חיבור ספר ילקוט יוסף

[כהן]

מצורפים כמה מאמרים על דברים שכתובים בספר ילקוט יוסף, ילקוט טהרה, שתמוהים מאוד. ויתכן מאוד שלא נכתבו ע"י הרב יצחק אלא תלמיד טועה ברבו תולה.

כמו כן קונטרס שנכתב בצורה חריפה מאוד כנגד הרב אופיר מלכה, ע"י תלמידו של הרב יצחק [אולם כמעט הכל הוא מתורתו של הרב יצחק עצמו, ויש שמועות אף שהוא הכותב בעצמו].
התשובות [גם בחריפות] לקונטרס זה נמצאים ב'הערה' במסמך [לפתוח תצוגה והערה].

 

[אוצר של יראת שמים]

מחילה מכל המלמדים זכות ומגלגלים האשמה על תלמידים עלומים.
כמעט כל הטעויות שיש בתוך הילקוט (מלבד דוגמאות כמו תכלתא דפלזון), הם טעויות שיצאו גם מפיו בכל מיני הזדמנויות, כך שאיצטמיד חצבא וממקור אחד נבעו כל המצפונים.

 

[שומת נזיקין]

מחילה מכל המלמדים זכות ומגלגלים האשמה על תלמידים עלומים.
כמעט כל הטעויות שיש בתוך הילקוט (מלבד דוגמאות כמו תכלתא דפלזון), הם טעויות שיצאו גם מפיו בכל מיני הזדמנויות, כך שאיצטמיד חצבא וממקור אחד נבעו כל המצפונים.

אתה מתכוין לגאון האשכנזי מבגדאד?

 

[שומת נזיקין]

וגם אחיו הראש"ל הגר"ד שליט"א דיבר עליו בחריפות גדולה, ודי בזה

אינו נכון.
מלבד שזה לא סגנונו, עוד מיודדים טובא בהר נוף.

 

[ירושלים של מעלה]

כבר אביו דיבר נגדו בחריפות גדולה [וציטט גם מהגרא"מ שך]

אני מקווה שאתה לא משווה הני תרי צנתרי דדהבא, מרנן הגרמ"מ שך והגר"ע יוסף, למי שרשום בתור מחבר ספרי ילקוט יוסף, ודי בזה.

 

[ירושלים של מעלה]

מחילה מכל המלמדים זכות ומגלגלים האשמה על תלמידים עלומים.
כמעט כל הטעויות שיש בתוך הילקוט (מלבד דוגמאות כמו תכלתא דפלזון), הם טעויות שיצאו גם מפיו בכל מיני הזדמנויות, כך שאיצטמיד חצבא וממקור אחד נבעו כל המצפונים.

מניין לך שיצאו מפיו? אנשים עורכים הסרטות ועלונים ותולים את זה בו.
מי שלא אומר ככה הוא מבזה רבנים שתולה בהם כזה סירחון נורא.

 

[שומת נזיקין]

מצורפים כמה מאמרים על דברים שכתובים בספר ילקוט יוסף, ילקוט טהרה, שתמוהים מאוד. ויתכן מאוד שלא נכתבו ע"י הרב יצחק אלא תלמיד טועה ברבו תולה.

כמו כן קונטרס שנכתב בצורה חריפה מאוד כנגד הרב אופיר מלכה, ע"י תלמידו של הרב יצחק [אולם כמעט הכל הוא מתורתו של הרב יצחק עצמו, ויש שמועות אף שהוא הכותב בעצמו].
התשובות [גם בחריפות] לקונטרס זה נמצאים ב'הערה' במסמך [לפתוח תצוגה והערה].

נורא ואיום.
א"א להאמין.
נמצא שצדקו דברי המתנגדים,
ורואים מה קרה משיטת גזור הדבק. רח"ל.

 

[אוצר של יראת שמים]

מניין לך שיצאו מפיו? אנשים עורכים הסרטות ועלונים ותולים את זה בו.
מי שלא אומר ככה הוא מבזה רבנים שתולה בהם כזה סירחון נורא.

