מאמר תורני בגדר פטור צרת ערוה (2 צופים)

בגדר פטור צרת ערוה​

א.

איתא במתניתין (יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו', וידועה החקירה בגדר האי דינא דערוה פוטרת צרתה אם הוא פטור בעלמא דצרת ערוה פטורה או דהוא איסור כפשטיה דקרא דצרת ערוה במקום מצוה הרי היא כאחת מכל העריות שהתורה, ורבו בזה הדעות והראיות והדחיות לכאן ולכאן ואכמ"ל בהן ולא נבוא בזה אלא להוסיף כמה מילין חדתין בס"ד.

דהנה לכאו' נראה להביא ראיה ברורה דחשיב איסור, דלקמן (ח:) מקשי' בגמ' מ"ט מקשי' כל העריות לאח"א לפטור מייבום ולא מקשי' לאשת אח לחייב בייבום ומתרצי' דלחומרא מקשי' ואב"א הכא תרי איסורי והכא חד איסורא, והיינו דאח"א וכל העריות במקום ייבום יש בהן ב' איסורים - איסור אח"א (או שאר איסורים) ואיסור אשת אח, ומשא"כ כאשת אח דייבום דאין לה עוד איסור, וכבר הקשו שם התוס' (ד"ה תרי) דאילונית ואשת אחיו שלא היה בעלמא אמאי פוטרות צרותיהן הלא אין בהן אלא איסור אשת אח בלבד ותי' דכיון דהן עצמן מ"מ פטורות דמיעטינהו קרא בהדיא ממילא ילפי' מאח"א לפטור צרותיהן עיי"ש. ומעתה לכאו' קשה בצרת ערוה בנפילה שניה אמאי פטורה היא עצמה ואמאי צרתה פטורה כיון דאין בה אלא איסור אשת אח בלבד, ובשלמא לשי' התוס' (ב. ד"ה עד) וכן אפי' לרש"י (יג: ד"ה מנה"מ) אליבא דרב יהודה דס"ל דדרשי' לה מקרא ניחא כנ"ל אמנם לשי' רש"י אליבא דרב אשי דמסברא ילפי' לה כיון דבמקום ערוה קיימא תיקשי כנ"ל דכיון דאין בה אלא איסור אשת אח בלבד א"כ כשנופלת מאח אחר דע"ז לא מצינו מיעוט בתורה להדיא תתייבם וע"כ צ"ל דגם צרת ערוה חשיבא תרי איסורי דיש בה גם שם איסור דצרת ערוה וכנ"ל ומש"ה שפיר פטורה ופוטרת צרתה.

ב.
והנה יש לחקור לפי צד זה דליכא איסור מיוחד בצרת ערוה האם נימא דלא חל כלל שם צרת ערוה בהצרה אלא דינא הוא דצרה הנופלת עם הערוה פטורה מן הייבום או דלעולם חל שם צרת ערוה בהצרה אלא דשם זה אינו לאיסור אלא לענין פטור ייבום בלבד ונפק"מ בזה כנפילה שניה דלצד א' מוכרחים אנו לומר דמה שפוטר אותה ואת צרתה הוא ערוה דאשת אח שבה ולצד ב' אפש"ל דמה שפוטר אותה ואת צרתה הוא שם ערוה לענין פטור ייבום שחל בה דהיינו שם צרת ערוה.

