סדרת מאמרים בסוגיית אפקעינהו - שמא יחפה על בת אחותו והתראת ספק (2 צופים)

קושיות הראשונים שמא יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים ליטהר​

א.
איתא בגמ' בכמה מקומות דיש מקרים דאפקעינהו רבנן קידושין מאשה, בין בקידושי כסף ושטר ובין בקידושי ביאה (ובהגדרת העניין יש לייחד מאמר נפרד בס"ד), הלא הוא ביבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח: .

והקשו הראשונים על סוגיא זו דאפקעינהו ב' שאלות, א' דא"כ יחפה על בת אחותו כיון דאפקעינהו לקידושין ולא היתה א"א, ב' א"כ יכולים ממזרים ליטהר ולא מסתבר לומר כן, וקושיות אלו הקשו התוס' בגיטין בשם רשב"ם [דאיירי התם לגבי ביטלו שלא בפני השליח], והראשונים בכתובות [דאיירי התם לגבי אונס בגיטין].

והנה, שי' הפנ"י (כתובות ב:) וההפלאה (שם ג:) באונס ורצון יחד [דהיינו דבר הנעשה באונס, והוא גם רצה לעשות כן בלא האונס], חשיב רצון, ולפ"ז צ"ע קושיות הראשונים בכתובות דשמא יחפה, דאף אי נאנס על קיום התנאי, מ"מ כיון שגם רוצה שלא יקויים התנאי כיון שרוצה לחפות ורוצה שיעשו אפקעינהו, וא"כ אינו אונס כלל ואיך יחפה על בת אחותו. והנה באמת קשה מאד קושית הראשונים בכתובות, הא אונס לאו בידו הוא ואינו יכול להביא עצמו לידי אונס ואיך יחפה, איברא דהרמב"ן תי' כן בסו"ד, אבל שאר ראשונים לא הזכירו זה כלל, וגם הרמב"ן דן הרבה בקו' זו ולא תי' כן אלא בסו"ד, וצ"ע.

ונראה לומר בזה, דהנה יש לדון בגוונא דנתן לה גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומתה היא בתוך י"ב חדש, ולבסוף נאנס ולא בא, אי נימא דאמרי' אפקעינהו דאזלי' בתר שעתא דהיה ראוי הגט לחול, או דנימא כיון דעכשיו מתה כבר לא שייך תקנת צנועות ופרוצות ולא אמרין אפקעינהו, (ונפק"מ ליורשה וליטמא לה). ונראה דלא פלוג ואמרי' אפקעינהו, כמש"כ הגרע"א לגבי מת אף דמיתה קלא אית לה ולא חיישי' לצו"פ מ"מ לא פלוג, וה"נ הכא. ולפי"ז י"ל דהקשו הראשונים דיתן לה גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד עשר שנים [או פעולה אחרת] וקודם שיגמר זמן זה יתן לה עוד גט כזה וכן תמיד, ועכשיו א"א להורגה דאולי אח"כ יהא אונס ויתברר דאינה א"א, ואף דכבר הרגוה מ"מ אמרי' אפקעינהו וכנ"ל, ובזה מיושב ג"כ השאלה באונס ורצו, דעכשיו אין יודעים אולי תחרט ולא ירצה לחפות וירצה לבוא ויארע לו אונס, [ועוד, דאם יהרגוה ודאי לא יהיה לו ענין שלא לבוא ואולי יארע לו אונס ודוק], ולכן שפיר הקשו דיחפה על בת אחותו, [ותי' הרמב"ן לפי"ז יבואר לקמן].

ב.
ותירצו הראשונים הנ"ל על הקושיא דיחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים ליטהר, דלא חיישי' אלא היכא דמחפה עליה שלא כדין, אבל הכא כדין מחפה עליה דכדין פטורה דהא לא היתה אשתו, ואדרבה הלואי שיחפה ויטהר, (כן הביאו התוס' בגיטין בשם ר"י והריטב"א, והרא"ה בכתובות בשם הרמב"ן).

