נורות מתנפצות...

[ויש ליישב]

אפרייליכען פורים
אם מעוניינים להשתיק את המנגינות
ניתן ללחוץ על ctrl + m
וזה משתיק את הכרטיסיה
גם כשעוברים בה ממקום למקום

 

[שלמה ו.]

ניתן ללחוץ על ctrl + m

לא השתיק. אבל לחצתי על הכפתור למעלה הפסק וזה הפסיק.

 

[פסיק פומיה]

הייתי בכולל של ליל פורים, פתאום מאי שם בוקעות ועולות קולות שבירה, והיה הקול הלך וחזק מאוד, עשרות פרצופים מכוונים למקום אחד בשולי ביהמ''ד, ושם מאי שם נצפה לו אברך אומלל שכל מגמתו עיון בפורום היקר, ונהפך לאבל מחולינו, פניו כשולי קדירה, צבעם אדום עז כתנור בוער,
איני יודע האיך יצא זה בשלום מן המאורע, אך בדבר אחד בטוחני כי מעתה לעולם לכשתעלה בידו ובדעתו לפתוח זה פורומינו היקר יחשוב שבעתיים ויתכנס אי שם במדבריות לאמר מכאן איש לא ישמעני. ואולי שם יהין לדפדף מעט בפורימנו, ולשמע צהלת סוסים או שאגת צבועים יטמין גופו בקרקע כי יעלה בו זכר או זייכר מקרה ליל פורים הנזכר, ואין תקוותו אלא בביאת ינון משיח צידקנו אז ישמע בחוצות ירושלים קול שבירתנו הלא היא פורומינו, ונשב איש תחת גפנו ותאנתו נאכל מפרייה ונשבע מטובה ולא נשכח לבטל זה קול שבירתנו.

 

[שלמה ו.]

מי שר במחרוזת?

 

[שבת'ניק]

מי שר במחרוזת?

תרש

 

[הספרן]

הייתי בכולל של ליל פורים, פתאום מאי שם בוקעות ועולות קולות שבירה, והיה הקול הלך וחזק מאוד, עשרות פרצופים מכוונים למקום אחד בשולי ביהמ''ד, ושם מאי שם נצפה לו אברך אומלל שכל מגמתו עיון בפורום היקר, ונהפך לאבל מחולינו, פניו כשולי קדירה, צבעם אדום עז כתנור בוער,
איני יודע האיך יצא זה בשלום מן המאורע, אך בדבר אחד בטוחני כי מעתה לעולם לכשתעלה בידו ובדעתו לפתוח זה פורומינו היקר יחשוב שבעתיים ויתכנס אי שם במדבריות לאמר מכאן איש לא ישמעני. ואולי שם יהין לדפדף מעט בפורימנו, ולשמע צהלת סוסים או שאגת צבועים יטמין גופו בקרקע כי יעלה בו זכר או זייכר מקרה ליל פורים הנזכר, ואין תקוותו אלא בביאת ינון משיח צידקנו אז ישמע בחוצות ירושלים קול שבירתנו הלא היא פורומינו, ונשב איש תחת גפנו ותאנתו נאכל מפרייה ונשבע מטובה ולא נשכח לבטל זה קול שבירתנו.

רבותי! אחי ורעי! אל נא תרעו!
ידעתי כי קול שבירתכם עלה עד לב השמים, אך מה לכם כי תלינו עלי? וכי אני הוא האשם שפתחתי את הפורום בתמימות דעת? וכי לא לימדונו רבותינו כי "אין השמחה אלא במקום תורה"? והלא פורומינו זה מלא וגדוש דברי חכמה ובינה (או לפחות חדוות פורים אמיתית)?

אך האמינו לי, לא ציפתי כי מאי שם יבוא עלי מבול שכזה! והנה, בעודני יושב ומתענג על חידודא דפורים, חשתי איך רועדים אמות הסיפים, ורעש אדיר כהד הרעם נשמע במרחב היכל בית המדרש וקול הזמר אפריילך אין פורים בוקע את קולות הלומדים ואת סאונד הניפוצים... שלא לשמה.
הרמתי עיניי - וראיתי את כל העיניים ננעצות בי, חודרות עד לשורש נשמתי! רציתי לברוח? אך אי אפשר! לטמון ראשי בקרקע? כבר היה מאוחר מדי!

