מדור מאמרים

מידע על מאמרים באתר הפורום מדור מיוחד יועד לפרסום מאמרים תורניים שנכתבו על ידי חו"ר הפורום שליט"א, במטרה להעשיר את המשתמשים בתכנים תורנים מעמיקים ומגוונים. נשמח לקבל חומרים איכותיים שיתרמו לדיונים ולידע כללי של הקוראים. על מנת לשמור על איכות וייחודיות המדור, גובשו כללים מנחים שיבטיחו רמה גבוהה ותכנים ראויים. אנו מזמינים אתכם לעיין בהם לפני שליחת מאמר לפרסום. כללי פרסום מאמרים: חברים רשומים: פרסום מאמר ניתן רק למשתמשים פעילים - שפרסמו בפורום לכל הפחות עשר הודעות תורניות. תוכן תורני: המאמרים צריכים לעסוק בנושאים תורניים - סוגיות בש"ס, הלכה, אגדה, מחשבה, ענייני דיומא, חינוך, סקירת מאורי הדורות, היסטוריה יהודית תורנית. יוצא מן הכלל דיונים אקטואליים, פוליטיים, ציבוריים ודברי חולין שלא יאושרו. נושאים רגישים: מאמרים תורניים בנושאים השנויים...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' מאמר קודם בסדרה בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק א' ג. ובעצם מה שהערנו ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג וסי' ת"ו דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים ואין מפקיע בעלות האדם אלא דאינו ברשותו, ומד' רש"י הנז' מבואר דחמץ בזמן איסורו אינו של האדם כלל וסותר לד' הקצוה"ח. ראיתי במרחשת ח"א סי' א' העיר ע"ד הקצוה"ח כקושייתנו וכתב לבאר הטעם דס"ל לרש"י דאיסו"נ אין להם בעלות כלל. וז"ל: ונראה שמה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש כן הוא משום שאזיל לטעמיה למעלה ה: שכ' שטעם ביטול חמץ הוא משום דכתיב תשביתו והשבתה הוא בלב וכמו שביאר הרמב"ן בחי' שם וכן הר"ן בפסחים שם דכיון שמבטלו בלבו ומחשיב אותו כעפרא דארעא ואינו רוצה עוד בקיומו שוב אינו עובר עליו. ולפ"ז אם חמץ הי' שלו אף לאחר זמן איסורו הי' יכול לבטל אותו כיון ששלו הוא והוא בעליו בכחו לבטלו ולהחשיב אותו...

בדין המשהה חמץ ע"מ לבערו וישוב בסתירת ד' התוס' פסחים ו: אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל ע"כ. ובטעם ד' רבא פליגי רש"י ותוס', רש"י שם ד"ה ודעתו עליה - חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא, אבל משבטלה אינו עובר, דלא כתב אלא תשביתו: העולה מד' רש"י דאין עובר על מציאת חמץ כל שדעתו לשורפו אלא היכן שדעתו עליה וחס עליה מלשורפה. מאידך שי' תוס' שם ד"ה ודעתיה עילוייה – וז"ל פירוש ולא בטל מאיליו כמו פירורין: הרי מד' תוס' מבואר דכל שמצא חמץ אף שאין דעתו עליה ולא חס מלשורפה עובר בשעת מציאת החמץ ולכך צריך לבטל קודם הפסח בכדי שלא יעבור איסור על חמץ שנשתייר...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק ב' מאמר קודם בסדרה שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע - חלק א' ג. והנה מד' התורא"ש שהזכרנו לעיל מבואר להדיא דעובר אף על חמץ שא"י עכ"פ בשוגג עיין דף ו: (ד"ה שמא ימצא) ושם כתב הרא"ש דאם ימצא גלוסקא יפה עובר בשגגת ב"י וב"י, הרי דבריו שם באו אחר שבדק ומ"מ עובר בשוגג. ויל"ע אי מחמת הבדיקה חשיב שוגג או כל חמץ שא"י אף בלא בדיקה אינו עובר אלא בשוגג. ונראה להוכיח מד' הרא"ש ו. סוגיא המפרש לים דמיירי שלא בדק וכתב ע"ז הרא"ש בביאור ד' רש"י שאינו עובר על החמץ בביתו אם רואהו, דמיירי שא"י שיש חמץ בתוך ביתו ולכן אין כאן עבירת לאו במזיד אלא א"כ רואהו וכל שלא ראה אינו עובר אלא בשגגת ב"י עיי"ש. מבואר דס"ל דאף בלא בדיקה אינו עובר על חמץ שא"י כי אם בשוגג. ובדף כא. ד"ה אבל חיה כתב תורא"ש ע"ד הגמ' "אבל חיה דאי משיירא מצנע...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע א. כתב הרא"ש (פ"א סי ט') אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מיד אחר בדיקתו. וכו' ומ"ט צריך ביטול והלא בדק ופינה כל החמץ שנמצא אי נימא משום פירורין דקים (לן) שלא מצא בבדיקה ונשארו ועובר עליו בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראיה ואע"פ שאין יודע שהם בביתו מ"מ בל יראה איכא ולכך צריך שיבטל ושוב אין כאן איסור בל יראה. ופריך והא לא חשיבי ומשום פירורין לא צריך ביטול דממילא בטילי והוי הפקר ואין עובר עליהן. אמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילויה כלומר חיישינן שמא באחת מן הזויות היתה גלוסקא יפיפיה שדעתו עילויה ולא בטלה ממילא ולכך צריך לבטל ע"כ. פשטות ד' הרא"ש מורים בכונתו, דלאו ב"י וב"י עובר כל שיש חמץ בביתו, אף אם בדק ונשתייר חמץ, ממה דנקט...

