חבורה הלכתית בדין נורות מתנפצות ורענון מחרוזת בפורום אוצר התורה
לקראת חג הפורים החליטו מנהלי הפורום להתקין נורות המשמיעות קול ניפוץ בעת לחיצה עליהן, ומחרוזת פורימית בסגנון חסידי מודרני.. שמתנגן ברקע בלחיצה על אחת הנורות. אך למעשה, דבר זה מעלה שורת חקירות ספקות ותהיות בהלכה וננסה לדון בכמה מהן.
א. איסור השחתה או שמא "משנכנס אדר מרבין בשמחה"?
יש לדון האם יש כאן משום איסור השחתת כלים, כדברי הגמרא בבבא קמא (צא:), או שמא כיון שאין כאן שבירה של ממש אלא רק קול ניפוץ, אין זו השחתה כלל. ולכאורה יש להביא ראיה מדברי התוספות שם, שהשחתה היא רק כשהכלי אינו עומד באשר הוא, משא"כ כאן שהדבר נועד לשבירה מדומה.
ב. מקח טעות – האם הלוחץ על הנורה סבור שהיא נשברת?
אם יימצא מי שבטעות סבור ששבר נורה של ממש ויתחייב לשלם לבעל הפורום, יש לדון אם יש כאן טעות. הרי מדובר במעשה שמטרתו להטעות (לשם שעשוע כמובן), ואם כן, שמא יש בזה בעיה של "לא תונו איש את עמיתו".
ג. בל תשחית שמחת פורים
האם יש כאן עניין של "בל תשחית" (כדין הקוצץ אילן סתם, בבבא קמא צא:), או שמא כיון שכל מטרה היא להרבות שמחת פורים, אין בזה השחתה, וזה תלוי בחקירה אם ההשחתה היא ביחס לגברא או לחפצא ואין כאן מקום להאריך.
ד. קול השבירה – האם דין "קול באשה ערווה" שייך כאן?
האם יש מקום לטעון שקול הניפוץ דומה ל"קול באשה ערווה" (ברכות כד.), שהרי דומה קול הניפוץ לאשה הזורקת על בעלה כלי זכוכית וכידוע במעשה הידוע. ושמא יש לומר דעצם הקול אינו קול אשה אלא מעשה אשה. אמנם אולי יש לדמות זאת לדין שופר בראש השנה, שהקול בעצם הוא העיקר ולא המעשה הפיזי ויש לפלפל.
ה. גזירת "משום עוברי דרכים" – האם יש חשש שיחשבו לנזק אמיתי?
יש לדון אם יש כאן בעיה של "משום עוברי דרכים" (פסחים ח.), שהרי אדם שישמע את קול הניפוץ יחשוב שאכן נשבר כלי ויבוא לטעות או לדאוג שמא אחד מכיליו נשברו.
ו. האם יש כאן משום "מדבר שקר תרחק"?
האם יש בעיה של שקר בכך שהאדם שלוחץ על הנורה שומע קול ניפוץ דומה ויבוא לחשוב שקול הנפץ הוא אמיתי והרי יש כאן עניין של "מדבר שקר תרחק", או שמא כיון שזה נעשה לשם שמחה, הרי זה בכלל "היתירא קא עביד".
ז. רענון העמוד והטרחת הזמר
יש לדון אם מותר לרענן את העמוד לאחר שפעלה המחרוזת, שהרי מטריחים את הזמר לשוב ולשיר את המחרוזת מהתחלה.
ניתן לדמות זאת לדין השוחט בהמה ובינתיים נחתך הוושט לפני סיום השחיטה, האם השחיטה כשרה? כך גם כאן: אם השירה הופסקה באמצע וחוזרת מחדש, האם היא נחשבת שירה אחת מתמשכת, או שמא כל התחלה נחשבת להפעלה חדשה ואין כאן טרחה חוזרת. ובאמת אם נאמר שהזמר מוטרד מחזרה אינסופית על שירתו, יש לדון האם יש בזה "צער בעלי חיים", שהרי גם בעלי קולות בכלל בעלי חיים הם (כמבואר במנחות קט.).
ח. מחייה את קולו
מאידך, יכול להיות שאין כאן צער כלל, כיון שבשעת הרענון יש שהות קצרה שבה המחרוזת אינה מושמעת, וממילא ניתן לטעון שזמן זה נחשב הפסקה המחדשת את הכוח של הזמר. ובאמת אפשר להביא לכך ראיה מגמרא ביומא (כ.), שם מובא כי הכהן הגדול ביום הכיפורים היה מחליף בין משמרות העבודה כדי שלא יתעייף, ומכאן שהפסקה קצרה מחזירה את הכוח.
ולכאורה אם נבדוק ונראה לאחר עשרים רעינונים שהזמר לא הצטרד, מוכח שהרענון אינו מכביד עליו כלל, ושמא אף מחייה את קולו. כמו שאמרו חכמים במסכת שבת (קנב:): "כיון שנכנס יין – יצא סוד", ואם הזמר שב ושר באותו המרץ, הרי זה סימן שאין כאן שום איסור.
ט. טרחא דציבורא
אמנם יש מקום לומר שלעולם אין כאן צער לזמר עצמו, אך עדיין סוף סוף הציבור ששומע יכול להתעייף משמיעת המחרוזת שוב ושוב. ואם כן אפשר לדמות זאת לדין "אין מטריחין על הציבור" (ביצה כ), ולפי זה יש להימנע מלחיצה חוזרת ונשנית ורענון העמוד, שלא יכביד הדבר על שאר הציבור, באי הפורום.
י. כל יחיד קובע לעצמו.
אמנם יש מקום לומר מכיון וכל אחד מהציבור מכריע על פי שיקול דעתו, כמה פעמים ללחוץ על המחרוזת, הרי שאין בזה טרחא דציבורא כאשר כל אחד מהציבור יכול לקבוע את מספר הפעמים. ונראה לדמות לגמרא שבת קיח. לגבי איחור סעודת שבת.
למעשה:
לאור כל הספקות, נראה שאם התקנת הנורות נעשתה לשם שמחת פורים, הרי ש"דבר מצווה שאני" (בבא מציעא ל.), ואין לחוש לכל הבעיות דלעיל. אבל יש להיזהר שלא לגרום נזק מדומה, כדי שלא יבוא לידי טעות. ובנוגע למחרוזת פורים ברקע, הנה לאחר שרעננתי עשרים פעמים הזמר לא נצטרד, מכאן שבשעת הרענון או לחיצה על כפתור "הפסק" מתחדש כוחו וקולו כבתחילה. וכמו שנאמר לכתחילה אריבער. ואם כן נראה שמותר בשופי לרענן את העמוד או ללחוץ על כפתור הפסק ולחדש, ואין בזה חשש איסור, שהרי כל פעולה מחיה מחדש את השירה ואין זה בגדר טרחה או צער מכיון וכל אחד מהציבור קובע לעצמו.
וה' יאיר עינינו ויפקח אוזנינו ויחדש קולנו בתורתו.