מדור מאמרים

דין ירושה בנכסי צאן ברזל הנה יש נידון גדול האם כשהאשה מתה והשאירה נכסי צאן ברזל, האם צריך בזה דין ירושה לבעל או שהם ממילא שלו כיון דכ"ה ההסכם כשמכניסה לו הנכסים שרק אם ימות או יגרשנה יחזיר לה הנכסים ואם תמות היא ישאר ממילא שלו, ונחלקו בזה האחרונים ואכמ"ל, ורק נבוא בזה בדעת כמה ראשונים. א. הנה איתא בכתובות (פ:) איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובה או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה וכו' ומוכיחה הגמ' דיורשי הבעל (דהיינו היבם) קובר אותה, ואמרי' עלה אמר רבא ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, ומבואר בזה טענת רבא דכיון דלא חל חיוב כתובתה [דלא ניתנה ליגבות מחיים] אינו יורש אותה אלא את אחיו וע"כ אינו קוברה. ב. והקשו הראשונים דהא כל בעל...

בענין עירוב חצירות בערב פסח שחל בשבת א. בערב פסח שחל בשבת ישנה בעיה לעשות עירוב חצירות שהרי יש לעשותו בפת וכתב הב"י בסי' שנ"ד והו"ד ברמ"א סי' שס"ח ס"ה שנהגו לעשות עירוב חצירות במצה משום שאינה ממהרת להתעפש ובער"פ שחל בשבת א"א לכאו' לערב במצה משום שאסורה לכו"ע באכילה משעה עשירית וכדאיתא בירושלמי שכל האוכל מצה בער"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו וכן קיי"ל וכמו שפסק הרמב"ם פ"ו מהלכות חמץ והמ"מ שם וכ"פ הרמ"א סי' שע"א ב'. ויש מקום להתיר משום ב' טעמים ובס"ד נדון בהם לדינא א. שאפשר לערב אם מצה מכיון שבין השמשות לא אסרו לאוכלה אומרים בה כיון דהותרה הותרה. ב. שסומכים על כך שהמצה ראויה לקטנים. ב. זמן איסור אכילת מצה בערב פסח. ברמב"ן במלחמות ריש פרק ערבי פסחים וכן דייקו האחרונים מהמג"א רע"א סק"ו שאכילת מצה אסורה מהלילה וכ"כ הבן איש חי שנה א' פרשת...

מאמר קודם בסדרה היתר הצרה אחר ייבום – ביאור פלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש א. הנה נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם החולץ חייב על הצרות כרת וכן האחין אם חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת, דריש לקיש ס"ל דחייבין ור' יוחנן ס"ל דאין חייבין דמי איכא מידי וכו' והובא כאן בארוכה וכן הובאו שם דעות הראשונים בביאור ההיתר דהיבמה והצרה אחר ייבום וחליצה, ויש לדקדק בדברי ר' יוחנן שאמר לכאו' ב' טעמים נפרדים דמי איכא מידי דאי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ והשתא קאי עלה בכרת ואח"כ קאמר אלא איהו שליחותיה דאחים קעבדא. וצ"ע דאי מסברא כיון דמעיקרא בעי האי חליץ לא קאי עלה בכרת א"כ מה צריך לשליחותייהו ואם הוא מדין שליחותייהו מה צריך לסברא דמי איכא מידי. ב. והנה צ"ע לדעת הרשב"א וסייעתו שהובאו במאמר הקודם דכיון שהותר שוב לא פקע ההיתר, דהלא ריש לקיש ס"ל דאצרות חייב כרת וכן...

היתר הצרה אחר ייבום - דעות הראשונים בזה א. יבמות י: איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת ורבי יוחנן אמר אבין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת מ"ט דריש לקיש אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי בלא יבנה אבל אחיו כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי ורבי יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחים קעביד איהי שליחותא דצרה קעבדה עכ"ד הגמ', ומבואר דנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם החולץ חייב על הצרות כרת וכן האחין אם חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת. וכן לגבי ייבום, שאם בא על...

