מסכת אבות משנת בן זומא (1 צופה)

[געגועים]

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לב) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ב, ל) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. (אבות פ"ד מ"א)
​

***​

שמות בארץ

על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא - בן עזאי ובן זומא. תלמידים היו ובחורים, ולא באו לכלל סמיכה, ולא היו בימיהם כמותם בתורה, כדתנן (סוטה דף מט.) משמת בן עזאי בטלו השקדנים. (רש"י קדושין מט:) [- שם איתא גם משמת בן זומא בטלו הדרשנים - רש"ש]

שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ושמעון התימני לפי שלא האריכו ימים נקראו על שם אביהם. נ"א ואלו שלשה שלא נסמכו כדאמרינן בסנהדרין היושבים לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון התימני. (מיוחס לרש"י אבות פ"ד מ"א)

בן זומא לפי שלא האריך ימים ולא נסמך שיקרא רבי היו קורין אותו על שם אביו, וכן בן עזאי, ושניהם שמם שמעון. (רבינו עובדיה אבות פ"ד מ"א)

ובן עזאי ובן זומא מפני שמתו בחורים ולא הגיעו לסמיכה, אמר קודם שנסמכו נקראו כן, ואחר כך נקראו בשמם ר' שמעון. וכבר אמרנו כי כל עוד שלא נסמכו והיו בחורים קורים אותם על שם אביהם, כמו בן בתירה שלא נסמך, ואחר שנסמך הוא ר' יהושע בן בתירא כדאיתא בפ"ק דתעניות (ג.) [- אמר רב נחמן בר יצחק תהא ברבי יהושע בן בתירה, זמנין דקרי ליה בשמיה, וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא, והא מקמי דליסמכוהו והא לבתר דליסמכוהו]. (ספר יוחסין)

הרב רבי אפרים ז"ל כתב בן זומא וכו' ארבעה חברים היו שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ושמעון בן ננס ושמעון התימני, וכדי שלא יתחלפו זה בזה, קורין אותם בלשון אביהם בלשון קצרה. (מדרש שמואל)

דור ודורשיו

א''ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו'. (ברכות פ"א מ"ה)

משמת בן עזאי בטלו השקדנים, משמת בן זומא בטלו הדרשנים. (סוטה פ"ט מט"ו)

אמר ר' לוי יש מן הדרשנים שהם דורשין כגון בן עזאי ובן זומא וכו' (בר"ר ה, ד)

איזהו עשיר

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול וכו' כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי וכו' - כל אומות שוקדות ובאות לפתחי. עשיר היה והכל באין אצלו לסחורה (רש"י ברכות נח.)

אחד לשמוע

אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע [- שנים לדבר בשבעים לשון, ואחד לשמוע, שיהא מבין בשבעים לשון אע''פ שאינו יודע להשיב] אין מושיבין בה סנהדרי, ובביתר הוו שלשה, וביבנה ארבעה: רבי אליעזר ורבי יהושע ור''ע, ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע [- שמעון התימני. תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה]. מיתיבי שלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה, הוא דאמר כי האי תנא דתניא שניה חכמה שלישית אין למעלה הימנה. דנין לפני חכמים - שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי. רב נחמן בר יצחק מתני חמשה, שמעון שמעון ושמעון חנן וחנניה [- רב נחמן מוסיף שמעון התימני, וחמשתן לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו דנין בהלכה]. (רש"י סנהדרין יז:). והיו חמשה החכמים הנזכרים יושבים לפניהם ודנים בהלכה והיו מבינים לשמוע בע' לשון אף שלא היו בקיאים לדבר, כמ"ש שם, וברש"י שם (ד"ה שנים לדבר). (נחלת אבות)

[דרך צחות ומוסר - חכם הלומד ושומע מכל אדם - בכל השפות]

איזהו חכם

שלשה תלמידי חכמים הם, הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות, בן זומא יצפה לחכמה, אחר ידאג מן הפורענות. (ברכות נז:)

