שבתות קדשך או שבת קדשך (מפוצל מנושא 'וינוחו בה / בו / בם') (6 צופים)

[חפץ בחיים]

ולכן יש גרסא במנחה "שבתות למנוחה"

כונתך לגירסא והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך?
כמדומני שאין לה מקור מספיק רציני, אולי מישהו יודע מהו המקור הקדום ביותר שלה
בכל אופן זכרוני מתורתו של הגר"מ שפירא זיע"א בס' אפיקי מים כי החילוק בין בו, בה, ובם הוא מחמת הפיסקה שלפניהם דהיינו "והנחילנו ד' אלו' באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו", דבמעריב ה'וינוחו' מתייחס ל'אהבה' וע"כ אומרים ינוחו בה, בשחרית ומוסף ה'וינוחו' מתייחס לרצון, ועל כן אומרים 'בו' ואילו במנחה מתייח לאהבה וצון יחד ועל כן אומרים 'בם'.
אינני זוכר מקור מדויק
אולי ידע מישהו להעלות

 

[הצעיר שבחבורה]

כמדומני שאין לה מקור מספיק רציני, אולי מישהו יודע מהו המקור הקדום ביותר שלה

כמדו' שמוזכר בתשובות רב נטרונאי

שולחן ערוך הגר"ז
קיצור שלחן ערוך
ערוך השלחן

רציני מספיק?

 

[ברגש]

לשון הרב בשו"ה הוא שי"א בתפילת מנחה לשון 'שבתות' וזאת "מטעם הידוע להם", וכידוע כשכותב הרב לשון זה הוא טעם הנסתר, ובמשנ"ב כמדו' שלא מזכיר נוסח זה של 'שבתות'...

 

[הצעיר שבחבורה]

לשון הרב בשו"ה הוא שי"א בתפילת מנחה לשון 'שבתות' וזאת "מטעם הידוע להם", וכידוע כשכותב הרב לשון זה הוא טעם הנסתר, ובמשנ"ב כמדו' שלא מזכיר נוסח זה של 'שבתות'...

כמדו' שנוסח ה'שבתות' הוא מטעם הגלוי כיון שאומר 'וינוחו בם', ואילו הנוסח 'שבת קדשך וינוחו בה' הוא המובא ע"פ הנסתר

 

[ברגש]

כמדו' שנוסח ה'שבתות' הוא מטעם הגלוי כיון שאומר 'וינוחו בם', ואילו הנוסח 'שבת קדשך וינוחו בה' הוא המובא ע"פ הנסתר

בכו"כ ק"ק נוהגים לומר מצד אחד וינוחו בם ומצד שני שבת ולא שבתות...

 

[הצעיר שבחבורה]

בכו"כ ק"ק נוהגים לומר מצד אחד וינוחו בם ומצד שני שבת ולא שבתות...

כמובן, וכך גם אני נוהג.
כתבתי לגבי הטעם לאמירת שבת/שבתות.
כפי הידוע לי, ואחפש בל"נ
שבת הוא מטעם הנסתר, ושבתות הוא מטעם הגלוי, הדקדוק הפשוט.

 

[הצעיר שבחבורה]

כמדו' שנוסח ה'שבתות' הוא מטעם הגלוי כיון שאומר 'וינוחו בם', ואילו הנוסח 'שבת קדשך וינוחו בה' הוא המובא ע"פ הנסתר

חומש היכל הברכה (פרשת ויקהל ל"א י"ג) "ולא כהטועין לומר במנחה של שבת שבתות קדשך, אלא צריכים לומר 'שבת קדשך וינוחו בם'" וכו', ואף כי אינו עפ"י כללי הדקדוק, מ"מ ענינו עפ"י הסוד, וכ"ה בסידור יעב"ץ, וכן אמר אא"ז זצ"ל מספר פסקי תשובות​

 

[הצעיר שבחבורה]

לשון הרב בשו"ה הוא שי"א בתפילת מנחה לשון 'שבתות' וזאת "מטעם הידוע להם", וכידוע כשכותב הרב לשון זה הוא טעם הנסתר, ובמשנ"ב כמדו' שלא מזכיר נוסח זה של 'שבתות'...

אמנם ראיתי

הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) מקורות וציונים תפילות שבת הערה 6
6. שלמת חיים או"ח סי' רל"ט ר"מ. וכן מבואר מלשון שו"ע הגר"ז סי' רס"ח סעי' ו' שכתב, ובמנחה "שבתות קדשך" "וינוחו בם". ועי' בספר משנת חסידים פרק ד' ביאור הטעם לומר "שבתות קדשך" ע"פ הקבלה, וע"ע בספר ליקוטי חבר בן חיים ע"ד מאמר חז"ל (שבת קי"ח ב') "אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות היו נגאלים" דלכן תיקנו לומר בל' רבים.​