אין כאן כל מקום לויכוח, הכל מתועד. למשל הפרשייה האיומה של "מעשה בית דין" שהוא אומר על הגה"ק ר"מ הלוי זצוק"ל "סוף גנב לתלייה" ולבסוף מתברר שהוא עצמו עשה את הטעות הזו שחשב שיש ספר כזה וכו'. דבר זה גם נאמר בשיעור השבועי וגם כתוב בגיליון שלו וגם באחד מספרי 'העתק-הדבק'.
וככה רוב ככל הדברים, תבקש אביא.

 

[אוצר של יראת שמים]

הגניזה הקהירית – יומן 'מעשה בית דין' ועוד דמיונות​

בשלחן המערכת (ח"ב עמוד תרפ"ד) הביא חכם אחד מבני ברק, ובשיעורו מובא שהחכם הזה הוא מכסא רחמים ע"ה. הנה הצילומים:



מתוך העלון "השיעור השבועי" מס' 434:



ומסתמא כוונתו לג"ר משה לוי זצ"ל. אולם כל דבריו תמוהים לחלוטין. כי עיינתי בספרו של הגר"מ לוי זצ"ל מלוה ה' ששם כתב בענין קראים אם מותר להלוות להם בריבית, וכלל לא הביא את הספר מעשה בית דין.

ועוד שהספר מלוה ה' יצא בתחילת שנת תשנ"ה (ההקדמה נכתבה בתאריך כ"ה אלול תשנ"ד), קודם שיצא לאור יביע אומר ח"ח (בחודש אייר תשנ"ה).

תמיהה נוספת, הלא הגניזה הקהירית היתה כבר ריקה מתוכנה כאשר הגיע הגרע"י לקהיר, וכל החומר הועבר לאונברסיטאות באנגליה ובארה"ב וברחבי העולם, כפי שמתואר קטלוג גנזי קהיר (ח"א עמוד 95) שבשנת 1898 – דהיינו כעשרים וחמש שנה קודם לידת הגרע"י, וכחמישים שנה קודם שהגיע לקהיר, היתה הריצפה בגניזה הקהירית ריקה לחלוטין.

ועוד שהעולה משלחן המערכת הוא, שהלשון ביביע אומר יכולה להטעות, שהקורא יכול להגיע למסקנה שכ"כ בספר מעשה בית דין, ולכן הוזקק הגרע"י להעמיד דברים על דיוקם שאין הכוונה ל'ספר' מעשה בית דין אלא זהו 'יומן' של בית הדין בקהיר, ששם נכתבו במשך השנים תמצית הדיונים ונמוקי הכרעות הדיינים (וכמו שכותב הספרא דדיינא בזמנינו), למען יעמדו ימים רבים.

אולם המעיין ביב"א יראה שהדברים מפורשים ומפורטים כל הצורך, ואין שום אפשרות לטעות בדבריו. גם לא מוזכר שם 'ספר מעשה בית דין', אלא 'פנקס מעשה בית דין'. וא"כ תמוה כיצד אפשר לטעות בדברים מפורשים, ולחשוב שמדובר בספר מעשה בית דין. והא לך לשונו של היביע אומר (ח"ח אבה"ע סימן י"ב אות י"ב): 'וכן בהיותי משרת בקודש בקהיר, מצרים, זה למעלה מארבעים שנה, מצאתי את הפנקס "מעשה בית דין" של הרבנות הראשית במצרים, בדורות שלפנינו, וראיתי שם מעשה ב"ד על אודות קראית אחת שבאה לפני בית הדין בדורותם, וקיבלה עליה דברי חברות, והתירוה להנשא לישראל. וחתמו על זה הראב"ד הרה"ג רבי רפאל אהרן בן שמעון, והרה"ג רבי אהרן מנדל הכהן, והרה"ג מסעוד חי בן שמעון'. עכ"ל. ואם כן התמיהה עולה מאליה כנזכר לעיל, שאיך אפשר לטעות בדברים כ"כ פשוטים וברורים.

