אין לנו כמובן חז"ל ישירות על הנקודות הללו
בעיני זה ההולך ילך של כמה דינים
כעת הראוני את דברי הרמ"א חו"מ קנ"ד ג "י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת)".
וכתב הסמ"ע "כיון שאין לו טענה. נראה פשוט דאינו ר"ל שאין לו טענה שקנהו מאתו או מחל לו לראות בביתו, דהא לעמוד ולהסתכל לא מהני ביה חזקה וטענה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך סעיף ז' ע"ש, ועוד, דא"כ לא ה"ל למימר כיון דאין לו טענה, דמאי פסקת דאין לו טענה, אלא ה"ל למימר אם אין לו טענה. ולכאורה נראה דהכי קאמר, צריך ליזהר בראיה שהוא נתפס כגנב עליה, והיינו שאין לו טענה למה הוא רואה [ל]תוכו. אלא שאכתי קשה למה בא מור"ם ללמדנו בהג"ה זו כאן וכתבה בשם י"א וגם תלהו בנתפס כגנב סתם, ובסמוך בסעיף ז' כתב דלכו"ע אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר כו', ולא הזכיר שם דהיינו דוקא ראיה דנתפס עליה כגנב. וגם קשה, כיון דדבר איסור הוא לא ה"ל לתלותו בנתפס כגנב, דנתפס כגנב אינו שייך כי אם במי שאינו משגיח בדבר איסור, ויראת בני אדם עליו יותר מיראת שמים, ובאדם כזה לא ה"ל למימר צריך ליזהר, דאינו בר אזהרה הוא ומעצמו אינו עושה מיראת בשר ודם. לכן נראה דמור"ם כתבו ללמדנו, דאף דאין כונת הרואה לראות ולהזיק בראיה ההיא, וגם אם אפילו אינו רואה לשם, מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם, מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות. והשתא אתי שפיר דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכתב כיון דאין לו טענה, דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם, אזי יחשדוהו שלראות נתכוין. וראיה לפירוש זה הוא מהנמוקי יוסף [המובא בציונים אות כ"ג] בעל מאמר זה דכתבו שם בפרק חזקת הבתים [ריש דף קצ"ב] אהא דאמרו שם בגמרא [נ"ט ע"ב] דבעל חצר יכול למחות בבעל הגג מלשמש בזיז שלא החזיק בו [וכמ"ש הטור והמחבר בריש סימן קנ"ג [טור סעיף ד' ומחבר סעיף א']], וכתב שם הנ"י, והוא מהגמרא, ז"ל, ולא יוכל לומר בעל הגג אשתמש בהזיז בחזרת פנים, ואם אסתכל בחצירך, כיון שאפשר לי לשמש בו בלי הסתכלות אהיה נתפס כגנב, דמצי א"ל בעל החצר דתראה ותתנצל בטענה למה ראית בחצירי כו', ע"ש, וע"ז כתב הנ"י שם, מכאן נראה שצריך ליזהר מלהסתכל כו', כדברי הג"ה דמור"ם הנ"ל, ומדכתב מכאן נראה, מוכח דכונתו דנ"י הוא כמו שכתבתי, דלמדו מדס"ד דגמרא דאין בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז, דהא יצטרך לשמש בו בחזרת פנים בלי ראות כדי שלא יהא נתפס כגנב, והיינו שיחשדוהו שכדי לראות בו נטה פניו נגד החצר ולא משום צורך השימוש, מזה יש ללמוד דאסור לבני אדם לעשות כן, (ד)אף על גב דאין כונתו לראות אלא שעוסק בשימושו, וק"ל. והשתא אתי שפיר נמי דכתב לשון צריך ליזהר, ולא כתב לשון איסור, וגם כתב לשון מלהסתכל, ולא כתב לשון לראות, דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כונת ראות. ומה שכתבו הנ"י ומור"ם אסור להסתכל בבית חבירו, לאו דוקא בית קאמר אלא ה"ה לחצר חבירו, דהא שם למדו מראיה בחצר חבירו וכנ"ל, וגם זיל בתר טעמו ודוק".