כתוב בספר מעשיות כ"י ישן בשם אחד המדרשים בלשון ערבית, וזה העתקו בעברית: הגמון אחד מהרומיים היה שומע מחכמת בן זומא ולא היה מכירו פנים בפנים, פעם אחת פגע אותו ולא הכירו, ושאל אותו מפני מה ברא הקב"ה את החשך, היה לו לברוא את העולם כולו יום ולא לילה? ומפני שבאותו זמן היו הרומיים מושלים בארץ ישראל והיו רוצחים ונואפים וגוזלים וחומסים בלילות והיו חושבים שאין היהודים מכירים בהם, לכן השיב בן זומא מקום הניח הקב"ה לרומיים לרצוח ולנאוף ולגזול ולחמוס, ואם היה תמיד יום לא היו עושים כל התועבות הללו לעיני השמש. השיב אותו הגמון מי הגיד לך שהרומיים רוצחים ונואפים וגוזלים וחומסים? השיב בן זומא הזמן שקודם בוא הרומיים הגיד לי שלא נרצח בו אדם ולא נאף בו אדם ולא חמס בו אדם, ורק מיום בוא הרומיים קבעו בתי נואפים, ונמצאים בכל בקר גופות נרצחים מושלכים ברחובות, בתים גנובים וגזולים, וכל הדרכים מלאים לסטים. השיב אותו הגמון האם יד הרומיים עשתה זאת? השיב בן זומא ידם ויד תלמידיהם שלמדו ממעשיהם עשו את זאת! השיב אותו הגמון האם לא נהנו היהודים מביאת הרומיים כלום? השיב בן זומא כן! נהנו! ידעו מה שלא ידעו שמעו מה שלא שמעו ראו מה שלא ראו הריחו מה שלא הריח. א"ל אותו הגמון פרש דבריך. א"ל בן זומא, ידעו שהרומיים בוגדים ומלאים מרמה מה שלא ידעו מקודם, שחשבו אותם לעם תמים, שמעו צעקת נגזלים ונחמסים מה שלא שמעו מקודם, ראו בני אדם נסחבים להתענות בכל מין עינוי לשלם חובות שאינם חייבים מה שלא ראו מקודם, הריחו ריח בשמים מהנשים הקדשות העוברות ברחובות קריה למשוך אחריהם נפשות נקיים מה שלא הריחו מקודם. כעס עליו אותו הגמון, א"ל לא על דברים אלו באתי, רק לדעת תשובה נבונה על שאלתי הראשונה, מפני מה לא ברא האלקים הכל יום בלא לילה? אמר בן זומא, אוי! מה בין האחרונים לראשונים, הראשונים שהיו אוהבי חכמה ושוקדים עליה ולא הספיקו להם הלילות, כי אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה (ש"ע יו"ד סי' רמ"ו סכ"ג), היו שואלים מפני מה לא ברא ה' את הלילה כפולה על היום, והאחרונים שונאי חכמה הם שואלים להפך. הם מדברים, והנה שר אחד גדול יותר מאותו הגמון עבר לפניהם, וכאשר ראה את בן זומא מרחוק, הקדים לו שלום, ואמר לו שלום עליך בן זומא חכימא דיהודאי. מיד נרגז אותו הגמון וא"ל בתמהון, אתה הוא בן זומא? א"ל כן, אני הוא בן זומא! אז ספר אותו הגמון לאותו השר מה ששאל מבן זומא ומה שהשיבו, א"ל אותו השר כלך מחקירותיך ולך נהל צבאותיך. מיד כפף אותו הגמון ראשו והלך לו, ואותו השר דבר מה שדבר עם בן זומא, ונשקו על ראשו, ואמר, חבל על הרומיים שאין להם חכם כבן זומא, והלך לו. ע"כ המעשה.