כמו כן צ"ע מה שכתב בשלחן המערכת בסוף דבריו: אבל אין ספר כזה. ואותו מחבר תיקן מיד הדברים, ומחק מה שהעתיק ש"ראה" בספר מעשה בית דין. ע"כ. והדברים תמוהים, שאם התברר שאין ספר כזה 'מעשה בית דין', מדוע אותו חכם מכסא רחמים/מבני ברק מחק רק תיבת ש"ראה" בספר מעשה בית דין (כלשונו של שלחן המערכת), והלא היה לו למחוק גם את העובדה שזה "ספר", ונראה שאותו מחבר ניסה לתקן ע"י מחיקת מילה אחת, ובפועל תיקן רק את הרושם שהוא עצמו ראה, אבל המשיך להטעות את הקוראים שיש 'ספר' כזה.


את פתרון התעלומה אנו מוצאים לאחר שנים רבות, בשנת תשע"ב, במאמרו של הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, בירחון אור תורה תק"מ (עמוד תתקכ"ג), שכתב שמונה הערות על בעל הילקוט יוסף וסיים דבריו בזה"ל: 'ובשנת התשל"ז שלח (בעל הילקו"י) למערכת אור תורה מאמר על שם "הרב מאיר יוחנן" להגן על מר אביו שליט"א בענין היתר הקראים, שפגעו בו אינשי דלא מעלי ממאה שערים וכתבו עליו רא"ש ל"ץ (עפרא לפומייהו). ואז כתב אלי שבהיות וירחון אור תורה מקובל גם אצל הקנאים לכן תדפיס מאמר זה. ונעניתי בחפץ לב (אז הייתי העורך), ונדפס המאמר בחדש ניסן התשל"ז (סי' קכ"א)'. עכ"ל.

ועתה יושרו כל ההדורים, שכיון שהוא בנו, היתה לו גישה לתוכן המכתב הנ"ל, על אף שטרם פורסם. ויצא מה שיצא.

וכעת אני מעלה השערה, בכדי ליישב גם את התעלומה – מיהו אותו חכם מכסא רחמים/מבני ברק, שטעה וחשב שיש ספר מעשה בית דין?! ובכן, זהו בעל הילקו"י בעצמו, שטעה בזה. שהרי ביביע אומר כלל לא כתוב 'ספר מעשה בית דין', אלא 'פנקס מעשה בית דין', ואין אפשרות כלל לטעות בדבריו. ורק במכתב הגרע"י היה כתוב 'ספר מעשה בית דין', וממנו העתיק בעל הילקו"י את מאמרו, וככל הנ"ל, ואכן ממנו יש מקום להבין שיש ספר כזה אשר נמצא במשרדי הרבנות במצרים (ראה לעיל במכתב הגרע"י את הלשון, ותווכח בזה). וממילא אם יש ספר כזה, בעל הילקו"י העתיק בתחילה את הלשון ממכתב הגרע"י כמות שהיא: 'וכאשר עיני יחזו עפעפי יבחנו בספר מעשה בית דין', או לשון קרובה לזו כגון: 'וכ"כ בספר מעשה בית דין שנכתב במצרים ע"י רבני המקום' (כשם שהעתיק מהמכתב הנ"ל עוד מקורות, חלקם מבלי הפנייה מדוייקת וחלקם בהפנייה מוטעית), ובסיום המאמר הציגו לפני אביו הגרע"י, ומיד העיר לו אביו שני הערות: א', איך כתבת שראית אותו. ב', גם אין ספר כזה אלא זהו פנקס של בית הדין? ומיד בעל המאמר ניסה לרפאות שבר על נקלה, והגיה: 'וכאשר עינינו תחזינה מישרים בספר "מעשה בית דין" אשר נכתב במצרים ע"י רבני המקום' – דהיינו במקום 'וכאשר עיני יחזו, עפעפי יבחנו' – כתב לשון סתמית 'וכאשר עינינו תחזינה מישרים', ובזה חשב שבא הכל על מקומו בשלום! ושכח שלא תיקן את ההערה השניה, והכל ממש כמו שהוא עצמו ניסח זאת בשלחן המערכת בסוף דבריו: אבל אין ספר כזה. ואותו מחבר תיקן מיד הדברים, ומחק מה שהעתיק ש"ראה" בספר מעשה בית דין. ע"כ. ומחק רק תיבת ש"ראה" בספר מעשה בית דין, והותיר על כנה את העובדה שזה "ספר". [ואפשר שבראות הגרע"י שבנו טעה מחמת הלשון שבמכתבו, שינה בתשובתו שנדפסה לאחר שנים רבות את הנוסח, ובמקום 'בספר מעשה בית דין' שינה וכתב 'מצאתי את הפנקס "מעשה בית דין" של הרבנות הראשית במצרים'].

