שמיני בענין שמחה בחנוכת המשכן

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויהי ביום השמיני (ט א)

פירש רש"י דהכוונה יום השמיני למילואים, ולא היום השמיני לחודש ניסן. ובתורת כהנים מבואר דצריך ילפותא לזה, דאמרינן שם "אין אנו יודעים אם שמיני למנין או שמיני לחודש, כשהוא אומר כי שבעת ימים ימלא את ידכם הוי אומר שמיני למנין ולא שמיני לחודש".

והקשה רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל [נדפס בחומש עם פירושי רבי יהונתן] דתיפו"ל דלא יתכן לומר דהיה זה יום השמיני בחודש, דבשלמא אם היה זה יום השמיני למילואים והיה בא' בניסן, ואז התחילו קרבנות הנשיאים י"ב יום, א"כ הם נשלמו קודם חג הפסח, אבל אם יום השמיני היה בח' בניסן, ואז התחילו קרבנות הנשיאים ונמשכו י"ב יום, נמצא שנכנסו בתוך ימי חג הפסח, והרי אמרינן במועד קטן ט. דשלמה המלך לא עשה את חנוכת הבית בסוכות משום דאין מערבין שמחה בשמחה. וכיון שכן לא יתכן שחנוכת המשכן תכנס לתוך חג הפסח, מדין אין מערבין שמחה בשמחה, ועל כרחך היום השמיני היינו שמיני למילואים ולא לחודש, ולמה לי קרא לזה, ע"כ תורף קושייתו.

והנה מקור דין שמחה בחנוכת המזבח נחלקו בו הראשונים במו"ק שם, דבשיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריס שם הביא בשם ריב"ם דכיון שהיה בחנוכת המזבח שלמים, כלול בזה דין שמחה, דילפינן מדברים כ"ז דכתיב התם וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך. אמנם בשם רבינו יחיאל כתב שם, דהמקור הוא מדכתיב בפרשת ראה "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' וגו', ושמחתם לפני ה' אלקיכם", ע"כ. ומעתה לדעת הריב"ם היה דין שמחה גם בחנוכת המשכן, דהרי שלמים התם כתיבי, ושפיר קשה קושיית מהר"י אייבשיץ הנ"ל, אבל לדעת רבינו יחיאל נראה דהחיוב שמחה הוא רק בבנין בית עולמים שהוא נקרא נחלה, ועליו נאמר "והיה המקום אשר יבחר וגו' ושמחתם", אבל בחנוכת המשכן ליכא דין "שמחה", ולפי"ז ניחא דלא שייך בזה אין מערבין שמחה בשמחה, וק"ל.

ויש לדון ליישב עוד דהנה בהוריות ו: תניא, שלמה עשה ז' ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה, כדי לחלוק כבוד לנשיאים, ע"כ. מבואר דמעיקר הדין היה סגי גם בחנוכת המשכן בז' ימים, ומה שעשה משה רבינו י"ב ימים הוא רק מחמת כבוד הנשיאים. והנה במו"ק שם מקשה הגמ' איך מותר לישא אשה ערב הרגל, הרי הוא מערב שמחה של שאר ימי המשתה בשמחת הרגל, ומשני "עיקר שמחה חד יומא", ומבואר דאע"ג דאיכא דין שמחה מ"מ כיון שאינו "עיקר" השמחה אין בו איסור לערב שמחה בשמחה. ולפי"ז אפשר לומר דלגבי חנוכת הבית "עיקר שמחה" הוי רק ז' ימים, שהם מעיקר הדין של החנוכה, אבל לאחר ז' ימים עד י"ב ימים, שאינו אלא תוספת משום כבוד הנשיאים, אינו עיקר השמחה ואין בו דין "אין מערבין שמחה בשמחה", וצ"ע בזה.​

 

[גרינפלד]

אמנם בשם רבינו יחיאל כתב שם, דהמקור הוא מדכתיב בפרשת ראה "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' וגו', ושמחתם לפני ה' אלקיכם", ע"כ.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' בפרשת נשא מה שנתבאר בזה עוד בס"ד.

שמעתי להקשות לדעת הראשונים דהיה חיוב שמחה בחנוכת המשכן, א"כ למה היה צריך הוראת שעה לקמן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו וכו' דאין נוהג אבילות, ועי' רמב"ן שם דכך נצטוה משה רבינו מפי הגבורה, ומחמת שמחת יום השמיני למילואים, תיפו"ל דהעשה של שמחה של חנוכת המשכן יבטל את האבילות, וכמו כל רגל שמבטל אבילות מחמת המצות שמחה שבו.

ואולי יש לומר דהרי הטעם שרגל מבטל אבילות הוא משום שיבוא עשה דרבים של שמחה וידחה עשה דיחיד של אבילות, כמבואר במו"ק יד: עי"ש, אבל הכא הרי גם האבילות היתה "עשה דרבים" שהרי נצטוו ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו', לכן ס"ד דאבילות דרבים אינה נדחית מפני שמחה דרבים, וצ"ע.

ובמסכת סופרים פרק כ"א ה"א "באחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב", עכ"ל. משמע דכל יום היה יו"ט רק לאותו השבט שהביא בו, וא"כ י"ל דמצד חנוכת המזבח לגבי אהרן ובניו לא היה זה יו"ט, וכתבתי כ"ז לפו"ר ועדיין צריך עיון.​