מעשה באיש אחד שנפל לבור גדול, ואמר להעומדים שם, בבקשה מכם, "בתי אמי, ובני אבי", ומת. ולא ידעו מאי קאמר, באו ושאלו את בן זומא, א"ל אשתו מעוברת? אמרו לו אין, אמר להם כך אמר, אם אשתו תלד בת יקראו אותה על שם אמו, ואם תלד בן יקראו אותו על שם אביו, וכן עשו, ילדה בן וקראוהו ע"ש אביו.

פעם אחת נגנב אוצר הממשלה בקסרין, ולא ידעו מי גנבו, בקשו וחקרו ודרשו היטב, ולא מצאו, שאלו את בן זומא, אמר להם הראוני את האוצר, ישב שם שעות אחדות באוצר והתבונן בו היטב, ויצא, אמר להם המתינו לי ג' ימים, המתינו לו ג' ימים, ביום הג' אמר להם, פלוני ופלוני גנבוהו. תפשום וכפתום והודו, אמרו לו מאין ידעת? א"ל דמות דיוקנם ראיתי חקוקה באויר האוצר. שאלו לחכמי יון, אמרו להם כן הוא, אם יהיה האוצר סגור זמן מה, אוירו מתגשם ומקבל צורות הנכנסים בו, ומי שהוא חכם בחכמת הצללים הדקה יכיר אותם הצורות. אמרו לו ומפני מה נתעכבת ג' ימים? אמר להם לחפש על אותם בני אדם בעלי אותם הצורות שקלטתי מהאויר, מיד נתנו לו דורונות וכבדוהו, ואמרו, ברוך האלקים שנתן חכמה לבן זומא.

איש אחד בשעת מותו אמר 'כל נכסיו לבניו', ומת, והוא לא היו לו בנים, ולא ידעו למי יתנום, באו ושאלו את בן זומא, אמר להם הביאו לפני עדי הצוואה, הביאום לפניו, אמר להם, בני, כיצד קאמר 'לבניו' או 'לפניו', אמרו לו, חייך רבי, לא דקדקנו היטב בדבריו כי לשונו היה מגומגם, ואך שיערנו שודאי 'לבניו' קאמר, כי באותה שעה לא ידענו שאין לו בנים, אמר להם א"כ 'לפניו' קאמר, דהיינו לצדקה, דכתיב והלך לפניך צדקך.

פעם אחת נגנב כיס של זהובים מבתו של נציב רומא שהיה בעכו, כשהיתה עוברת ברחוב היהודים, ונתפשו ארבעים יהודים שנחשדו בגנבה והיה שם בן זומא בעכו, ראה יהודי אחד מדבר קשות עם חנן המצרי, א"ל חברו למה שנית מנהגך לדבר רכות עם כל אדם, והיום קשות? אמר לו, אתמול אתמול והיום היום! שאל בן זומא מה היה אתמול? אמרו לו עני היה, ומה הוא היום אמרו לו גם היום עני הוא, א"ל בן זומא זהו שגנב כיס בת הנציב, הלכו והודיעו את הנציב, ותפשוהו וכפתוהו והודה והחזיר את הכיס, וחבשוהו בבית האסורים כל ימיו, אמרו לבן זומא מאין ידעת? א"ל כך אמר שלמה בחכמתו "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", אתמול שהיה עני היה מדבר תחנונים, והיום שהוא עשיר בגניבתו ענה עזות. ע"כ.

(נחלת אבות)

[המשך בקטע הבא]​

 

[געגועים]

המשך

צופה הייתי

ת''ר ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא, אמר להם ר''ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר (תהילים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. (חגיגה יד:)

ר''ע עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א, ד) משכני אחריך נרוצה, ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב''ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי. (שם טו:)

ת''ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו, אמר לו מאין ולאין בן זומא, אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א-ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים, כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת, אמר להן רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ. (חגיגה טו.)