וכיון שהעולם עדיין לא ידע מיהו 'הרב מאיר יוחנן' [שהרי ספר שלחן המערכת נדפס בשנת תש"ע – שנתיים קודם מאמרו של הנאמ"ן], וגם כלל לא העלה בדעתו שהדבר יתגלה, הרי בנקל אפשר לשייך אותו לכסא רחמים, שהרי כיון שהוא כתב באור תורה, מסתמא אפשר לתייג אותו איכשהוא לכסא רחמים. ועתה אפשר לצוד שני צפורים בבת אחת, גם לכתוב מאמר באו"ת בכדי ליישב את דעת אביו, וגם לתקוף את בעל המאמר ("מכסא רחמים") ש"העתיק" מספר שלא קיים כלל.

 

[שומת נזיקין]

ובאמת, ניסתי לדון את המחבר לכף זכות מאוד מאוד ולא הצלחתי,
וכידוע מהח"ח שיש ענין לדון לכ"ז אפי' בצורה רחוקה,
וכעת עלה בידי איזה אופן, אני באמצע לעכלו.

 

[האוצר הגנוז]

הצג קובץ מצורף 3148

הגניזה הקהירית – יומן 'מעשה בית דין' ועוד דמיונות​

בשלחן המערכת (ח"ב עמוד תרפ"ד) הביא חכם אחד מבני ברק, ובשיעורו מובא שהחכם הזה הוא מכסא רחמים ע"ה. הנה הצילומים:



מתוך העלון "השיעור השבועי" מס' 434:


הצג קובץ מצורף 3149
ומסתמא כוונתו לג"ר משה לוי זצ"ל. אולם כל דבריו תמוהים לחלוטין. כי עיינתי בספרו של הגר"מ לוי זצ"ל מלוה ה' ששם כתב בענין קראים אם מותר להלוות להם בריבית, וכלל לא הביא את הספר מעשה בית דין.

ועוד שהספר מלוה ה' יצא בתחילת שנת תשנ"ה (ההקדמה נכתבה בתאריך כ"ה אלול תשנ"ד), קודם שיצא לאור יביע אומר ח"ח (בחודש אייר תשנ"ה).

תמיהה נוספת, הלא הגניזה הקהירית היתה כבר ריקה מתוכנה כאשר הגיע הגרע"י לקהיר, וכל החומר הועבר לאונברסיטאות באנגליה ובארה"ב וברחבי העולם, כפי שמתואר קטלוג גנזי קהיר (ח"א עמוד 95) שבשנת 1898 – דהיינו כעשרים וחמש שנה קודם לידת הגרע"י, וכחמישים שנה קודם שהגיע לקהיר, היתה הריצפה בגניזה הקהירית ריקה לחלוטין.

ועוד שהעולה משלחן המערכת הוא, שהלשון ביביע אומר יכולה להטעות, שהקורא יכול להגיע למסקנה שכ"כ בספר מעשה בית דין, ולכן הוזקק הגרע"י להעמיד דברים על דיוקם שאין הכוונה ל'ספר' מעשה בית דין אלא זהו 'יומן' של בית הדין בקהיר, ששם נכתבו במשך השנים תמצית הדיונים ונמוקי הכרעות הדיינים (וכמו שכותב הספרא דדיינא בזמנינו), למען יעמדו ימים רבים.

אולם המעיין ביב"א יראה שהדברים מפורשים ומפורטים כל הצורך, ואין שום אפשרות לטעות בדבריו. גם לא מוזכר שם 'ספר מעשה בית דין', אלא 'פנקס מעשה בית דין'. וא"כ תמוה כיצד אפשר לטעות בדברים מפורשים, ולחשוב שמדובר בספר מעשה בית דין. והא לך לשונו של היביע אומר (ח"ח אבה"ע סימן י"ב אות י"ב): 'וכן בהיותי משרת בקודש בקהיר, מצרים, זה למעלה מארבעים שנה, מצאתי את הפנקס "מעשה בית דין" של הרבנות הראשית במצרים, בדורות שלפנינו, וראיתי שם מעשה ב"ד על אודות קראית אחת שבאה לפני בית הדין בדורותם, וקיבלה עליה דברי חברות, והתירוה להנשא לישראל. וחתמו על זה הראב"ד הרה"ג רבי רפאל אהרן בן שמעון, והרה"ג רבי אהרן מנדל הכהן, והרה"ג מסעוד חי בן שמעון'. עכ"ל. ואם כן התמיהה עולה מאליה כנזכר לעיל, שאיך אפשר לטעות בדברים כ"כ פשוטים וברורים.

