"אוצר פתגמי @הייליג"

[הייליג]

(קפא) אנשי האמת מתעבים שקרנים.

(קפב) אנשי הנפש ברובם אוהבים את האמת.

(קפג) דתות שאין בהן אמת – אין בהן חיים.

(קפד) כל רוצח שקרן, וכל שקרן קצת רוצח.

(קפה) מחיוך מזוייף תרחק.

(קפו) אם הנימה מרמה – הרי זה שקר.

(קפז) האומרים לא נכון בשם האל, תועבה היא.

(קפח) אי אפשר לשקר הרבה זמן לאנשים רבים.

(קפט) באמת מצליחים יותר בעסקים.

(קצ) מי שדובר אמת חוסך עגמת נפש מעצמו.

 

[הייליג]

(קצא) המאמין האמתי קשה לו להוציא שקר מפיו.

(קצב) אל תשקרו בשביל להרוויח, זה לא רווח.

(קצג) כסף שבא משקר – מזיק.

(קצד) החנופה גורמת לומר שקר.

(קצה) אל תשקרו בשביל מישהו אחר.

(קצו) אל תאמרו אמת שתזיק למישהו, ונסו לא להיות שם.

(קצז) מה שנבנה מתוך שקר נהרס ברוב רעש גדול.

(קצח) מעשי אמת – מביאים אמירת אמת.

(קצט) אמת מביאה אימון וחברות.

(ר) לְאַנְשֵׁי הָאֱמֶת יֵשׁ הֲמוֹן מְסַיְּעִים.

(רא) לָאֱמֶת יֵשׁ לֵב שָׁקֵט.

 

[הייליג]

פתגמים בענינים שונים​

אם אתה נעלב מביקורת אודותיך אתה מודה בה

האוהב את שאינו אוהבו - אינו באמת, אלא אוהב את הרצון שהלה אוהבו

הבעיה באי הרצון ללמוד שאינך רוצה ולא שאינך מבין

הטיפש רואה בכל חכם טיפש, והחכם מתפלא לראות בכל טיפש קצת חכם

אדם לאדם זאב מלבד אם יראה באדם הזאב - אדם

חולי הנפש הגדול ביותר - לישון מבלי לרצות לפייס את זה שפגעת בו

כפוי טובה אינו "אינו מכיר בטובה" אלא ש'אינו מכיר בחובת ההודאה'

השופכים אהבתם לשאינו רוצה בה - מאוכזבים מהוקרת אלו שרוצים בה

פעמים זה שמציע לך - לך לטיפול - מציע את מה שהציעו לו פעמים רבות

הגאוונתים הגדולים ביותר מבליגים על עלבונם כי ענווים בעיניהם הם

יש ואדם שונא מאד את מי שלא אהב אותו כי מזדהה עם דעתו עליו

הנאור אינו רואה אור בעצמו כי אם חושך בזולתו

בעזרך לאדם נסה להעלים נקודת העזרה שתהיה העילה לשנאת

האוהב היום וישנא מחר - אל תיפגע! לא אוהב התהפך, אלא שונא התגלה

אין הטעות מתבהרת כי אם על ידי הטועה בעצמו

על יום אחד בשנה שבחרת בטוב אתה נתפש על המכלול

תתכן בחירה בעדר 'חושבים אותו דבר' בהראות ה' את האחד שבחר בטוב

המשתייך לחסידות נקרא חסיד הגם שאינו - כך כל השואף לטוב

אין ההצלחות העתידיות מעידות כי אם על דרך רצופת הצלחות קטנות

השונא מחבר - מבטל דעתו. ואם אינו יכול - משכתבו ומדבר מגרונו

דעה מוחלטת שמביע אדם שכולו החלטיות נחשדת במסקנה מראש

כשאתה מתחזה אתה מגלה את שאיפת הניראות שלך

פְּעָמִים שֶׁאָדָם מִתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּצַדִּיק, וְאֵינוֹ אֶלָּא "לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ

כְּשֶׁמְּרַחֶפֶת בְּמַדָּעָיו מַחֲשָׁבָה מַגְלוֹמָנִית וְהוּא מַאֲמִין לָהּ - הוּא אָבוּד

הַבְּעָיָה שֶׁל שִׂיחָה עִם טִפֵּשׁ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא בְּשִׂיחָה עִם טִפֵּשׁ

הַמֵּכִין עַצְמוֹ בְּעֵת דַּבֵּר זוּלָתוֹ לַתֹּכֶן שֶׁיְּדַבֵּר בְּתוֹרוֹ – אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַקְשָׁבָה מַהִי

יום אחד בשנה חשוב שנה. ויש שנה אחת שלמה שאינה חשובה כי אם כיום

אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו 'רוֹאוֹת', וְאֵין לַנִּדּוֹן אֶלָּא מַה שֶׁתַּאֲווֹתָיו 'רוֹעוֹת'

