שולח מייל לחבירו, האם מותר לחבר להראות לאנשים אחרים?

[הצעיר שבחבורה]

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

במקרה דידך, הנדון אינו על המייל שנשלח, אלא על קובץ הספר, זכויות יוצרים וכו'

 

[הצעיר שבחבורה]

ואם היה זה מכתב חשוב, שאין חשיבותו בערכו הממוני אלא בתוכנו - האם אין לי זכות לדרוש שישיב?
ואם היה זה קוד צפנים סודי - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?
ואם היו אלו הוראות סודיות שלי לפיתוח מוצר - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?

בלי להעתיק?
בלי לקרוא?
מנין פשיטותו של מר לזה?

 

[יואל שילה]

מי יכול להתחייב שלא יעתיק ולא יקרא?
אם אה"נ היתה וודאות כזו [נניח שהקובץ מוצפן באופן שלא ניתן לפתוח בלי שהבעלים יספק את הסיסמא] - ברור שלא היתה קפידא שהקובץ ישאר שם

 

[הצעיר שבחבורה]

על נתינה בטעות יש מקום אולי לדון, אבל על אבידה בהיסח הדעת - מה השאלה?

מחיוב השבת אבידה קאתי מר עלה?

הרי אין רצוני שיהא פקדוני ביד מי שאינו נאמן עלי - הוא ראש וראשון לדינים אלו, אף שבאמת מרבה בשמירתו

גבי חיובי שמירה מיירי, וכאן, מי הביאנו לזה?

 

[הצעיר שבחבורה]

מי יכול להתחייב שלא יעתיק ולא יקרא?
אם אה"נ היתה וודאות כזו [נניח שהקובץ מוצפן באופן שלא ניתן לפתוח בלי שהבעלים יספק את הסיסמא] - ברור שלא היתה קפידא שהקובץ ישאר שם

לא הבהרתי את עצמי כפי הצורך.
כוונתי, מנין למר שאסור להעתיק ולקרוא?
אי נגרם נזק ממוני, יש לדון משום מזיק, ושמא אינו נעשה מזיק בראיה בעלמא.
דיני היזק ראיה, מחיובי הלכות שכנים הוא, ואינו דין לבני רה"ר, כמדו'.

לדרוש שישיב

מדין השבת אבידה.

 

[יואל שילה]

על זה הרב ברנדייס היה אומר בזעקה - איך פלאץ! כלומר אני מתפוצץ
כשתראה ילד מפורר קלקר ברחוב ומטנף את כל הדשא הסינתטי שאתמול הדביקו, ותגער בו שלא ימשיך לעשות כך, והוא יתחיל לפלפל אתך מהיכן דנתוני
אם מצד השבת אבידה - הרי לא איבדו כאן כלום, וגם תה לא הבעלים, אם מצד נזקי שכנים - הרי אני בכלל גר ברחב אחר ולא שכן שלך, אם מצד מדות רעות - הרי זה לתועלת לתעסוקת הידים, אם מצד שאתה עצבני - לך תלמד מוסר, ואם מצד מה שאסרו לקלקל את רשות הרבים - הרי זה רק מצד שמא ינזק בהם ואילו כדוריות קלקל כידוע לא מזיקות!
מה תאמר לעצמך, פלפלן גדול הוא זה, אבל אם היה הילד שלי - הייתי נותן לו חינוך גופני!
להבדיל.
אתה מתפלפל עמי בגדרים, נזקי שכנים זה לא ממש, השבת אבידה - הרי זה פחות משווה פרוטה, אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר - הוא בכלל ענין לדידי שומרים בלבד.
תעשה לי טובה
התורה וחז"ל לימדו אותנו גם מה הכיוון הרצוי. האדם רשאי להתגונן מפני המזיקים אותו בנזק עוצמתי, אף אם זה נזק וירטואלי שלא שווה פרוטה שרק גורם לי אי נעימות לאכול בחצר כשצופים עלי [היזק ראיה], ולימדה אותנו שהאדם רשאי לדרוש שהחפצים שלו לא יהיו ביד מי שלא טוב לו שיהיו אצלו [אין רצוני וכו'], וחייבה כל אדם לסייע לו בשמירת רכושו [השבת אבידתו וק"ו גופו].
מה צריך יותר מכך כדי להורות שעליו למחוק את המייל שנשלח אליו בטעות ויש בו פוטנציאל נזק?

 

[הצעיר שבחבורה]

על זה הרב ברנדייס היה אומר בזעקה - איך פלאץ! כלומר אני מתפוצץ

דיין פלאץ, איז ניט מיין פראבלעם

כשתראה ילד מפורר קלקר ברחוב ומטנף את כל הדשא הסינתטי שאתמול הדביקו,

כמדו' דהוי מזיק.