כמו כן צ"ע מה שכתב בשלחן המערכת בסוף דבריו: אבל אין ספר כזה. ואותו מחבר תיקן מיד הדברים, ומחק מה שהעתיק ש"ראה" בספר מעשה בית דין. ע"כ. והדברים תמוהים, שאם התברר שאין ספר כזה 'מעשה בית דין', מדוע אותו חכם מכסא רחמים/מבני ברק מחק רק תיבת ש"ראה" בספר מעשה בית דין (כלשונו של שלחן המערכת), והלא היה לו למחוק גם את העובדה שזה "ספר", ונראה שאותו מחבר ניסה לתקן ע"י מחיקת מילה אחת, ובפועל תיקן רק את הרושם שהוא עצמו ראה, אבל המשיך להטעות את הקוראים שיש 'ספר' כזה.


את פתרון התעלומה אנו מוצאים לאחר שנים רבות, בשנת תשע"ב, במאמרו של הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, בירחון אור תורה תק"מ (עמוד תתקכ"ג), שכתב שמונה הערות על בעל הילקוט יוסף וסיים דבריו בזה"ל: 'ובשנת התשל"ז שלח (בעל הילקו"י) למערכת אור תורה מאמר על שם "הרב מאיר יוחנן" להגן על מר אביו שליט"א בענין היתר הקראים, שפגעו בו אינשי דלא מעלי ממאה שערים וכתבו עליו רא"ש ל"ץ (עפרא לפומייהו). ואז כתב אלי שבהיות וירחון אור תורה מקובל גם אצל הקנאים לכן תדפיס מאמר זה. ונעניתי בחפץ לב (אז הייתי העורך), ונדפס המאמר בחדש ניסן התשל"ז (סי' קכ"א)'. עכ"ל.

ועתה יושרו כל ההדורים, שכיון שהוא בנו, היתה לו גישה לתוכן המכתב הנ"ל, על אף שטרם פורסם. ויצא מה שיצא.

וכעת אני מעלה השערה, בכדי ליישב גם את התעלומה – מיהו אותו חכם מכסא רחמים/מבני ברק, שטעה וחשב שיש ספר מעשה בית דין?! ובכן, זהו בעל הילקו"י בעצמו, שטעה בזה. שהרי ביביע אומר כלל לא כתוב 'ספר מעשה בית דין', אלא 'פנקס מעשה בית דין', ואין אפשרות כלל לטעות בדבריו. ורק במכתב הגרע"י היה כתוב 'ספר מעשה בית דין', וממנו העתיק בעל הילקו"י את מאמרו, וככל הנ"ל, ואכן ממנו יש מקום להבין שיש ספר כזה אשר נמצא במשרדי הרבנות במצרים (ראה לעיל במכתב הגרע"י את הלשון, ותווכח בזה). וממילא אם יש ספר כזה, בעל הילקו"י העתיק בתחילה את הלשון ממכתב הגרע"י כמות שהיא: 'וכאשר עיני יחזו עפעפי יבחנו בספר מעשה בית דין', או לשון קרובה לזו כגון: 'וכ"כ בספר מעשה בית דין שנכתב במצרים ע"י רבני המקום' (כשם שהעתיק מהמכתב הנ"ל עוד מקורות, חלקם מבלי הפנייה מדוייקת וחלקם בהפנייה מוטעית), ובסיום המאמר הציגו לפני אביו הגרע"י, ומיד העיר לו אביו שני הערות: א', איך כתבת שראית אותו. ב', גם אין ספר כזה אלא זהו פנקס של בית הדין? ומיד בעל המאמר ניסה לרפאות שבר על נקלה, והגיה: 'וכאשר עינינו תחזינה מישרים בספר "מעשה בית דין" אשר נכתב במצרים ע"י רבני המקום' – דהיינו במקום 'וכאשר עיני יחזו, עפעפי יבחנו' – כתב לשון סתמית 'וכאשר עינינו תחזינה מישרים', ובזה חשב שבא הכל על מקומו בשלום! ושכח שלא תיקן את ההערה השניה, והכל ממש כמו שהוא עצמו ניסח זאת בשלחן המערכת בסוף דבריו: אבל אין ספר כזה. ואותו מחבר תיקן מיד הדברים, ומחק מה שהעתיק ש"ראה" בספר מעשה בית דין. ע"כ. ומחק רק תיבת ש"ראה" בספר מעשה בית דין, והותיר על כנה את העובדה שזה "ספר". [ואפשר שבראות הגרע"י שבנו טעה מחמת הלשון שבמכתבו, שינה בתשובתו שנדפסה לאחר שנים רבות את הנוסח, ובמקום 'בספר מעשה בית דין' שינה וכתב 'מצאתי את הפנקס "מעשה בית דין" של הרבנות הראשית במצרים'].

