הקב"ה הוריד אותינו לעולם גשמי ורחוק מאד מהמקום הטבעי שלנו. כל סדרי העבודה המוטלים עלינו מכוונים לעניין אחד. לפעול ולהתאמץ לחזור לאותו מקום ממנו הגענו בכוחות עצמינו מלבד החלקים שאין לנו ברירה ואנחנו כפויים אליהם מכח גזירתו ית' והיינו מגבלות הגוף. כלומר, אדם יכול להיות רוחני עד אין סוף, אך למעשה הוא נאלץ להיות מוגבל בגבולות הגוף למאכל ומשתה וכדו'.
מהו האופן לבצע את זה? הקב"ה הויד תורה לארץ שהיא מצד אחד שמותיו של הבורא ומצד שני היא התכנית של כל העולם (אסתכל באורייתא וכו') והאופן היחיד לקיים את התכלית שלנו היא על ידי דבקות בתורה שהיא בעצם הגשר שלנו אליו ית'. ועניין זה נעשה באופן כפול, על ידי קיום המצוות שזה בעצם קיום התורה בפועל והפיכתה למשהו שמתבצע בעולם למע' ולא נשאר תאורטי ביחס לעולם המעשה, וגבוה מכך זה נעשה על ידי העסק בה וכמה שהאדם דבוק בה יותר כך הוא מתעלה יותר גבוה.
ובלי עסק התורה אין חיבור בין העולם העליון והעולם התחתון ומשום כך (לענ"ד) כתב הנפה"ח שדבר ברור בלי שום ספק שאם יהיה העולם פנוי אפילו רגע אחד וכו' כידוע, כיון שזה התוכן הפנימי של כל מציאות העולם.