האדם רשאי להתגונן מפני המזיקים אותו בנזק עוצמתי,

רשאי להתגונן? בודאי. אך אינו יכול לחייב את בני רה"ר לבנות לו גדר סביב חצירו בכדי שלא יזיקוהו בראייתם, אני טועה?

שרק גורם לי אי נעימות לאכול בחצר כשצופים עלי [היזק ראיה],

מהל' נזקי שכנים, מה לגבי בני רה"ר וכנ"ל?

ולימדה אותנו שהאדם רשאי לדרוש שהחפצים שלו לא יהיו ביד מי שלא טוב לו שיהיו אצלו [אין רצוני וכו'],

לא מצאתי, אלא שאינו נפטר משמירתו ביד אחר.

חייבה כל אדם לסייע לו בשמירת רכושו [השבת אבידתו וק"ו גופו].

משום השבת אבידה, במקרה הספר, מן הסתם מחוייב בזה. במקרים אחרים איני יודע.

 

[יואל שילה]

בני רה"ר - אין קשר, כי אין את מי לכפות, כאן יש ויש את מי לכפות למחוק את המייל.
אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר - אוסר על שומר לתת את הפקדון לשומר אחר, אף מש"ח לש"ש.
אני לא רואה שני צדדים, אתה אם לא רואה שני צדדים - כנראה שנשאר בכך

 

[הצעיר שבחבורה]

בני רה"ר - אין קשר, כי אין את מי לכפות,

מנין למר שזאת הסיבה? מדעת עצמו?

אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר - אוסר על שומר לתת את הפקדון לשומר אחר, אף מש"ח לש"ש.

בדקתי, ומצאתי מובא שנחלקו בזה הגר"ז והערוה"ש, שבגמ' לא אמרו אלא בשואל שאינו רשאי להשאיל.

אני לא רואה שני צדדים, אתה אם לא רואה שני צדדים - כנראה שנשאר בכך

מטענת המוסריות? או מהלכה פסוקה?
אני מעוניין לשמוע, ומנסה להבין, אם יואיל מר בטובו לבאר.

 

[יואל שילה]

אין לנו כמובן חז"ל ישירות על הנקודות הללו
בעיני זה ההולך ילך של כמה דינים
כעת הראוני את דברי הרמ"א חו"מ קנ"ד ג "י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו, עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת)".
וכתב הסמ"ע "כיון שאין לו טענה. נראה פשוט דאינו ר"ל שאין לו טענה שקנהו מאתו או מחל לו לראות בביתו, דהא לעמוד ולהסתכל לא מהני ביה חזקה וטענה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך סעיף ז' ע"ש, ועוד, דא"כ לא ה"ל למימר כיון דאין לו טענה, דמאי פסקת דאין לו טענה, אלא ה"ל למימר אם אין לו טענה. ולכאורה נראה דהכי קאמר, צריך ליזהר בראיה שהוא נתפס כגנב עליה, והיינו שאין לו טענה למה הוא רואה [ל]תוכו. אלא שאכתי קשה למה בא מור"ם ללמדנו בהג"ה זו כאן וכתבה בשם י"א וגם תלהו בנתפס כגנב סתם, ובסמוך בסעיף ז' כתב דלכו"ע אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר כו', ולא הזכיר שם דהיינו דוקא ראיה דנתפס עליה כגנב. וגם קשה, כיון דדבר איסור הוא לא ה"ל לתלותו בנתפס כגנב, דנתפס כגנב אינו שייך כי אם במי שאינו משגיח בדבר איסור, ויראת בני אדם עליו יותר מיראת שמים, ובאדם כזה לא ה"ל למימר צריך ליזהר, דאינו בר אזהרה הוא ומעצמו אינו עושה מיראת בשר ודם. לכן נראה דמור"ם כתבו ללמדנו, דאף דאין כונת הרואה לראות ולהזיק בראיה ההיא, וגם אם אפילו אינו רואה לשם, מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם, מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות. והשתא אתי שפיר דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכתב כיון דאין לו טענה, דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם, אזי יחשדוהו שלראות נתכוין. וראיה לפירוש זה הוא מהנמוקי יוסף [המובא בציונים אות כ"ג] בעל מאמר זה דכתבו שם בפרק חזקת הבתים [ריש דף קצ"ב] אהא דאמרו שם בגמרא [נ"ט ע"ב] דבעל חצר יכול למחות בבעל הגג מלשמש בזיז שלא החזיק בו [וכמ"ש הטור והמחבר בריש סימן קנ"ג [טור סעיף ד' ומחבר סעיף א']], וכתב שם הנ"י, והוא מהגמרא, ז"ל, ולא יוכל לומר בעל הגג אשתמש בהזיז בחזרת פנים, ואם אסתכל בחצירך, כיון שאפשר לי לשמש בו בלי הסתכלות אהיה נתפס כגנב, דמצי א"ל בעל החצר דתראה ותתנצל בטענה למה ראית בחצירי כו', ע"ש, וע"ז כתב הנ"י שם, מכאן נראה שצריך ליזהר מלהסתכל כו', כדברי הג"ה דמור"ם הנ"ל, ומדכתב מכאן נראה, מוכח דכונתו דנ"י הוא כמו שכתבתי, דלמדו מדס"ד דגמרא דאין בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז, דהא יצטרך לשמש בו בחזרת פנים בלי ראות כדי שלא יהא נתפס כגנב, והיינו שיחשדוהו שכדי לראות בו נטה פניו נגד החצר ולא משום צורך השימוש, מזה יש ללמוד דאסור לבני אדם לעשות כן, (ד)אף על גב דאין כונתו לראות אלא שעוסק בשימושו, וק"ל. והשתא אתי שפיר נמי דכתב לשון צריך ליזהר, ולא כתב לשון איסור, וגם כתב לשון מלהסתכל, ולא כתב לשון לראות, דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כונת ראות. ומה שכתבו הנ"י ומור"ם אסור להסתכל בבית חבירו, לאו דוקא בית קאמר אלא ה"ה לחצר חבירו, דהא שם למדו מראיה בחצר חבירו וכנ"ל, וגם זיל בתר טעמו ודוק".