וכיון שהעולם עדיין לא ידע מיהו 'הרב מאיר יוחנן' [שהרי ספר שלחן המערכת נדפס בשנת תש"ע – שנתיים קודם מאמרו של הנאמ"ן], וגם כלל לא העלה בדעתו שהדבר יתגלה, הרי בנקל אפשר לשייך אותו לכסא רחמים, שהרי כיון שהוא כתב באור תורה, מסתמא אפשר לתייג אותו איכשהוא לכסא רחמים. ועתה אפשר לצוד שני צפורים בבת אחת, גם לכתוב מאמר באו"ת בכדי ליישב את דעת אביו, וגם לתקוף את בעל המאמר ("מכסא רחמים") ש"העתיק" מספר שלא קיים כלל.

ועל אף שכבר נתגלה שגיאתו שהוא-הוא המעתיק והטועה, כבר הוא שכח מכל שורש הדברים, ורק מונח לו בראש שמישהו מכסא רחמים העתיק ועשה מעצמו צחוק. והוא ממשיך ו'שותל' את זה מידי פעם להנאת שומעי לקחו.

הודעתך נערכה.

נא לקרוא את התקנון.

1. כבוד תלמידי חכמים
   
   אין לזלזל, אפילו ברמז, בתלמידי חכמים מכל ציבור או מגזר.
2. קהילות ומגזרים
   
   אסור בתכלית האיסור לפגוע, להשמיץ, להתריס או לזלזל במגזר אחר.

אפשר וראוי לדון כדרכה של תורה בתוכן הדברים. אבל בלי השמצות ("שומעי לקחו הנבערים") ובלי להתייחס לגופו של איש ("נתגלה קלונו". "כדרכו שהכל בערך" וכו'..). הודעה שתעבור על הכללים תמחק. נא עזרו לנו לשמור על האשכול, שלא נצטרך לנעול אותו.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

אינו נכון.
מלבד שזה לא סגנונו,

יתכן, אין לי מקור מוסמך לזה [רק יצויין שהמדובר לפני יותר מעשר שנים, עוד קודם פרשיית גיורי צה"ל]

עוד מיודדים טובא בהר נוף.

מעניין מאד [בהתחשב ביחס בינו לבין הגרע"י] אשמח לפרטים

אני מקווה שאתה לא משווה הני תרי צנתרי דדהבא, מרנן הגרמ"מ שך והגר"ע יוסף, למי שרשום בתור מחבר ספרי ילקוט יוסף, ודי בזה.

ח"ו להשוותם, אבל קשה לבוא בטענות נגד מי שנמשך אחר אביו או רבו בכיו"ב

"מעשה בית דין" שהוא אומר על הגה"ק ר"מ הלוי זצוק"ל "סוף גנב לתלייה"

הוא לא אמר הגר"מ לוי, הוא אמר "חכם א' מכסא רחמים"

ולבסוף מתברר שהוא עצמו עשה את הטעות הזו שחשב שיש ספר כזה

לא זה היה ה"טעות", באמת מדובר בפנקס [ואדרבה טעה בפרט זה בשיעורו כשסיפר את המעשה שקרה שנים רבות לפני זה], הטעות הוא שהכותב כתב שראה את המעשה בית דין, בעוד שלא ראה אלא ספר יביע אומר

 

[בקופא דמחטא]

כבר אביו דיבר נגדו בחריפות גדולה

ראה ספרו של הגר"מ 'דת והלכה'. והבן.

