התבוננתי שוב בקושיא שפתחתי בה את האשכול, וכן במה שכתבתי על ענין זה
כאן.
והגעתי למסקנא ברורה שצריך להרחיב בדברים מעט יותר,
אני רוצה להתחיל בשאלה עוד יותר שורשית מהו באמת החילוק בין אופני ההכרעות של 'בירור' (עדים, שטר, אומדנא וכו') ל'הנהגה' (המוציא מחברו עליו הראיה, יחלוקו, כל דאלים גבר וכו') הרי לעולם אין לנו באמת דרך להבריר את מצבו האמיתי של הממון, שהרי המציאות ההיסטורית לולי ראייתם של בית דין עצמם (וגם זה לא יעזור כמבואר ברשב"א ב"ק צ:) אין לה שום אופן להתגלות עד כדי בירור, שהרי אותה ההתרחשות אבדה ואיננה, ואנחנו בסך הכל באים לדון את מצבו של הממון איך הוא אמור להיות נידון בעת הזאת, כפי איך שנראה להנהיג ולומר, ואם כן מה יעזור לנו האם זה שני עדים, או שזה רק מוחזק, האם זה שטר ממש, או שזה רק מיגו, הרי תמיד אין לנו דרך לברר מה קרה במציאות והסיפור הנידון שהרי זה התרחש כבר, ובגלל מה יהא סיבה להאמין לעדים, מה זה מענין אותנו מה שהעידו, וכי אז התקיימה אצלנו המציאות ההיסטורית יותר?!
וגם אם אנו מבינים את כל זה, איך ניתן להגדיר את כל הפסקים הללו כשני קטוגריות של 'בירור' ו'הנהגה' הרי תמיד אין לנו יכולת לרדת לעצם ההתרחשות והסיפור שאנו דנים בו.
והנראה בעיני שהחילוק בין קטוגריית ה'בירור' לבין ה'הנהגה' הוא במי ועל מי ההכרעה, האם זהו דין בהחפצא, שהתקיים לו כוח תפיסה בחפץ עתה, ולכן יש לו זכות וכוח להחזיקו, או האם זהו דין בהגברא, שניתן לו כוח להחזיק מחמת המצב המתהווה, ש'בירור' זהו דין בחפצא, שמתקיים בו כוחו של הבעלים ולכך הוא יכול לתפסו, וכן הוא שמו 'בירור' מלשון 'ברור' היינו שהוא מוצא ומחוץ להספק וזהו נובע משורש שמשמעותו להביא לדבר לידי הבהרה והוצאה מכל ספק, ואילו הנהגה זהו דין בגברא, שלאור הנסיבות הנוכחיות והמתפתחות (מצד הגברא) ניתן לגברא יכולת להחזיק בחפץ.
ושימו לב, שזהו אופני ה'בירור' ששנינו בש"ס כדוג' 'עדים' ו'שטר' ו'אנן סהדי' 'ביטול ברוב', הם עוסקים בהחפצא של הממון, שהעדים מייעדים את החפץ לפלוני, והשטר גם כן התייחסותו למי החפצא המונח לפנינו שייך, ואילו 'יחלוקו' 'המוציא מחברו עליו הראיה', הדגש הוא על הגברא, שהוא מחזיק ובזכות החזקת הגברא יש לאותו הגברא זכות להמשיך להחזיק בו, וכן הוא בדין היחלוקו, שהרי שניהם אוחזים בטלית, ולכן כדי להעמיד ולקיים את טענותיהם והמציאות שבה אנו נמצאים, אנו מחוייבים לחלוק בינהם.
בקיצור בירור זהו הכרעה בהחפץ שמתקיים לו כוח בו, והנהגה זהו דין בהגברא שיש לו זכות להמשיך בבעלות על החפץ, לאור הנסיבות הנוכחיות המתפתחות.