 

[מאפילה לאורה]

על זה הרב ברנדייס היה אומר בזעקה - איך פלאץ! כלומר אני מתפוצץ
כשתראה ילד מפורר קלקר ברחוב ומטנף את כל הדשא הסינתטי שאתמול הדביקו, ותגער בו שלא ימשיך לעשות כך, והוא יתחיל לפלפל אתך מהיכן דנתוני
אם מצד השבת אבידה - הרי לא איבדו כאן כלום, וגם תה לא הבעלים, אם מצד נזקי שכנים - הרי אני בכלל גר ברחב אחר ולא שכן שלך, אם מצד מדות רעות - הרי זה לתועלת לתעסוקת הידים, אם מצד שאתה עצבני - לך תלמד מוסר, ואם מצד מה שאסרו לקלקל את רשות הרבים - הרי זה רק מצד שמא ינזק בהם ואילו כדוריות קלקל כידוע לא מזיקות!
מה תאמר לעצמך, פלפלן גדול הוא זה, אבל אם היה הילד שלי - הייתי נותן לו חינוך גופני!
להבדיל.
אתה מתפלפל עמי בגדרים, נזקי שכנים זה לא ממש, השבת אבידה - הרי זה פחות משווה פרוטה, אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר - הוא בכלל ענין לדידי שומרים בלבד.
תעשה לי טובה
התורה וחז"ל לימדו אותנו גם מה הכיוון הרצוי. האדם רשאי להתגונן מפני המזיקים אותו בנזק עוצמתי, אף אם זה נזק וירטואלי שלא שווה פרוטה שרק גורם לי אי נעימות לאכול בחצר כשצופים עלי [היזק ראיה], ולימדה אותנו שהאדם רשאי לדרוש שהחפצים שלו לא יהיו ביד מי שלא טוב לו שיהיו אצלו [אין רצוני וכו'], וחייבה כל אדם לסייע לו בשמירת רכושו [השבת אבידתו וק"ו גופו].
מה צריך יותר מכך כדי להורות שעליו למחוק את המייל שנשלח אליו בטעות ויש בו פוטנציאל נזק?

פון הפלאץ, לערנסטע נישט קיין הלכה.

שואלים הלכה'דיג, ואתה עונה מוסרית, עם כל מיני הלכות שמזכירות קצת נזק הנעשה בצורה דומה, למרות שבעיון קל מתברר שאינם בהכרח קשורים.

אגב, לשיטתך אדם שכתב משהו לא מוצלח בפורום, והא מבקש מהמנהלים למוחקו, האם הם מחויבים בכך?

 

[אושר ומנוחה]

איני יודע אם זה צריך להיות באשכול זה או שצריך לפתוח על זה אשכול מחדש.

שאלה דומה בעניין זה ניתקלתי בשבוע שעבר, שבאיזה קבוצת מייל שאשתי חברה בה של נשות השכונה, מישהי שמתברר שהיא סופרת במקצועה שלך מייל עם ספר כמעט מוכן, בשלבים של ההגהות האחרונות.