בעניין האם האשה קנויה לבעלה ככל חפציו ונעשה עליה בעלים, וא"כ מהו קנין זה. מצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא דאין האשה ממונו של בעל (הרמב"ן, הר"ן ועו"ר קידושין ט). והרשב"א (ו: ד"ה אילימא) כ' שאין בקידושין משום ריבית משום דגופא ממש לא קני ליה, ומכל זה היה משמע שאין קנין לבעל באשתו. אלא שאי אפשר לומר כן, דהנה מכמה מקומות מוכח שיש קנין לבעל באשתו. וכלשון מתני' 'האשה נקנית' [וזהו לישנא דאורייתא - כדאמרינן בגמ' ב:] ונלמד משדה עפרון, וקרויה קנין כספו [אף אם קנאה בביאה] דמשו"ה אוכלת בתרומה, ועי' רשב"א גיטין (ע"ה. ד"ה תמיה לי, עמ' תרנ"ה) שכתב להוכיח שהיא קנינו "ומסתברא דלא אמרו נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא 'שלו', כי הא דאמר לה לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנויה היא אצל הבעל וקנינו קרייה...

א. בסוגיא דכתובות יט: מבואר דעדים החתומים על השטר ובאו עדים אחרים לפסלם ולומר שהם קטנים או פסולי עדות הו"ל תרי ותרי, והיינו שנחשב שיש עדות שאין העדים החתומים פסולים. וכתבו התוס' שם (ד"ה ואם) דפסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים, והיינו דאי אומרים שעדין פסולים הם הרי העדים החתומים בשטר בע"ד נינהו והיאך נאמנים על עצמם לומר שהם כשרים, אבל כיון שאומרים שהיו פסולים ועכשיו כשרים הם אין הנידון מתפרש על גופם של עדים אלא על עדותם שבשטר דדנים מה היו בשעת חתימתן בשטר וע"כ תרי ותרי נינהו [ועי' תורי"ד בארוכה, ואף דאיירי דכבר מתו כמפורש בברייתא וא"כ לכאו' בכל גווני אינם בע"ד מ"מ הרי הנידון מתפרש על גוף העדים אף דכבר לא נפק"מ מידי ופסולים להעיד על זה, אבל אי עכשיו העדים כשרים אין...

שרשור זה מיועד לדיון כללי על ה-מאמר מהות הקניין בקידושין. אנא הוסף לדיון כאן.

א. הנה דעת בן עזאי (שבת ה: עירובין צח.) דמהלך כעומד דמי, והיינו דאדם המהלך מרה"י לרה"ר ונושא עימו דבר חייב אף שלא הניח כמו בעמד כיון דמהלך כעומד דמי, ובכתובות לא: מבואר דהוא גם לקולא דהיינו שאקירה ראשונה אינה עקירה להתחייב על ההנחה בסוף כיון שכל פסיעה הויא עקירה חדשה וחייב רק על העקירה של פסיעה אחרונה לפני שיצא מרה"י, והקשו שם התוס' (ד"ה מהלך) דא"כ היכי משכחת לה לבן עזאי חיוב במעביר ד"א ברה"ר הלא אין עקירה והנחה של ד' אמות כיון דכל פסיעה היא עקירה חדשה, וכתבו וז"ל' ומעביר ד' אמות דחייב ברה"ר הלכתא גמירי לה כדאמרי' בהניזקין ולא ילפי' מינה דהתם מקום חיובא אבל בן עזאי מיירי וכו' שהוא מקום פטור עכ"ל, ומבואר בדבריהם דלא אמר בן עזאי אלא במקום פטור ולא במקום חיוב, וצ"ע לפ"ז אמאי מייתי לה התם ארה"י [שבמוציא מרה"י לרה"ר שייך בזה מהלך כעומד...