לדעת האר"י ימי העומר נחשבים כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. (עיין בפע"ח שער ספיה"ע פ"ז) ומסיבה זו מתו תלמידי ר"ע בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.
אמנם דברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שכתב שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים לא שייך לומר לפי הרמב"ן שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
הרמב"ן בפי' על התורה, מבסס רבות מפירושיו על דרך הקבלה. הכלל הידוע הוא כשהרמב"ן מזכיר "ועל דרך האמת" כונתו עפ"י תורת הסוד. ובדרך אגב בחיפוש פשוט בתוכנה אפשר למצוא שכ"כ עשרות עשרות פעמים בפי' על התורה, שמתיחס לדרך הסוד. ועל כן אין לומר שיש כאן מחלוקת בין פשט לקבלה, כי כמו שהרמב"ן שם מזכיר בתחילת דבריו ועל "דרך האמת". ובכלל לא משנה אם הפי' עפ"י הקבלה או עפ"י הפשט -כל שנוגע הוא במהות הדבר לענ"ד אין לחלק.
רמב"ן ויקרא פ' כג פסוק לו
פרי עץ חיים ש' ספיה"ע פ"ז
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.
אמנם דברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שכתב שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים לא שייך לומר לפי הרמב"ן שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
הרמב"ן בפי' על התורה, מבסס רבות מפירושיו על דרך הקבלה. הכלל הידוע הוא כשהרמב"ן מזכיר "ועל דרך האמת" כונתו עפ"י תורת הסוד. ובדרך אגב בחיפוש פשוט בתוכנה אפשר למצוא שכ"כ עשרות עשרות פעמים בפי' על התורה, שמתיחס לדרך הסוד. ועל כן אין לומר שיש כאן מחלוקת בין פשט לקבלה, כי כמו שהרמב"ן שם מזכיר בתחילת דבריו ועל "דרך האמת". ובכלל לא משנה אם הפי' עפ"י הקבלה או עפ"י הפשט -כל שנוגע הוא במהות הדבר לענ"ד אין לחלק.
רמב"ן ויקרא פ' כג פסוק לו
פרי עץ חיים ש' ספיה"ע פ"ז
נערך לאחרונה:
