מדור מאמרים

מידע על מאמרים באתר הפורום מדור מיוחד יועד לפרסום מאמרים תורניים שנכתבו על ידי חו"ר הפורום שליט"א, במטרה להעשיר את המשתמשים בתכנים תורנים מעמיקים ומגוונים. נשמח לקבל חומרים איכותיים שיתרמו לדיונים ולידע כללי של הקוראים. על מנת לשמור על איכות וייחודיות המדור, גובשו כללים מנחים שיבטיחו רמה גבוהה ותכנים ראויים. אנו מזמינים אתכם לעיין בהם לפני שליחת מאמר לפרסום. כללי פרסום מאמרים: חברים רשומים: פרסום מאמר ניתן רק למשתמשים פעילים - שפרסמו בפורום לכל הפחות עשר הודעות תורניות. תוכן תורני: המאמרים צריכים לעסוק בנושאים תורניים - סוגיות בש"ס, הלכה, אגדה, מחשבה, ענייני דיומא, חינוך, סקירת מאורי הדורות, היסטוריה יהודית תורנית. יוצא מן הכלל דיונים אקטואליים, פוליטיים, ציבוריים ודברי חולין שלא יאושרו. נושאים רגישים: מאמרים תורניים בנושאים השנויים...

בעקבות האשכול הזה, התעוררתי לסדר הדברים יחד בס''ד. רוב - אחוזים או לא אחוזים? הנה יש להסתפק בגדר האי דינא שאמרה תורה הלך אחר הרוב, אם הוא משום דכן מסתבר או דבאמת אין בזה שום סברא ומ''מ אמרה תורה הלך אחר הרוב, ומה שחידשה התורה דבר זה הגם דאין בו סברא הוא משום דמוכרח שיהיה דרכי הכרעות בתורה, וכלשון הרמב''ם בפיה''מ בנזיר פ''פ מ''ב 'שהעניין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשריות'. ויש לכאו' כמה הוכחות שאין הרוב תלוי באחוזים: דברי הגרע''א א. כן כתב הגרע''א בכתובות יג: להדיא, שאין הרוב [דאיתא קמן] תלוי בסברא כלל אלא דהוא גזירת הכתוב בעלמא עיי''ש מה שכתב לפי זה. רוב וקרוב ב. דאל''כ מה בין רוב לקרוב, אם שניהם אחוזים. רוב שאינו בכלל הספק ג. ממה שכתב הרש''ש בכתובות י''ד וז''ל אבל לענין דכל דפריש מרובא פריש מהני אפי' אותן שאינן בכלל...

האם ברכת המצוות צריך להיות מעומד או אפשר בישיבה ו. מעתה לשיטת הט"ז והגר"א וכל סיעתו דמצות הפרשת חלה היא מצוה גמורה ואעפ"כ חזינן במשנה במסכת חלה שהאשה יכולה לברך מיושב, נוכל ללמוד גם לשאר ברכת המצוות שאין חיוב לברך מעומד, מעתה עיטוף הטלית עצמה צריך להיות בעמידה, אבל ברכה על הטלית אפשר לעשות לכתחילה בישיבה, ודלא כמו שפסק השו"ע סימן ח' סעי' א'. ואילו המ"א שסבור ליישב את הב"י שדוקא במצות הפרשת חלה אפשר לברך במיושב לפי שאינו מצוה כל כך כמו בשאר ברכת המצוות שבהן צריך לעמוד ולברך, אזיל לשיטתו גם בסימן כ"ה סק"כ לענין ברכת תפילין בעמידה, והובא שם במ"ב ס"ק מ"ה. אבל הגר"א ז"ל סובר שברכת הטלית אינה צריכה להיות בעמידה כמבואר בבהגר"א בסימן ח' בהמשך דבריו ז"ל בשם רבינו יונה בספר היראה עמ' קס"ב שלא כתב אלא עטיפתו מעומד, וקודם לכן בענין הברכה לא...

האם כל ברכת המצוות צריך לברך בעמידה או"ד יש לחלק בסוגי המצוות א. שו"ע או"ח סימן ח' סעי' א' יתעטף בציצית ויברך מעומד, והעתיק המ"ב את הטעם שמבואר בב"י לברך מעומד משום דכל ברכת המצוות צריך להיות בעמידה, וכן כתב המ"ב ריש סי' תקפ"ה לענין ברכת שופר. והקשה המגן אברהם מדוע צריך שהברכה תהא בעמידה, הא בשו"ע יו"ד ריש סימן שכ"ח משמע דמותר לברך מיושב, והוא משנה שלימה, ע"כ. כונת המ"א, למשנה בחלה פ"ב משנה ג' דתנן האשה יושבת וקוצה חלתה כו', ופירשו המפרשים דהיינו שהאשה יכולה לשבת ולהפריש חלה ולברך על הפרשתה, הרי מבואר במשנה שלימה דמותר לברך מיושב. ותירץ המ"א דשאני הפרשת חלה שאינו מצוה כל כך, לפי שאדם אינו עושה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיטה. ולכאורה עולה לפי דברי המ"א דגם ברכת על נטילת ידים אפשר לברך בישיבה, לפי שאינו מצוה כל כך דאינו אלא לתקן מאכלו...

