ספירת העומר ול"ג בעומר - גדרן של ימי העומר תקופת דין או ימי רצון - סתירה בין הרמב"ן להאר"י | פורום אוצר התורה ספירת העומר ול"ג בעומר - גדרן של ימי העומר תקופת דין או ימי רצון - סתירה בין הרמב"ן להאר"י | פורום אוצר התורה

ספירת העומר ול"ג בעומר גדרן של ימי העומר תקופת דין או ימי רצון - סתירה בין הרמב"ן להאר"י

הפקדתי ש.

משתמש חדש
הודעות
17
תודות
35
נקודות
13
לדעת האר"י ימי העומר נחשבים כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. (עיין בפע"ח שער ספיה"ע פ"ז) ומסיבה זו מתו תלמידי ר"ע בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.

אמנם דברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שכתב שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.

ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים לא שייך לומר לפי הרמב"ן שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
הרמב"ן בפי' על התורה, מבסס רבות מפירושיו על דרך הקבלה. הכלל הידוע הוא כשהרמב"ן מזכיר "ועל דרך האמת" כונתו עפ"י תורת הסוד. ובדרך אגב בחיפוש פשוט בתוכנה אפשר למצוא שכ"כ עשרות עשרות פעמים בפי' על התורה, שמתיחס לדרך הסוד. ועל כן אין לומר שיש כאן מחלוקת בין פשט לקבלה, כי כמו שהרמב"ן שם מזכיר בתחילת דבריו ועל "דרך האמת". ובכלל לא משנה אם הפי' עפ"י הקבלה או עפ"י הפשט -כל שנוגע הוא במהות הדבר לענ"ד אין לחלק.


רמב"ן ויקרא פ' כג פסוק לו
עצרת היא עצרתי אתכם לפני, כשר שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם, לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית "עצרת היא", כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא, כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים, ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר יראה כל זכורך וגו', והנה זה מבואר:

פרי עץ חיים ש' ספיה"ע פ"ז
ענין ימי העומר כבר בארנו שהם ימי הדינין ולכן מתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא בזמן העומר, וסוד הענין, שכבר ידעת שר"ע שורש נשמתו מן הה' גבורות וכו' והנה הכ"ד אלף תלמידים שלו, היו מן המוחין דקטנות אלקים (כלומר גם מגבורות) ולכן היו מקטרגים ושונאים זה את זה וכו' ולכן מתו כ"ד אלף תלמידים בימים ההם של עומר, שנאחזו בהם החיצונים, להיותן דינין, דוגמת עליונים שיונקים החיצונים משם אלקים דקטנות, ולכן נתייחסו אלו תלמידים לרבי עקיבא, כי הם דינין דקטנות, וכשבאים שם דינין דגבורות וגדלות, יונקים משם עכת"ד.
 
נערך לאחרונה:
ובעצם ד' האר"י יש להעיר שלכאורה נסתרים מהגמ' שבת קמז: שחודש אייר הוא חודש של רפואה ובריאות .
דאיתא שם "אמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו". וכתב שם החתם סופר בזה"ל- כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא וכו' ר' אלעזר בן ערך איעקר תלמודיה קם למיקרי בסיפרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם (תחת החדש הזה לכם). מדיבחא ועד עצרתא היינו חדש אייר, והרמז פסוק כי 'אני 'יהי 'רופאיך ר"ת איר בחד י' ו'אויבי 'ישובו 'יבושו 'רגע הוא בשני יודי"ן שהמזמור מדבר כשהיה דוד חולה ונתרפא:

ועיין עוד במהרש"א יבמות סב: בזה"ל- מפני שלא נהגו כבוד זה לזה כו'. ולא חש כ"א מהם על כבוד תורה של חבירו דאין כבוד אלא תורה ולכך מתו במדה זו כי היא חייך גו' ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר דכ"א דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן פרק ב"מ ואמר שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא הזמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת כל שקייני טבא בין דיבחא לעצרתא וק"ל:

מד' הגמ' והמפרשים עולה שחודש אייר הוא חודש של רפואה, והרבותא שמתו תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת אף שהוא זמן של בריאות וקרוב לרפואה. ומכל זה אנו למדים שימי אייר אינם של דין אלא של רחמים, וצ"ע על דברי האר"י הנ"ל.
 