וידוע להוכיח כהצד השני מדברי התוס' (יבמות ל. ד"ה ונאסרה), דהתוס' שם כתבו דאף למ"ד נישואין הראשונים מפילין ואם בחיי בעלה היתה צרה לערוה אסורה לאחר מיתה להתייבם אפי' במתה הערוה או נתגרשה, מ"מ אם בחיי הבעל היתה אחות אשתו דהיבם ומתה אשתו דהיבם ואח"כ מת הבעל ה"ז מתייבמת, וצ"ע איך יתכן שצרת ערוה תהא חמורה מערוה דערוה עצמה אם בשעת מיתה כבר בטל שם ערוה מינה מתייבמת צרת ערוה אף דבשעת מיתה לא היתה צרת ערוה אינה מתייבמת, ומבואר דצרת ערוה חל עלה שם פטור מייבום [ושם זה אינו מתבטל במיתת הערוה כמו כל העריות שאינן בטלות לאחר מיתה דרק באחות אשה גזירת הכתוב הוא בחייה כל שבחייה] ומש"ה אסורה למ"ד נישואין הראשונים מפילין, ולפ"ז אפש"ל דבנפילה שניה ג"כ היא פטורה ופוטרת צרתה מכח שם זה שחל עליה, וא"כ לא קשה הקושיא הנ"ל דכיון דחד איסורא הוא תהא מותרת כיון דהתורה פטרתה בהדיא מכח שם זה וכנ"ל.

אמנם ברש"י מבואר לא כן דרש"י (ב: ד"ה כשם) כתב דמה שפוטר את הצרה וצרתה הוא איסור אשת אח שבה שלא הותרה בנפילה ראשונה וא"כ צ"ע כנ"ל דכיון דאינו אלא איסור א' אמאי לא ילפי' לה להתירא.

ג.
ובעיקר דברי רש"י הנ"ל לכאו' יקשה מ"ט אסורה הצרה למ"ד נישואין הראשונים מפילין אם בשעת מיתה לא היתה צרה כיון דלא חל בה שם כלל, אמנם י"ל בזה דס"ל לרש"י דבאמת חל בה שם צרת ערוה אלא דשם זה אינו פוטר אלא מנפילה זו שבה היתה צרת ערוה אבל בנפילה שניה שלא היתה צרת ערוה בנפילה זו בזה הוצרך רש"י לפרש דפטורה משום איסור אשת אח [אך בשיטת התוס' עצמם מבואר לכאו' לא כן אלא דאף בנפילה שניה הפטור הוא משום שם צרת ערוה שחל בה דהתוס' הלא ס"ל דלכו"ע בעי' קרא לצרת צרה ואם פטורה משום ערוה אמאי בעי' קרא לצרת צרה, וליכא למימר דבלא קרא הו"א דאין ערוה כזו פוטרת צרתה ויהיה הטעם מה שיהיה והא גופא נתגלה בקרא [וכמו שרגילים לפרש בדעת רש"י אליבא דר"י] דהלא מבואר בתוס' דאף אחר דאיכא קרא לצרת צרה מ"מ בעי' קרא לצרת צרת צרה ואין האיסור אשת אח דצרת צרה פוטרת צרתה מסברא הגם דכבר ילפי' דצרה פוטרת צרתה, וע"כ דמה שהיא צרת צרה לערוה פוטרה ולא מה שהיא צרת ערוה ומשו"ה בעי' קרא דגם צרת צרת צרה פטורה ודו"ק].

ועוד י"ל בזה דס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ן דמבואר בדבריו (במלחמות ח: מדה"ר) דמה דאסורה הצרה לאחר מיתת האחות אשה של המייבם הוא מדין נאסרה דכיון דהיתה צרה לערוה שעה א' נאסרה עליו עולמית, והגם דלכאו' חזרה והותרה כשמתה צרתה והו"ל יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, כבר כתב שם לייסד דל"א חזרה והותרה כשלא הותרה בהיתר זה להתייבם עכשיו וכיון דכאן עדיין אסורה דבעלה עדיין לא מת ל"ש בזה הותרה עיי"ש ולפ"ז ליכא שום ראיה דחל עלה שם צרת ערוה דאינו אלא משום דנאסרה עליו שעה אחת, ובאמת לפ"ז לכאו' ליכא שום חילוק בין הערוה לצרתה וגם הערוה עצמה שהיתה אחות אשה ואח"כ מתה אשתו דהייבם עדיין תהא אסורה להתייבם משום דנאסרה עליו שעה א' ודלא כתוס', [והתוס' ס"ל דל"ש נאסרה בחיי דבעל אף למ"ד נישואין בראשונים מפילין].
​

ד.

