משום שרק ע"י הדעת נידון החפץ כמשויך ונטפל ליד האדם ולא מונח עליה באופן מקרי.
וביאורו, שמצבו של החפץ כקיים אצל הבעלים אינו עניין שנמצא במציאות החומרית, שהרי חפץ שמונח ע"ג עשבים אינו 'נטפל' אליהם ומשויך למקומם, כיון שמצד צורתו העצמית אינו מתייחס כקיים אצל העשבים, ורק בהחזקת אדם מתייחס החפץ כקיים ביד הבעלים, משום ששייך לתפוס חפץ כנטפל למציאות האדם, אך כ"ז מצד שהחזקתו היא בעצמותה החזקת אדם, שמחזיק את החפץ בתורת אדם התובע קיום החפץ אצלו, אך אם אין לו דעת לקניין ל"ח כאדם אלא כעשב, שהרי הוא כמו אדם מת שאינו מייחס החפץ להחזקתו.