יישר כח גדול.
לכאורה אף שהרמב"ן פירש על דרך האמת, אבל אין קבלת הראשונים כקבלת האחרונים.
אבל עדיין יש לנו כאן סתירה מובהקת בין הרמב"ן להאר"י.
דבר נוסף ששכחתי לציין שיש כאן מחלוקת בין ראשון לאחרון.
אמנם בדבר שאינו נוגע לדינא אלא לפרשנות ייתכן ואין מעליותא לראשון.
 
אין זו סתירה
אחה"מ אין כל כך ערך במה שכתבת.
א. נא הסבר מדוע זה לא סתירה. הצעתי דברי בארוכה, בניגוד למש"כ בקביעה נחרצת "אין זו סתירה".
והמנחת אלעזר באחד מתשובותיו דן בזה לגבי נסיעות וטיולים בימי הספירה.
נא תציע את דברי המנחת אלעזר שנבדוק שאכן דבריו קשורים לגוף השאלה.
 
אחה"מ אין כל כך ערך במה שכתבת.
א. נא הסבר מדוע זה לא סתירה. הצעתי דברי בארוכה, בניגוד למש"כ בקביעה נחרצת "אין זו סתירה".

נא תציע את דברי המנחת אלעזר שנבדוק שאכן דבריו קשורים לגוף השאלה.
במנחת אלעזר חלק ד סימן מד והסתמכתי על דבריו.
 
אבל עדיין יש לנו כאן סתירה מובהקת בין הרמב"ן להאר"י.
דבר נוסף ששכחתי לציין שיש כאן מחלוקת בין ראשון לאחרון.
אמנם בדבר שאינו נוגע לדינא אלא לפרשנות ייתכן ואין מעליותא לראשון.
בתורת ר"פ מקוריץ כתב שימי הספירה הם ימין דין מצד החסדים היינו שכשם שבימים נוראים דנים את האדם ע"פ עוונותיו ומדקדקים עימו בימי הספירה מחפשים ומפשפשים בזכויותיו וע"פ זה דנים עימו ואפשר שמכיון שבכ"ז האדם נידון כאן יש פה קצת דין רק שנחשב כהמתקה.
 
בתורת ר"פ מקוריץ כתב שימי הספירה הם ימין דין מצד החסדים היינו שכשם שבימים נוראים דנים את האדם ע"פ עוונותיו ומדקדקים עימו בימי הספירה מחפשים ומפשפשים בזכויותיו וע"פ זה דנים עימו ואפשר שמכיון שבכ"ז האדם נידון כאן יש פה קצת דין רק שנחשב כהמתקה.
מה הוא כותב שם בהקשר לסתירה. נא הרחב וצטט ממנו ואל תזרוק חצאי משפטים.
 
נא תציע את דברי המנחת אלעזר שנבדוק שאכן דבריו קשורים לגוף השאלה.
העתקתי לך. (אמנם לפו"ר לא ראיתי שם שמיישב את הסתירה שהצעת אלא מתייחס לעניין אחר)

שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן מד
כבוד ידידי וכו'.
אשר הוגד לך בשם הרב וכו' שלא לנסוע בימי ספירת העומר כי כן מקובל מאבותיו ז"ל הנה לא אאמין שיצא מפיו בסגנון זה, וישתקעו הדברים ולא יאמרו (ובודאי לא יצא מפי אבותיו ז"ל) כיון שהוא נגד דעת התורה שציותה לעלות לרגל בשלש רגלים בחג המצות ובחג השבועות, ופנית בבקר והלכת לאהליך, והרי כל ההליכה הוא בין פסח לעצרת הלוך ושוב לירושלים על עצרת וכתיב לא יחמוד איש את ארצך וכל ההליכות של שמחה ומזל ואין לומר דזהו רק אחרי מיתת תלמידי רע"ק וכמו שנראה מטוש"ע או"ח (סי' תצ"ג) אבל מקודם היינו בזמן הבית ל"ש זה. ז"א דהא בעצם הימים המה ימי הדינים כמ"ש רבינו ירוחם כי ע"כ עמר בא מן השעורים, ושבלי לקט ותניא רבתי כתבו על מתני' (פ"ב דעדיות) משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ור"י ב"ר יוסי אמר מן הפסח עד עצרת הרי הדבר נפתח עוד בתנאים הראשונים ז"ל כי אז ימי הדין ומשפט הגיהנם. ובפנימיות הכונה הוא כן בחי' דינים בימי הספירה מימות עולם ואדרבא מטעם זה שהוא ימי הדינים חלה מדה"ד ומתו בהם תלמידי רע"ק כמבואר בכהאריז"ל אבל אינו ענין שלא לנסוע בהם וכעין מ"ש מהר"ש שרעבי ז"ל בנהר שלום שלא להסתפר גם ביום מ"ח קודם ערב שבועות וכ' שסוד ענין השערות שלא לגלחם בימי העמר אינו ענין לכונת הספירה עיין שם והיינו כמו שאין להסתפר גם ביום ל"ג בעומר לפי"ד האריז"ל אם כי לפי דבריו היום ההוא (ל"ג בעומר) יום שמחות ואור גדול והרי אין הענינים של ימי ספה"ע תלויים זב"ז עפ"י סוד הענינים וה"נ אינו ענין כלל שלא לנסוע בימי ספה"ע אם כי המה בחי' הדינים בכונת ספה"ע. ומפורש בפע"ח (מפ"ז מספה"ע) בהגהות צמח כי אין לנהוג אבילות בימי ספה"ע רק הכונה שלא לגלח השערות בכל ימי ספה"ע הרי שאינן ימי אבילות כלל לשארי דברים רק הכונה שלא לגלח השערות כנז' בסוד שער רישי' כעמר נקי עיין שם. ומה זה ענין שלא לנסוע אז הלא אדרבא מפורש בכהאריז"ל בשעה"כ ופע"ח שהאר"י הלך על ל"ג בעמר למירון והי' שם עם ב"ב שלשה ימים ועשה תגלחת לבנו בשמחה וא"כ הנסיעה רצוא ושוב בע"כ הי' בימי ספה"ע, וכן עד עתה נוהגים שבאים מארצות המערב ומארץ תימן ממרחקים רבים וכן שלמים על ל"ג בעומר למירון והולכים כמעט כל ימי הספירה הלוך ושוב וזהו נשתלשל מכהאריז"ל שהנהיגו כן ובא למירון אז מהיותו דר עוד בארץ מצרים (עיי' בשעה"כ) והרי בהליכה ונסיעה יש לעשות בימי ספה"ע. ואין אחרי דברי רבינו האריז"ל כלום.
