בפסקי תשובות (קפא, א) מוסבר הדבר בכך, שהטעם המרכזי להחמרה בימינו במים אחרונים, הוא בעיקר מצד הקבלה ותורת הסוד ואין דרך הנשים להקפיד בחומרות שיסודן בתורת הסוד. וזה לשונו "ברם, כיוון שבזמננו אין מלח סדומית מצויה וגם בדרך כלל אוכלין בכף ומזלג והידים נשארות נקיות, ואין טעם הנטילה אלא מדברי הקבלה, לכן אין נוהגות הנשים ליזהר בה, כי אין הנשים מקפידות בחומרות שיסודם בסוד ה'…"
אולם רבי משה שטרנבוך כתב בתשובות והנהגות (ח"א סי' קעד) שלפי מה שאנו נוקטים שמים אחרונים בזמנינו גם חיובם מעיקר הדין, הוא לא מצא שום סברא לחלק בין אנשים לנשים. וכך ראה גם אצל חסידים ואנשי מעשה.
ועוד כתבו במקום אחד. אף שבארצות אשכנז היו נשים רבות שלא נהגו ליטול ידיהן למים אחרונים, וכמה גאונים לימדו זכות על מנהגן, מכל מקום דעת רוב גדולי ההוראה שנשים שוות לגמרי לאנשים בחיוב זה, שעליו דרשו רבותינו (בברכות נג:) "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" אלו מים אחרונים. וכן דעת הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, וכן היא דעת הגרע"י. וכבר ראינו נשים רבות מזקנות בני ספרד, אשר היו מדקדקות מאד ליטול מים אחרונים, ולא חשבו להקל בזה ראש חלילה, ובודאי מנהגם הוא על פי מה שחונכו אצל אמותיהן הצדקניות בגולה.