ואז בעוד קול השבירה הולך ומתגבר והמהומה סביבי גואה, נשמע לפתע קול נפץ נוסף מאזור אחר לגמרי! ממקומו הרם והנישא של ראש הישיבה!
הלבבות קפאו, העיניים הוסטו ממני אל עבר פינת ההיכל, שם נראה ראש הישיבה עצמו עומד, נבוך ומהורהר, מביט סביבו, ובידו... שרידי כוס מפוארת שהייתה שלמה עד לפני רגעים ספורים!
איש לא ידע מה אירע בדיוק - האם הכוס נשמטה מידו מחמת הרעש, או שמא הייתה זו "קול שבירתנו" שהלך והתעצם?

ואני? בעודי שקוע עמוק באדמת הבושה, התגנב אל ליבי הרהור נמהר: "שמא זה הזמן להימלט?" אך לא! רגליי כשלו תחתיי, ומבטי הציבור שוב ננעצו בי כחיצים לוהטים. הו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה!

ומאז, רבותי, אין לי מנוס כי אם להתכנס שם, במדבריות ציה ושממה, לפתוח את הפורום רק בין שיחי רותם וקולות צבועים, ולהמתין עד כי ייבוא ינון, ואראה אם גם אז ישבר קולנו או שמא נזכה לשבת בשלווה, ונוכל לגלול בדפי פורומינו בלי יראה ופחד.
ובינתיים? אבוי לי! אללה לי!

אפריילך אין פורים

נ.ב במשך הזמן הצטרף אלי גם ראש הישיבה....

 

[הספרן]

פלפול בסוגיית "קול שבירת הנורות בבית המדרש"

יש לדון בגדרי "קול שבירת הנורות" שנשמע בליל פורים בהיכל בית המדרש, אם יש בו משום קול סתם, או שמא דינו כקול שיש בו משמעות הלכתית.
ונבאר את עומק הדברים.

גדר הדברים
הנה יש לעיין, האם קול השבירה הוא בכלל "קול בעלמא" שאין בו ממש, או שמא הוא בכלל "קול הראוי להישמע", אשר מביא לידי מעשה (עיין רמב"ם הלכות תרומות ז, כג), ולפי הצד השני אם כן, יש לומר כיוון שקול השבירה גרם להפניית כל הלבבות לאותו אברך, הרי זה בכלל "קול דברים" המחייב התבוננות. שוב ראיתי שכך כתב הגר"י זילברשטרום בספרו משנה צלולה (חלק ג' עמ' שס"ד) סימן י"ד וסימן ט"ו בענין ניפוץ נורות.

חיוב ההתבוננות בקול
ובזה יש לדון, האם מדובר בחיוב דאורייתא או דרבנן. שהרי בשבת קנ"ז ע"ב איתא: "אין שומעין לקול דברים שאין בהם ממש" , ואם כן, הווה ליה קול בעלמא. אך מאידך, מצינו ש"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון" (פסחים קט"ז.), ויש מקום לומר שאם הקול מביא לחשש ביטול תורה או בושה, הרי הוא בכלל הדברים שיש בהם ממש.

קול השבירה מול קול ראש הישיבה
ויש עוד לעיין האם בקול השבירה שעלה גם ממקום מושבו של ראש הישיבה, חל בזה דין של "תרי קלי לא משתמעי" (ראש השנה כ"ז.), או שמא שניהם נשמעו יחדו ויש בזה דין ההתבוננות על כל אחד בנפרד? וביותר יש לעיין, האם קול השבירה השני מצטרף לקול השבירה לעניין דעת הציבור, או דילמא הוי "תרי קלי לא משתמעי".

