פסחים ב-ו חובת הבדיקה - מפקיעה איסור ב"י וב"י או מדרבנן שמא ימצא

[נדיב לב]

פסחים ב. משנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וכתב שם רש"י בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. ובתוס שם ד"ה אור העירו ע"ד וז"ל וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל.

והנה הרע"ב שם כתב וז"ל בודקין את החמץ - אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואע"ג דבבטול בעלמא סגי, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליה על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם.

וכונת הר"ב לבאר בשי' רש"י דאין הבדיקה עצמה מפקיעה איסור ב"י וב"י דהא סגי בביטול כדהק' בתוס', אלא חובת בדיקה הינה גם מדרבנן, דחוששים שאם רק יבטל, שמא ימצא גלוסקא וימלך על ביטולו ויעבור על ב"י וב"י, ולכך בודק ומבער שלא להגיע למצב שימלך. ולפ"ד הר"ב מיושבים ד' רש"י דהטעם דתקנו חז"ל חובת בדיקה, מחשש שימלך על ביטולו, וע"י בדיקתו פוקע חשש זה.

אולם יל"ע בעצם דברי הר"ב דהנה בגמ' ו: מבואר דסיבת תקנת חז"ל לבטל אחר שבדק מחשש שמא ימצא גלוסקא יפה, והיינו דאם מבטל מסתלק החשש שמא ימצא גלוסקא יפה, והבדיקה דעביד קודם לכן לא הועיל להפקיע חשש זה, מאידך לד' הר"ב מתפרש החשש שמא ימצא גלוסקא יפה על חיוב הבדיקה אבל הביטול לא מסלק חשש זה וצ"ב א"כ מה נצרך לביטול אחר הבדיקה וצ"ע. וראיתי שכך ג"כ הביא במס"ז על המשני' להק' בשם החמד משה עיין שם מה שתי'.

ולכך נראה לענ"ד לבאר בכמה אנפי חדא י"ל דלעולם ע"י ביטול לחוד יש חשש מסוים עדיין שמא ימלך בו ולכך בודק ומבער החמץ ובזה מרחיק החשש שימצא גלוסקא יפה (וכד' הר"ב) ולכך לא חוששים בתרתי חדא שמא ימצא גלוסקא יפה ועוד שמא ימלך מביטולו דהוי שני חששות, וד' הגמ' מיירי אחר שבדק דמ"מ בשביל לסלק חשש שימלך בעי לתרוייהו ודוק'.

ובדרך אחרת י"ל דע"י ביטול בלחוד לא סגי, דאפשר שלא מבטלו בלב שלם ולכך יחזור מביטולו אולם אחר שעושה מעשה בדיקה בכדי לבער החמץ הרי עי"כ מוציא מדעתו ומבטלו באופן הנצרך ולכך לא חיישינן אחר שבדק וביטלו שימלך ודוק'.