תַּעֲנִיק מִטּוּבְךָ לְשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּטוֹבָתְךָ - הֲרֵי אַתָּה כְּשׁוֹפֵךְ יַיִן לֶחָבִית מְנֻקֶּבֶת

יֵשׁ 'יוֹעֲצֵי־נִשּׂוּאִין', שֶׁנְּשׁוֹתֵיהֶם מִתְיָעֲצוֹת עִם 'יוֹעֲצִים' אוֹדוֹת בַּעֲלֵיהֶן

אַל תִּתְוַכֵּחַ עַל שׁוּם מְצִיאוּת עִם 'מִי שֶׁכְּבָר קָרָא בָּעִתּוֹן'

שָׁלוֹם בַּיִת – שָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ [יֵשׁ] בַּיִת

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת לָתֵת מַחְמָאוֹת – צָרִיךְ לָדַעַת לְקַבֵּל מַחְמָאוֹת

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁיֶּלֶד לוֹמֵד בַּגַּן – הוּא לְהַכּוֹת אֶת זוּלָתוֹ

לֵידָה רוּחָנִית - כּוֹאֶבֶת

"אֵין שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד" – [וְאִם נִרְאֶה שֶׁ]הִפְסִיד - לֹא שָׁמַע

"קַבֵּל אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי" – אוֹמֵר הַיֶּלֶד. וְהָאַבָּא גַּם־כֵּן אוֹמֵר כָּךְ...

ל'צּוֹדְקִים', קָשֶׁה לְהִתְאַפֵּק בְּ'צִדְקָתָם' - עַד שֶׁאָכֵן כְּבָר לֹא יִהְיוּ 'צוֹדְקִים' בִּכְלָל

הַרְבֵּה רוֹצִים 'לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי' מִבְּלִי 'לְהִשְׁתַּנּוֹת' - - -

הָאָב צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" בִּבְנוֹ

בכל אחד יש קנאות אלא שכל אחד מתעל אותה לסולם ערכיו ואמונתיו

ידיעת האמת אינה משנה - אלא את הרוצה באמת

 

[הייליג]

בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה פּוֹגֵשׁ אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ קִיצוֹנִית. דַּע - כִּי אֵינוֹ בָּטוּחַ בְּדַעְתּוֹ

לְגַבֵּי הַחִבּוּק וְהַנִּשּׁוּק בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהַשְּׁבוּעָה אָז – אֵין צָרִיךְ לָזֶה מְקוֹר, כִּי זֶה טִבְעִי וּבִלְתִּי נִשְׁלָט

בִּגְבֹר הַכֵּנוּת יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַלֵּב לְהִרְהוּרִים מַקְבִּילִים

תַּלְמִידֵי מוֹהַרְנַ"תְּ מָסְרוּ מִשְּׁמוֹ, שֶׁלֹּא נָהַג בְּזַעֲקַת חַרְדַ"ק

צריך האדם לזכך תכונת הבנת הומור שלו בכל גיל ובכל אדם ובכל זמן

אֵין הֶפְסֵק, חִלּוּק, וּשְׁבִירַת רֶצֶף בֵּין כְּלָלוּת תּוֹרַת הֶעָנָו לְהַרְחָבָתָהּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּעַנְוֵי כָּל דּוֹר

עִקַּר עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹסִיף - שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵהָנוֹת לְלֹא הַהוֹסָפָה

קַנָּאוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְאֵין שַׁיָּךְ לַעֲשׂוֹת מִזֶּה שִׁיטָה, כְּשֵׁם שֶׁאֵין שִׁיטָה עַל עֲנָוָה וּקְדֻשָּׁה

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת - אֵיךְ יִשְׂנָא אָדָם אַחֵר?!

אֵיךְ תִּתְוַכֵּחַ עִם אָדָם... כְּשֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁתּוֹךְ־כְּדֵי אַתָּה מִתְוַכֵּחַ עִם אָבִיו וַאֲבִי אָבִיו וּזְקֵנָיו וְכוּ'

אַל תִּרְשֹׁם אוֹתִיּוֹת לִפְנֵי שֶׁנִּרְשְׁמוּ בְּלִבְּךָ

 

[הייליג]