שוב מעשה בי ר' יהושע שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו, שאל בשלומו ולא השיבו, אמר לו מאיין ולאיין בן זומא, אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח, נאמר כאן ריחוף ונאמר להלן כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, מה ריחוף שנאמר להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנאמר כאן נוגע ואינו נוגע, א"ר יהושע לתלמידיו הרי בן זומא מבחוץ, ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא. ארבעה נכנסו לפרדס אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, אחד נכנס בשלום ויצא בשלום, בן עזאי הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך, בן זומא הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, אחר הציץ וקיצץ בנטיעות. (ירושלמי חגיגה, בר"ר)

ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר לא מפני שגדול אני מחברי אלא כך שנו חכמים במשנה (עדיות פ"ה מ"ז) מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר הביאני המלך חדריו. (שהש"ר א, כט)

כנגד ארבעה בנים דברה תורה

אגיד לך בכאן מהרשום בכתב אמת בקצרה מה שאזכור ממה שכתבתי בפירוש התורה ובפירוש מסכת אבות במשנת בן זומא, ארבע שנכנסו לפרדס החכמה לחבר את האהל להיות אחד, הן בן עזאי ובן זומא רבי עקיבא ואלישע אחר, בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כמוזכר בחגיגה, ואלו הארבעה ירדו לגן לרעות בגנים וללקוט שושנים, והוא מסתרי התורה, ואמר כי קצת מהם נטרפו ולא יכלו להשיג השגה שלימה, ולכן אמרו כי אחד מהם נדבקה מחשבתו למעלה ולא השיג אמיתת הדבר עד שנתפרדה חבילה, ובן זומא הציץ ונפגע מצד רוח עועים ונטרף ונשתבש, עליו אומר דבש מצאת, רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו לזקן כדאי הוא להשתמש בכבודי, אלישע אחר קצץ בנטיעות לפי שנכנס ולא ידע ליזהר וטעה בייחוד והפריד הבנין והוא נרגן מפריד אלוף.

ולכן תמצא שחלק זומא משנתו לארבעה חלקים כנגד ארבעה שנכנסו לפרדס, ולכן אמר בן זומא אומר איזהו חכם הלמד מכל אדם, לפי שהוא הציץ ונפגם מצד חסרון החכמה ולא נתיישב בדברי החכמה, לזה אמרו אם כן הוא, איזהו חכם הלמד מכל אדם, לפי שאני רואה שמקרה הכסיל גם לי יקרני.

וכן קשרתי שם זאת המשנה עם סוף הפרק שאמר רבי אלעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הם גופי הלכות תקופות וגימטריאות וכו', רבי אליעזר חסמא היה תלמיד רבי עקיבא כמוזכר בויקרא רבה, ונקרא חסמא לפי שחסמוהו שלא ידע לברך ברכת חתנים וכיוצא בו מהדברים הקלים, ולכן אמר כי החכם אינו ראוי ליקרא חכם אם לא ידע בכל אלה, ולכן אמר כי קינים ופתחי נדה הם גופי הלכות, וכן תקופות וגימטריאות אף על פי שהם דברים קלים, הם פרפראות לחכמה ונותנות טעם לחכמה, והחכם לא יקרא חכם אם לא ידע כל זה כמו שקרה לי בדבר קל שחסמוני ולא ידעתי להשיב, ולכן אמר בן זומא סמך לזה, אחר שבדברים קלים כאלו יקרא החכם חכם, לכן אני אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם, ואפילו ברכת חתנים או ברכת אבלים או קשר של תפילין, ואין לאדם להתבייש, כי דוד אמר מכל מלמדי השכלתי, ולא היה לו בשת, ונתן טעם לזה כי עדותיך שיחה לי, ומה שאומר לי דעתו הקטן שבתלמידים הוא מהתורה, כדאמרינן במדרש קהלת על פסוק דברי חכמים כדרבונות, מנין שאם שמע אדם דבר תורה אפילו מהקטן שבתלמידים יהא דומה עליו כשומע מפי הסנהדרין, שנאמר בעלי אסופות, ואין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש, ולא כשומע מן הסנהדרין, אלא כשומע מפי משה ע"ה, שנאמר כלם נתנו מרועה אחד, ולא כשומע מפי משה, אלא כשומע מפי יחידו של עולם, שנאמר כלם נתנו מרועה אחד, דכתיב ה' אחד, עד כאן. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, וכמו שהשם אחד, כן נתן לנו תורה אחת, ולכן כשאני שומע תורה מפי הקטן, אין לי בושת, לפי שהתורה מדברת עמי, ולכן אמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם.

