אבילות וביקור חולים ניחום אבלים בטלפון ובמייל (3 צופים)

[אני יודע]

ילה"ס אם מקיימים בזה מצוות ניחום אבלים דרך הפורום ומסתמא לא וצ"ע לדינא

אפשר לקיים מצות ביקור חולים וניחום אבלים דרך הטלפון כאשר לא ניתן לעשות זאת באופן אחר, בניחום אבלים יש גם ענין של טובת המת, וזה מתקיים רק כשבאים לבית האבלים. במייל לא נראה שיש ממש מצות ניחום, כי הרי אין להפיג את צערו וכו', שזה ענין מהותי במצוה.

מקורות:
המטרה העיקרית של ניחום אבלים היא להביא להם נחמה: להקל על הכאב על-ידי הביקור בבית האבל, על-ידי הזדהות עם הכאב ועל-ידי מתן הזדמנות לאבל לבטא את יגון נפשו. כן ביאר בספר אהבת חסד (חלק ג, פרק ה): "יסוד ענין ניחום אבלים הוא כדי לנחמו מצערו". בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד, סימן מ) כתב עוד כי המצווה היא "שהם טרודים מאד בצערם, והוא מדבר על לבם לנחמם".

בנוסף לכך, הרמב"ם מציין (הלכות אבל יד, ז) שהמצווה היא "גמילות חסד עם החיים ועם המתים" – ומשום כן חידש כי "נחמת אבלים קודמת לביקור חולים" (שיש בו רק טובת החי, ולא טובת המת).

טובת המתים של ניחום אבלים, שמקורה בגמרא שבת (דף קנב, ב) מבוארת בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א, סימן תרצא) במה שכבוד החי הוא תיקון לנשמת הנפטר, כפי שאנו מוצאים בעניין לוויית המת. הוא מוסיף שיש תועלת נוספת בכך שמספרים אודות צדקותו ומעשיו הטובים של הנפטר בבית האבל.

החלק השני, של טובת המת, מתקיים דווקא כאשר המנחם מבקש פיזית בבית האבל. מכאן שעדיף לבקר בפועל את האבל כדי לנחמו, ולא להסתפק בשיחת טלפון (מעבר לעובדה שביקור אישי מנחם עדיף על שיחת טלפון גם במישור של הניחום עצמו). הרב משה פיינשטיין (אורח חיים ח"ד, סימן מ, אות יא) כותב אפוא שאמנם ניתן לנחם על-ידי שיחת טלפון (או באמצעי תקשורת אחר), אך אין לעשות כן אלא במקום שנבצר מהאדם להגיע לביקור אישי בבית האבל.

בלשון האגרות משה: "מצד האבל החי שייך לקיים המצוה גם על-ידי הטלפון, אבל המצוה שמצד טובת המת לא שייך אלא דווקא כשיבוא למקום שמתנחמים או למקום שמת. ולכן אם אפשר לו לילך לבית האבלים שהוא קיום מצוה שלימה, לא שייך שיפטר בטלפון, אך קצת מצוה יש גם על-ידי הטלפון. שלכן אם אי אפשר לו ללכת לבית, האבלים כגון מחמת חולי או שהוא טרוד בטירדא דמצוה, יש עליו לחייו מה שאפשר לו על-ידי הטלפון, דאיכא בזה מצוה".

הרב ירוחם ארלנגר‎

 

[חקר הלכה]

תשובות והנהגות כרך ב סימן תקפז
שאלה: ניחום אבלים במכתב
נסתפקתי אם במכתב מקיימין מצות ניחום אבלים. שוב שמעתי עדות נאמנה שמרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) פשיטא ליה שמקיימין המצוה, שניחום אבלים אינו הלכה בדיבור דוקא, שאפילו בא לנחם ולא דיבר מאומה כיון שמתנחם בכך יצא, והוא הדין במכתב כיון שמתנחם בכך יצא, ע"כ שמעתי.
ולע"ד נראה שהנה בניחום אבלים יש שני דינים: חדא ניחום האבלים עצמם כפשוטו, ועוד זהו תיקון וטובה למת כשבאים לבקר, וכמבואר ברמב"ם (פרק י"ג דאבל ה"ד) דמת שאין לו אבלים להתנחם יושבים עשרה בני אדם במקומו שבעת ימים והעם מתקבצים, משמע שזהו תיקון למת, וכ"מ בדבריו להלן (פרק י"ד ה"ז) "יראה לי שנחמת אבלים קודם לביקור חולים שניחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים" ע"ש, משמע שזהו תיקון למת.
ולפ"ז נראה שניחומים במכתב מועיל רק לנחם את האבלים אבל את החלק השני שהוא תיקון למת אינו מתקיים במכתב, וע"כ כאשר אינו יכול לבוא לנחם בעצמו לפחות ישלח מכתב כדי לנחם האבלים, אבל כשיכול לבוא תיקון מיוחד הוא.
ומצוה מן המובחר יותר שמכבד בכך גם את הנפטר, וגם האבלים מתכבדים ומתנחמים בזה יותר, (ואולי כשאין יושבים במקום שיצאה נשמתו אין חיוב), ורק כשאי אפשר לבוא ראוי לשלוח מכתב ויגיע המכתב בימי השבעה ויש בזה ממצות ניחום אבלים ששכרה רב מאוד.

 

[הצעיר שבחבורה]

במייל לא נראה שיש ממש מצות ניחום, כי הרי אין להפיג את צערו וכו', שזה ענין מהותי במצוה.

לא הובא שום מקור לזה, וההנחה שאין בזה כדי הפיג צערו, לכאו' אינה מוכרחת, שהרי ההשתתפות בצערו שייכת גם בזה