לקט מחכמים שכתבו
אך עברו ביקורת והתאמה
לדרכה של תורה ואמונה
​

(1) הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם: מְדַבֵּר וּפוֹעֵל בְּכֵנוּת; אֵין לוֹ כָּל עִנְיָן בַּתְּהִלָּה; הִתְנַהֲגוּתוֹ מְתוּנָה וּדְבָרָיו שְׁקוּלִים; אֵינוֹ מְדַבֵּר סָרָה בְּאִישׁ, אֲפִלּוּ בְּאוֹיְבָיו; לְעוֹלָם אֵינוֹ רוֹחֵשׁ אֵיבָה, וּמוֹחֵל תָּמִיד עַל עֶלְבּוֹנוֹת; אֵינוֹ נוֹטֶה לְהִתְלַהֵב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹשֵׁב כִּי דָּבָר אֵינוֹ חָשׁוּב מְאֹד; הוּא נוֹשֵׂא בְּסִבְלוֹתָיו בְּכָבוֹד וּבְחֵן... כְּמַצְבִּיא מְנֻסֶּה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו בְּתַכְסִיסֵי מִלְחָמָה; מוּכָן לָתֵת שֵׁרוּת לִבְנֵי־אָדָם, אַךְ מִתְבַּיֵּשׁ לְקַבֵּל שֵׁרוּת מֵהֶם; הוּא אֵינוֹ מַצִּיג אֶת עַצְמוֹ לְרַאֲוָה בְּצִבּוּר; אֵינוֹ חוֹשֵׂף אֶת עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת לְלֹא צֹרֶךְ... אַךְ בִּשְׁעַת מַשְׁבֵּר הוּא מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת חַיָּיו, בְּיוֹדְעוֹ כִּי בִּתְנָאִים מְסֻיָּמִים לֹא כְּדַאי לִחְיוֹת; הוּא חָבֵר טוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁל עַצְמוֹ, וּמִתְעַנֵּג בְּצִנְעָתוֹ, בְּעוֹד שֶׁאָדָם חֲסַר יְכֹלֶת אוֹ סְגֻלּוֹת טוֹבוֹת, הוּא אוֹיֵב גָּרוּעַ בְּיוֹתֵר שֶׁל עַצְמוֹ וּמְפַחֵד מִבְּדִידוּתוֹ. ​

(2) פִּסַּת הַמֵּידַע הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר לְאָדָם הִיא – לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל מַה שֶּׁלֹּא נָכוֹן.

(3) הַבִּינָה הִיא אֲשֶׁר שׁוֹמַעַת וְרוֹאָה; כָּל הַיֶּתֶר הוּא אִלֵּם וְעִוֵּר.

(4) כַּאֲשֶׁר אָדָם שָׁלֵם עִם עַצְמוֹ, הוּא רוֹכֵשׁ אֶת הַטּוֹב שֶׁאֵין לוֹ עֲרֹךְ, שֶׁהוּא הַשלימות.

(5) מִבֵּין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַחָכְמָה מַסְפֶּקֶת לְחַיֵּי אֹשֶׁר מְלֵאִים, אֵין נֶכֶס גָּדוֹל מִן הַיְּדִידוּת.

(6) לֹא נִתַּן לִחְיוֹת חַיֵּי הֲנָאָה מִבְּלִי לִחְיוֹת בִּאמונה ודעת.

(7) לֹא נִתַּן לִחְיוֹת בְּאֹפֶן טוֹב וְיָשָׁר מִבְּלִי לִהכניס הבורא בלבבו.

(8) כַּאֲשֶׁר דְּבַר־מַה מְעַכֵּב אוֹתָנוּ, מַטְרִידֵנוּ, אוֹ גּוֹרֵם לָנוּ כְּאֵב, אַל לָנוּ לְהַאֲשִׁים לְעוֹלָם מִישֶׁהוּ אַחֵר זוּלַת עַצְמֵנוּ, כְּלוֹמַר, אֶת דֵּעוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ.

(9) מַה שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָנוּ הוּא לֹא הַמְּצִיאוּת, אֶלָּא הַמְּצִיאוּת כְּפִי שֶׁהִיא נִתְפֶּסֶת בְּמֹחֵנוּ.

(10) אַל נָא תִּהְיֶה תָּלוּי בְּאִישׁ, אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב אֵלֶיךָ בְּיוֹתֵר.

(11) אִם אָדָם זֶה יַעֲזָבְךָ - שַׁלְוַת נַפְשְׁךָ לֹא תִשָּׁבֵר, וְחֵרוּתְךָ לֹא תִּפָּגַע.

(12) הָבָה נְחַפֵּשׂ אֶת הַטּוֹב בְּתוֹכֵנוּ; אַחֶרֶת לְעוֹלָם לֹא נִמְצָאֶנוּ.

(13) עָלֵינוּ לָלֶכֶת לִקְרַאת הָאֱמֶת בְּכָל מְאוֹדֵנוּ.

(14) הַמַּחֲשָׁבָה הִיא שִׂיחָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה עִם עַצְמָהּ.ּ

(15) לְאָדָם טוֹב - לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע בְּחַיָּיו, אוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ.

(16) הַמְּחִיר שֶׁאֲנָשִׁים טוֹבִים מְשַׁלְּמִים עַל אֲדִישׁוּת לְעִנְיָנִים צִבּוּרִיִּים - הוּא לְהִשָּׁלֵט בִּידֵי אֲנָשִׁים רָעִים.

(17) הַבַּעֲרוּת - הִיא הַשֹּׁרֶשׁ וְהַגֶּזַע שֶׁל הָרֶשַׁע.

