גדר "אחכה לו בכל יום שיבוא" (1 צופה)

[מתחילים מחדש]

ברמב"ם ה' מלכים (פי"א ה"א) כ' בענין המשיח: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים".
ויש להבין דברי הרמב"ם "או מי שאינו מחכה לביאתו", דבוודאי מדברים ממי שמאמין, כי כתיב "או" אינו מחכה, היינו דאיינו בכלל אינו מאמין בו, רק שאכן מאמין אך אינו מחכה, ויש להגדיר מהו גדר אינו "מחכה", ולמה מין שאינו מחכה הוא כופר.
ול' זה אומרים גם בסידור, בי"ג עיקרים "אחכה לו בכל יום שיבוא", וגם זה יש להבין, מה מקומו בין עיקרי ה"אמונה", ומהו פירושו.

 

[כהנא דמסייע]

הגרש פינקוס באחד מספריו על תפילה מביא מהגריז שהיה אומר כמה וכמה פעמים ביום לישועתך קויתי השם. הרב פינקוס ביאר זאת מצד תפילה בעת צרה. שגדר צרה ייתכן כל דהוא וכו. אולם לענד ברור שזה מטעם ציפייה לישועה. שהוא פרסם ענין זה שכאן לא סגי באמונה אלא בציפייה. ולכן היה מרגלא בפומיה לישעותך קויתי ה.

 

[כהנא דמסייע]

מקור ציפיה לישועה כאחד מיסודי האמונה יעויין בספר הסמ"ק בביאור הדבר אנכי וכו אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו ומה דיבור הוא זה? כלומר מה המצוה בזה שנאמר אשר הוצאתיך וכו. ומבאר שהאמונה היא שכשם שבגחות מצרים הוציאנו ממצרים כך גם בגלות שאנחנו בו נצפה לישועתו שיוציאנו כמו במצרים. וכותב שזה הסיבה שבגמרא שבת אמרו ששאלה ראשונה ששואלים את האדם היא "ציפית לישועה".

 

[כהנא דמסייע]

בקדמונים כתוב שבתפלת שמונה עשרה כשאומרים "כי לישעותך קוינו וציפינו כל היום" לכוין לישועה פרטית. וגם לגאולה הכללית גפ ביום. ולפי זה זה חלק מסדר התפילה גפ ביום. ובזה ייתכן דיוצא יח.
אולם יש לעיין דציפיה בלב. ואנו מציינים עובדא שכל היום וכו. ולכאורה לא סגי בהא. וצריך לעשות כגריז. וצע.
ובעעקר הענין הסבא מקלם זצל דימה זה לאדם חולה המחכה לרופא שכל רכב שעובר או דלת שנפתחת בודק ומשתאה אולי הרופא הגיע. וחא מתייאש כי מצפה רק לו. וזה ענין של ציפייה לישועה בלב. ודוק.

 

[מתחילים מחדש]

הגרש פינקוס באחד מספריו על תפילה מביא מהגריז שהיה אומר כמה וכמה פעמים ביום לישועתך קויתי השם. הרב פינקוס ביאר זאת מצד תפילה בעת צרה. שגדר צרה ייתכן כל דהוא וכו. אולם לענד ברור שזה מטעם ציפייה לישועה. שהוא פרסם ענין זה שכאן לא סגי באמונה אלא בציפייה. ולכן היה מרגלא בפומיה לישעותך קויתי ה.

מקור ציפיה לישועה כאחד מיסודי האמונה יעויין בספר הסמ"ק בביאור הדבר אנכי וכו אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו ומה דיבור הוא זה? כלומר מה המצוה בזה שנאמר אשר הוצאתיך וכו. ומבאר שהאמונה היא שכשם שבגחות מצרים הוציאנו ממצרים כך גם בגלות שאנחנו בו נצפה לישועתו שיוציאנו כמו במצרים. וכותב שזה הסיבה שבגמרא שבת אמרו ששאלה ראשונה ששואלים את האדם היא "ציפית לישועה".

בקדמונים כתוב שבתפלת שמונה עשרה כשאומרים "כי לישעותך קוינו וציפינו כל היום" לכוין לישועה פרטית. וגם לגאולה הכללית גפ ביום. ולפי זה זה חלק מסדר התפילה גפ ביום. ובזה ייתכן דיוצא יח.
אולם יש לעיין דציפיה בלב. ואנו מציינים עובדא שכל היום וכו. ולכאורה לא סגי בהא. וצריך לעשות כגריז. וצע.
ובעעקר הענין הסבא מקלם זצל דימה זה לאדם חולה המחכה לרופא שכל רכב שעובר או דלת שנפתחת בודק ומשתאה אולי הרופא הגיע. וחא מתייאש כי מצפה רק לו. וזה ענין של ציפייה לישועה בלב. ודוק.