ואל תשיבני ממה שכתבתי בזה ממה שעלו לרגל בין פסח לשבועות והלא שאני עליי' לרגל דמצותו בכך באלו הימים ושומר מצוה לא ידע דבר רע. משא"כ בנסיעות בימינו. ז"א דהא בני ישראל יוצאים ביד רמ"א שפסק באו"ח (בסי' רמ"ח סעי' ד') דגם כשהאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו הכל חשוב דבר מצוה ומותר להפליג בספינה ג' ימים קודם שבת אם כי מדינא דגמ' אין מפליגין רק לדבר מצוה ועיי"ש במג"א (ס"ק י"ט) דאפילו יש לו מזונות והולך לסחורה לרווחה חשוב ג"כ דבר מצוה. ובזה ניחא דלא תקשי ממה שהבאתי מנסיעת ל"ג בעומר למירון דהוי דבר מצוה דהא כל הליכה של בר ישראל (ולא דיברה תורה מפושעי' ועבריינים) הוא בכל דרכיך דעהו וכמבואר בטוש"ע (סי' רל"א) וז"פ.
וגם תראה נא במקובלים הראשונים בקרניים ודן ידין (מאמר ה') ותראה מעלות אלו החדשים ניסן אייר סיון שהם לטובת ישראל. ועיי' בזוה"ק פ' אחרי (דף נ"ה ע"א) זימנין אית דרעוא אישתכח וזימנין דרעוין לא וכו' וכ' שם באור החמה דהיינו בחדשי אדר ניסן אייר סיון רעוא אישתכח ותמוז אב טבת ושבט דינא אשתכח מסטרא דגבורה וכו' וכו' עיין שם הרי דאלו השלשה חדשים של ימי הספירה ניסן אייר סיון הם היותר מובחרים לחסד ורעוא אישתכח בהו. וכ"כ בשעה"כ (ענין ר"ה דרוש א' בד"ה גם בזה תבין מ"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא) ועיין פע"ח (שער ר"ה פ"ד) כי החדשים ניסן אייר הם נייחין עיין שם הרי מפורש כן דאלו הימים המה נייחא וחסד ורחמים וכן במגלה עמוקות ואתחנן (אופן ק"ז) כ' דהחמישים ימים בין פסח לעצרת הם מהימים שבהם עיקר הצלחת ישראל עיין שם. וכן בשארי ספרים הק' ועיי' בני יששכר (מאמר חדש אייר) ותראה ותבין מעלות הימים האלו שהם בזמן הזה מה שהמה מסוגלים ומוצלחים וכי לא תהא תורה שלימה שלנו (כאשר ביארנו הן עפ"י נגלה והן עפ"י נסתר) כשיחה בטילה שלהם אשר יאמרו בשם המושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים וכנודע.
ובפרט לנסוע לביתו היינו סיום הנסיעה אין קפידא גם ביום ב' שכ' בש"ע יו"ד (סי' קע"ט סעי' ב') שאין להתחיל בב' וד' מ"מ לסיים יש קפידא רק על יום ד' בלבד כמ"ש ברע"מ פ' עקב (דף רע"ג) וכמובא בדרכי תשובה שם (ס"ק י"ד). אמנם עיין ברע"מ פ' פנחס (דף רל"ד ע"א) שכ' לית סימנא טבא בשני וברביעי עיין שם וציין עליו (בסי' קע"ט) שם בביאור הגר"א. אולם ברע"מ (פ' עקב) שם נראה ברור דכ"ז לא שייך בעוסק בדברי מצוה כמ"ש דהך דאין מתחילין בב' ולא מסיימי בד' דלא הוי שלוחי מצוה דלא אתגיירו הע"ר לש"ש וכו' וכ"כ שם שלוחי מצוה אינן ניזוקין עיין שם וכבר הבאתי לעיל בזה מה שנקרא בזה הכל לדבר מצוה. וה' יצילינו ויעזרנו ואל תצל מפי דבר אמת וגו' ונזכה לביאג"צ בב"א:
 
