בבא בתרא מחה בפני 2 ומתו - האם צריך למחות שוב (1 צופה)

[ממגד שמים]

נסתפקתי במחה המ"ק בפני שניים - למאי דקיי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה,
[-וברשב"ם ועוד הדגישו שאפילו אם נודע שלא שמע המחזיק מחאתו לא גרע, יען מחה כדין]
היאך הדין במחה בפני שניים וראה שנפטרו לפני שהספיקו לספר לאחרים
מי נימא היות והוא מצידו מחה בשעת מעשה כדבעי, תוב לא חייבוהו למחות בשנית
או דילמא, היות וכעת יודע בוודאות שאין המחזיק יכול לשמוע כלל ממחאתו - מחוייב הוא למחות בשנית כדי שתהיה האפשרות שהמחזיק ישמע
[-ועד כאן לא שמענו אלא במקרים רגילים - שהמחזיק יכול לשמוע, אזי אפי' בלא שמע למעשה - נקראת מחאה כדינה, ואולם אם אין אפשרות שהמחאה תגיע לאזניו -מגרע גרע] וצ"ע לע"ע.

 

[ללמוד וללמד]

וברשב"ם ועוד הדגישו שאפילו אם נודע שלא שמע המחזיק מחאתו לא גרע, יען מחה כדין]

לחץ כדי לכווץ...

איפה רשב"ם זה?

 

[ללמוד וללמד]

נסתפקתי במחה המ"ק בפני שניים - למאי דקיי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה, [-וברשב"ם ועוד הדגישו שאפילו אם נודע שלא שמע המחזיק מחאתו לא גרע, יען מחה כדין] היאך הדין במחה בפני שניים וראה שנפטרו לפני שהספיקו לספר לאחרים. מי נימא היות והוא מצידו מחה בשעת מעשה כדבעי, תוב לא חייבוהו למחות בשנית או דילמא, היות וכעת יודע בוודאות שאין המחזיק יכול לשמוע כלל ממחאתו - מחוייב הוא למחות בשנית כדי שתהיה האפשרות שהמחזיק ישמע [-ועד כאן לא שמענו אלא במקרים רגילים - שהמחזיק יכול לשמוע, אזי אפי' בלא שמע למעשה - נקראת מחאה כדינה, ואולם אם אין אפשרות שהמחאה תגיע לאזניו - מגרע גרע] וצ"ע לע"ע.​

לחץ כדי לכווץ...

ראה בבא בתרא לח: דשיטת רב לאיכא דאמרי שמיחה בפני ב' דלא יכלו לומר לומר לו הוי מחאה
וברשב"ם "אפי' מיחה בפני ב' שאין יכולין לומר לו - כגון חיגרין או שהולכין למדינת הים ומרחיקין מאותו המלכות שדר בה המחזיק (אפי') הכי מחזיקין בנכסי בורח דתיהני ליה מחאה כי הך ואע"ג דהנך לא יאמרן לו למחזיק דחברך חברא אית ליה והלכך כיון דהויא מחאה חזקה נמי הויא חזקה ושמואל שהיה מקשה על דברי רב ואומר פשיטא וכי למחות לפניו הוא צריך להך רבותא דקאמר רב לא אסיק אדעתיה והלכך פריך שפיר מאי אתא רב לאשמועינן".

 

[הצעיר שבחבורה]

בפני ב' דלא יכלו לומר לומר לו הוי מחאה

לחץ כדי לכווץ...

ומשום ש

חברך חברא אית ליה

לחץ כדי לכווץ...

 

[ממגד שמים]

ראה בבא בתרא לח: דשיטת רב לאיכא דאמרי שמיחה בפני ב' דלא יכלו לומר לומר לו הוי מחאה

וברשב"ם "אפי' מיחה בפני ב' שאין יכולין לומר לו - כגון חיגרין או שהולכין למדינת הים ומרחיקין מאותו המלכות שדר בה המחזיק (אפי') הכי מחזיקין בנכסי בורח דתיהני ליה מחאה כי הך ואע"ג דהנך לא יאמרן לו למחזיק דחברך חברא אית ליה והלכך כיון דהויא מחאה חזקה נמי הויא חזקה ושמואל שהיה מקשה על דברי רב ואומר פשיטא וכי למחות לפניו הוא צריך להך רבותא דקאמר רב לא אסיק אדעתיה והלכך פריך שפיר מאי אתא רב לאשמועינן".​

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי לעמוד בסוד קדושים ולהבין כוונת מר, הלא ודאי דקיי"ל מחאה שלב"פ הויא מחאה, מטעם דחברך חברא אית לי', אבל אם ראה שבפועל הדבר ודאי לא ימומש, הסברא נוטה שנתבלו מעשיו ובעי למימחי שוב, ולא מצאתי גילוי בשום ספר עדיין.

 

[ללמוד וללמד]

לא זכיתי לעמוד בסוד קדושים ולהבין כוונת מר, הלא ודאי דקיי"ל מחאה שלב"פ הויא מחאה, מטעם דחברך חברא אית לי', אבל אם ראה שבפועל הדבר ודאי לא ימומש, הסברא נוטה שנתבלו מעשיו ובעי למימחי שוב, ולא מצאתי גילוי בשום ספר עדיין.