כל הודעותיך [המחכימות] עדיין לא מבארים מהו ענין זה ושייכותה ל"אמונה".

 

[כהנא דמסייע]

כל הודעותיך [המחכימות] עדיין לא מבארים מהו ענין זה ושייכותה ל"אמונה".

א. האמונה בהשם. או בתורה מן השמים. לא מתבטאת בציפייה. כי זה לא שייך. אבל הגדרת האמונה כפי שכתבו רסג הרמבם ובעל העיקרים אינה דבר הנאמר בפה אלא ציור המצוייר בנפש. כלומר ברגע שהדבר חי אצלך בנפש בציור ברור ומוחשי. זה גם מגיע ללב. אדם שיודע ומאמין בביאת הגואל ושזה התכלית מצפה לזה באופן אוטומטי. ואם לא גם אמונתו אינה אלא בבחינת בפיו ובשפתי כבדוני וליבו רחק ממני.
מסתבר גם כן שהאמונה בשכר ועונש למשל היא בסיס ליראה. למשל המאירי כותב שמי שביום ראש השנה לא מתעורר לירא מהשם ומפחד הדין אין לו חלק באלוקי ישראל. האמונה נכנסת גם ללב. וכלשון רסג באמןנות ודעות שיכנס ללב חמאת העיון וכו.

ב. אם יסודות האמונה כלולות בשלושה כמו שכותב העיקרים. מציאות השם. תורה מן השמים. ושכר ועונש. ובבספר החינוך למד הכל מאנכי ה אלוקיך וכו. שאותו שברא את העולם והמציא הכל. הוא הוציאנו ממצרים בהשגחתו הפרטית וזה מראה שכר ועונש. והוא הנותן לעו תורה.
הרי יג עיקרי האמונה נכללים במצוה זו.
וכאן הסמק מוסיף את ענין הציפייה ככלול במצוה זו. הרי שזה נכלל בדברה זו שמפי הגבורה שמענוה.

 

[מתחילים מחדש]

א. האמונה בהשם. או בתורה מן השמים. לא מתבטאת בציפייה. כי זה לא שייך. אבל הגדרת האמונה כפי שכתבו רסג הרמבם ובעל העיקרים אינה דבר הנאמר בפה אלא ציור המצוייר בנפש. כלומר ברגע שהדבר חי אצלך בנפש בציור ברור ומוחשי. זה גם מגיע ללב. אדם שיודע ומאמין בביאת הגואל ושזה התכלית מצפה לזה באופן אוטומטי. ואם לא גם אמונתו אינה אלא בבחינת בפיו ובשפתי כבדוני וליבו רחק ממני.

מה הקשר? הוא מאמין, אבל לא מתרגש כי טוב לו עכשיו, וכדו'.

מסתבר גם כן שהאמונה בשכר ועונש למשל היא בסיס ליראה. למשל המאירי כותב שמי שביום ראש השנה לא מתעורר לירא מהשם ומפחד הדין אין לו חלק באלוקי ישראל. האמונה נכנסת גם ללב. וכלשון רסג באמןנות ודעות שיכנס ללב חמאת העיון וכו.

ב. אם יסודות האמונה כלולות בשלושה כמו שכותב העיקרים. מציאות השם. תורה מן השמים. ושכר ועונש. ובבספר החינוך למד הכל מאנכי ה אלוקיך וכו. שאותו שברא את העולם והמציא הכל. הוא הוציאנו ממצרים בהשגחתו הפרטית וזה מראה שכר ועונש. והוא הנותן לעו תורה.
הרי יג עיקרי האמונה נכללים במצוה זו.
וכאן הסמק מוסיף את ענין הציפייה ככלול במצוה זו. הרי שזה נכלל בדברה זו שמפי הגבורה שמענוה.

לא מבואר למה אכן הסמ"ק מוסיף "צפייה" כחלק מהאמונה

 

[הושענא]

ויש להגדיר מהו גדר אינו "מחכה",

שכאן לא סגי באמונה אלא בציפייה.

אדם שיודע ומאמין בביאת הגואל ושזה התכלית מצפה לזה באופן אוטומטי. ואם לא גם אמונתו אינה אלא בבחינת בפיו ובשפתי כבדוני וליבו רחק ממני.