[והקשה הגרע"א בגיטין ל' אמאי תקנו זמן בגיטין למ"ד שמא יחפה על בת אחותו, דלמה יעשה כן הא יכול לחפות בדין, ותי' דלא ירצה לעשות בעילותיו בעילות זנות, והקשה דא"כ אמאי תקנו זמן בארוסה, הא לא שייך לומר כן, ותי' דכיון דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא אינו רוצה לעשות כן, ובכתובות (ב.) תי' הגרע"א דהיינו משום לא פלוג, אמנם ברמב"ן וברא"ה בכתובות מבואר דאף בארוסה שייך לומר שאינו רוצה לעשות בעילותיו בעילת וכדלקמן].

ג.
עוד תירצו הראשונים דהיכן דמכוין להפקיע הקידושין כדי לחפות על בת אחותו או לטהר ממזרים לא הפקיעו קידושיו, דלתקן תיקנו רבנן ולא לקלקל, (כן הביאו התוס' בגיטין והרמב"ן בכתובות בשם ר"ת), והקשה עליו הרמב"ן שם, דאטו מאן דאתא מעשה לידיה שזנתה אשתו או שהולידה ממזרים נטהרים אם לא כוון להכי. והרא"ה שם הביאו באופן אחר, דכל היכא דאיכא חיפוי או ממזרים לא תקנו רבנן, והקשה בהפך, דאטו מאן דאתא מעשה לידיה באקראי ולא כוון להכי מי לא אמרי' אפקועי קידושין, אלא תירץ שם דרק היכא דמכוון לא הפקיעו קידושיו וכנ"ל.

ד.
עוד תירצו הרמב"ן והרא"ה, דבאמת אין כאן אפקעינהו כלל, אלא כיון דיודע דאי יבטל או יארע אונס יפקיעו רבנן קידושיו ותהא בעילתו בעילת זנות גמר ויהיב גיטא לגמרי אפי' אי יארע אונס ואינו מתכוון לבטלו כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות, ואפי' קידש בקידושי כסף בארוסה אפש"ל שאינו רוצה שיפקיעו קידושיו משום דכי אתי לידי נישואין לא תהא בעילתו בעילת זנות (וצ"ע כוונתם), אמנם בבת אחותו ליכא למימר הכי, דהא רוצה הוא באפקעינהו כדי לחפות עליה, אלא משום דאינו רוצה בתנאו וביטולו כדי שתחזור להיות אשתו אלא כדי שיפקיעו רבנן קידושיו, אין בתנאו וביטולו כלום (כ"כ הרמב"ן, והרא"ה כתבו רק על ביטול ולא על תנאי עיי"ש, אמנם סברות אלו צ"ע, דהא למעשה אינו רוצה בהגירושין, ובפרט אי הביטול הוי ביטול שליחות ואכ"מ).
​

קושית הראשונים היכי קטלי' א"א שזינתה​

ה.

עוד הקשו הראשונים שם דבכל א"א שזנתה היאך קטלי' לה הא התראת ספק היא אולי אח"כ יהא אפקעינהו ואינה א"א.

ותי' התוסי בגיטין דסמכי' ארובא דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין, ועוד דמוקמי' לה אחזקתה דאל"כ נזיר שהיה שותה ביין היאך לוקה דהא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירותו.