במאמר הבא נבאר איך אנו מחשבים מתי חלה שנת השמיטה. תחילת הנידון הוא בגמרא עבודה זרה דף ט: שם מובאת מימרא של רב הונא בריה דרב יהושע - וזה לשון הגמרא: היינו שהגמרא מביאה חשבון שאפשר לחשב לבד ולגלות מתי חלה שנת השמיטה. ומהו ביאור החשבון? נחלקו בזה רש"י ותוס'. שיטת רש"י ונתחיל בביאור שיטת רש"י, וזה לשונו: דהיינו שכדי לחשב את החשבון צריך לדעת שהחורבן היה בשנה הראשונה של שבוע השמיטה – כלומר בשנה שהיא מוצאי שביעית. וגם צריך לדעת, ששנת החורבן עצמה אינה נכללת במנין שנות החורבן כי החורבן היה בתשעה באב שהוא בסוף השנה, ולכן כיוון שרוב השנה היה הבית עומד אין כוללים את השנה הזאת במנין שנות החורבן. ולכן לפי החשבון של הגמרא, צריך לחשב כמה שנים אנו עומדים עכשיו מהחורבן, ולהוסיף על זה שנה. ואחר שהוספנו שנה, צריך לחשב כמה מאות עברו מאז החורבן...

יש לעיין בדברי רש"י בבבא קמא דף ס' ע"ב, שכתב שאין פיקוח נפש דוחה איסור להזיק [עיין באורך בשו"ת בנין ציון סי' קסז והלאה דפסק כן להלכה] ולכאורה הדברים תמוהים, דהא קיי"ל בכל מקום דפיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה, לבד משלוש החמורות, ומהיכי תיתי שאיסור ממוני גרידא לא ידחה ומה גם דכבר מצינו שהתירה תורה לחלל שבת, לאכול איסורין, ולעבור על עשה ול"ת, ואף איסורי כרת ומיתה, כולם נדחים מפני פיקו"נ, וכי איסור הזקת ממון חבירו, שאין בו עונש גופני כלל, ולא כרת ולא מיתה, חמור מהם הוא עד שאינו נדחה. עוד יש להקשות דהנה לא מצינו באף מקום אפי' סלקא דעתך, דיהני מצוות עשה שתדחה לא תעשה ד'לא תגזול' וכגון שיגנוב מצה או לולב מחברו ויצא בהם ידי חובה, דהנה הא קיימא לן דלולב הגזול פסול, ולכאורה אמאי לא נא' ביה דמצוות העשה ד'לקחתם לכם' תדחה את הלאו כדוג' 'לא...

אשר בחר בנו מכל העמים – האמנם??? בכל יום בבוקר בברכת התורה אומרים 'אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו', בזמן זה אנחנו מודים להשי"ת על כך שמתוך כל שבעים אומות העולם בחר דווקא בנו בני אברהם יצחק ויעקב להיות עמו להם יתן את בתו התורה הקדושה. אך האם השי"ת באמת בחר בנו מתוך שבעים אומות העולם, האם היה לו שבעים אפשרויות למי לתת את התורה, ומתוכם בחר דווקא בנו עם ישראל? בפסוק כתוב ד' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן וגו', ובגמרא (ריש עבודה זרה) אמר ר' יוחנן מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. המובן מדברי הגמרא, שהשי"ת ניסה לתת את התורה לכל אומות העולם, ולאחר שאף אחד לא הסכים לקבל פנה השי"ת לבני ישראל והם הסכימו, וזכו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ונקראו העם הנבחר, שואל החתם סופר...

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ח' 'הפסקים שהם חלק מהתפילה בתפילת ערבית בשבת ויום טוב – חלק שני' במאמר הקודם נתבאר שבשבת מותר לומר ושמרו או משום שמותר להפסיק בין גאולה לתפילה, או משום שהוה כגאולה אריכתא. אמנם גם לסוברים שבשבת מותר להפסיק בין גאולה לתפילה, ביום טוב לכו"ע צריך לסמוך כמו שכותב הדרכי משה, וז"ל: וכן מוכיח הפרי חדש מהרא"ש, וז"ל: ואם כן ביום טוב יקשה לכו"ע איך מותר להפסיק בין גאולה לתפילה באמירת פסוקים. ובדרישה סימן רס"ז ס"ק ב' מקשה זאת ומתרץ. וז"ל: היינו שכיוון שהוא מענין היום הוא נחשב כבר כתפילה. והנה בשו"ת עמק הלכה חלק ב' סימן ל"ט מביא שמצא חידוש גדול ברוקח, וז"ל: ותמה העמק הלכה מדוע סובר הרוקח שצריך לאמרם בלחש. ומתרץ העמק הלכה, וז"ל: היינו שמוכח מברוך שם כבוד שאמירה בלחש אינה הפסק, ולכן כתב הרוקח שצריך לומר...

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק ז' 'הפסקים שהם חלק מהתפילה בתפילת ערבית בשבת ויום טוב – חלק ראשון' בנוסח ספרד, וכן בנוסח עדות המזרח, נוהגים לומר בשבת אחר ברכת השכיבנו את פסוקי "ושמרו". וביום טוב נוהגים לומר את הפסוק "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם", או את הפסוק "וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל". וכן בראש השנה אומרים את הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב". וביום כיפור אומרים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו". וכן בכל מועד ומועד לפי עניינו. ומקור הדבר מובא בספר העיתים סימן קל"ז בשם רב שלום גאון, וז"ל: היינו שבישיבה בבבל נהגו שלא לומר פסוקי ושמרו, אבל בכל שאר המקומות כן נהגו. ובטעם הדבר כתב האבודרהם בסדר תפילת ערבית של שבת, וז"ל: היינו שכיוון...