 

[והב בסופה]

ראה ספרו של הגר"מ 'דת והלכה'. והבן.

?

 

[חידושא]

?

כנראה ס' פחות מוכר. בכל אופן, הס' הוא ספרון דק שי"ל בש' תש"ל ובו ה' סימנים בנושאים הלכתיים, ובין השאר מדבר
על הנושא של פא"נ ומביא ד' הגרע"י וחולק ע"ז וכו'

 

[כהנא דמסייע]

?

הגר"מ שטרנבוך כתב בחריפות נגד היתר המכירה. ודרכו שונה מהגרע"י. והיה זמן מסויים דגבה בינייהו טורא. ובאותה תקופה הייתה התבטאות חריפה מצד הגרע"י.
אולם לראות בזה יריבות אישית לנצח. וזלזול בכבוד הגרמ זה טעות גמורה. כי הגרעי הביאו מאות פעמים בפסקיו בכבוד גדול. לאחר מכן.
ופעם אמר לי סבי על מחלוקת בין שני ענקי רוח שמצאנו כתבים חריפים בלהט המחלוקת.
את הכביסה המלוכלכת שמים באשפה.
​

 

[כהנא דמסייע]

ואצרף דוגמא מספר חזון עובדיה חנוכה נדפס תשסז בסוף ימיו של הגרעי. שמסייע את הפסק שלו מספר תשובות והנהגות.
והמעיין בסםריו יראה כן למאות. ולכן אין לעורר דברים ישנים שאין בהם כל נפקא מינה. ורק מעוררים מדנים ישנים.

 

[ב. שלמה]

איני מרנסיט, אני אשכנזי חסיד, ואיני מתלמידיהם של מרן הגר"ע יוסף זיע"א ולהבל"ח בנו הגר"י שליט"א.

כואב לי לראות את הזלזול הבוטא בגאון רבי יצחק שליט"א, ובכך שהאשכול משדר כי סדרת הספרים המקיפה והנפלאה 'ילקוט יוסף', אינה שווה כלום.
(ועוד דנים בציניות האם כבוד תורתו של הגאון הוא להגיד שיצירת ומופת חיו נכתב על ידו או לא כי הוא 'באמת תלמיד חכם'...... עפ"ל).

כמו כל ספר, ובטח סדרת ספרים, בטח בספר שמטרתו להקיף את כלל השיטות ולהביא פסיקה, כך שהגר"י משתדל שלא יהיה שיטה אי שם שלא תובא בספרו, יתכנו וישנם טעויות. (בפרט שנפלאה ממני איך אדם שעבד למעלה מ 12 שעות ברבנות הראשית לישראל {לשעבר} בפיקוח על הרבנות הדיינות, בכנסים והרצאות שיחות ושיעורים וכו' מספיק לכתוב משהו..., יש לי ידיד מבני ביתו ששאלו והוא ענה לו שהוא כותב בשעות הלילה המאוחרות עד שהוא נרדם, כך שאם נפלו פה ושם שגיאות זה הגיוני). אך להשמיץ ספר שלם שמורה הלכה לרבבות בני ישראל ע"פ מרן המחבר זה נוראי !!!

אני משער כי רבים מבין חו"ר הפורום חיברו ספרים, האם אי מי היה מועניין כי אם תתגלה טעות בספרו היא תופץ בכלל הפורומים, קודם שמיעת דעתו ותגובתו??? להוי ידוע כי הגאון הגדול הגר"י יוסף שליט"א עונה במייל כך שאם יש לאי מי שאלות הוא יוכל לפנות אליו, ונשמח אם הוא ישתף את כל חברי הפורום בתשובתו.

בכאב רב!!!

 

[שומת נזיקין]

איני מרנסיט, אני אשכנזי חסיד, ואיני מתלמידיהם של מרן הגר"ע יוסף זיע"א ולהבל"ח בנו הגר"י שליט"א.

