מדור מאמרים

חבורה בענין משלוח מנות ובמצות מתנות לאביונים תוכן העניינים: א. מאי שנא משלוח מנות דבעינן שתי מנות לאיש אחד ולא סגי במנה אחת כמו במתנה לאביון? ב. ב' טעמים למצות משלוח מנות איש לרעהו, וכמה נפ"מ. ג. מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ולא בלילה, מנא לן? ד. מצות משלוח מנות שני מיני אוכלין ומשקין אבל לא בגדים וכלים, באיזה משקין יוצא אדם יד"ח, ומה הדין במשלוח קפה לחבירו? ה. מהו גדר שתי מנות בשר שיוצאים בו יד"ח? האם אפשר לחתוך חתיכה גדולה לשנים? ו. שני מיני פירות שפיר יוצא ידי חובת משלוח מנות, האם גם שכל אחת פחות מפרוטה? ז. צריך שיהיו ב' המנות ראויין לאכילה מיד, מנא לן? ומה הגדר בזה? ח. מהו שיעור כל מנה למצות משלוח מנות? ט. שלח לחבירו משלוח מנות והלה אינו רוצה לקבלם או מוחל לו מהו? י. המזמין את חבירו לסעוד אצלו את סעודת הפורים...

בענין פורים המשולש א. בפורים יש ארבע מצוות, מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, וסעודת פורים, גם תיקנו חכמים לומר על הניסים, וקריאת התורה. ב. שו"ע סימן תרפ"ח סעיף ו' יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין את המגילה בשבת אלא מקדימים לקרותה בערב שבת, וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום, וביום שבת מוציאים שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הנסים, ואין עושים סעודת פורים עד יום אחד בשבת. וכתב המ"ב דמשמע מהפוסקים דגם משלוח מנות מקיימים לאחר שבת ביום ראשון כיון דזה שייך לסעודת פורים. נמצא דבט"ו אדר שחל להיות בשבת כמו השנה, חילק השו"ע את ארבעת המצוות של יום הפורים יחד עם שני תקנות חכמים - שנים לכל יום, מקרא מגילה ומתנות לאביונים בערב שבת, קריאת התורה ועל הניסים ביום השבת, וסעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון [וקוראים...

בדיני שתוי ושיכור בהרבה פרטי דינים תוכן הענינים: סק"א ב' וג' - שתוי ושיכור לענין ברכת המזון ושאר ברכות. סק"ד - שתוי ושיכור לענין ברכת המצוות וברכת הנהנין וברכות השבח. סק"ה - היכי ילפינן מ"ושבעת וברכת" דאפי' מדומדם. סק"ו - מאי שנא תפילה דשיכור לא יתפלל ותפילתו תועבה - מברכת המזון שיכול לברך. סק"ו - שתוי ושיכור לענין קריאת שמע וברכותיה. סק"ח - שתוי ושיכור לענין צירוף למנין עשרה או לוימון. סק"ט - כהן שתוי או שיכור לענין נשיאות כפים, ואם יש הפרש בין שתיית יין לבין שאר משקין המשכרים. סק"י - שיכור לענין הפרשת תרו"מ וחלה. ס"ק י"א - שיכור שהזיק את חבירו חייב אפי' שיכור כלוט, ושהוציא שם רע, ודין שיכור שהזיק בפורים. ס"ק י"ב - שיכור לענין מקח וממכר ומתנה, גיטין וקדושין. ס"ק י"ג - שיכור לענין שחיטה. ס"ק י"ד - שיכור לענין הוראה. ס"ק ט"ו - שיכור...

בענין סדר ארבע פרשיות - שקלים, זכור, פרה, החודש! פרשת שקלים א. שבת ראשונה בחודש אדר קורין פרשת שקלים, שבת שניה קורין פרשת זכור, שבת שלישית ט"ו אדר הפסקה, שבת רביעית באדר קורין פרשת פרה אדומה, שבת אחרונה קורין החודש הזה לכם, כל זה איתא במשנה מגילה כ"ט א'. בגמ' מגילה ל' ב' נחלקו אמוראים, רבי אמי סובר שבשבתות הללו אין קוראים כלל פרשיות השבוע אלא אותן הפרשיות המיוחדות בלבד, ורבי ירמיה סובר שנוסף לפרשיות השבוע קוראים אף את ארבע הפרשיות הללו, והלכה כרבי ירמיה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ה סעי' א'. שבת זו הבעל"ט היא ראש חודש אדר מוציאין שלשה ספרי תורה, באחד קוראים בפרשת השבוע ששה אנשים עד סוף הפרשה, ובספר תורה השני קורא השביעי בסדר פנחס מענין ראש חודש, ובשלישי קורין כי תשא וגו' מענין מחצית השקל. נחלקו אמוראים במגילה כ"ט ב' איזו פרשה...

