', ו'משה' ל'משרד התחבורה'.
למשה אני לא חייב כלום (לשיטות הפוסקות כך), ל'מקומות ואתרים' גם לא (לא עסק שלי במה וכמה אתה מתוגמל, אני את חולצתי לא אפשוט).

נשארנו רק עם הנידון ד'דינא דמלכותא' שאם גם הוא אינו קיים, אזי אין חיוב לתקף מצד 'החוק', ולא מצד 'משרד התחבורה' ולא מצד 'דן'.

 

[הצעיר שבחבורה]

שאלתי: מדוע עצם הנסיעה ללא תיקוף הינה גזל?
תשובה: כי אילו הייתי מתקף היתה החברה מרוויחה בונוס מסוים.

תשובה: כי החברה אינה מאשרת נסיעה ללא תיקוף באוטובוס שבבעלותה
ומדוע: כי אילו הייתי מתקף היתה החברה מרוויחה בונוס מסוים

ועכשיו אשאל, האם זה?

זה בדיוק 'מניעת רווח'

לדעתי לא.

 

[הצעיר שבחבורה]

כעת יש להחליף את המילים 'מקומות ואתרים' ל'דן', ו'משה' ל'משרד התחבורה'.
למשה אני לא חייב כלום (לשיטות הפוסקות כך), ל'מקומות ואתרים' גם לא (לא עסק שלי במה וכמה אתה מתוגמל, אני את חולצתי לא אפשוט).

מנין למר לדון את משרד התחבורה כמשה הנ"ל.
לא נראה לי שהם שוכרים את האוטובוס לנסיעות, אלא החברה אמורה להיות אחראית לנסיעות במסגרת ההסכם.

 

[סאדיגורא]

תשובה: כי החברה אינה מאשרת נסיעה ללא תיקוף באוטובוס שבבעלותה

ומושכר למשרד התחבורה;

מצד מה חיבים ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס? האם בגלל ש'משה' השוכר דרש זאת? או בגלל ש'שוקי' המשכיר דרש זאת?

תשובה: החובה ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס הינה אך ורק בשל ציוויו של 'משה' שוכר האוטובוס. ואין ל'שוקי' המשכיר שום תביעה בכך!

-----------------------------------------------

מנין למר לדון את משרד התחבורה כמשה הנ"ל.
לא נראה לי שהם שוכרים את האוטובוס לנסיעות, אלא החברה אמורה להיות אחראית לנסיעות במסגרת ההסכם.

הם חוכרים את האוטובוס.

 

[אמת נהדרת]

מניעת רווח??? זה חצר דקימא לאגרא וחייב לשלם

 

[סאדיגורא]

מניעת רווח??? זה חצר דקימא לאגרא וחייב לשלם

תוכל לחשוב שוב?

מהי חצר הקיימא לאגרא?

האם הדירה שאתה שוכר כרגע נקראת קיימא לאגרא?

 

[אמת נהדרת]

מהי חצר הקיימא לאגרא?

האם הדירה שאתה שוכר כרגע נקראת קיימא לאגרא?

?????

 

[סאדיגורא]

אסביר לך.
כשאומרים שבחצר הקיימא לאגרא חייבים לשלם ואין אומרים זנול"ח, הכוונה (לדוגמה) לדירה ריקה שעומדת להשכרה, ואדם מגיע ומתיישב בה ואומר 'היא ממילא ריקה, מה איכפת לך'.
שונה הדבר בענינינו שהאוטובוס כבר מושכר למשרד התחבורה.
אם אדם יכנס אליך לדירה שאתה שוכר, ויתנחל שם, הוא יהיה חייב לך או למשכיר שלך?
טרחתי לכתוב הכל בצורה סיפורית (סגנון הרב זילברשטיין...) למה לא קראת?

משה קם ביום בהיר ופנה לו אל משרדי 'מקומות ואתרים' ושכר מהם אוטובוס ליום שלם ב1000 ש"ח ע"מ לנסוע בו טווח של 1000 ק"מ.
משה מיודעינו כרגע הינו בעלי-האוטובוס למשך היום. כולל כל שימוש שרק יעלה בדעתו - ובלבד שבסוף יום ההשכרה יחזור האוטובוס בריא ושלם ל'מקומות ואתרים' בע"מ.
הוא יכול לקחתו לכותל, לר' שימען, ומאמע רחל, ולים התיכון כמו לכינרת.
הוא יכול להעלות עליו מבוגרים או ילדים, אשכנזים ותימנים, כושים ולבקנים.

הוא גם יכול לדרוש שכל מי שעולה לאוטובוס (מתמלא ויוצא) ישלם לו סך של 35.62 אג' לפני מע"מ. או אחרי. הכל כרצונו של משה.

ומהי הסמכות של 'מקומות ואתרים' בכל הסיפור?
כלום, גארנישט, נאדא, זירו עגול ומאופס! (חוץ מדברים שישאירו את חותמם על האוטובוס לאחר יום ההשכרה כמובן, משה לא יכול לשרוף את האוטובוס 'שלו'...)

ויאמר משה אל 'מקומות ואתרים' לאמר: אין אני יודע את מלאכת הרכיבה על מרכבה שכזו, ונפשי בשאלתי, שמא תשלחו אתם את אחד עגלוניכם, ויהי לנהג?
'בשמחה רבה' צהל שוקי בעלי מקומות ואתרים 'אשלח נהג מטעמי וינהיג את מרכבות משה'.

'ככה?' ענה לו משה 'אם כך אצ'פר אותך, ועל כל נוסע בעל חולצה כחולה, תקבל עדש מתוק בהכשר הבד"ץ'.

וילך שוקי השמנמן חובב העדשים אל בית הדפוס וידפס מודעה הקוראת בזה הלשון;
כל נוסע המעונין לעלות על אוטובוס זה, חייב ללבוש חולצה כחולה! ניתן לרכוש אצל הנהג! כל מי שעולה עם חולצה בצבע אחר, גוזל את חברת 'מקומות ואתרים' בעדש תמים, ההכנסות קודש ממכירת החולצות למשה השוכר.
וירא משה כי ההכנסות קודש (על כל 'תיקוף') לכיסו המלא, ויצווה את אנשיו לאמר: עלו אל האוטובוס בכחול בלבד!!

מצד מה חיבים ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס? האם בגלל ש'משה' השוכר דרש זאת? או בגלל ש'שוקי' המשכיר דרש זאת?

תשובה: החובה ללבוש חולצה כחולה בעליה לאוטובוס הינה אך ורק בשל ציוויו של 'משה' שוכר האוטובוס. ואין ל'שוקי' המשכיר שום תביעה בכך!

עד כאן.




כעת יש להחליף את המילים 'מקומות ואתרים' ל'דן', ו'משה' ל'משרד התחבורה'.
למשה אני לא חייב כלום (לשיטות הפוסקות כך), ל'מקומות ואתרים' גם לא (לא עסק שלי במה וכמה אתה מתוגמל, אני את חולצתי לא אפשוט).

נשארנו רק עם הנידון ד'דינא דמלכותא' שאם גם הוא אינו קיים, אזי אין חיוב לתקף מצד 'החוק', ולא מצד 'משרד התחבורה' ולא מצד 'דן'.

 

[הצעיר שבחבורה]

הם חוכרים את האוטובוס.

הא מנלך?