לפני עוור בשבועה (2 צופים)

[עוזי ומגני]

מה החילוק?

לחץ כדי לכווץ...

כשהוא היוזם הלעיטהו לרשע וימות
אולם אם אתה יכול למנוע אדם מעבירה ע"י שתציע לו תשלום או תוותר על זכויותך א"כ מנעת אותו וקיימת את ערבותך כלפי שמיא שלא יהיה יהודי עם עבירה
אבל אתה צודק שזה סברת כרס

 

[הצעיר שבחבורה]

כשהוא היוזם הלעיטהו לרשע וימות

לחץ כדי לכווץ...

פשוט לי שגם כאן, יש הלעיטהו לרשע וימות
הוא היוזם, הוא הרמאי, הוא הגנב

 

[עוזי ומגני]

פשוט לי שגם כאן, יש הלעיטהו לרשע וימות
הוא היוזם, הוא הרמאי, הוא הגנב

לחץ כדי לכווץ...

גם באופן שאתה רואה יהודי מוכר חמץ בפסח א"צ להציע לו אלפי שקלים כדי שלא ימכור את החמץ?
כי הלעיטהו לרשע וימות ?
או ששם אדם צריך להוציא ממון כדי לערוב שאחרים יקימו כל התורה?

 

[הצעיר שבחבורה]

גם באופן שאתה רואה יהודי מוכר חמץ בפסח א"צ להציע לו אלפי שקלים כדי שלא ימכור את החמץ?

לחץ כדי לכווץ...

צריך? מנין?

 

[אוהב ספר]

גם באופן שאתה רואה יהודי מוכר חמץ בפסח א"צ להציע לו אלפי שקלים כדי שלא ימכור את החמץ?

לחץ כדי לכווץ...

צריך? מנין?

לחץ כדי לכווץ...

לא יודע אם צריך,
אבל כבר התפרסם הסיפור על היהודי היקר שעשה כן השנה בחיפה עם ב' יהודים

 

[עוזי ומגני]

צריך? מנין?

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי שצריך, רק שאלתי האם צריך,
בסוף חתמנו ערבות עם הקב"ה על שמירת התורה של כל אחד מעמ"י,
נשאלת השאלה, מה ערבות הזו מחייבת אותנו?
רק להענש אם אחד עבר?! או משהו מעבר לכך?
שאם אין חובה להוציא ע"כ ממון, ולא לוותר מזכיותיו, וממילא גם לא מזמנו, אז מה זה כן מחייב?!

 

[אוצר הידיעות]

כשאדם משביע את חברו, כשהתובע הוא וודאי,
אמאי לא מצווה לפרוש מלהשביע, ולוותר על התביעה,
כדי לא להכשיל את חברו בשבועת שקר [לטענתו...] ?

לחץ כדי לכווץ...

איני בסוגי' כעת
אך זכור לי שאומרים בגדר החיוב
שהחיוב הוא חיוב ממון
ויכול חבירו להיפטר בשבועה
לפי זה אין כאן צד של לפני עיור

 

[אוצר הידיעות]

ראיתי מציינים לדברי הריטב"א ב"מ ה:
א"ר יוחנן שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו. פירוש תוקף שלא כדין משמע. והיינו דפרכינן ונימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, ולא נרמי עליה שבועה דהא איכא משום ולפני עור. ופרקינן דלא אמרינן האי מיגו דאפשר דבעי למגזל ולא בעי למגזל ולאשתבועי בשקרא ומשום שבועה מודה.

 

[אוצר הידיעות]

שו"ת דברי חיים (צאנז)