ואמר איזהו גבור הכובש את יצרו כנגד בן עזאי הציץ ומת לפי שנכנס לפנים ממחיצתו, ולכן יש לו לאדם לכבוש יצרו ורוחו בעניין שלא יטרף ולא ימות, ועליהם אמר שלמה ע"ה למה תשומם על הטירוף, תמות בלא עתך כמו שקרה לבן זומא ולבן עזאי, וזהו שאמרו במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות, ולכן אמר דוד אביר הרועים גדול הסנהדרין במזמור השמים מספרים, אחר שספר מעלת התורה כאומרו תורת ה' תמימה, פקודי ה' ישרים, יראת ה', שבכל פסוק יש י' תיבות כמניין י' דברות וי' ספירות וי' מאמרות, ולפי שכאן כלולים כל סודות התורה והאדם נגרר אחריהם כמו אחר הדבש, אמר ומתוקים מדבש ונופת צופים, ולכן אמר דבש מצאת אכול דייך, ואין לך להמשך אחר מתיקותם אחר שהם כבשונו של עולם, וזהו גם עבדך נזהר בהם, שהיה חכם וראש הסנהדרין נזהר בהם, ומה יעשו האחרים, ועל זה אמר איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר.

איזהו עשיר השמח בחלקו כנגד רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום לפי שהיה עשיר בתורה והיה דורש בתגי אותיות תלי תלים של הלכות והיה שמח בחלקו בהשגתו ולא היה נכנס לפנים ממחיצתו, ולכן ירד לסוף הדברים בלי ערבוב וטירוף,וזכה למעלת השלום בעולם הזה ובעולם הבא, וזהו אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ומהראייה הזאת תוכל להבין הדבר על בוריו.

איזהו מכובד המכבד את הבריות כנגד אלישע אחר שקיצץ בנטיעות הגן והפריד אלוף ונפק וחטא, לפי שחשב ח"ו שהיו שתי רשויות, ומיעט כבוד המקום ולא חס על כבוד קונו, ולכן לקח הדבר ברמז כנגד כבוד השם לקח כבוד הבריות, ואמר איזהו מכובד משום כבוד אלקים הסתר דבר, אבל מן הראייה שהביא תוכל להבין הענין שאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, והוא מאמר השם על בני עלי שהיו מבזים את השם ואת מזבחו, וזהו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, כי בוזי השם ומכבדים עצמם יקלו מעצמם, וזה נאמר על אלישע אחר.

ואלו הד', הם כנגד ארבע אחרים שכתובים בתורה ברמז.

והם אדם הראשון שנכנס לגן החכמה ועבר מאמר השם וקיצץ בנטיעות הגן ואכל מפרי עץ הדעת טוב ורע ונגזר עליו מות תמות בעה"ז ובעה"ב כמו שהיה באלישע אחר, לולי רחמי ה' לפי שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ואם הוא ימות העולם כולו יחרב ויבש, ולכן אמרו עץ אדם הראשון גפן היתה ויש אומרים חטה היתה, ויש אומרים תאנה היתה, והוא יין חמר מלא מסך מצד נחש הקדמוני.

נח גם כן וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה אהל הראשון, כי שם הוא מקום הטעות ליודעים, ונכנס לפרדס החכמה ולא עמד בעצמו ונטרפה דעתו כשכור, ויתגל שגלה הסוד ולא עמד על תכונתו מצד נחש הקדמוני, וזהו ארור כנען כמו שפירשתי למעלה, והוא כנגד בן זומא שהציץ מן החרכים ונפגע מצד הצר הצורר ונדחף לחוץ.