[ובשי' הרמב"ן ילה"ס אם מוכח בדבריו דלא כהתוס' דלא חל שם צרת ערוה על הצרה ואינו אלא איסור בעלמא בעוד היא צרת ערוה או דלא מוכח כן, דהנה הרמב"ן שם הוכיח דל"ש בזה חזרה והותרה כנ"ל מהא שאם היה נשוי נכרית ונשא אחות אשה ומתה שאסורה לדברי האומר נישואין הראשונים מפילין [עיי"ש ראייתו לזה] ולא אמרי' דחזרה והותרה, ולכאו' מוכח דס"ל דלא חל עלה שם צרת ערוה דאי חל עלה שם צרת ערוה ושם זה הרי לא פקע וכמש"נ לעיל הרי אין כאן חזרה והותרה כלל.

והנה יל"ח בהאי דינא דאשתו שמתה מותר באחותה אי נימא ג"כ דפקע שם ערוה מהמתה כלפי בעל אחותה הקיימת והא כתיב בחייה כל שבחייה והיינו כששתיהן קיימות אבל במתה א' מהן כבר פקע מינייהו שם ערוה או דאינו אלא היתר כלפי אחות אשתו כשמתה אשתו, ואי נימא כהצד הראשון א"כ י"ל בדברי הרמב"ן דמשו"ה פשיטא ליה דיש כאן הותרה הגם דבעלמא לא פקע שם צרה מינה מ"מ הכא כיון שמתה הערוה הרי פקע ממנה עצמה שם ערוה וכ"ש מצרתה וכמ"ש בקובה"ע (סי' א' אות כ') גבי מתה אשת החי עיי"ש [ומה שמבואר בתוס' דלא פקע מינה שם צרה הוא רק בשאר עריות שאינן ניתרות במיתה או אפי' באחות אשה אם גרשה ולא מתה]. והנה בדף יג. משמע דגם באחות אשה אם מתה הערוה צרתה אסורה למ"ד נישואין הראשונים מפילין ולכאו' מוכח דלא פקע שם ערוה מהמתה דאם פקע מ"ט צרתה אסירא לדברי הקובה"ע הנ"ל, אלא דבאמר"מ (סי' ז' אות ג') מבואר דלא כהקובה"ע הנ"ל ובאמת גם באחות אשה אפי' אם פקע שם ערוה מינה [והיינו שמת אשת החי] מ"מ צרכה עדיין אסורה למ"ד נישואין הראשונים מפילין, ולפי"ז ליכא ראיה כלל.

ובאמת דמגוף דברי הרמב"ן מוכח לכאו' דפליג על התוס' ואין הוכחתו מכח הסברא הנ"ל באחות אשה, דעיי"ש שהוכיח דגם בכה"ג שהיה נשוי נכרית ונשא אחות אשה ומתה עדיין אסורה צרתה מהא דבפ"ק (יג.) אמרי' דמשנתינו לא אתיא כמ"ד נישואין הראשונים מפילין כיון דמבואר בה דבמתה בערוה בחיי הבעל מותרת צרתה לייבום ואמאי לא מוקמי' לה באחות אשה וכנ"ל, ואם אין דבריו אמורים אלא באחות אשה ואפי' באחות אשה דוקא במתה ולא בגירשה ליכא כלל ראיה במשו"ה לא מוקמי' מתני' בהכי כיון דמתני' מיירי גם בגירשה וגם בשאר עריות וע"כ בדברי הרמב"ן אמורים בכל העריות וס"ל דחשיב חזרה והותרה ולא נשאר עלה שם צרה ומוכח דפליג על התוס' כנ"ל ודוק].