והקשה המהרש"א שם דלכאו' עדיין קשה דהיאך מצינו נזיר לוקה הא תמיד ישאל על נזירותו, ותי' דבעצם חכם לא ישאל לו כיון דיודע דליפטר ממלקות הוא רוצה, ומ"מ התראת ספק היא דשמא ימצא חכם דלא ידע שעבר על נזירותו וישאל לו. והקשה הגרע"א דהו"ל להתוסי להקשות מעצם זה שאפשר להלקותו, דלכאו' א"א להלקותו שמא ישאל על נזירותו, ואמאי הוכיחו התוסי רק מהא דהוי התראת ספק. ותי' הגרע"א דע"ז י"ל דלא מלקי' ליה עד שישלים נזירותו ויביא קרבנותיו, דאז כבר אין יכול לישאל כיון דכבר אינו נוגע לכלום, דאף דקיי"ל אכלו כולו נשאל עליו, היינו קודם דלקי, דעדיין נוגע שאלתו שלא ילקה, אבל כאן מלקי' ליה, וכיון שנקלה הרי הוא כאחיך, וממילא כבר אינו נוגע לכלום וא"א לישאל עליו, [ומה שהוסיף הרעק"א דכיון שנקלה הרי הוא כאחיך, לכאוי קשה דאף בלא"ה כיון דכבר לקי עלה א"א להלקותו עוד, ואף אי כלפי שמיא איכא איסור כבר אינו יכול לישאל. אמנם י"ל דהא נחלקו הראשונים אי איסור מלקות בלא חיוב מלקות למעשה אפשר לישאל עליו ודוק, ואכ"מ].

ו.
והנה התוסי במכות (טו:) כתבו על קושיא זו דלא הוי התראת ספק משום שיש לנו לומר שלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם לעולם והלכך לקי כל כמה דלא שאל ושפיר הוי התראת ודאי, ומשמע באמת דהוקשה להם אהא גופא דלקי, וע"ז תירצו מה שתירצו, וממילא הוי התראת ודאי, דאף דאינו ודאי איסור, מ"מ ודאי ילקה על התראה זו, ולכן חשיב התראת ודאי, דודאי ילקה עליה, [וסברת הרעק"א ודאי דלא מועיל להשוותו התראת ודאי ודוק], והיינו דסברו התוס' דעצם הסברא הנ"ל ל"מ לעשות התראת ודאי, דהתראת ודאי תלוי במציאות אי סמכא דעתיה או לא, ול"ש לומר בזה הסברא הנ"ל שכתבו התוסי, אלא רק משום דאפשר להלקותו וכנ"ל.

ובתוסי במכות שם משמע דאי"צ לדין חזקה דכל התורה, אלא כיון דכן הוא עכשיו יש לנו לומר שלא ישתנה לעולם, וכ"כ הראשונים בכתובות, דהשתא א"א היא ועדיין לא נעשה בה מעשה זה, והביאור הוא דלא צריכי' לדין חזקה אלא היכא דיש ספק, כגון דאיכא למימר דנשתנה הדבר מכמות שהיה, אבל כאן דעוד לא נשתנה כלום, מה"ת כלל לומר דישתנה אח"כ למפרע, ודוק.

ובאמת דמה שכתבו התוס' בגיטין דהוא חזקה קשה מאד, דלכאו' אם אח"כ יהיה אפקעינהו או דהנזיר ישאל, הרי נתברר דמעולם לא היתה אשתו ולא היה נזיר, ואף קודם שעשה העבירה, ומאי העמד על חזקתו איכא, הא אולי יתברר דמעולם לא היה כן, והקצוה"ח (סי' רמ"א סק"ח) הוקשה לו כן, וכתב דמ"מ מוקמי' לה בחזקת שהוא עכשיו, ויש להבין דבריו, (ואולי היה אפש"ל דכוונתו כהתוס' במכות וכמש"נ, אבל לשון חזקה לא משמע כן).