חבורה במלאכת "זורע" א. במשכן: היו זורעים סממני צבע לצורך צביעת תכלת וארגמן ותולעת שני ועורות אילים, כן נראה מדברי רש״י שבת ע״ג א׳ ד״ה האופה כו׳. אמנם במנחת חינוך פרשת יתרו מצוה ל״ב במוסך השבת אות א׳ כתב דלכאורה במדבר לא היה חרישה וזריעה כי עפר מדבר אינה מצמחת, אך מצינו בתו׳ חולין פ״ח ב׳ דמ״מ בזמן שהיו ישראל במדבר היו זורעין ומצמיח. וכתב דיותר נראה דלא היו חורשין אז לצורך סממנים כי היה מוכן בידם, אך הפירוש "מלאכה שהיתה במשכן" הכונה לאותן דברים שהיו נצרכים להם במשכן כגון דבשביל סממנים היו צריכים לחרוש ולזרוע. וכן כתב הפני יהושע שבת ע״ה א׳ דמסתמא לא היו זורעין וחורשין אותן הסממנין שהיו צריכים למשכן, כי היה מצוי בידן, ואפ״ה כיון דשייך זריעה וחרישה באותן מינין חייב עלה. ב. אב מלאכת זורע: שנינו שבת ע״ג ב׳ תנא הזורע והזומר והנוטע...

חבורה במלאכת "חורש" פתיחה קצרה למלאכות שבת א. הגדרת מלאכה האסורה בשבת: היינו מה שקבלו חז"ל שכל הפעולות החשובות שהוצרכו למלאכת המשכן שעשה משה רבינו במדבר הן הנקראות "אב מלאכה", [זה מבואר בשבת מ"ט ב' דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בזה היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו הם קצרו ואתם לא תקצרו כו', וכן שבת צ"ו ב' הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא קרי לה תולדה]. ישנם שלושים ותשע אבות מלאכות, ולכל אחת מהל"ט מלאכות המוגדרת "אב" ישנה תולדה הדומה לאב, ואף התולדה היא מלאכה האסורה מן התורה כמו האב. בירושלמי פ"ז ריש הלכה ב' מבואר דר' יוחנן וריש לקיש למדו יחד את הפרק שלש וחצי שנים והוציאו לבסוף ל"ט תולדות על כל אב מלאכה מהל"ט מלאכות, עי"ש. ב. בתורה לא מצאנו הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה" ומפורש מצינו רק מספר מועט של...

הנה עניין זה של שכירות משר העיר הוא יסוד השכירות במשך הדורות, ורבו בזה המבוכות והספיקות ובפרט בזמננו, וננסה לברר מעט עניין זה עד כמה שידינו יד כהה מגעת, ובתחילה נברר כמה ספיקות בגוף ההלכה ואח"כ ננסה להתבונן במציאות השכירות בזמננו ופרטיה. חלק א כמה ספיקות ונידונים בגוף ההלכה א] יסוד הדברים בדברי השולחן ערוך [סימן שצא סעיף א] שכתב וז"ל 'וכשיש ב' חצרות של בתי ישראל בעיר צריכים לשכור מכל חצר וחצר של אינו יהודי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר. [הגה: ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם, אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם], במה דברים אמורים בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה, אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה...

חלק ה -ו למי מועיל השכירות א] והנה למי מועיל השכירות משר העיר, לגוי וודאי מועיל, וכן למחללי שבת בפרהסיא, אמנם למחללי שבת בצנעא או לתינוקות שנשבו בפשטות אינו מועיל [דאף אם מועיל שכירות בישראל, אבל לא נתחדש בזה קולא לשכור משכירו ולקיטו], אמנם אין בזה חשש כי מעיקרא דדינא מערבין הן על מחלל שבת בצנעא והן על תינוק שנשבה וכפי שהכריע החזו"א ונתבאר באריכות במקום אחר, [ושם נתבאר שאין לזה סתירה מדברי הב"י, ושבדין מחלל שבת בצנעא מצאנו בזה ראשונים מפורשים, ובפרט שיש הרבה ראשונים שחולקים על עיקר הדין שאינו מודה בעירוב אינו יכול לערב], אמנם אף למי שירצה לחשוש בזה, מעיקרא דדינא בלא"ה אין כאן מקום חשש כי אינו מצוי וודאי מחלל שבת בצנעא ועל פי רוב הוא עכ"פ ספק מחלל בפרהסיא, וכמו"כ התינוקות שנשבו שלנו הם בדר"כ ספק, וגם שדעת המשנ"ב לצדד לדון תינוק שנשבה...