(18) יֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד טוֹב וְהוּא 'יֶדַע', וְרַק דָּבָר אֶחָד רַע וְהוּא 'בּוּרוּת'.

(19) תַּכְלִית הַחָכְמָה הִיא לַחֲשֹׁב אֱמֶת, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַבורא וְלִרְצוֹת אֶת הַטּוֹב.

(20) דַּעַת מִתּוֹךְ כְּפִיָּה - אֵין לָהּ קִיּוּם בַּנְּשָׁמָה.

(21) הַשְׁקֵט אֶת רִגְשׁוֹתֶיךָ כְּדֵי שֶׁחַיֶּיךָ יִפָּגְעוּ בְּמִדָּה פְּחוּתָה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.

(22) בַּעֲלוּת עַל מַאֲגַר שֶׁל יֶדַע - זֶהוּ אֹשֶׁר לֹא קָטָן.

(23) לִהְיוֹת 'אַמִּיץ־לֵב' פֵּרוּשׁוֹ: לָדַעַת "מִפְּנֵי מַה לֹא לִפְחֹד"!

(24) הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר - הִיא יוֹפְיָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה.

(25) כָּל מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

(26) הַמַּפְתֵּחַ הָרִאשׁוֹן בַּמַּעֲלָה לִגְדֻלָּה הוּא לִהְיוֹת בְּפֹעַל מַה שֶּׁאַתָּה נִרְאֶה.

(27) הַטּוֹב הַגָּדוֹל שֶׁל הָאָדָם, הוּא שְׁלִיטָתוֹ בְּעַצְמוֹ.

(28) מַהוּ הַטּוֹב בְּעוֹלָמֵנוּ? הַיְּדִיעָה. וְהָרָע? אִי הַיְּדִיעָה.

(29) טִפְּשׁוּת הִיא לְאָדָם לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ.

(30) אוי לו לאדם שאינו מודע למעלותיו.

(31) זְכֹר שֶׁאֵין דָּבָר יַצִּיב בְּחַיֵּי אֱנוֹשׁ. לָכֵן, הִמָּנַע מִגַּאֲוָה בְּעֵת רְוָחָה, וּמִדִּכָּאוֹן בְּעֵת רָזוֹן.

(32) הַדֶּרֶךְ לִכְבּוֹשׁ אֶת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם הִיא רַק בְּאֶמְצָעוּת אַהֲבָה וְחָכְמָה וְלֹא בְּעֶזְרַת כֹּחַ.

(33) הַגָּדוֹל שֶׁבַּטּוֹבִין הוּא לְשׂוֹחֵחַ יוֹם, יוֹם, עַל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, לִבְחֹן אֶת עַצְמִי וְאֶת הַזּוּלַת, כִּי חַיִּים לְלֹא מֻבְחָן הֵם חַסְרֵי עֵרֶךְ לְאָדָם.

(34) טוֹב לְשׂוֹחֵחַ, מִזְּמַן לִזְמַן, עַל פֵּרוּשָׁם שֶׁל הַצּוֹדֵק וְשֶׁל הַלֹּא־הוֹגֵן, שֶׁל שְׁפִיּוּת־הַדַּעַת וְשֶׁל הַשִּׁגָּעוֹן, שֶׁל הַגְּבוּרָה וְשֶׁל הָרִפְיוֹן.

(35) אַל תַּעֲשֶׂה לְזוּלָתְךָ מַה שֶׁמַּכְעִיס אוֹתְךָ, כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה זֹאת לְךָ.

(36) מַהוּ אֹשֶׁר?! שאדם יש לו אישור בלבו למעשיו.

(37) רצונך שיכבדוך? - כַּבֵּד אֶת עַצְמְךָ.

(38) מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָרַע - יַרְגִּישׁ בּוּשָׁה בְּנַפְשׁוֹ פְּנִימָה.

(39) נֶפֶשׁ בְּרִיאָה - טוֹבָה מִגּוּף בָּרִיא.

(40) רַק הָאֹשֶׁר הַנַּפְשִׁי הוּא הַסִּפּוּק הָאֲמִתִּי.

(41) יְדִידִים, הֵם חֲבֵרִים לְמַסָּע, שֶּׁעֲלֵיהֶם לַעְזוֹר זֶה לָזֶה, לִשְׁמֹר עַל הַדֶּרֶךְ לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר.

(42) הַאמונה הִיא בַּת אַלְמָוֶת; כָּל הַשְּׁאָר הוּא בֶּן תְמוּתָה.

(43) אִישׁ אֵינוֹ חָפְשִׁי אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט בְּעַצְמוֹ.

(44) תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַכַּעַס בְּשִׁגָּעוֹן, וְסוֹפוֹ בְּהַבָּעַת חֲרָטָה.