לידידי הרבני המופלג השנון הישיש כש"ת מו"ה יוסף שמואל נ"י בק' פרעמיסלא:
שאלתו הגיעני בענין אם מותר להניח לישבע לבעל דין שיודע בו שמשקר ורש"י ז"ל [שבועות דף ל"ט ע"ב ד"ה חלה] וכן התוס' [שם מ"ז ע"ב ד"ה חלה] כתבו דהשבועה חל על שניהם פירושו שעל שניהם חל עונש השבועה אפילו אם הוא משביעו באמת ונראה כיון שחבירו בא על ידו לידי שבועת שקר גם על המשביע חל העונש. ומעלת כ"ת פקפק בטעם הדבר דמה יעשה זה המשביע שחבירו בא עליו במרמה ורוצה לגוזלו ומה שפירש רש"י ז"ל [שם] שהי' לו לעסוק עם איש אמונים זה לא נמצא לחן בעיניו דמה יעשה באם נתקלקל זה אחר זמן במעשיו וגם אדם יראה לעינים:
והנה באמת לפי מה שמבואר בדרישה סי' פ"ז [ע"ש בפרישה סעיף ל'] הטעם כיון שרואה שחבירו עומד במרדו ורוצה לישבע לא הי' לו להשביעו יעי"ש בדבריו והנראה שם מדבריו דגם טרם הליכתו לביהכ"נ לישבע חל עליו עונש השבועה דכן פירשו שם [דברי] הטור והשו"ע סורו וגו' מעל האנשים הרשעים שקורין שניהם רשעים גם קודם שמתחיל חבירו לישבע ורק כיון שרואה שחבירו מתעקש בדבר ה"ל לפשר או לפוטרו בלא שבועה אך באמת היכי שהוא גורם להשבועה ודאי אפילו לפי' ר"ח [מובא בב"י סי' פ"ז מחודש ל'] חל עליו עונש השבועה כמבואר בריטב"א שבועות [ל"ט ע"ב] גבי אם היפך על שכנגדו והוא יודע שחבירו כיחש לכולי עלמא עונש השבועה חל על שניהם אולם זה ודאי רק עונש קל דאם לא כן למה גזרה תורה הקדושה שבועה ומי שממונו חביב עליו מעונש קל יקוב ביניהם הדין:
וראיתי באיזה תשובהכה שמקשה והא המשביע עובר על לפני עור ותירץ דקודם שנשבע אוקמי אחזקה דמסתמא לא ישבע ולאחר שעבר ונשבע מה יעשה המשביע אמנם כל זה לענין לאו דלפני עור אך לענין עונש קל ודאי דחל על שניהם כדברי רש"י ותוס' והטור ושו"ע ז"ל שפסקו כן. אך נראה לי דהאידנא דאין [שבועה] בשם [שם סעיף י"ט] אין עונש כל כך:
אך בחרם ודאי מותר להחרים על חבירו. דהנה איתא במועד קטן [י"ז ע"א] שר"ל נידה לההוא גברא דשקל תמרי עמד וא"ל נהי דממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך [ע"ש בתוס' ד"ה נידוי דמשמע דאם הי' גזל שפיר דהי' מנדה אותו ולא אמרינן דה"ל למחול לו] אלמא דאם באמת הדין וחיוב לנדותו אין להמנדה עון וזה ברור לפענ"ד והי' שלום כדברי ידידו דורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה. ג' ב' אדר תרכ"א לפ"ק הק':

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

שו"ת דברי חיים (צאנז)

לחץ כדי לכווץ...

בקריאה שלא בעיון כה"צ,
נראה דס"ל כמו שעלה כאן,
דכיון שהחיוב הוא ממון אין כאן לפני עוור
אולם ערבות יש כאן וע"כ נענש בעונש קל

 

[אוצר הידיעות]

בקריאה שלא בעיון כה"צ,
נראה דס"ל כמו שעלה כאן,
דכיון שהחיוב הוא ממון אין כאן לפני עוור

לחץ כדי לכווץ...

היכן ראית שאומר דבר זה?
הוא מביא תירוץ אחר שקודם שנשבע אימור דלא ישבע ואחר שנשבע מה יעשה המשביע
(הסברא עצמה צ"ע דאמאי לא נימא הכי בכל בכל איסורין שבתורה)

 

[עוזי ומגני]

היכן ראית שאומר דבר זה?
הוא מביא תירוץ אחר שקודם שנשבע אימור דלא ישבע ואחר שנשבע מה יעשה המשביע
(הסברא עצמה צ"ע דאמאי לא נימא הכי בכל בכל איסורין שבתורה)

לחץ כדי לכווץ...

הוא גופא החילוק בינו לכה"ת שבכה"ת עצם הגשת אפשרות האיסור הוא לפני עוור אבל הכא מה שתובע אותו לא מגיש לו אפשרות של שבועה אלא תשלום דהשבועה הוא במסרב לשלם ואימור לא ישבע ומה שבחר להשבע מה יעשה

 

[אוצר הידיעות]

הוא גופא החילוק בינו לכה"ת שבכה"ת עצם הגשת אפשרות האיסור הוא לפני עוור אבל הכא מה שתובע אותו לא מגיש לו אפשרות של שבועה אלא תשלום דהשבועה הוא במסרב לשלם ואימור לא ישבע ומה שבחר להשבע מה יעשה

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ
וכך כתבתי ליישב למעלה

שהחיוב הוא חיוב ממון
ויכול חבירו להיפטר בשבועה
לפי זה אין כאן צד של לפני עיור

לחץ כדי לכווץ...

שאלתי עמש"כ שכך עולה בדברי חיים
ולזה שאלתי שתירוצו הוא באופן אחר
שקודם השבועה לא חיישינן דאימור לא ישבע
ואחר השבועה מה יעשה התובע

לפי הדרך הנ"ל הנסוח צריך להיות שונה שכאן משמע שהוא מצד אם חיישינן שישבע או לא (וכמבוא' ג"כ בריטב"א הנ"ל שדיבר דוקא בחשוד על השבועה) ולכך אחר שנשבע מתברר שהיה צריך לחשוש רק הוא כבר אחר שנשבע
ולהיישוב הנ"ל אין כאן כלל הושטה של איסור ואין שייך לחשש אם ישבע או לא שגם אם ברי לן שישבע אינו בכלל לפני עיור