אברהם עליו השלום נכנס לפרדס החכמה, ויעבר אברם בארץ, וירד לארץ מצרים כי שם כל הכשופים וחכמות חיצוניות מצד טמאה ופגע בכולם ולא הזיקוהו ועמד בעצמו לפי שהיה שלם בכל החכמות וידע שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, ולכן נכנס בשלום, דכתיב ויעל אברם ממצרים, וכן ואברם כבד מאד ומיושב בדעתו בכל החכמות הנמשלות לכסף וזהב, וילך למסעיו שעלה ממדרגה למדרגה מנגב ועד בית א-ל כסדר הייחוד הרמוז בסוד הקרבנות דתנן עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית, וזהו מנגב ועד בית א-ל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, כי עלה למעלה וירד למטה כדרך הייחוד ממטה למעלה וממעלה למטה, והוא היה כנגד רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום כמו אברהם.

בני אהרן נכנסו לפרדס החכמה ונכנסו לפנים ממחיצתם, דכתיב בקרבתם לפני ה' וימותו, וטעו בעץ הגן, ולקחו איש מחתתו לחתות אש מיקוד, ויתנו בהם אש וישימו עליה קטורת, ולא אמר וישימו עליהם, וכאן סוד עונם כי לא ידעו להזהר מאש זרה ושתו מהיין ששתה נח כאומרם שתויי יין נכנסו למקדש, והכל טעם אחד בעניין, שבזה מתו בלא עתם, לפי שהתבוננו במה שלא הורשו, והם היו כנגד בן עזאי שהציץ ומת, ועליהם נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. קצרתי ועליתי בקנצי למילין, ואם הייתי מאריך יותר, אולי היה הדבר מובן יותר, אלא מיראת האריכות, והשם יכפר בעדי.

(צרור המור פרשת לך)

ועי' כאן​

 

[געגועים]

פירוש המשנה - פשט

איזהו חכם הכי קאמר איזהו חכם שראוי שיתהלל בחכמתו. הלומד מכל אדם, ואע"פ שהוא קטן ממנו, שכיון שאינו חס על כבודו ולומד מן הקטנים, ניכרים הדברים שחכמתו היא לשם שמים ולא להתייהר ולהתפאר בה. שנאמר מכל מלמדי השכלתי וסיפא דקרא כי עדותיך שיחה לי, כלומר הייתי לומד תורה מכל מלמדי ואפילו מן הקטנים ממני ולא הייתי חושש לכבודי, כי עדותיך שיחה לי, שכל כוונתי היתה לשמים בלבד: וכן איזהו גבור שראוי שיתהלל בגבורתו, הכובש את יצרו. שנאמר טוב ארך אפים מגבור, הכי הוי פירושא דקרא, טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה של כבוש היצר לא מצד רכות הטבע, וכן מושל ברוחו כשבא מלוכד עיר, מן המלך שלאחר שכבש את העיר ובאו לידו האנשים המורדים בו, מושל ברוחו ואינו הורגן. איזהו עשיר הראוי לו להתהלל בעשרו, השמח בחלקו. איזהו מכובד, לפי ששלשה דברים טובים הללו שנזכרו לעיל שהם החכמה והגבורה והעושר הזוכה בהם הוא נכבד מעצמו בעיני אלקים ואדם ואף אם הבריות לא יכבדוהו בעבורם, לכך חיבר התנא לזה ואמר מי שיש בו המדות הללו והוא נכבד בעצמו, מה יעשה ויהיה מכובד מאחרים, יכבד את הבריות. כי מכבדי אכבד, והדברים קל וחומר, ומה הקדוש ברוך הוא שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא ברא אלא לכבודו, מכבד את מכבדיו, קל וחומר לבשר ודם. ובוזי יקלו, למדנו ענותנותו של הקב"ה, לא אמר ובוזי אקלל, אלא יקלו מעצמם, ובכבוד הצדיקים הקפיד יותר, שנאמר (בראשית יב) ומקללך אאור. (רבינו עובדיה מברטנורא)