עיי' ברכות נו ע"ב דרואה חמור יצפה לישועה שנא' הנה מלכך כו' (עיי' שם נו. חזי' בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער כו' מלכא הוית וקאי בר אמורא עליך) ולא כולם רואים חמור בחלום אבל עיי' ישעיה כ"א ברש"י דחבקוק ראה חמור והוא נקרא מצפה כמ"ש העמד המצפה כו' ויקרא אריה על מצפה כו' והוא (כלומר חבקוק) אמר אם יתמהמה חכה לו וזה יתכן לפרש כאן שהחמור אדרבה מעכב הגאולה וקאמר דמכל מקום המשיח רוכב עליו ולכן יצפה והגדר הוא שאף על פי שרואה שלפי החשבון שלו היה ראוי גאולה ולא נגאלו שלא יתייאש כיעקב שראה שמשון מת ואמר לישועתך קויתי ה' וכן חבקוק שטעה תחילה בחשבון ולכן חשב שהוא משפט מעוקל. אבל בנ"י במצרים האמינו אך לא קיבלו תנחומים מקצר רוח כמ"ש רש"י ולא שמעו אל משה דיש אמונה ויש שמיעה וחבקוק אמר ה' שמעתי שמעך יראתי. דהיינו שמיעה בגדר תנחומים שע"י שמאמין בישועה מתנחם. ודוחק לומר שאינו מתנחם נחשב כופר. ואולי הגדר שמאמין שיכול להתנחם אם היה עכשיו. ובשבת לא. פירש"י צפית לישועה לדברי הנביאים (שיתקיימו) משמע דהעיקר שמצפה לקיום דברי הנביאים שהבטיחו שבעתיד יתנחם.​

 

[כהנא דמסייע]

מה הקשר? הוא מאמין, אבל לא מתרגש כי טוב לו עכשיו, וכדו'.

לא מבואר למה אכן הסמ"ק מוסיף "צפייה" כחלק מהאמונה

מקור ציפיה לישועה כאחד מיסודי האמונה יעויין בספר הסמ"ק בביאור הדבר אנכי וכו אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו ומה דיבור הוא זה? כלומר מה המצוה בזה שנאמר אשר הוצאתיך וכו. ומבאר שהאמונה היא שכשם שבגחות מצרים הוציאנו ממצרים כך גם בגלות שאנחנו בו נצפה לישועתו שיוציאנו כמו במצרים. וכותב שזה הסיבה שבגמרא שבת אמרו ששאלה ראשונה ששואלים את האדם היא "ציפית לישועה".

 

[מתחילים מחדש]

לא מבורר.
מה ענין צפייה לאמונה.
אם הצפייה זה ראיה על האמונה, אז למה מחלקים את זה לשניים, "אינו מאמין בו", "אינו מחכה לביאתו".
ובכל אופן, יכול להיות שמאמין בכל לבו, אבל מחמת טמטום לבו, לא מצפה לו.

 

[כהנא דמסייע]

לא מבורר.
מה ענין צפייה לאמונה.
אם הצפייה זה ראיה על האמונה, אז למה מחלקים את זה לשניים, "אינו מאמין בו", "אינו מחכה לביאתו".
ובכל אופן, יכול להיות שמאמין בכל לבו, אבל מחמת טמטום לבו, לא מצפה לו.

יש וידעת
ויש והשבות אל לבבך.

 

[מתחילים מחדש]

יש וידעת
ויש והשבות אל לבבך.

אז למה רק בענין משיח מוזכר בהלכה ובסידור ענין והשבות אל לבביך, ולא בשאר העיקרים?

 

[כהנא דמסייע]

מציאות השם. שהוא אחד. ולא גוף. זה ענין בידיעה והשגה. משאכ ביאת משיח זה נוגע אליך אישית.

 

[מתחילים מחדש]

מציאות השם. שהוא אחד. ולא גוף. זה ענין בידיעה והשגה. משאכ ביאת משיח זה נוגע אליך אישית.

מציאות ה' נוגע אלינו הרבה יותר מביאת המשיח.
[וראה התשובה האחרונה של החת"ס ביו"ד]

 

[כהנא דמסייע]

מציאות ה' נוגע אלינו הרבה יותר מביאת המשיח.
[וראה התשובה האחרונה של החת"ס ביו"ד]

ביאת המשיח היא התכלית שהשם מוביל אותנו.
מציאות השם היא אקסיומה שעל פיה מתנהל כל ההשקפה והדעת שלנו. אבל ביאת המשיח הוא להיכן השם מוביל אותנו

 

[מתחילים מחדש]

ביאת המשיח היא התכלית שהשם מוביל אותנו.
מציאות השם היא אקסיומה שעל פיה מתנהל כל ההשקפה והדעת שלנו. אבל ביאת המשיח הוא להיכן השם מוביל אותנו

ולפעמים להיפך

 

[מתחילים מחדש]

ברמב"ם ה' מלכים (פי"א ה"א) כ' בענין המשיח: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים".
ויש להבין דברי הרמב"ם "או מי שאינו מחכה לביאתו", דבוודאי מדברים ממי שמאמין, כי כתיב "או" אינו מחכה, היינו דאיינו בכלל אינו מאמין בו, רק שאכן מאמין אך אינו מחכה, ויש להגדיר מהו גדר אינו "מחכה", ולמה מין שאינו מחכה הוא כופר.
ול' זה אומרים גם בסידור, בי"ג עיקרים "אחכה לו בכל יום שיבוא", וגם זה יש להבין, מה מקומו בין עיקרי ה"אמונה", ומהו פירושו.