לחץ כדי לכווץ...

בגמרא כתוב דהוי' מח' אם מיחה בפני ב' דלא יכולים לומר - הוי מחאה

 

[ממגד שמים]

בגמרא כתוב דהוי' מח' אם מיחה בפני ב' דלא יכולים לומר - הוי מחאה

לחץ כדי לכווץ...

המשך המשפט הוא מפני שחברך חברא אית לי' ופשוט כמבואר ברשבם ובראש סימן כח.
ואילו אם אמר להם לא לגלות כלל-ל"ה מחאה גמ' לט ושו"ע קמ"ו.
לא הבנתיך, ידידי.

 

[ללמוד וללמד]

המשך המשפט הוא מפני שחברך חברא אית לי' ופשוט כמבואר ברשבם ובראש סימן כח.
ואילו אם אמר להם לא לגלות כלל-ל"ה מחאה גמ' לט ושו"ע קמ"ו.
לא הבנתיך, ידידי.

לחץ כדי לכווץ...

כבודו שאל מה יקרה במקרה שיודע שהעדים לא יגידו כגון שמתו וכדו' אז לכאורה אמרתי שדומה לאם אמר לב' שלא יכולים להגיד דאז הוי מחאה, למרותדבכהאי גוונא פשוט שלא יגידו....

 

[ללמוד וללמד]

לכאורה לאיבעית לשיטה זו פשיטא דהוי מחאה בבא בתרא לט: "אי בעית אימא דכ"ע מחאה שלא בפניו הויא מחאה והכא בהא קמיפלגי מ"ד בפני ב' סבר סהדותא בעינן ומאן דאמר בפני ג' קסבר גלויי מילתא בעינן"

וברשב"ם:
והכא בהא קמיפלגי מ"ד בפני שנים קסבר סהדותא בעינן - ודי לנו בשני עדים שיעידו שמיחה זה בתוך ג' ואם יבא הדבר לאזניו יבא דמאחר שיוכל לבא לאזניו של מחזיק בשום ענין בעולם הויא מחאה דלא חייש אלא שלא יתרה בהם לכסות הדבר דכיון דלישנא בישא ליכא במחאה שמא אלו עצמן ילכו ויגידו למחזיק או יאמרו לאחרים שיאמרו לו:

גלויי מילתא בעינן - שידע כל העולם וכיון דנודע לג' כאילו נודע כבר למחזיק דמי דמסתמא ידע במחאה זו אבל בשנים מסתמא לא ידע:

 

[ממגד שמים]

הכל בנוי אבל על זה שמיחה כהוגן -ומצד פעולתו מספיק שישנה אפשרות שיגיע המחאה לאזניו. שהרי בעינן לחברך חברא אית לי' כמבואר כמה פעמים, לעיל כח:, כט ע"א, לח: וכו'
ןתדע, שאם אמר לא תפיקו לכו שותא לכו"ע אין זה מחאה בלי שום ספק כלל. גמ' ושו"ע קמו.
א"כ עדיין הספק בעינו אם מצידו עשה מחאה אבל נהיה מצב שיודע בודאות שלא יגיע למחזיק וצ"ע.

 

[ללמוד וללמד]

ולא הבנתי כוונתך, וכי כתוב באיזה מקום שצריך שיוכל לשמוע המחזיק כל ג' שנים, כל מה שצריך זה שהמערער יעשה מחאה ובשעת המחאה יוכל המחזיק לשמוע מחאתו ואם קיים את תקנת חכמים (כפי דברי הנמוק"י והרא"ש דף מב' ע"א) שתקנו לו למערער זכות למחות במחזיק הרי אין לו למחזיק חזקה בקרקע.

 

[ממגד שמים]

פגשתי אתמול את הגאון הרב שמחה מימון שליט"א והרציתי בפניו את שאלתי.
נהנה
והשיבני שמסברא נראה כצד ' שנתחייב במחאה שוב בהיות ויודע כעת שמחאתו הראשונה נתבטלה, אם כי -הדגיש- שאין לו ראי' לע"ע אלא מסברא. עכ"ד.

 

[ללמוד וללמד]

אבל לכאורה הדברים פשוטים שהספק הוא רק לשיטת הקצות והרמב"ם וכל שיטות שסיבת המחאה היא תקנה כנגד התקנה לטובות הלקוחות דלאחר ג' אפי' דיש רעותא יהיה חזקה, אבל לשיטת הרמב"ן והש"ך ואלו הסוברים דסיבת המחאה להמשיך הרעותא "דאחוי שטרך" דברים פשוטים הם דבכהאי גוונא דמחה בפני שניים וראה שנפטרו לפני שהספיקו לספר לאחרים לא הוי מחאה, ואולי יש לדקדק בסוף דברי הקצות קמ"ו ס"ק א' דאין ענין שיגיע לאוזנו אלא שימחה כראוי.

 

[ממגד שמים]

דברי הקצות קמ"ו ס"ק א'

לחץ כדי לכווץ...