כואב לי לראות את הזלזול הבוטא בגאון רבי יצחק שליט"א, ובכך שהאשכול משדר כי סדרת הספרים המקיפה והנפלאה 'ילקוט יוסף', אינה שווה כלום.
(ועוד דנים בציניות האם כבוד תורתו של הגאון הוא להגיד שיצירת ומופת חיו נכתב על ידו או לא כי הוא 'באמת תלמיד חכם'...... עפ"ל).

כמו כל ספר, ובטח סדרת ספרים, בטח בספר שמטרתו להקיף את כלל השיטות ולהביא פסיקה, כך שהגר"י משתדל שלא יהיה שיטה אי שם שלא תובא בספרו, יתכנו וישנם טעויות. (בפרט שנפלאה ממני איך אדם שעבד למעלה מ 12 שעות ברבנות הראשית לישראל {לשעבר} בפיקוח על הרבנות הדיינות, בכנסים והרצאות שיחות ושיעורים וכו' מספיק לכתוב משהו..., יש לי ידיד מבני ביתו ששאלו והוא ענה לו שהוא כותב בשעות הלילה המאוחרות עד שהוא נרדם, כך שאם נפלו פה ושם שגיאות זה הגיוני). אך להשמיץ ספר שלם שמורה הלכה לרבבות בני ישראל ע"פ מרן המחבר זה נוראי !!!

אני משער כי רבים מבין חו"ר הפורום חיברו ספרים, האם אי מי היה מועניין כי אם תתגלה טעות בספרו היא תופץ בכלל הפורומים, קודם שמיעת דעתו ותגובתו??? להוי ידוע כי הגאון הגדול הגר"י יוסף שליט"א עונה במייל [email protected] כך שאם יש לאי מי שאלות הוא יוכל לפנות אליו, ונשמח אם הוא ישתף את כל חברי הפורום בתשובתו.

בכאב רב!!!

כבודו נחת מהירח.
לך כואב.
אנחנו שבורים ורצוצים.
סדרות ההתקפות האדירות שיוצאות מפיו/קולמוסו/עלונו/ על גדולי תורה/רבנים/ראשי ישיבות
היה מקום לדונם לכף זכות, לומר אורייתא קא מרתחא, להבין לליבו ולנפשו של מי שהוא בנו של גאון הדור, ונרדף הדור כאחת.
אכן,
יותר מעשרות פעמים, שעונים, משיבים, כותבים לו, אבל ההתקפות רק מתעצמות.
פעמים רבות זה גובל בטעיות מביכות, שגגות נמרצות, חוסר הבנה, ובלבול רציני.
כותבים להרב, מגיבים, מסבירים. לא עוזר מאומה.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

הגר"מ שטרנבוך כתב בחריפות נגד היתר המכירה. ודרכו שונה מהגרע"י. והיה זמן מסויים דגבה בינייהו טורא. ובאותה תקופה הייתה התבטאות חריפה מצד הגרע"י.
אולם לראות בזה יריבות אישית לנצח. וזלזול בכבוד הגרמ זה טעות גמורה. כי הגרעי הביאו מאות פעמים בפסקיו בכבוד גדול. לאחר מכן.
ופעם אמר לי סבי על מחלוקת בין שני ענקי רוח שמצאנו כתבים חריפים בלהט המחלוקת.
את הכביסה המלוכלכת שמים באשפה.​

ואצרף דוגמא מספר חזון עובדיה חנוכה נדפס תשסז בסוף ימיו של הגרעי. שמסייע את הפסק שלו מספר תשובות והנהגות.
והמעיין בסםריו יראה כן למאות. ולכן אין לעורר דברים ישנים שאין בהם כל נפקא מינה. ורק מעוררים מדנים ישנים.

אני לא חולק על זה, אבל זה לא נושא האשכול
אפשר לפתוח אשכול חדש "איך תלמידי היעב"ץ אמורים להתייחס להגר"י אייבשיץ"
הנידון כאן הוא "איך אנחנו אמורים להתייחס לתלמיד היעב"ץ שכתב בחוסר כבוד כלפי הגר"י אייבשיץ"
ודו"ק