במהות החסרון דאינו ברשותו מבוא: ויאמר לקוצרים ה' עמכם - ברצוני לבוא בסדרת מאמרים לבאר יסודות הלכות בעלות המסתעפים לפרשיות התורה העוסקות בזה, פר' גזלה פר' נזיקין והלכות ההנהגה בממון המסופק - משפטי הממון. במאמר דלהלן נבוא בתמצית להעמיד תצמית תפיסת הבעלות, מתוך החסרון דאינו ברשותו וחי' התורה בפר' גזלה. א. מקור ההלכה דאינו ברשותו ודרישת ברור בו : בגמ' בבא קמא (ס''ח) גזל ולא נתייאשו הבעלים אינו יכול להקדישו, זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו. ומסקי' שם בסוגיא שכן הוא גם לגבי מכירה והפקר דבעינן שהחפץ יהיה ברשות הבעלים. ואם אינו ברשותו אינו יכול לעשות בו מאום. (מלבד ירושה שנפעלת מאיליה.) וההגדרה דברשותו, (בלא להכנס לכל שיטות הראשונים, רמב''ן בעל המאור ועוד) בפשיטות. כל שהחפץ נמצא תחת שליטת הבעלים דהיינו שיכולים לקיים בו רצונם, אף שאינו...

בדין עדי מסירה במסכת גיטין ג', מאן האי תנא וכו' אי רבי אלעזר כתיבה בעי חתימה לא בעי וכו'. וצריך להבין את דין עדי מסירה, מטרתם וייעודם לשיטות הראשונים הרבות. ובכדי להבין עניין זה אנו זקוקים להבנת מערכת הקניינים וקנייני גירושין בכלל והבנת קניין שטר והסתעפויותיו בפרט. מבואר בש"ס ובראשונים שבדבר שבערווה, לא רק שבכדי לחתוך הדין צריכים שתי עדים כממון ולא עד אחד כאיסורים [דבר שיתברר בפני עצמו לקמן], אלא צריך שתי עדים לקיום המעשה עצמו וללא עדים הגירושין או הקידושין לא מקוימים, ובכדי להבין עניין זה אנו זקוקים להבנת עצם מציאות הנישואים ואף את האקטים השונים שגורמים לאותה מציאות להתקיים ולהתפרק, ובזה החילותי בעהי"ת. קניין בקידושין הוא כקניין בממון רק לעניין זה שהוא אקט שיוצר את אותה מציאות שמתבטאת ממנו, וכגון ביאה בקידושין ומשיכה בממון. מציאות...

הקפת הראש - חלק ג' - סיכום בעניין הלכות פאת הראש מאמרים קודמים בסדרה הקפת פאות הראש חלק א' - מקום פאות הראש. הקפת הראש ח"ב - הגדרת ההקפה, מספריים כעין תער, שיעור אורך השערות סיכום תחילת מקום הפאות - א. לפי החזו"א מקום הפאות מתחיל מהמקום הגבוה שבמצח מן הצד (מקום זה שונה אצל כל אחד), ומשם יש למתוח קו אלכסוני עד המקום הגבוה שבאוזן, והקה"י הוסיף בשמו שמשום הידור מצווה נוהגים להוסיף על שיעור זה ולעגל את הפאה כלפי מעלה בכדי שלא להיכנס לחשש איסור דאורייתא. ב. דעת הגר"י רצאבי והרב אברהם יוסף שמקום הפאות בגובה מתחיל מהמקום שבין האוזניים לעיניים - דהיינו מהמקום שמתחילה האוזן. והגר"י רצאבי הוסיף שהמנהג להוסיף מעט בשיעור כלפי מעלה עד כנגד ממחצית גובה המצח בערך, ויותר מזה אי"צ לחוש. ג. שיטת האריז"ל היא שמקום הפאות הוא כעין רי"ש, משליש המצח ועד...