"מכה בפטיש" במעשה השבירה
עוד יש לדון, האם במה שגרם לקול השבירה, עשה מעשה של "מכה בפטיש", שכן כותב הרמב"ם (הלכות שבת ב', טז) שאדם המסיים מלאכה הרי הוא בגדר מכה בפטיש. ואם כן, כיוון ששבר את שלוות בית המדרש וגמר את מעשה פורים, וכמו שכתב בפירוש עין יעקב (מגילה ה.) ש"כל פורים הוי גמר מלאכת השמחה", ואם כן שמא כל שבירה כזו היא גמר מלאכת שמחת היום. ונפק"מ שאסור לעשות כך ביום שבת בפורים המשולש בעיר המקופת חומה אפילו בשינוי.

מסקנה למעשה
לאור כל זאת, נראה שהגולש בפורום אוצר התורה, יש לו לחוש שלא יגרום לקולות שבירה נוספים, דשמא יש כאן משום ביטול תורה, בושה, וגם אפשרות של מכה בפטיש. ועל כן ראוי לו למצוא מדבר ציה ושממה, ושם יוכל לעיין בפורומינו הקדוש בשלווה בהשקט ובבטח יחד עם אחד מעשרה בטלנים, עד יבוא ינון משיח צדקנו ויהיה ניתן לשמוע "קול שבירתנו" ברוב עם הדרת מלך.

 

[יש לחקור]

חבורה הלכתית בדין נורות מתנפצות ורענון מחרוזת בפורום אוצר התורה​

לקראת חג הפורים החליטו מנהלי הפורום להתקין נורות המשמיעות קול ניפוץ בעת לחיצה עליהן, ומחרוזת פורימית בסגנון חסידי מודרני.. שמתנגן ברקע בלחיצה על אחת הנורות. אך למעשה, דבר זה מעלה שורת חקירות ספקות ותהיות בהלכה וננסה לדון בכמה מהן.

א. איסור השחתה או שמא "משנכנס אדר מרבין בשמחה"?
יש לדון האם יש כאן משום איסור השחתת כלים, כדברי הגמרא בבבא קמא (צא:), או שמא כיון שאין כאן שבירה של ממש אלא רק קול ניפוץ, אין זו השחתה כלל. ולכאורה יש להביא ראיה מדברי התוספות שם, שהשחתה היא רק כשהכלי אינו עומד באשר הוא, משא"כ כאן שהדבר נועד לשבירה מדומה.

ב. מקח טעות – האם הלוחץ על הנורה סבור שהיא נשברת?
אם יימצא מי שבטעות סבור ששבר נורה של ממש ויתחייב לשלם לבעל הפורום, יש לדון אם יש כאן טעות. הרי מדובר במעשה שמטרתו להטעות (לשם שעשוע כמובן), ואם כן, שמא יש בזה בעיה של "לא תונו איש את עמיתו".

ג. בל תשחית שמחת פורים
האם יש כאן עניין של "בל תשחית" (כדין הקוצץ אילן סתם, בבבא קמא צא:), או שמא כיון שכל מטרה היא להרבות שמחת פורים, אין בזה השחתה, וזה תלוי בחקירה אם ההשחתה היא ביחס לגברא או לחפצא ואין כאן מקום להאריך.

ד. קול השבירה – האם דין "קול באשה ערווה" שייך כאן?
האם יש מקום לטעון שקול הניפוץ דומה ל"קול באשה ערווה" (ברכות כד.), שהרי דומה קול הניפוץ לאשה הזורקת על בעלה כלי זכוכית וכידוע במעשה הידוע. ושמא יש לומר דעצם הקול אינו קול אשה אלא מעשה אשה. אמנם אולי יש לדמות זאת לדין שופר בראש השנה, שהקול בעצם הוא העיקר ולא המעשה הפיזי ויש לפלפל.

ה. גזירת "משום עוברי דרכים" – האם יש חשש שיחשבו לנזק אמיתי?
יש לדון אם יש כאן בעיה של "משום עוברי דרכים" (פסחים ח.), שהרי אדם שישמע את קול הניפוץ יחשוב שאכן נשבר כלי ויבוא לטעות או לדאוג שמא אחד מכיליו נשברו.

ו. האם יש כאן משום "מדבר שקר תרחק"?
האם יש בעיה של שקר בכך שהאדם שלוחץ על הנורה שומע קול ניפוץ דומה ויבוא לחשוב שקול הנפץ הוא אמיתי והרי יש כאן עניין של "מדבר שקר תרחק", או שמא כיון שזה נעשה לשם שמחה, הרי זה בכלל "היתירא קא עביד".