ז.
והנה, תנן בנדה (ב.) כל הנשים דיין שעתן, ובגמי שם איתא הטעם משום דהעמד אשה על חזקתה, וכתב רש"י שם העמידה על חזקתה שהיתה קודם ראיה כשנתעסקה בטהרות אלו, והיינו דבשעת התעסקות בטהרות אמרי' דנעמידנה על חזקתה של שעת ההתעסקות שהיתה טהורה, וכבר הקשה הרש"ש שם דע"ז גופא אנו דנין על כל רגע ורגע, והו"ל לרש"י לומר דנעמידנה על חזקתה של שעת בדיקה ראשונה שאז היתה ודאי טהורה. וכתב בתורת יקותיאל (יו"ד סי' י"ח) לבאר, דבעצם א"א לומר דנעמידנה על חזקתה של שעת בדיקה ראשונה, דהרי טמאה לפנינו וכסברת הגמי בקידושין (עט.) עיי"ש, ולכן כתב רש"י דמוקמי' לה אחזקה דההיא שעתא גופא, דכיון דבשעת ההתעסקות הוה נקטי' דטהורה היא, אף דעכשיו נתברר דהיה ספק, ומ"מ סתמא זו גופא דשעת ההתעסקות עושה עושה לנו חזקה דמסתמא כן היה, דלחזקה אי"צ ודאות אלא מספיק סתמא (עיי"ש מש"כ לחלק בין הכא לבין סוגיא דקידושין).

ולפי"ז י"ל ג"כ כאן בכוונת התוסי והקצוה"ח, דכיון דעכשיו נקטי' בסתמא דהיא נשואה כיון דעדיין לא נתחדש בה אפקעינהו [וכעין סברת הראשונים הנ"ל, אלא דהם סברו דזה מספיק לחייבה מיתה, ולהתוס' דגיטין אי"ז מספיק], א"כ סתמא זו גופה עושה לנו דין חזקה דעי"ז הוי ההתראה התראת ודאי ואפשר לחייבה מיתה, וכעין מש"כ לעיל דסתמא עושה חזקה, ודוק.

ח.
והרמב"ן בכתובות כתב עוד, ועוד דהכא המעשה תלוי ביד אחרים שהוא הבעל ולא בידה. והנה סברא זו מובנת לומר דהתראת ודאי היא, דיסוד התראת ספק הוא דסמכא דעתה אספק זה, אבל כאן שאין תלוי בידה לא סמכא דעתה, אבל צ"ע דמ"מ איך אפשר להורגה, דאולי אח"כ יהא אפקעינהו, [וכמש"נ לעיל דאף אי יהרגוה יהא אפקעינהו]. וצ"ל דאינו תירוץ חדש אלא הוספה לתירוץ הקודם, והיינו דאף דמחוסרת מעשה אם תלוי בידה אמרי' דהא ביכלתה לעשותו ואיך אפשר להורגה [ואולי אף אמרי' דמסתמא תעשנו], אבל כיון דתלוי ביד אחרים אפשר להורגה משום דמה"ת דתעשה בה מעשה חדש דלא נעשה עדיין וכמש"נ.

ולפ"ז מובן היטב תירוצו של הרמב"ן שהבאנו לעיל דע"י אונס בגיטין א"י לחפות על בת אחותו משום דאונס לאו בידו, ולכאוי צ"ע דכבר נתבאר לעיל בהכרח דקושיית הראשונים דיחפה על בת אחותו דהכוונה דיתן לה גט על תנאי ולא נוכל להרגה מספק שמא יהא אח"כ אונס, וא"כ מאי נפק"מ דאונס לאו בידו. ולפי הנ"ל מובן היטב דכוונת הרמב"ן דלא יועיל חיפויו דאף אם אח"כ יארע אונס יהא אפקעינהו, מ"מ עדיין לא נעשה בה מעשה זה ולא חיישינן שיעשה בה מעשה חדש ואפשר להורגה, אלא דאם היה בידו היינו אומרים דהיה עושה כן כיון שרוצה לחפות וכנ"ל אבל כיון דלאו בידו הוא אפשר להורגה ואין חיפויו כלום וכמש"נ.

מאמר הבא בסדרה:

סדרת מאמרים - בסוגיית אפקעינהו - דעות הראשונים בהאי דינא והמסתעף לגדרי עקירת דבר מן התורה | מדור מאמרים | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il