ה.
ומ"מ עדיין צ"ע לשיטת רש"י הנ"ל אמאי צרה אסורא בנפילה שניה לר"א דלא דריש לה מקרא דהא לא הוי אלא חד איסורא, והגם ונאסרה עליה בנפילה ראשונה מ"מ הא אינו אלא חד איסורא דאשת אח ואמאי לא ילפי' לה להתיר כמו בכל ייבום.

ובאמת בזה קשה לכו"ע בעיקר האי דינא דהנה שנאסרה שעה א' אסורה עליו עולמות ואפי' בנפילה שניה כמבואר לקמן (ל.) במתני' מה אוסרה בנפילה שניה דכיון דלא הוי אלא חד איסורא דאשת אח אמאי לא יידחה מפני ייבום, דהא האי דינא דנאסרה עליו עולמית לכאו' אינו אלא שאין חוזר זיקתה אחר שהותרה וממילא אסירא באיסור אשת אח וממילא צ"ע מה אוסרה בנפילה שניה הא ליכא עלה קרא לפוטרה.

והנה שיטת ר"ש לקמן (יט.) דאשת אחיו שלא היה בעולמו מותרת לשלישי אם נולד אחר יבומי השני הואיל ובא ומצאה בהיתר ואף רבנן לא פליגי עליה אלא משום דדרשי ויבמה עדיין יבומין בראשונים עליה, ומקשי' עליה בגמ' (כ.) אלא מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו ואח"כ נולד אח ומת תתייבם הואיל ובא ומצאה בהיתר ואמרי' איסור אחותו להיכן אזל ומקשי' ה"נ איסור אשת אחיו שלא היה בעולם להיכן אזל ומסקי' האי איסורא דאית ליה היתירא והאי איסורא דלית ליה היתירא, ועי' רש"י (ד"ה איסור אחותו) דהיינו דכיון דיש לה היתר כבר פקע לגבי שני והשלישי מכח שני בא, והיינו שכשנפלה לפניו משני הותרו לו כל האיסורין שהותרו לשני, והתוס' שם (ד"ה האי) פירשו באופ"א דכוונת הגמ' דכשייבם השני פקע איסור אשת אח לגמרי מכל האחין ולא אסירא ליה כלל מכח הראשון, ועכ"פ לכו"ע מבואר דכשהשלישי מייבם ליכא גביה שום איסור אשת אח שהיה עליו מן הראשון אם הותר איסור זה לשני, ומעתה צ"ע בנולד ולבסוף ייבם מ"ט אסירא ליה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, וע"כ משום דנאסרה עליו שעה א' ונשאר איסור אשת אח מן הראשון, ומה בכך והלא כשייבם השני או כשנפלה להשלישי מן השני הותר איסור אשת אח מן הראשון ומ"ט אסירא.

ו.
וכבר עמד בזה בקובה"ע (סי' י"ג אות ד' ואילך), והמבואר מדבריו הוא דיסוד דין נאסרה אינו רק שלא תחזור הזיקה אחר שהותרה אלא דין זה מחייב שלא תותר לו עולמית, והיינו דאין דין נאסרה לומר שכבר חל עלה איסור אשת אח ואינו פוקע נאמר בזה דאם נאסרה עליו לא ידחה דין ייבום את האיסור אשת אח שבה בכל אופן שהוא, ומשו"ה לא מהני מה שאח"כ פקע האיסור כשייבם השני או כשנפלה לפניו משני, דכיון דכבר נאסרה עליו שעה א' לא נדחה באשה זו איסור אשת אח דהשני ע"י דין ייבום [ועי' בדבריו באופ"א קצת].

ולפ"ז א"ש קושייתנו הנ"ל דאף דהוי רק חד איסורא מ"מ זה גופא הוא דינא דנאסרה דאיסור אשת אח שבה לא יידחה ול"ש למילף מכל אשת אח שלא נאסרה ודוק.​