המייל היה מיועד להישלח לעורכת או למגיהה, ובטעות זה נשלח בקבוצת המייל השכונתית.

לאחר מכן כשעלתה על הטעות היא שלחה כמה מילים בהם התחננה שכל אחת תמחק את זה לעצמה, היא טענה כי כך פסק לה רב שהיא יכולה לדרוש את זה.

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

מנין לאומר לחברו דבר שהוא בבל תאמר, שנאמר....
מי שמזהיר את חברו שזה סוד בודאי אסור לו לספר, ומטעם זה יכול לדרוש למחוק כשזה נשלח בטעות.

 

[יואל שילה]

באותה מדה לחלוטין לא תצליח למצוא שום מאמר חז"ל שאוסר לנסוע ברכב חשמלי בשבת בתוך התחום!
ומה אפשר לעשות שמרבית הנידונים שלנו אינם מפורשים, וצריך ללמוד את רוח הדברים מתוך מה שחז"ל והראשונים כן אמרו?
כל עורך דין טוב יצליח לבסס איזה צד שתרצה שהוא יבסס, וכן כל למדן יבסס כל או ידחה כל צד שתרצה לאשר או לדחות.
ולכן ניתנו לנו כלי חשיבה כדי להפעיל אותם, ולמצוא את שורש הדבר ואת החוט המקשר בין דברים
כמובן שזה פרטני, ואנשים שונים יבינו אחרת, ובהתאם לכך יתנהלו באופן שונה
בעיני, התובנות שיוצאות מהסוגיות שהזכרתי - קשורות מאד לנושא שלנו
כל דבר ניתן לדחות, מה הבעיה, תדגדג אותו מעט ותמצא חילוקים
אבל לא חייבים לדחות, אפשר גם להסכים שכשאמרו הולך רכיל מגלה סוד, וחז"ל למדו מזה הלכה למעשה שאין לפרסם איזה דיין חייב ואיזה זיכה - הרי שלימדו אותנו שלא לגלות דברים שמעוניינים להסתיר אותם.
וכשאמרו שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר - לימדו אותנו שזו טענה מתקבלת, שאדם רשאי לחייב את השני שלא להחזיק בחפץ שלו בניגוד לרצונו אף שכלפי שמירה השמירה טובה
וכשאמרו שאדם רשאי לכפות את שכנו על בנית כותל - לימדו שאדם רשאי להגביל את השימוש של חברו כדי לאפשר לעצמו חיים סבירים
אין שום בעיה לדחות כל דבר, אך בעיני כל זה מלמד את הכיוון
והרוצה לחלוק - לבריאות

 

[מאפילה לאורה]

מנין לאומר לחברו דבר שהוא בבל תאמר, שנאמר....
מי שמזהיר את חברו שזה סוד בודאי אסור לו לספר, ומטעם זה יכול לדרוש למחוק כשזה נשלח בטעות

מישהו שאל על להעביר הלאה??

השאלה היא מנין שאני לעצמי צריך למחוק דבר שכבר הגיע אלי.

 

[אושר ומנוחה]

מישהו שאל על להעביר הלאה??

השאלה היא מנין שאני לעצמי צריך למחוק דבר שכבר הגיע אלי.

כיון שזה נשלח אליך בטעות, הרי זה סוד גם ממך.

 

[הצעיר שבחבורה]

כיון שזה נשלח אליך בטעות, הרי זה סוד גם ממך.

אך הסוד כבר נתגלה, לא?

 

[אושר ומנוחה]

אך הסוד כבר נתגלה, לא?

מה שהתגלה התגלה, מה שבידך לעשות הוא למעט כמה שאפשר שלא יתגלה יותר. שאתה עצמך לא תראה זאת שוב, ושלא יהיה אפשרות שאי מי בעולם יראה זאת.

 

[הצעיר שבחבורה]

מה שהתגלה התגלה, מה שבידך לעשות הוא למעט כמה שאפשר שלא יתגלה יותר. שאתה עצמך לא תראה זאת שוב, ושלא יהיה אפשרות שאי מי בעולם יראה זאת.

ראיה שוב, היא גילוי נוסף?
ולגבי אחרים, די בזה שלא תראה זאת לאי מי.

 

[אושר ומנוחה]

ראיה שוב, היא גילוי נוסף?
ולגבי אחרים, די בזה שלא תראה זאת לאי מי.

תתבונן אם אתה היית מסכים שיעשו כך עם סודותיך.

 

[הצעיר שבחבורה]

תתבונן אם אתה היית מסכים שיעשו כך עם סודותיך.

ואילו לא הייתי מסכים, ממתי הסכמתי היא זו שקובעת?