www.hamichlol.org.il
רבי ברוך הלוי אפשטיין (ה' בשבט ה'תר"ך, 1860, בוברויסק - ה'תש"ב, 1942, פינסק) היה רב, בנקאי וחוקר, מחבר הספרים תורה תמימה, מקור ברוך ועוד ספרים.
ביוגרפיה
נולד לרבי יחיאל מיכל הלוי מחבר "ערוך השולחן", ולמיכלה, שהייתה אחותו של הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין, שהיה לימים גם גיסו (כי לאחר פטירת אשתו הראשונה של הנצי"ב, התחתן עם אחותו של רבי ברוך). בגיל שלוש-עשרה החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד 5 שנים, והיה נחשב אחד מהעילויים. הוסמך לרבנות על ידי דודו - הנצי"ב מוולוז'ין, רבי יוסף דב הלוי סולוביצ'יק (ה"בית הלוי"), רבי חיים יהודה ליב ליטווין רבה של סמורגון, ורבי רפאל שפירא ששימש כר"מ בישיבת וולוז'ין. התחתן עם בתו של רבי אלעזר משה הורביץ, רבה של פינסק, ולאחר מכן, בבית חותנו, למד תורה ומדעי היהדות ואף מדעים כלליים. בהמשך למד באקדמיה למסחר בווינה וחזר לפינסק בה החל לעבוד כמנהל חשבונות ראשי בבנק. ולאחר מכן נתמנה למנהל בנק, והחזיק במשרה זו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במקביל למד וחיבר ספרים שונים, המפורסם שבהם הוא "תורה תמימה" - ספר פרשני על התורה. אחר פטירת חמיו נתבקש לשמש רב במקום אך סירב. כמו כן הוצעו לו משרות רבנות בפטרבורג ובמוסקבה, אך הוא סירב לקבלן.
פעל גם באגודת "ציון", למען הפצת הלשון העברית. רושם עצום בעולם, ובייחוד בקרב היהודים, עשתה חלופת המכתבים בינו ובין פרופ' פאבל קוקובצוב מפטרבורג, שהגן על עם ישראל וכבודו מפני משטינים ומעלילים במשפט עלילת הדם של בייליס. כל העיתונות העברית, האידית והרוסית פרסמה מכתבים אלה.
לאחר המהפכה הרוסית נסע הרב אפשטיין לארצות הברית, כדי להדפיס ולהפיץ את ספריו וכתביו, שם שהה בין השנים 1923–1926. לאחר מכן שב לפינסק. נפטר בתקופת השואה בשנת 1942[1], וקברו נמצא בבית העלמין בקרלין.[2]
פעילות ציונית
בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, כשהתפרסמה האפשרות לקניית א"י מידי הסולטאן הטורקי, התנגד הרב אפשטיין נמרצות לרעיון זה בטענה שעדיין לא הגיעה עת הגאולה. רק בשנים מאוחרות יותר התקרב לרעיון יישוב ארץ ישראל, תרם לקרנות הלאומיות, ועם ייסוד תנועת "המזרחי" הצטרף לשורותיה. תשומת לב מיוחדת גילה לבעיותיה של תנועת "הפועל המזרחי", אשר בה ראה את התנועה הדתית שעסקה בחיי הגשמה בארץ ישראל. משום כך הרבה לקרב את שלוחי "הפועל המזרחי" שנזדמנו לפינסק. התעניין גם בארגון "החלוץ המזרחי" בעירו, קרא את ביטאון התנועה "נתיבה" ושאר החוברות שפרסמה בנושא ארץ ישראל. עמד בקשר הדוק עם בן אחותו, הרב מאיר בר-אילן. ועם זאת - מעולם לא מימש לא את מצוות יישוב ארץ ישראל ולא את הרעיון הציוני.
משפחתו
בתו צילה היתה נשואה לנחום בקשטנסקי מניו יורק (בניהם, אהרן ויעקב בקסט, התגוררו אף הם בניו יורק וכיהנו כפרופסורים). בנו אלעזר משה התגורר בלנינגרד (=סנט פטרבורג). שני ילדיו האחרים, פייגל ומאיר, נפטרו בצעירותם.
פעילות ציונית
בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, כשהתפרסמה האפשרות לקניית א"י מידי הסולטאן הטורקי, התנגד הרב אפשטיין נמרצות לרעיון זה בטענה שעדיין לא הגיעה עת הגאולה. רק בשנים מאוחרות יותר התקרב לרעיון יישוב ארץ ישראל, תרם לקרנות הלאומיות, ועם ייסוד תנועת "המזרחי" הצטרף לשורותיה. תשומת לב מיוחדת גילה לבעיותיה של תנועת "הפועל המזרחי", אשר בה ראה את התנועה הדתית שעסקה בחיי הגשמה בארץ ישראל. משום כך הרבה לקרב את שלוחי "הפועל המזרחי" שנזדמנו לפינסק. התעניין גם בארגון "החלוץ המזרחי" בעירו, קרא את ביטאון התנועה "נתיבה" ושאר החוברות שפרסמה בנושא ארץ ישראל. עמד בקשר הדוק עם בן אחותו, הרב מאיר בר-אילן. ועם זאת - מעולם לא מימש לא את מצוות יישוב ארץ ישראל ולא את הרעיון הציוני.
משפחתו
בתו צילה היתה נשואה לנחום בקשטנסקי מניו יורק (בניהם, אהרן ויעקב בקסט, התגוררו אף הם בניו יורק וכיהנו כפרופסורים). בנו אלעזר משה התגורר בלנינגרד (=סנט פטרבורג). שני ילדיו האחרים, פייגל ומאיר, נפטרו בצעירותם.
