הנה, העושה את חבירו טריפה אינו רוצח, וכן רוצח טריפה פטור, וא"כ יל":ע כיצד אפשר לחייב רוצח, הלא בד"כ הוא לא מת מיד, אלא גוסס, וא"כ בתחילה עשהו טריפה, ואף אם בסוף מת הרי זה כרוצח טריפה.
הנה, העושה את חבירו טריפה אינו רוצח, וכן רוצח טריפה פטור, וא"כ יל":ע כיצד אפשר לחייב רוצח, הלא בד"כ הוא לא מת מיד, אלא גוסס, וא"כ בתחילה עשהו טריפה, ואף אם בסוף מת הרי זה כרוצח טריפה.
הנה, העושה את חבירו טריפה אינו רוצח, וכן רוצח טריפה פטור, וא"כ יל":ע כיצד אפשר לחייב רוצח, הלא בד"כ הוא לא מת מיד, אלא גוסס, וא"כ בתחילה עשהו טריפה, ואף אם בסוף מת הרי זה כרוצח טריפה.
מעכ"ת לא ביאר שאלתו כל הצורך,
כוונתו לשאול איך התורה חייבה רוצח? שאלה תמוהה היא זו, דכך היא צורת חיובה לחייב באופן שקודם מטריף ואחר כך הורג, דהלא כך כתב מר שאין לך רוצח שאינו מטריף את קרבנו קודם הרציחה.
ומה שאין מקישים מכך לחייב כל הורג טריפה הוא שום מיעוטא דקרא כמבואר בגמ'
ואולי התכון כ"ת לשאלה אחרת?
לא רמב"ם רוצח ב ז - אחד ההורג את הבריא או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס נהרג עליו.
אמנם מסיק שם הרמב"ם ד"ואם היה גוסס בידי אדם כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס. ההורגו אין בית דין ממיתין אותו."
בגוסס בידי אדם. תימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:
לא רמב"ם רוצח ב ז - אחד ההורג את הבריא או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס נהרג עליו.
אמנם מסיק שם הרמב"ם ד"ואם היה גוסס בידי אדם כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס. ההורגו אין בית דין ממיתין אותו."
בגוסס בידי אדם. תימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:
הנה, העושה את חבירו טריפה אינו רוצח, וכן רוצח טריפה פטור, וא"כ יל":ע כיצד אפשר לחייב רוצח, הלא בד"כ הוא לא מת מיד, אלא גוסס, וא"כ בתחילה עשהו טריפה, ואף אם בסוף מת הרי זה כרוצח טריפה.
הנה, העושה את חבירו טריפה אינו רוצח, וכן רוצח טריפה פטור, וא"כ יל":ע כיצד אפשר לחייב רוצח, הלא בד"כ הוא לא מת מיד, אלא גוסס, וא"כ בתחילה עשהו טריפה, ואף אם בסוף מת הרי זה כרוצח טריפה.