(45) כַּאֲשֶׁר הַחֻקִּים אינם אהובים על בני אדם - אינם צועדים בדרכם.

(46) זִכְרוּ נָא, שֶׁכָּל בְּנֵי־אָדָם אוֹמְרִים כִּי הַחָכְמָה הִיא הַטּוֹב שֶׁבַּדְּבָרִים, אַךְ מְעַטִּים בִּלְבַד מְחַפְּשִׂים אֶת הַטּוֹב הָאֲמִתִּי.

(47) צָרִיךְ לִחְיוֹת וְלֹא לְהִתְקַיֵּם בִּלְבַד.

(48) הַסַּבְלָנוּת מוֹבִילָה לְהַשְׁלָמַת הַמְשִׂימָה טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָעוֹצְמָה.

(49) אֵין בַּנִּמְצָא חַיָּה פְּרָאִית יוֹתֵר מִן הָאָדָם כַּאֲשֶׁר כַּעֲסוֹ מִשְׁתַּלֵּט עָלָיו.

(50) רֹאשׁ רַב־שֵׂעָר מְיַפֶּה אֶת הַיָּפֶה וּמְכַעֵר אֶת הַמְּכֹעָר.

(51) חַסְכָנוּת בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַזּוּלַת מַצְבִּיעָה עַל דַּלּוּת הַמַּחֲשָׁבָה וְעַל רֵקָנוּת רַבָּה.

(52) אָדָם הַמְּפַחֵד מִן הַשִּׁכְרוּת - אֵינוֹ נִמְנַע מִיַּיִן; הוּא רַק מוֹהֵל אוֹתוֹ בְּמַיִם.

(53) דַּע אֵיךְ לְהַקְשִׁיב, וְתָפִיק תּוֹעֶלֶת אֲפִלּוּ מֵאֵלֶּה הַמְדַבְּרִים בְּךָ סָרָה.

(54) לֹא מִתּוֹךְ אֹנֶס יִלְמַד הַנַּעַר, אֶלָּא מִתּוֹךְ מִשְׂחָק.

(55) יֵשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיְּדִיעוֹתֵיהֶם מְרֻבּוֹת, וְהֵם נִבְעֲרֵי דַּעַת.

(56) אַל תְּבַקֵּשׁ לָדַעַת הַכֹּל, שֶׁמָּא אֵין אַתָּה לוֹמֵד כְּלוּם.

(57) הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת מְהַוּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר אֶל הַתְּהִלָּה.

(58) עַל כָּל בְּנֵי־הָאָדָם לְהַכִּיר אֶת עַצְמָם וְלִהְיוֹת צְלוּלִים בְּדַעְתָּם.

(59) צְלִילוּת הַדַּעַת הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְאֻמָּנוּת הַחַיִּים הִיא לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת וְלִחְיוֹת בְּהֶתְאֵם לַטֶּבַע.

(60) קָשֶׁה יוֹתֵר לְהַבְלִיג עַל פְּגִיעָה מֵאֲשֶׁר לְכַבּוֹת לֶהָבָה.

(61) נֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא נְפִישָׁתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בַּנִּבְרָא.

(62) אַהֲבָה הִיא דָּבָר קָדוֹשׁ מְאֹד.

(63) הָעִקָּרוֹן הָרִאשׁוֹן לְכָל עֲשִׂיָּה הוּא - פְּנַאי.

(64) אֲנָשִׁים תּוֹפְשִׂים בְּטָעוּת אֶת הַזִּוּוּג כְּנָמוּךְ וְאֵינוֹ אֶלָּא גָּבוֹהַּ.

(65) יְדִידוּת־אֱמֶת, פֵּרוּשָׁהּ: "נֶפֶשׁ אַחַת בִּשְׁנֵי גּוּפִים".

(66) תַּעֲנוּג בַּעֲבוֹדָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ מֻשְׁלֶמֶת.

(67) אוֹשְׁרוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל אָדָם תָּלוּי בְּהַפְעָלָה חַסְרַת מַעֲצוֹרִים שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו.

(68) אָמְנָם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים הֵם כְּפִי שֶׁהֵם בִּגְלַל תְּכוּנוֹת אוֹפְיָם, אֲבָל הֵם מְאֻשָּׁרִים אוֹ אֻמְלָלִים בִּגְלַל פְּעֻלּוֹתֵיהֶם.

(69) הָאָדָם מִטִּבְעוֹ הוּא חַיָּה חֶבְרָתִית.

(70) הָאָדָם הוּא חַיָּה שְׂכַלְתָּנִית.

(71) אַף נְשָׁמָה נַעֲלָה לֹא פְּטוּרָה מִתַּעֲרֹבֶת שֶׁל שִׁגָּעוֹן.

(72) בְּזִירַת חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הַתְּמוּרָה נִתֶּנֶת לְאֵלֶּה הַמּוֹכִיחִים אֶת מִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת.

