הסיפור על ההארד-דיסק האבוד למה הוא דומה?

[סלבודקאי]

לאחרונה התפרסם סיפור שתחילתו בשנת 2013, ג'יימס הוולס אזרח בריטי ביצע ניקיון שגרתי בביתו. במהלכו הוא השליך בטעות הארד-דיסק ישן לפח הזבל, דיסק שנשא בתוכו 8,000 ביטקוין, מטבע דיגיטלי שהיה אז בשווי זניח. עם חלוף השנים, ערכו של הביטקוין הרקיע שחקים, וכיום הדיסק שנקבר במזבלה שווה כ-740 מיליון דולר!

כשהבין הוולס את גודל הטעות, הוא יצא למאבק עיקש בניסיון לשכנע את מועצת העיר לאפשר לו לחפור במזבלה. הוא הציע שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, שדרוג האתר, ואף תרומה לקהילה - אך הכול לשווא. הדאגה לנזק סביבתי הכריעה, ובימים האחרונים התפרסם שבית המשפט סגר את הדלת בפניו.

סיפורו של הוולס הזכיר לי את דברי חז"ל על חשיבותו של כל רגע בחיים. כפי שהארד-דיסק הקטן, שנראה חסר ערך, הכיל אוצר בלום של עושר בלתי נתפס, כך גם כל מעשה קטן – כל מצווה, כל דיבור טוב, כל רגע של לימוד תורה – נושא בחובו שכר עצום בעולם הזה ובעולם הבא.

חז"ל אומרים: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות ד, יז). גם אם נדמה לנו שהרגע חולף בלי להשאיר חותם, הוא עשוי לשאת ערך נצחי. כשם שהוולס ניסה להציל את אוצרו הקבור אבל נכשל, כך גם האדם שלא מנצל את זמנו בחכמה עשוי להצטער על ההזדמנויות שאבדו.
ומנגד, כשם שהוולס פעל מתוך אמונה שיצליח לשחזר את אוצרו האבוד, כך עלינו לפעול במרץ לאגור אוצרות רוחניים, עליהם נאמר: "ואספת דגנך" – מלמד שהעולם הזה הוא שעת האסיף לעולם הבא.

אל נא נאבד את "ההארד-דיסק" הרוחני שלנו. כל מצווה וכל מעשה הם נכס נצחי שלא יוכל לאבד לעולם.