כוונת ומעשה המצוה מה עדיף?

[ספרייה תורנית]

שאלה בסיסית שכל יהודי צריך לשאול את עצמו.
מה עדיף מעשה המצוה או הכונה במצוה?
זאת אומרת אף על פי שמעשה בלא כונה במצות דרבנן ויש הסוברים גם בדאורייתא יד"ח אבל כל שעושה תרוייהו מה שכר גדול מבין השניים?

 

[נובהרדוקר]

בנפש החיים פרק ב' הרחיב בשאלה. בקיצור מעשה המצווה הוא העיקר, כוונת המצווה זו מעלה.

 

[ירושלים של מעלה]

אי נימא כהקוב"ש שהכונה נותנת שם למעשה מצוה, א"כ נמצא שהכונה היא חלק מיצירת המעשה בעצמו.

 

[פסיק פומיה]

אבל כל שעושה תרוייהו מה שכר גדול מבין השניים?

???
צריך להיות שם בכדי לענות על שאלת השכר.
אתה יכול לשאול מה עיקר, הכוונה או המעשה

 

[ספרייה תורנית]

???
צריך להיות שם בכדי לענות על שאלת השכר.
אתה יכול לשאול מה עיקר, הכוונה או המעשה

בכלל שאלתי

 

[הצעיר שבחבורה]

אתה יכול לשאול מה עיקר, הכוונה או המעשה

בכלל שאלתי

בלא מעשה, מאי מעליותא דכוונה?

 

[פסיק פומיה]

בלא מעשה, מאי מעליותא דכוונה?

ולאחר מעשה ?

 

[ממגד שמים]

מזכיר שאלה שילד שאל את אמו- מי מבין הילדים את אוהבת טפי.
וברצינות- מעשה הוא הכרחי, בלי זה אין כאן מציאות של מצווה,
אבל כמו שכ' הרמח"ל בדרך ה' ועוד רבים- כמה שהמעשה נעשה בכוונה טפי- אזי ממשיך ע"ע יותר דביקות ויותר אור.

 

[הרועה בשושנים]

תלוי באיזה הקשר ההמשכה וההארה של המצווה נמשכת רק במעשה בפועל ולא עוזרות כל הכוונות אם לא קיים המצווה בפועל, לענין השכר מבואר בזוה"ק שאלו שעבודתם הייתה בדחילו ורחימו ורעותא דלבא הרי שהשכר על הכוונה נעלית יותר כי אותם נשמות משכנם בעולם הבריאה והמעשה בלבד שרשה בעולם היצירה הרי שהכוונה נעלית יותר.

 

[הצעיר שבחבורה]

ולאחר מעשה ?

וברצינות- מעשה הוא הכרחי, בלי זה אין כאן מציאות של מצווה,
אבל כמו שכ' הרמח"ל בדרך ה' ועוד רבים- כמה שהמעשה נעשה בכוונה טפי- אזי ממשיך ע"ע יותר דביקות ויותר אור.

הוי אומר, המעשה הוא העיקר.

 

[ממגד שמים]

הוי אומר, המעשה הוא העיקר.

הוי * אתה* אומר.
תיקנתי לך.
לכשעצמי הא בלא הא לא קיימא ומח ולב שניהם נחוצים.

 

[מחכה]

הראיה שהייתה כוונה היא שאכן היה מעשה כדבעי

 

[הצעיר שבחבורה]

הוי * אתה* אומר.
תיקנתי לך.
לכשעצמי הא בלא הא לא קיימא ומח ולב שניהם נחוצים.

תודה על התיקון.
אבל, הרי בלא מעשה אין כאן כלום, והכוונה מועלת למעשה, א"כ מה הוא העיקר?

 

[חפץ בחיים]

שאלה בסיסית שכל יהודי צריך לשאול את עצמו.
מה עדיף מעשה המצוה או הכונה במצוה?
זאת אומרת אף על פי שמעשה בלא כונה במצות דרבנן ויש הסוברים גם בדאורייתא יד"ח אבל כל שעושה תרוייהו מה שכר גדול מבין השניים?

מנין לך שהאחד עיקר והשני טפל?
ושמא שניהם עיקרים?
דומה הדבר למי שישאל מהו העיקר אם האוכל או השתיה.
ואם כונתך לשאול מה מעכב לקיום המצוה בפועל לעניין לצאת ידי חובה, חושבני שהתשובה ברורה.
אשמח לביאור.