(73) טֶבַע כָּל אָדָם לִשְׁאֹף לָדַעַת.

(74) יִתְרוֹן הַלַּמְדָּן עַל עַם־הָאָרֶץ כִּיתְרוֹן הַחַי עַל הַמֵּת.

(75) אל תעשו דברים כי אחרים עושים אותם.

(76) הִתְיַחֲסוּ אֶל הָאִישִׁים הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ לָאֵשׁ - אַל תַּעַמְדוּ קָרוֹב מִדַּי אֲלֵיהֶם, אַךְ גַּם לֹא רָחוֹק מִדַּי.

(77) הַכֵּנוּת הִיא הַיֹּפִי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.

(78) מַדּוּעַ לֹא לְהַכּוֹת אֶת הַמּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר הַתַּלְמִיד מִתְנַהֵג לֹא יָפֶה!

(79) אַל נָא תַּחֲשֹׁד בְּכָל הָאֲנָשִׁים, אֶלָּא הֱיֵה חָזָק וְזָהִיר.

(80) אֲנָשִׁים רַבִּים הַנֶּחְשָׁבִים לַחֲבֵרֵנוּ, בִּמְצִיאוּת אֵינָם כָּאֵלֶּה; הַהֶפֶךְ הוּא נָכוֹן גַּם כֵּן.

(81) יְדִידוּתוֹ שֶׁל אָדָם נָבוֹן אֶחָד שָׁוָה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁל אֲנָשִׁים רַבִּים חַסְרֵי תְּבוּנָה כֻּלָּם.

(82) זוֹ אֲצִילוּת לָשֵׂאת בְּשַׁלְוָה אֶת אִי־הַהֲבָנָה.

(83) נֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא אֶרֶץ רְחוֹקָה, שֶׁלֹּא נִתַּן לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ אוֹ לָתוּר אוֹתָהּ.

(84) כְּשֶׁמְּשׂוֹחְחִים בְּכֵנוּת – מַגִּיעִים לְחֵקֶר הָאֱמֶת.

(85) שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ וְהָאֹשֶׁר אֵינָם תְּלוּיִים בָּעֹשֶׁר.

(86) אָדָם חַיָּב לִמְצֹא בְּתוֹךְ עַצְמוֹ אֶת מְקוֹר החיות שלו.

(87) הַתַּעֲנוּגוֹת נוֹתְנִים סִפּוּק קָצָר, שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא נִשְׁאַר דָּבָר.

(88) עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב מִתּוֹךְ הַכָּרָה, וְלֹא מִתּוֹךְ צִפִּיָּה לִתְמוּרָה.

(89) הַכֹּל חָשׁוּד בְּעֵינֶיהָ שֶׁל נֶפֶשׁ עֲצוּבָה.

(90) הַדָּבָר הַקָּשֶׁה שֶׁבָּעוֹלָם הוּא לְהַכִּיר אֶת עַצְמְךָ.

(91) הַתִּקְוָה - מְהַוָּה אֶת הַטּוֹב הַיָּחִיד הַמְּשֻׁתָּף לְכָל בְּנֵי הָאָדָם.

(92) אֵיזֶה אָדָם שָׂמֵחַ?! מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גּוּף בָּרִיא, נֶפֶשׁ בַּעֲלַת תּוּשִׁיָּה, וְאֹפִי צַיְתָנִי.

(93) מַסָּע בֶּן אֶלֶף פַּרְסָה מַתְחִיל תָּמִיד בְּצַעַד רִאשׁוֹן.

(94) לִהְיוֹת אֱנוֹשִׁי פֵּרוּשׁוֹ לֶאֱהֹב בְּנֵי־אָדָם, וְלִהְיוֹת חָכָם - פֵּרוּשׁוֹ לְהַכִּירָם.

(95) מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּזוּלָתוֹ הוּא חָזָק. מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ הוּא רַב עוֹצְמָה

(96) הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי כִּמְעַט שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּשׁ, וּכְשֶׁעֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמָה אֲנָשָׁיו אוֹמְרִים – עָשִׂינוּ זֹאת בְּעַצְמֵנוּ.

(97) אִם אַתָּה נוֹתֵן עֵצָה לַאֲחֵרִים, אֲבָל הֵם מְסָרְבִים לְקַבְּלָהּ, בְּדֹק אֶת עַצְמְךָ: "הַאִם עֲצָתְךָ הָיְתָה חֲכָמָה בֶּאֱמֶת?"

(98) אֵין שִׂמְחָה רַבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִבְחֹן אֶת עַצְמֵנוּ וְלַהֲפֹךְ כֵּנִים.

(99) כְּדֵי לְהִתְקָרֵב כְּכָל הָאֶפְשָׁר לָאֱנוֹשִׁיּוֹת יֵשׁ לְתַרְגֵּל בְּאֹפֶן מַתְמִיד אֶת הַתְּכוּנָה שֶׁל עֶזְרָה לַאֲחֵרִים.