העתקתי לך. (אמנם לפו"ר לא ראיתי שם שמיישב את הסתירה שהצעת אלא מתייחס לעניין אחר)

שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן מד
כבוד ידידי וכו'.
אשר הוגד לך בשם הרב וכו' שלא לנסוע בימי ספירת העומר כי כן מקובל מאבותיו ז"ל הנה לא אאמין שיצא מפיו בסגנון זה, וישתקעו הדברים ולא יאמרו (ובודאי לא יצא מפי אבותיו ז"ל) כיון שהוא נגד דעת התורה שציותה לעלות לרגל בשלש רגלים בחג המצות ובחג השבועות, ופנית בבקר והלכת לאהליך, והרי כל ההליכה הוא בין פסח לעצרת הלוך ושוב לירושלים על עצרת וכתיב לא יחמוד איש את ארצך וכל ההליכות של שמחה ומזל ואין לומר דזהו רק אחרי מיתת תלמידי רע"ק וכמו שנראה מטוש"ע או"ח (סי' תצ"ג) אבל מקודם היינו בזמן הבית ל"ש זה. ז"א דהא בעצם הימים המה ימי הדינים כמ"ש רבינו ירוחם כי ע"כ עמר בא מן השעורים, ושבלי לקט ותניא רבתי כתבו על מתני' (פ"ב דעדיות) משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ור"י ב"ר יוסי אמר מן הפסח עד עצרת הרי הדבר נפתח עוד בתנאים הראשונים ז"ל כי אז ימי הדין ומשפט הגיהנם. ובפנימיות הכונה הוא כן בחי' דינים בימי הספירה מימות עולם ואדרבא מטעם זה שהוא ימי הדינים חלה מדה"ד ומתו בהם תלמידי רע"ק כמבואר בכהאריז"ל אבל אינו ענין שלא לנסוע בהם וכעין מ"ש מהר"ש שרעבי ז"ל בנהר שלום שלא להסתפר גם ביום מ"ח קודם ערב שבועות וכ' שסוד ענין השערות שלא לגלחם בימי העמר אינו ענין לכונת הספירה עיין שם והיינו כמו שאין להסתפר גם ביום ל"ג בעומר לפי"ד האריז"ל אם כי לפי דבריו היום ההוא (ל"ג בעומר) יום שמחות ואור גדול והרי אין הענינים של ימי ספה"ע תלויים זב"ז עפ"י סוד הענינים וה"נ אינו ענין כלל שלא לנסוע בימי ספה"ע אם כי המה בחי' הדינים בכונת ספה"ע. ומפורש בפע"ח (מפ"ז מספה"ע) בהגהות צמח כי אין לנהוג אבילות בימי ספה"ע רק הכונה שלא לגלח השערות בכל ימי ספה"ע הרי שאינן ימי אבילות כלל לשארי דברים רק הכונה שלא לגלח השערות כנז' בסוד שער רישי' כעמר נקי עיין שם. ומה זה ענין שלא לנסוע אז הלא אדרבא מפורש בכהאריז"ל בשעה"כ ופע"ח שהאר"י הלך על ל"ג בעמר למירון והי' שם עם ב"ב שלשה ימים ועשה תגלחת לבנו בשמחה וא"כ הנסיעה רצוא ושוב בע"כ הי' בימי ספה"ע, וכן עד עתה נוהגים שבאים מארצות המערב ומארץ תימן ממרחקים רבים וכן שלמים על ל"ג בעומר למירון והולכים כמעט כל ימי הספירה הלוך ושוב וזהו נשתלשל מכהאריז"ל שהנהיגו כן ובא למירון אז מהיותו דר עוד בארץ מצרים (עיי' בשעה"כ) והרי בהליכה ונסיעה יש לעשות בימי ספה"ע. ואין אחרי דברי רבינו האריז"ל כלום.
