סיפורים על גדולים כשהצדיק ברח כל עוד נפשו בו – הסיפור שמאחורי המנוסה המופלאה

[המאושר!]

בימים ההם – ימים שבהם לא היה כל אחד חייב להיראות כמי ששופע פרנסה, כעין הברון רוטשילד. היה זה מקובל בכל עיר ועיר לראות קבוצה של עניים ואביונים, אנשים שלא שפר עליהם גורלם, שוהים בה למשך ימים מספר. הללו משוטטים היו מכפר לכפר ומעיר לעיר, לתור אחר אוכל ושתייה להשיב את נפשם.

עם אחת מקבוצות אלו הלך אדם נוסף, שחזותו והתנהגותו הוכיחו עליו שאין מקומו האמיתי והטבעי בין האנשים הללו. צורת דיבורו וטון קולו היו עדינים ושקטים, מעולם לא נראה נלחץ או כועס – לא שאנו דנים את האחרים, חלילה, אלא שמחמת מצבם לא היו נוהגים כאדם מן היישוב, ובל נטעה לשפוט אותם!

אותו הלך משונה היה הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע. אמנם הלך עם הקבצנים והאביונים הללו, ואף חיפש מזון ומחיה, אך לא את חיות נפשו ביקש במסעו זה – כי אם את חיות ניצוצות הקדושה המפוזרים בעולם, אותם ביקש להשיב אל אביהם שבשמים.

ומתי נתברר שמקומו האמיתי אינו ביניהם?

פעם אחת הלכו שלושה ימים רצופים בלי למצוא מנוח לכף רגלם באף יישוב, ואף גם זאת – טעו בדרכם ונמצאו במדבר. כך, כשהם תשושים ומיוזעים, ראו לפתע בתוך החשכה קצה אור מנצנץ.

בהתקרבם אליו, גברה שמחתם בראותם מזוזה על דלת הבית – כי הבינו שבעליו יהודי הוא, ובוודאי יחוס וירחם עליהם וישביע את נפשם הרעבה.

וכך היה. נקשו על הדלת, ומיד פתחה בת בעל הבית. כראותה אותם, הכניסה אותם בחמלה, סגרה מאחוריהם את הדלת, הורתה להם לשבת, ומיהרה להכין להם מאכל ומשתה.

והנה, כאשר הוכן האוכל והוגש לשולחן, הבחינה בת זו – שהכירה וידעה באורחים – באותו הלך מיוחד, הרה"ק רבי זושא. חפצה הייתה לכבדו במיוחד, ולפיכך ביקשה להגיש לפניו תחילה.

רבי זושא, כאשר קלט את המתעתד להתרחש – שאותה נערה עומדת לכבדו ולעסוק בו במיוחד – נתחלחל עד עומק נשמתו, מחשש של הרהור קל. לא שהה רגע, אלא קם מיד וברח כל עוד רוחו בו! רץ ורץ בכוחות על-טבעיים למרחק של כמה פרסאות...

לבסוף, כאשר הגיע למקום מובטח, תמהו עליו ושאלוהו על מה ולמה ברח כך.

ענה בתמימותו ובפשטותו: "והרי הורו לנו חז"ל: 'והוי בורח מן העבירה'!"

אשמח מאוד מאוד להערות והארות גם על אופן הכתיבה וכו' וכו'.

 

[לב טוב]

רצוי כותרת
לא ידעתי עד סוף הסיפור למה לחכות...
וגם זה טוב לפעמים...

 

[המאושר!]

רצוי כותרת

כוונתך לכותרת משנית?

כי כותרת ראשית יש.

 

[אוראל סולטן]

יפה מאוד.
לא הכרתי את הסיפור.
מה המקור?

 

[המאושר!]

לא ידעתי עד סוף הסיפור למה לחכות...

ואיך היה?

אל תחסוך ביקורת - בקשה.
'אל תמנע טוב מבעליו'

 

[המאושר!]

מה המקור?

ספר 'קדושת עיניים'.

 

[מידה טובה]

סיפור יפה מאד עם מסר מדהים.

לגבי הכתיבה - היא זורמת ונוחה, הסגנון מזכיר מאד סיפורי צדיקים ולפעמים ממש קשה להיצמד לז'אנר הזה, מ"מ הצלחת לעשות את זה בגדול ושאפו על כך!

 

[המאושר!]

@מידה טובה תודה רבה רבה על הביקורת!

ולפעמים ממש קשה להיצמד לז'אנר הזה,

למה?

תוכל להרחיב בזה בבקשה - אם איני מטריח?

לתועלת הבנת העניין, וישום הביקורת לפעמים הבאות, לי ולכולנו.

 

[לב טוב]

כוונתך לכותרת משנית?

כי כותרת ראשית יש.

צודק, [מסיבה מסויימת לא התייחסתי בשעת קריאת הסיפור לכותרת הראשית].
לעצם הסיפור כתוב באופן טוב מאוד
מתאר יפה ולא מאריך מדאי הכל במינון נכון
מכניס את הקורא לתוך העלילה כאילו רואה אותה לפניו

מהסיפור נראה שרק הנערה היתה לבדה בבית
ולדעתי לא מסתבר שכך היה המעשה
שבאופן כזה לא היה נכנס מלכתחילה
ובכל מקרה גם אם היה המעשה כך מחמת גשם וקור וכו' וכו' והשאירו דלת פתוחה וכד'
לא צריך לשדר לקורא שלהכנס לבית שיש בו רק נערה אפשר...
כי צריך לכתוב הסיפור גם לפי המציאות היום שלא עושים כן כך כלל וכלל
וגם אם יש עוד גברים כשרים לא עושים כן
וגם לא מקובל שנערה משרתת גברים..ויש בזה שאלה הלכתית של אין משתמשין באשה כמבואר בגמ' בסוף קידושין ובפרט במצב כשאין עוד אנשים מבני בעלי הבית...
בקיצור וועדה רוחנית של ביקורת לכותבי ספרים לא היתה מכשירה לדעתי סיפור בצורה שמופיע כך

 

[המאושר!]

צודק, [מסיבה מסויימת לא התייחסתי בשעת קריאת הסיפור לכותרת הראשית].
לעצם הסיפור כתוב באופן טוב מאוד
מתאר יפה ולא מאריך מדאי הכל במינון נכון
מכניס את הקורא לתוך העלילה כאילו רואה אותה לפניו

תודה על הבירות החמה והארוכה.

מהסיפור נראה שרק הנערה היתה לבדה בבית
ולדעתי לא מסתבר שכך היה המעשה
שבאופן כזה לא היה נכנס מלכתחילה
ובכל מקרה גם אם היה המעשה כך מחמת גשם וקור וכו' וכו' והשאירו דלת פתוחה וכד'
לא צריך לשדר לקורא שלהכנס לבית שיש בו רק נערה אפשר...
כי צריך לכתוב הסיפור גם לפי המציאות היום שלא עושים כן כך כלל וכלל
וגם אם יש עוד גברים כשרים לא עושים כן
וגם לא מקובל שנערה משרתת גברים...כשאין עוד אנשים מבני בעלי הבית...
בקיצור וועדה רוחנית של ביקורת לכותבי ספרים לא היתה מכשירה לדעתי סיפור בצורה שמופיע כך

ולגוף הביקורת: לא הובן שהוא הגיע עם חבריו הקבצנים, שממילא זה לא יחוד?

 

[לב טוב]

ולגוף הביקורת: לא הובן שהוא הגיע עם חבריו הקבצנים, שממילא זה לא יחוד?

התייחסתי לזה בהודעה שלי
והדגשתי לא משום איסור ייחוד בדווקא עיין שם

ובכלל קבצנים לא משדר לקורא בהכרח שמדובר באנשים כשרים
הרעיון הוא שלא כותבים מעשה שסותר לצורת החינוך שאחנו מקבלים
לברוח ממקרה כזה מאוד

ואתה מצייר מקרה נדיר ביותר
והקורא הילד יוכל להסיק מכאן מסקנות שאינן נכונות כלל וכלל
וגם לא מכניסים את הילד לסיפור שיש בו שאלות הלכתיות באיזה אופן מותר ובאיזה אופן אסור
הרי לא מדובר בילדים שלמדו כבר איסור ייחוד

 

[המאושר!]

התייחסתי לזה בהודעה שלי
והדגשתי לא משום איסור ייחוד בדווקא עיין שם

ובכלל קבצנים לא משדר לקורא בהכרח שמדובר באנשים כשרים
הרעיון הוא שלא כותבים מעשה שסותר לצורת החינוך שאחנו מקבלים
לברוח ממקרה כזה מאוד

ואתה מצייר מקרה נדיר ביותר
והקורא הילד יוכל להסיק מכאן מסקנות שאינן נכונות כלל וכלל
וגם לא מכניסים את הילד לסיפור שיש בו שאלות הלכתיות באיזה אופן מותר ובאיזה אופן אסור
הרי לא מדובר בילדים שלמדו כבר איסור ייחוד

היטבת להגדיר את הדברים.

מקבל לגמרי לגמרי!

תודה רבה רבה.