(100) הָאֶנֶרְגִיָּה שֶׁל הָאָדָם לֹא יְכוֹלָה לְהִתְעַצֵּם בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשִׂים שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם עִמָּם.

(101) לְכוּ בְּדַרְכָּהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה.

 

[אחד יחיד]

(קמ) גְּבָרִים מְשַׁקְּרִים יוֹתֵר מִן הַנָּשִׁים.

???

 

[הייליג]

גלות​

הגלות תפסק כשלא נהיה בני גלות

כולם יודעים שהגלות היא בגלל מחלוקת – ומה?!

גלות אומרת בעצם שיש גאולה

גלות לא יכולה לשלוט על הרוח

המרגישים גלות השכינה – יזכו לראות גאולתה

אי אפשר להרגיש גלות בדמיון

גלות שאין עמה גאולה אינה גלות

גלות היא מסע שאמור להגיע לסיומו

 

[הייליג]

דיבור​

א. דיבור שאינו מתקבל - אינו נקרא דיבור.

ב. דיבור הוא הנהגה, פטפוט הוא פטפוט.

ג. דיבור שאינו משיג הקשבה - השקט טוב הימנו.

ד. אל תדברו ותחשבו דברים אחרים בעת הדיבור.

ה. המדבר בכעס - אינו מעביר אל את כעסו.

ו. אל תדברו עם שכחת אל - כי אז יהיה ודאי חטא.

ז. אסור לדבר לאחד מה שאסור לדבר לזולתו.

ח. המדבר כאן שומעים אותו בכמה מקומות.

ט. אל תדבר עם אחד שבז לדיבוריך.

י. שמור את הדיבור החריף לעצמך.

יא. החלף את הניסוח החריף לממקד.

יב. דברו תמיד לגופו של ענין.

יג. כאב שבא לאחר הדיבור, מוכר.

יד. הנפש יוצאת כשאתם מדברים.

טו. דיבור שאינו בא מהנפש - רפלקס.

טז. דיבור לפני ה' אינו אמירת מלים.

יז. יש מדבר אל ה' ויש מדבר עם ה'.

יח. יש המדבר עם ה' ושומע דיבור ה'.

יט. יש המדבר אל ה' ואינו חושב עליו.

כ. יש המדבר אל ה' וטובה לו השתיקה.

כא. המדברים נגד אמונה - מדברים אמונה.

כב. אם אתה מדבר בצחוק, בטא זאת.

כג. אל תביישו בדיבורכם, כך יהיה חשוב.

כד. אל תרבו מלל, כך דיבורכם ישתמע.

כה. אל תמהרו לומר דיבור, כשאינו נשמע.

כו. המתינו בתגובה, ודיבורכם יהיה נאה.

כז. אל תדברו גבוהה אלא לפי המדרגה.

כח. אל תדברו אודות עצמכם, לא מעניין.

כט. דיבור שמעליב, הוא פגיון.

ל. דיבור אחד במקום, יכול לכבות אש.

לא. דיבור מטריד, מהדהד זמן רב.

לב. דיבור צריך לב, ואז הוא כשירה.

לג. דיבור יש לו 'בין השורות', צריך להקשיב.

לד. לפעמים מעשה הוא יותר מהדיבור.

לה. לפעמים צריך דיבור ולא מעשה.

לו. יש ואדם מדבר מה שאינו רוצה לדבר.

לז. אם דיבר בטעות, יחשוב שלא דיבר...

לח. מצפון על דיבור מלמד על הדיבור.

לט. מי שאין לו מצפון, שומעים בדיבורו.

מ. אסור לדבר עם נשים, וגם לא כדאי.

מא. המדבר עם האשה הרבה, לא אמר אלא קצת.

מב. דיבור של אשה אינו אלא קטנות.

מג. הדיבור אל שוטה מביא עגמת נפש.

מד. אל תדבר כשאתה רעב.

מה. ביום התענית - טובה השתיקה.

מו. אין לך אדם שלא מדבר מחשבתו.

מז. המרבים לדבר - מרוחקים הם.

מח. המדבר על לב שבור, מלאך הנהו.

מט. הדיבור להשם יתברך מזכך את האדם.

נ. כל מי שאינו מסוגל לדבר לה' אינו מאמין.

נא. ככל שמדברים יותר לה' נבנית האמונה.

נב. יש ואדם מתפלל תפילה קבועה ואינו מדבר.

נג. הרגשת הדיבור הוא מיעוט החיות.

נד. לברור אם להשליך חלקי חיות סתם כך.

נה. יש ודיבור לבטלה חשוב כהוצאה ז' לבטלה.

נו. ברית הלשון מועלת לקדש ברית המעור.

נז. הקדושים בברית המעור - קדושים בברית הלשון.

נח. אין פה פתוח לאדם קדוש.

