הנושא של שמחת חתן וכלה שהפליגו בו חכמים כל כך ואמרו שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים, וידועים דברי היעב"ץ שהכוונה לאותה חורבה מיוחדת ומסויימת – בית המקדש, וכן אמרו שזוכה לחמישה קולות, הוא אכן דבר שצריך ביאור. ידועים בענין זה דברי המהר"ל בתפארת ישראל ומקומות וספים על כך שקולות זה תמיד דבר שבא בשלימות ושמחת חתן וכלה מסמלת שלמות של שני חצאי נשמה, אבל עדיין יש להבין… יש שכתבו שהיא משום מצות ואהבת לרעך כמוך, אף שבעיני זה תמוה, החתן והכלה הם הכי שמחים שיש בעולם, וקרה להם הדבר הכי טוב, דוקא אותם יש לשמח? חסרים אנשים גלמודים ומסכנים לשמח אותם? וגם אם יש לפעמים חתן וכלה קצת לחוצים, עדיין יש אנשים יותר מסכנים…
בהקדם ההסבר שלי בענין זה, יש להבין נקודה נוספת:
באופן מתמיה, עיקר הנושא בברכות השבע ברכות כלל אינו על החתן והכלה! "משמח ציון בבניה", "עוד ישמע בהרי יהודה", בתחילה יש הודיה ושבח על יצירת אדם הראשון, ואחר כך תפילות לגאולה, החתן והכלה נוכחים רק בברכה אחת בלבד, בברכת שמח תשמח! היתכן?!
נראה בעיני שאכן שמחת חתן וכלה הבאה לידי ביטוי גם בברכות הנאמרות בשמחתם, יש בה שני חלקים:
האחד עצם השמחה בבריאתו של האדם ויעודו, וזה בא לידי ביטוי בשתי ברכות, יוצר האדם על בריאת אדם הראשון שהוא אב לכולנו, והברכה שלאחריה המדברת על השלמת בריאתו בתיקון חוה וכדברי רש"י בכתובות דף ז. וטעם השמחה שבענין זה, היא הברכה הראשונה – שהכל ברא לכבודו, העולם כולו והאדם שהוא נזר הבריאה, הכל לכבודו יתברך לקיים את תכלית קיום העולם בעבודתו. ממילא, השמחה היא לא רק כדי לגמול חסד עם בני הזוג שזקוקים לעידוד… אלא הוא ביטוי של כל המשתתפים, שהם אכן מבינים את הייעוד, שמחים בו, שואפים אליו, מוקירים אותו ומכירים טובה לה' יתברך אשר בחר בנו מכל העמים. ולכן, רק מי שיודע לשמוח בדבר הזה, בבריאה של עוד בית של תורה, הוא זה שזוכה בעצמו לתורה, משום שמי שמכיר בייעוד, שייך אליו והוא חלק ממנו!
ומכאן הנושא של הגאולה: בנין בית בישראל אינו רק ענין של נוחות זוגיות צרכי הגוף וצרכי הנפש של בני הזוג וכו', הוא מקום להשראת השכינה!
כל בית יש לו סגנון משלו, מקום משלו, הארה שהיא רק לו, ומי שמעמיק קצת רואה את זה בחוש, אין בית שדומה למשנהו, בכל בית יש סגנון בעבודת ה', צורה מיוחדת משלו לסעודת שבת, חינוך ואוירה וכו', וכל זה, מקום ייחודי מאוד ואישי ובלעדי להשראת השכינה. ולכן זהו בית מקדש פרטי שלהם שאין דומה לו ולא יהיה דומה לו!
ומכאן התחושה האמיתית, שכל בית שנבנה בישראל הוא באמת גאולה, הוא לא זמן ל"ציפייה לגאולה", הוא חלק מהגאולה עצמה, כיון שיש בו השראת השכינה, והוא מקום לריבוי והולדה, ליצירת חיים וסגנון חדש בעבודת ה', וכו' וכו'. ומי שקצת יודע לצפות קדימה, רואה שמזוג אחד יכול בעזרת ה' לצאת עם שלם עם דרך סגנון וייעוד.
ולכן, השמחה היא לא משהו חברי בלבד, היא הבנה מה זה בית יהודי! מה משמעותו! מה סגולתו! כמה גדול הלילה הזה בו הוא קם! דומה הוא לבנין בית המקדש ממש!
שמחה כזו לא תביא כל נזק, אדם ששמח מתוך תחושה כזו לעולם לא יבוא לליצנות, זו שמחה יהודית אמיתית, שמהווה ביטוי לאמונה עצומה, לחשיבה רחבה, לתפיסה כלל עולמית, לתפיסת ייעוד והגשמה, זו שמחה הכי עמוקה שיכולה להיות.
בעיני נראה, שכמו שבשמחת בית השואבה מירב הפוקוס היה על התנאים הקדושים שהיו רוקדים במרכז, גם בשמחת נישואין האמוראים הם שהיו רוקדים עם הדסים ומשבחים את החתן והכלה היו מרכז הפוקוס, כי מי שתופס את המשמעות, לו יאה לרקוד ולשמח.
[ואם יורשה לי רק להוסיף נקודה קטנה כואבת, לאור הדברים הללו, כמה מיוחד ומרומם לראות טקס חופה ושמחת נישואין של קדושה, של רוממות, של אוירה יהודית, וכמה כואב ועצוב לראות לפעמים בגדים שאינם הולמים, מוזיקת טרנס נוראית ואנשים שמתפרקים, זה הרי החורבן בעצמו ביום הקמתו… כמה נלעגת הרדידות הזו.. מי שמבין את זה, מבין את עומק נשגבות הלילה הזה, ויודע שמחה אמיתית מה היא].
הרב ירוחם ארלנגר