התם איירי שלא מיחה כלל, ולכן אפי' שהעידו בו בשקר- סו"ס מגיע לו חזקת ג"ש.
איברא, מחאה ודאי מבטלת החזקה, רק השאלה איזה
ובמש"כ מעלתו שלשי' הרמב"ן אין עניין שהמחאה תגיע למחזיק- אין הדברים פשוטים כ"כ, הגע בעצמך, מדוע אם היה במקום שהמחאה לא נשמעת אי"צ למחות- כמבו' במש' לח ועי'.

 

[ללמוד וללמד]

ובמש"כ מעלתו שלשי' הרמב"ן אין עניין שהמחאה תגיע למחזיק- אין הדברים פשוטים כ"כ, הגע בעצמך, מדוע אם היה במקום שהמחאה לא נשמעת אי"צ למחות- כמבו' במש' לח ועי'.

לחץ כדי לכווץ...

להפך לשיטת הרמב"ן לכאו' צריך שיגיע לאוזנו של המחזיק, ולכן פשוט דלא צריך למחות.

 

[ללמוד וללמד]

עיין שו"ת הר"ן סימן עה וז"ל "ומה שבא בכתבכם דודאי המצוה ידע מנהג פרפנייאן דהא חזינן גבי מחאה דאמרינןח חברך חברא אית ליה, חוץ מכבודכם איני רואה לו ענין כלל, דמחאה דמהניא אינה מטעם שנדון ונאמר (בה ודאי) [בודאי] שמע המחזיק והוה ליה לאזדהורי בשטריה, שאפי' העידו בפנינו עדי המחאה שהם לא הגידו לשום אדם מהניא מחאתו, ואין חזקתו של מחזיק כלום, (דהיינו) [והיינו] טעמא משום דטעמא (חזקה) [דחזקה] הוא שכל שלא מיחה בעל הקרקע הדבר מוכיח שמכרו או שנתנו, וכיון שאין ריעותא בטענת המחזיק משום דטפי לא מזדהר בשטריה אנו מעמידין הקרקע בחזקתו, ולפיכך כל שמיחה בעל הקרקע אף על פי שאנו יודעין שלא בא באזני המחזיק מחאתו מחאה, ואין זה ענין לנדון שלנו כלל.

 

[ממגד שמים]

עיין שו"ת הר"ן סימן עה וז"ל "ומה שבא בכתבכם דודאי המצוה ידע מנהג פרפנייאן דהא חזינן גבי מחאה דאמרינןח חברך חברא אית ליה, חוץ מכבודכם איני רואה לו ענין כלל, דמחאה דמהניא אינה מטעם שנדון ונאמר (בה ודאי) [בודאי] שמע המחזיק והוה ליה לאזדהורי בשטריה, שאפי' העידו בפנינו עדי המחאה שהם לא הגידו לשום אדם מהניא מחאתו, ואין חזקתו של מחזיק כלום, (דהיינו) [והיינו] טעמא משום דטעמא (חזקה) [דחזקה] הוא שכל שלא מיחה בעל הקרקע הדבר מוכיח שמכרו או שנתנו, וכיון שאין ריעותא בטענת המחזיק משום דטפי לא מזדהר בשטריה אנו מעמידין הקרקע בחזקתו, ולפיכך כל שמיחה בעל הקרקע אף על פי שאנו יודעין שלא בא באזני המחזיק מחאתו מחאה, ואין זה ענין לנדון שלנו כלל.

לחץ כדי לכווץ...

תודה על הנסיון
שו"ת הר"ן עה הנ"ל מובא בכל ספרי ה"רייד"בטעמי חזקת ג"ש.
אבל לענ"ד אין שום התחלת ראיה
דכולם איירו באופן שע"ד המקרה לא נודע למחזיק. אבל מצד מעשה המ"ק היתה אפשרות שיגיע לאזני המחזיק.
בשונה ממקרה הספק שבו המ"ק מודע בודאות שמחאה זו לא תוכל להגיע ליעדה
והנלענ"ד כתבתי.

 

[ללמוד וללמד]

אבל לענ"ד אין שום התחלת ראיה
דכולם איירו באופן שע"ד המקרה לא נודע למחזיק. אבל מצד מעשה המ"ק היתה אפשרות שיגיע לאזני המחזיק.
בשונה ממקרה הספק שבו המ"ק מודע בודאות שמחאה זו לא תוכל להגיע ליעדה
והנלענ"ד כתבתי.

לחץ כדי לכווץ...

גם במקרה הספק מצד המחאה יש אפשרות שיגיע לאזני המחזיק, אלא דאח"כ יודע שלא יגיע, והרי הר"ן כתב דבכהאי גוונא הוי מחאה, ומימילא בפשטת לא יצרך למחות אח"כ שוב.
אבל יש עמוד דמדברי הר"ן אין להוכיח לכו"ע כי הרןסובר "דטעמא (חזקה) [דחזקה] הוא שכל שלא מיחה בעל הקרקע הדבר מוכיח שמכרו או שנתנו" ורוב השיטות חו' כידוע.