איזהו חכם, פירש הר"ב שראוי להתהלל בחכמתו, ויש להקשות ממה שאמר (ירמיה ט' כ"ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע וידוע אותי, ונראה לי דלא קשיא, דס"ל לתנא דידן שז"ש כי אם השכל וידוע אותי, הוא עצמו החכמה והגבורה והעושר שזכר, וכך הוא אומר, אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם שהיא החכמה השכל וידוע אותי, ואל יתהלל הגבור כי אם שהיא הגבורה השכל וידוע אותי, וכן העשיר לא יתהלל כי אם שהעושר הוא השכל וידוע אותי. ולכך שאל איזהו חכם וכו' וכן כולם דרך שאלה, לומר כיון שהכתוב אמר בדרך סתימה שיש חכם להתהלל וכן גבור ועשיר, ויש לשאול איזהו שכיון בו הכתוב, וחקר ומצא חכם שלומד מכל אדם, ופי' הר"ב שנמצא כוונתו לש"ש, והיינו ממש השכל וידוע אותי, וגבור הכובש יצרו, והוא גבורה לש"ש שלא יחטא לפניו, אין לך השכל וידוע אותי גדולה מזו, שתכלית הידיעה הזאת היא לירא מפניו ולשמור מצותיו, ועשיר השמח בחלקו ולא נבהל להון, ונמצא פונה כל ימיו לעבודת שמים, והיינו נמי השכל וידוע אותי: (תוספות יום טוב ועי' במדרש שמואל)

והר"י קארו ז"ל כתב הכובש את יצרו, יצר הרע נקרא יצר סתם, לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. (מדרש שמואל)

ומה שנקרא יצרו סתם מבלי שם לווי, כי היה לו לומר הכובש את היצר הרע, לפי שרוב העולם הולכים אחרי שרירות לבם הרע, כי טבעם נטוי אליו יותר, כי יצה"ט הוא איש מסכן וחכם ואין עוזר לו, וכאלו אינו יצרו של האדם, רק היצה"ר, ולכן היא גבורה נפלאה לכבוש את יצרו ולהכניעו תחת כפות רגלי היצר הטוב. (מדרש שמואל, מובא בתוי"ט)

בלב אבות כתב כי ראה מי שפירש על זה הדרך ויחכם מכל האדם שלמד מכל איש ואיש מה שהיה יודע, כל אחד ביחוד. (מדרש שמואל)

ועל זה אמר איזהו חכם הלומד מכל אדם, שצריך לדעת טבע כל אדם להתלמד ממנו, וזה היה מחכמת שלמה המלך ע"ה שלמד מכל אדם לידע ולהרגיש טבעיהם, וגם מן השוטים למד תנועותיהם בכדי להתחפש לעת הצורך כמוהם, זה שאמר ויחכם מכל אדם אפילו מהשוטים, שהמדרש מפרש ויחכם בהתפעל, שהתחכם מכל אדם, או יאמר שהחכים להתחפש לסכל יותר מסכל הטבעי, ויתפרש המ"ם מ"ם היתרון. (אבני זכרון לר' אלכסנדר לפידות ז"ל עמוד 82 ועי' כנסת הגדולה ח"א לר' יצחק סובאלסקי ע' 145)

והרי"א ז"ל פירש בהיות שהחכמות כולם נמצאו בלי ספק בכללות האנשים, כי זה ידע קצת וזה ידע קצת, ובדרך זרות ימצאו כלם באדם אחד, ולכך אמר בן זומא איזהו חכם הלמד מכל אדם, כי בהמצא החכמות והידיעות כולם בכללות האנשים, הנה כשילמד מכל אדם ישתלם ויהיה חכם. (מדרש שמואל)