ואל תשיבני ממה שכתבתי בזה ממה שעלו לרגל בין פסח לשבועות והלא שאני עליי' לרגל דמצותו בכך באלו הימים ושומר מצוה לא ידע דבר רע. משא"כ בנסיעות בימינו. ז"א דהא בני ישראל יוצאים ביד רמ"א שפסק באו"ח (בסי' רמ"ח סעי' ד') דגם כשהאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו הכל חשוב דבר מצוה ומותר להפליג בספינה ג' ימים קודם שבת אם כי מדינא דגמ' אין מפליגין רק לדבר מצוה ועיי"ש במג"א (ס"ק י"ט) דאפילו יש לו מזונות והולך לסחורה לרווחה חשוב ג"כ דבר מצוה. ובזה ניחא דלא תקשי ממה שהבאתי מנסיעת ל"ג בעומר למירון דהוי דבר מצוה דהא כל הליכה של בר ישראל (ולא דיברה תורה מפושעי' ועבריינים) הוא בכל דרכיך דעהו וכמבואר בטוש"ע (סי' רל"א) וז"פ.
וגם תראה נא במקובלים הראשונים בקרניים ודן ידין (מאמר ה') ותראה מעלות אלו החדשים ניסן אייר סיון שהם לטובת ישראל. ועיי' בזוה"ק פ' אחרי (דף נ"ה ע"א) זימנין אית דרעוא אישתכח וזימנין דרעוין לא וכו' וכ' שם באור החמה דהיינו בחדשי אדר ניסן אייר סיון רעוא אישתכח ותמוז אב טבת ושבט דינא אשתכח מסטרא דגבורה וכו' וכו' עיין שם הרי דאלו השלשה חדשים של ימי הספירה ניסן אייר סיון הם היותר מובחרים לחסד ורעוא אישתכח בהו. וכ"כ בשעה"כ (ענין ר"ה דרוש א' בד"ה גם בזה תבין מ"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא) ועיין פע"ח (שער ר"ה פ"ד) כי החדשים ניסן אייר הם נייחין עיין שם הרי מפורש כן דאלו הימים המה נייחא וחסד ורחמים וכן במגלה עמוקות ואתחנן (אופן ק"ז) כ' דהחמישים ימים בין פסח לעצרת הם מהימים שבהם עיקר הצלחת ישראל עיין שם. וכן בשארי ספרים הק' ועיי' בני יששכר (מאמר חדש אייר) ותראה ותבין מעלות הימים האלו שהם בזמן הזה מה שהמה מסוגלים ומוצלחים וכי לא תהא תורה שלימה שלנו (כאשר ביארנו הן עפ"י נגלה והן עפ"י נסתר) כשיחה בטילה שלהם אשר יאמרו בשם המושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים וכנודע.
ובפרט לנסוע לביתו היינו סיום הנסיעה אין קפידא גם ביום ב' שכ' בש"ע יו"ד (סי' קע"ט סעי' ב') שאין להתחיל בב' וד' מ"מ לסיים יש קפידא רק על יום ד' בלבד כמ"ש ברע"מ פ' עקב (דף רע"ג) וכמובא בדרכי תשובה שם (ס"ק י"ד). אמנם עיין ברע"מ פ' פנחס (דף רל"ד ע"א) שכ' לית סימנא טבא בשני וברביעי עיין שם וציין עליו (בסי' קע"ט) שם בביאור הגר"א. אולם ברע"מ (פ' עקב) שם נראה ברור דכ"ז לא שייך בעוסק בדברי מצוה כמ"ש דהך דאין מתחילין בב' ולא מסיימי בד' דלא הוי שלוחי מצוה דלא אתגיירו הע"רלש"ש וכו' וכ"כ שם שלוחי מצוה אינן ניזוקין עיין שם ווכבר הבאתי לעיל בזה מה שנקרא בזה הכל לדבר מצוה. ווה' יצילינו ויעזרנו ואל תצל מפי דבר אמת וגו' ונזכה לביאג"צ בב"א:

שו"ר ראיתי כדבריך שאינו מתייחס לדברי הרמב"ן ועימו המחילה אלא מביא מקורות אחרים ג"כ שהם ימי רצון.
 
אבל עדיין יש לנו כאן סתירה מובהקת בין הרמב"ן להאר"י.
דבר נוסף ששכחתי לציין שיש כאן מחלוקת בין ראשון לאחרון.
אמנם בדבר שאינו נוגע לדינא אלא לפרשנות ייתכן ואין מעליותא לראשון.
לענ"ד יש לחלק בין מחלוקת בין ראשונים ואחרונים בנגלה, שאז אין אחרון יכול לחלוק על ראשון, ובין מסורת הקבלה שהאחרונים הגיעו להשגות גבוהות מהראשונים שלא הגיע לידם אלא חלקים ממנה.
 
חזור
חלק עליון