שמעתי מהגאון רבי יצחק לעבאוויטש שליט"א אבד"ק וואודרידזש, שהכוונה "וכל מי שאינו מאמין בו" - פי' אינו ממש ח"ו במושג של המשיח שיגאול את ישראל. "או מי שאינו מחכה לביאתו" - פי' ח"ו מאמין בישו הנוצרי וכדו' שהוא המשיח, ומני כן אינו מחכה, כי לדעתו המשובשת הוא כבר הגיע עפ"ל.
ודו"ק.

 

[שש וארגמן]

ברמב"ם ה' מלכים (פי"א ה"א) כ' בענין המשיח: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים".
ויש להבין דברי הרמב"ם "או מי שאינו מחכה לביאתו", דבוודאי מדברים ממי שמאמין, כי כתיב "או" אינו מחכה, היינו דאיינו בכלל אינו מאמין בו, רק שאכן מאמין אך אינו מחכה, ויש להגדיר מהו גדר אינו "מחכה", ולמה מין שאינו מחכה הוא כופר.
ול' זה אומרים גם בסידור, בי"ג עיקרים "אחכה לו בכל יום שיבוא", וגם זה יש להבין, מה מקומו בין עיקרי ה"אמונה", ומהו פירושו.

נראה לי פשוט דאיירי באחד שמאמין שכך יהיה, שיבוא משיח ויגאלנו, אך אינו מצפה לכך, באופן שאינו מאמין שכל זה יהיה בבחינת 'ושב ה' אלוקיך' את שבותך, והיינו שמזה שאינו מצפה ממילא מוכרח שאינו מאמין עכ"פ לחלק הזה שכל הגאולה היא מימוש התוכנית האלוקית שהיא היא הטוב הניצחי, ומושא תשוקותיו ורצונותיו של כל אדם.
ועוד שייתכן שהוא מאמין בקיום הנבואה של משיח אבל מאיזה שהיא סיבה הוא מאמין שהוא כבר הגיע והוא אינו 'מחכה' למשיח, א"כ ג"כ הרי הוא כופר בתורת משה באופן, שכשיבא משיח יהיה ברור לכולם שזה מימוש הנבואה ולא יהיו על זה שום ספיקות וערעורים שהלא זה תוכנית אלוקית, וא"כ מעצם זה שהוא האמין שהמשיח הלא נכון הגיע, א"כ הוא כופר בתורת משה ובמהותה של ביאת משיח, והבן.

 

[מתחילים מחדש]

ועוד שייתכן שהוא מאמין בקיום הנבואה של משיח אבל מאיזה שהיא סיבה הוא מאמין שהוא כבר הגיע והוא אינו 'מחכה' למשיח, א"כ ג"כ הרי הוא כופר בתורת משה באופן, שכשיבא משיח יהיה ברור לכולם שזה מימוש הנבואה ולא יהיו על זה שום ספיקות וערעורים שהלא זה תוכנית אלוקית, וא"כ מעצם זה שהוא האמין שהמשיח הלא נכון הגיע, א"כ הוא כופר בתורת משה ובמהותה של ביאת משיח, והבן.

שמעתי מהגאון רבי יצחק לעבאוויטש שליט"א אבד"ק וואודרידזש, שהכוונה "וכל מי שאינו מאמין בו" - פי' אינו ממש ח"ו במושג של המשיח שיגאול את ישראל. "או מי שאינו מחכה לביאתו" - פי' ח"ו מאמין בישו הנוצרי וכדו' שהוא המשיח, ומני כן אינו מחכה, כי לדעתו המשובשת הוא כבר הגיע עפ"ל.
ודו"ק.

 

[שש וארגמן]

רק צריך להבין, למה הוא נחשב כופר בתורת משה? הרי הוא מאמין בעצם הדבר, ומה לי אם הוא טועה לחשוב שכבר בא?
ועל זה באתי להעיר שעצם האמונה הזו היא היא כפירה בתורת משה מן הקרא שהביא הרמב"ם, וכפשנ"ת.