נט. הקדושים לאו דווקא שתקנים, אלא יודעים לדבר.

ס. דיבור בבושה מהזולת, כאילו הזולת מדבר...

סא. דיבור כדי למצוא חן - הוא דיבור מאוס.

סב. דיבור שצריך לחזור עליו, צריך לשנותו.

סג. המגמגם בדיבורו, צריך להרגיע את נפשו.

סד. אל תהיה בהול לדבר, ודיבורך יהיה נעים.

סה. דיבור בצעקה שונה מדיבור בלא צעקה.

סו. הצועק בדיבורו - אומר מה שלא רצה לומר.

סז. אפשר לצעוק בדיבור, ולא ישמעו צעקות.

סח. המדבר הרבה מחטאים - נכשל בהם.

סט. תאווה לדבר היא כמו תאווה לעשות.

ע. הנזהר מדיבור מיותר - אין לו דיבור מיותר.

עא. הדיבור גורם את העשיה.

עב. השתקנים עושים יותר מהמדברים.

עג. המדבר בגנות זולתו - כדאי להתרחק הימנו.

עד. אל תדברו בעת שאחד מדבר אליכם.

עה. המדבר בעת דרשה - מגונה הוא.

עו. יש דיבור שהוא מעלים יותר משמגלה.

עז. יש והדיבור גורם להעלמה יותר משתיקה.

עח. דיבור שצריך לשוב ולדברו, אינו דיבור.

עט. חלקי דיבור שגויים בולטים בדיבור.

פ. אם אדם אינו מאמין לדיבורו - ניכר הוא.

פא. דיבור קיצוני שייך למדבר המסתפק.

פב. דיבור של כועס - שווה לדיבור של משוגע

פג. אל תקשיבו לדיבור של אדם כועס.

פד. אדם ניכר בשעת כעסו, בדיבור שבכעסו.

פה. אפשר לבחון שני דיבורים באדם אחד.

פו. אדם שאינו מדבר - אינו מוכר לבריות.

פז. יש ואדם מדבר מתוך מעשיו.

פח. יש דיבור שנובע מתוך פחד.

פט. המדברים מתוך השינה, מספרים דברים.

צ. יש אנשים שדיבורם בחיים, הוא כמתוך שינה.

צא. המאמין בדיבור שלו - מצליח לשכנע.

צב. יסודות הדיבור לא ניתנו לכל.

צג. יש נפש מדברת ויש נפש שותקת.

צד. אדם אמור להקשיב לדיבור של עצמו.

צה. דיבור ללא התאמה ללב, מיותר.

צו. המתאים דיבור ללבו ולא ללב זולתו - שוטה

צז. הטיפש הוא היחיד שמעריץ את דיבורו.

צח. המדבר מיד אחר ששמע - חסר דעת.

צט. רגע של הקשבה - איכות דיבור.

ק. דבר הדור צריך דיבור של הדור.

 

[הייליג]

אמונה​

א. יש המקשים שאלות באמונה כדי לא לקבל תשובות.

ב. כל אדם מאמין במשהו - אשרי מי שמאמין באמת.

ג. הבלתי מאמינים חושבים שהמאמינים טפשים, כמוהם.

ד. אין מי שיכול להתמודד עם אמונה שהיא על בסיס אמת.

ה. אל תאמין לאדם, כי כל אדם כוזב.

ו. כשאתה מתאכזב מאדם - שמח שנפטרת ממנו.

ז. אמונה באה על ידי אמת.

ח. אדם שקרן - אינו אדם מאמין.

ט. אל תשקר כדי להפיץ אמונה.

י. אמונה אמיתית סופה לשכנע.

יא. מה שלא מתקבלת האמונה כי הדובר אינו מאמין באמת.

יב. לא כל אדם שמאמין הוא אכן יודע במה הוא מאמין.

יג. יש אדם שמעשיו מוכיחים שאינו מאמין.

 

[הייליג]

בהחלט יש עשן בלא אש​

אבל אין אש ללא עשן...​

 

[החש בראשו]

כתבתי משהו (שאני נדהם מהדברים כאן @הייליג) אבל רציתי למחוק לא להרוס את הרצף, ואין אפשרות... מנהלים נא למחוק.

 

[נדיב לב]

כתבתי משהו (שאני נדהם מהדברים כאן @הייליג) אבל רציתי למחוק לא להרוס את הרצף, ואין אפשרות... מנהלים נא למחוק.

מילה טובה - טובה יותר מכל פתגם!
מפתגמי נדיב לב...:)

 

[נדיב לב]

בהחלט יש עשן בלא אש​

אבל אין אש ללא עשן...​

ימחל לי ידידי ר' @הייליג שלא זכיתי לרדת לסוף דעתו.
(כיודע כל פתגם של מר טומן בתוכו מסר גדול. כמו שנאמר, אין אש ללא עשן. רק צריך להכוין אותנו למקור האש..:)