מנהגים משונים ומקורות| דף 6 | פורום אוצר התורה מנהגים משונים ומקורות| דף 6 | פורום אוצר התורה

מנהגים משונים ומקורות

אין שום ענין בצורה - יש ע"פ קבלה כל מיני עניינים בחלות קלועות ובחלות לא קלועות ונהרא נהרא ופשטיה
כמה שידוע לי בי"ב חלות אין חלות קלועות.
 
י"א משום הוארט הידוע של ר מאיר מפרמישלן.
שכל באבע זה מלאך.
אך הסיפור האמיתי הוא שלר מאירל הגיעו אורחים והם לא אכלו כלום כי התביישו, ולכן ר מאיר אמר שכל באבע זה מלאך, כדי שירוצו לאכול וכך הם אכלו לשובע.
 
לשים פאות מאחורי האזניים
או מקדימה או מאחרי האוזניים מאיפה נשתרש המנהג?
עיין בשו"ת תורה לשמה [שפט'] וז"ל: מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם עכ"ל
ובעניין המנהג להניחם אחר האוזן, עיקר העניין שלא יכסו את האוזנים כמובא בתיקוני הזהר צירפתי כאן מאמר מהרב מצליח מאזוז שהביא מקורות מהזהר ובן איש חי
ועיין בתשובות והנהגות [ד' קצח'] וז"ל: ונראה שמן הדין יכול לגלח במספרים בכל מקום, שהאיסור הוא רק בתער או בכעין תער, אבל חסידים ואנשי מעשה מיחידי סגולה מחמירים לעצמם שבכל אורך ורוחב הפאות נמנעים מלספר ולא תגע בו יד כפשוטו, עיין יש"ש פרק י"ב דיבמות סימן יח, ורק בסוף האוזן כשמגיעים לפאות זקן חותכים הפאות, והיינו שלדברי המקובלים והאריז"ל אין לערב פאת הראש עם פאת הזקן ומספרים הפאות בסוף האוזן שמשם הוא פאת הזקן. עכ"ל
 

קבצים מצורפים

נערך לאחרונה:
לכאו' זה בשביל שיאותו מן האור ואין כאן שום מנהג מוזר וכמדומני שכן איתא במשנ"ב
ואולי כוונת הכותב גם לאורות שלא מפריעים להנות מנר הבדלה
ומה הענין בזה?
הרי 'עד שיאותו לאורו' מיירי באיכות תאורת הנר, ולא בחובת הנאה מאורו.
 
על קוגל לא שמעתי אלא ראיתי בעיני. חסידי סלונים (שחור)
וחסידי בעלזא, כל ענפי וויזניץ, כל ענפי טשערנוביל, וכו' וכו' - איני מכיר חסידות , חוץ מחצרות רוז'ין שאוכלים איזה דבר מהשיריים בכלים, וזה כולל דגים, בשר, קוגל, וכל מיני מאכלים
 
'כתבתי' לא 'הדגשתי' ההדגשה אינה במקור...


ע"פ סברא זו נהגו לאכול את החמין הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין
מה העקרון? כדי להוציא עצמו מדעת הקראים. ולכן גם אם שותה חמין מקיים. וכל מאכל שמענג את עצמו. לכן אין משם שום מקור
כן. כי כל הסיבה שזה עגלגל וכמו מאכלי אבלים. ולכן שאלתי מדוע דווקא ארבעס בשלום זכר?
 
לא כל כך ברור.
היות שאמרת שראית בסלונים שאוכלים קוגל בידיים כתבתי שכך זה בכל החסידיות ובכל מיני המאכלים, וכתבתי שרק ברוז'ין אוכלים עם כפות ומזלגות- שליחה אם לא הייתי ברור
 
עיין בשו"ת תורה לשמה [שפט'] וז"ל: מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם עכ"ל
ובעניין המנהג להניחם אחר האוזן, עיקר העניין שלא יכסו את האוזנים כמובא בתיקוני הזהר צירפתי כאן מאמר מהרב מצליח מאזוז שהביא מקורות מהזהר ובן איש חי
ועיין בתשובות והנהגות [ד' קצח'] וז"ל: ונראה שמן הדין יכול לגלח במספרים בכל מקום, שהאיסור הוא רק בתער או בכעין תער, אבל חסידים ואנשי מעשה מיחידי סגולה מחמירים לעצמם שבכל אורך ורוחב הפאות נמנעים מלספר ולא תגע בו יד כפשוטו, עיין יש"ש פרק י"ב דיבמות סימן יח, ורק בסוף האוזן כשמגיעים לפאות זקן חותכים הפאות, והיינו שלדברי המקובלים והאריז"ל אין לערב פאת הראש עם פאת הזקן ומספרים הפאות בסוף האוזן שמשם הוא פאת הזקן. עכ"ל
אגב שמדברים על פאת הראש, מענין מהיכן הגיע המנהג שלא לחתוך פאת הראש עם מספרים מברזל?
 
סגולת רבי מתיא בן חרש זיע"א - מקור?
 
חזור
חלק עליון