ל"ג בעומר אילן החרובין שהיה לרשב"י במערה היה נהפך לאילן של תמרים בכל ערב שבת

[געגועים]

במדרש רבה (ויק"ר לה, ו): תני בשם רשב"י הככר והמקל נתנו מכורכים מן השמים, אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול וכו', היכן הוא משמעו של דבר, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, חרובין תאכלו, אמר רבי אחא צריכים ישראל לחרובא עבדין תתובא. עכ"ל.

אפשר שלכן גדל לרשב"י ובנו במערה חרובין דייקא (שבת לג:), כי רשב"י לשיטתו שחרובין טובים לישראל שמעוררין לתשובה [כפי שביאר רבי אחא את דבריו], ועל ידי התשובה של רשב"י ובנו לפי דרגתם, נתעוררו כל ישראל לתשובה שלימה.

ובמדרש (אסת"ר פ"ג ס"ז וקה"ר פ"י סי"א) אי' שהיו אוכלים "חרובין ותמרים".

ובמדרש תלפיות (ענף חרוב) מביא בשם מוהר"ר משה גאלאנטי זצ"ל, שקיבל מהזקנים, שקבלו איש מפי איש עד רשב"י זל"ה, שאילן החרובין שהיה לרשב"י במערה בכל ערב שבת היה נהפך לאילן של תמרים.

ואפשר לפי שבשבת קדש הכל עולין לשרש, לא נצרך לעוררם לתשובה באמצעות חרובין, [וכמו שאמר רשב"י לבנו, כאשר ראו זקן אחד רץ בערב שבת בין השמשות עם ב' מדאני אסא לכבוד שבת קדש, חזי כמה חביבין מצוות על ישראל], והנה רשב"י היה בחי' שבת, לכן גדל לו תמרים גם באמצע השבוע.​