ז. רענון העמוד והטרחת הזמר
יש לדון אם מותר לרענן את העמוד לאחר שפעלה המחרוזת, שהרי מטריחים את הזמר לשוב ולשיר את המחרוזת מהתחלה.
ניתן לדמות זאת לדין השוחט בהמה ובינתיים נחתך הוושט לפני סיום השחיטה, האם השחיטה כשרה? כך גם כאן: אם השירה הופסקה באמצע וחוזרת מחדש, האם היא נחשבת שירה אחת מתמשכת, או שמא כל התחלה נחשבת להפעלה חדשה ואין כאן טרחה חוזרת. ובאמת אם נאמר שהזמר מוטרד מחזרה אינסופית על שירתו, יש לדון האם יש בזה "צער בעלי חיים", שהרי גם בעלי קולות בכלל בעלי חיים הם (כמבואר במנחות קט.).

ח. מחייה את קולו
מאידך, יכול להיות שאין כאן צער כלל, כיון שבשעת הרענון יש שהות קצרה שבה המחרוזת אינה מושמעת, וממילא ניתן לטעון שזמן זה נחשב הפסקה המחדשת את הכוח של הזמר. ובאמת אפשר להביא לכך ראיה מגמרא ביומא (כ.), שם מובא כי הכהן הגדול ביום הכיפורים היה מחליף בין משמרות העבודה כדי שלא יתעייף, ומכאן שהפסקה קצרה מחזירה את הכוח.
ולכאורה אם נבדוק ונראה לאחר עשרים רעינונים שהזמר לא הצטרד, מוכח שהרענון אינו מכביד עליו כלל, ושמא אף מחייה את קולו. כמו שאמרו חכמים במסכת שבת (קנב:): "כיון שנכנס יין – יצא סוד", ואם הזמר שב ושר באותו המרץ, הרי זה סימן שאין כאן שום איסור.

ט. טרחא דציבורא
אמנם יש מקום לומר שלעולם אין כאן צער לזמר עצמו, אך עדיין סוף סוף הציבור ששומע יכול להתעייף משמיעת המחרוזת שוב ושוב. ואם כן אפשר לדמות זאת לדין "אין מטריחין על הציבור" (ביצה כ), ולפי זה יש להימנע מלחיצה חוזרת ונשנית ורענון העמוד, שלא יכביד הדבר על שאר הציבור, באי הפורום.

י. כל יחיד קובע לעצמו.
אמנם יש מקום לומר מכיון וכל אחד מהציבור מכריע על פי שיקול דעתו, כמה פעמים ללחוץ על המחרוזת, הרי שאין בזה טרחא דציבורא כאשר כל אחד מהציבור יכול לקבוע את מספר הפעמים. ונראה לדמות לגמרא שבת קיח. לגבי איחור סעודת שבת.

למעשה:
לאור כל הספקות, נראה שאם התקנת הנורות נעשתה לשם שמחת פורים, הרי ש"דבר מצווה שאני" (בבא מציעא ל.), ואין לחוש לכל הבעיות דלעיל. אבל יש להיזהר שלא לגרום נזק מדומה, כדי שלא יבוא לידי טעות. ובנוגע למחרוזת פורים ברקע, הנה לאחר שרעננתי עשרים פעמים הזמר לא נצטרד, מכאן שבשעת הרענון או לחיצה על כפתור "הפסק" מתחדש כוחו וקולו כבתחילה. וכמו שנאמר לכתחילה אריבער. ואם כן נראה שמותר בשופי לרענן את העמוד או ללחוץ על כפתור הפסק ולחדש, ואין בזה חשש איסור, שהרי כל פעולה מחיה מחדש את השירה ואין זה בגדר טרחה או צער מכיון וכל אחד מהציבור קובע לעצמו.

וה' יאיר עינינו ויפקח אוזנינו ויחדש קולנו בתורתו.

 

[נובהרדוקר]

נ.ב במשך הזמן הצטרף אלי גם ראש הישיבה....

למה השמטת אותי...?