מרבה עצה מרבה תבונה, מרגלא בפומיה דאינשי שאל עצה ועשה כשכלך, ולפי זה לכאורה עצה למה? אך יובן פשוט, כי איש מבחוץ לא יבין כל פנימיות הענין במה שנועצים אתו, רק יבין מעט, וכן היועץ השני, רק הנועץ בעצמו הוא מבין לגמרי כל פנימיות הענין, אבל חסר לו שכל ותבונה של כולם, על כן בהקבץ אצלו עצת כולם ושכל של כל אחד ואחד בזה, אז יבין איך ומה לבחור עצה אחת משותפת מכל העצות יחד, מזה מעט ומזה מעט, וכמו שכתוב (משלי י"א י"ד) ותשועה ברוב יועץ, וזהו מרבה עצה על ידי כך מרבה תבונה, שכל של כל איש, ותבין דבר מתוך דבר מעצמך, ועליהם עוד תוסיף להשכיל. (רוח חיים להגר"ח מוואלוזין ז"ל, אבות פ"ב מ"ז)

והר"י בר שלמה ז"ל כתב כי נקט איזהו גבור הכובש את יצרו ולא אמר המכלה או המאבד יצרו, לפי שאי אפשר לו לכלותו לגמרי, כי עליו נאמר והנה טוב מאד זה יצה"ר, שאלמלא יצה"ר לא נשא אדם אשה ולא בנה בית ולא נטע כרם ונמצא העולם חרב, וכן אמרו יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולכך לא נקט רק הכובש, כי צריך לכבשו ולהתנהג בו כפי הצורך לו לאדם, ולכן הצדיק המכניע יצרו נקרא גבור עכ"ל. (מדרש שמואל, וראה שפת אמת ליקוטים)

שמעתי מפי אדמו"ר הקדוש מרן דוד שליט"א מטאלנא בעהמ"ח ספר מגן דוד וספר ברכת דוד וז"ל: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם [הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אלקים לְעוֹלָם: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ: וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת] (תהלים מה, ג-ה), כי יש בני אדם גם בני איש כשהם מדברים דברי תורה אשר חדשו לפי שכלם הן בגפ"ת הן בדברי מוסר כאלו הוצק חן בשפתותם לומר דבר נאה המתקבל, וע"ז אמר דוד המלך ע"ה עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אלקים לְעוֹלָם בלשון בתמיה, ר"ל, לא בעבור זה נבראת להיות בעולם, כי לא זה התכלית האמת, רק חֲגוֹר חַרְבְּךָ, היינו חרב נוקמת נקם הברית, וזה עַל יָרֵךְ, שתהיה נוטר ברית כפנחס קנאה וכיוסף הצדיק, ואז גִּבּוֹר, איזהו גיבור הכובש את יצרו, ואז הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ, ועצה טובה לזה, וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת, כי ברית הלשון מכוון נגד ברית המעור, כידוע מדברי הזוה"ק ומספרי יראים. (מגדל דוד לר' דוד שלמה מטולטשין ב"ר שמואל מבראדי ז"ל פ' פינחס)

ועוד אמרו איזהו עשיר השמח בחלקו, כלומר שלמות גופו ואבריו שהוא בריא אולם, ושמח בזה החלק אשר חננו ה' יותר מאדם אחר זולתו אשר הוא נגוע מוכה ביסורין, כי אותו החולה אפי' שיהיה עשיר נקרא עני, כמו שאמר הכתוב מדוע אתה ככה דל בן המלך, ואמרו על דרך הלצה עשיר ר"ת עינים שינים ידים רגלים, ובבריאות אלו האברים יקרא עשיר. (מדרש שמואל)

איזהו מכובד המכבד את הבריות

ושמעתי שבן קיסר קושטאנטינא לא היו קמים לפניו ולא מכבדים אותו ונתרעם לאביו על זה ואמר לו אביו אני אתן לך אבן יקרה ושים אותה בכובע ותראהו לבני אדם ויכבדוך שסגולתה היא זו, וכן היה, ואמר אותו לאביו, אמר אביו דע שאין זה אלא מצד שכשתראה להם האבן חושבים שאתה משתחוה להם והם משתחוים לך. (מדרש תלפיות ענף אפוד)​