הלכות ברכות לחם שברכתו שהכל, מה הברכה אחרונה? (1 צופה)

[צריך עיון]

חידוש גדול מבואר ברמ''א [סי' ריב סעיף א] שאם אדם אוכל את הטפל לפני העיקר, אף שהוא צריך לברך עליו, 'אינו מברך עליו רק שהכל, הואיל והוא טפל לדבר אחר'.

נמצא שהאוכל למשל פת בתורת 'טפל' ברכת הפת היא 'שהכל'.

וכאן נשאלת השאלה, האם בסיום האכילה מברך 'ברכת המזון' או אולי ברכת העיקר, בורא נפשות לדוגמה' תפטור את הפת, ומה הדין אם מהעיקר הוא לא אכל שיעור ברכה אחרונה, האם כאן ודאי יברך ברהמ''ז?

 

[נובהרדוקר]

נמצא שהאוכל למשל פת בתורת 'טפל' ברכת הפת היא 'שהכל'.

פת הוא עיקר בעצם, גם אם אוכלו בתורת טפל.

 

[צריך עיון]

פת הוא עיקר בעצם, גם אם אוכלו בתורת טפל.

במחכ''ת אשתמיטתיה משנה מפורשת
הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה

 

[נובהרדוקר]

וכאן נשאלת השאלה, האם בסיום האכילה מברך 'ברכת המזון' או אולי ברכת העיקר, בורא נפשות לדוגמה' תפטור את הפת, ומה הדין אם מהעיקר הוא לא אכל שיעור ברכה אחרונה, האם כאן ודאי יברך ברהמ''ז?

לכאורה ברכה אחרונה על הלחם היא מדאורייתא ולכן לא יפטור עצמו בברכת נפשות. ורק בברכה הראשונה שאינה מהתורה נפטר בעיקר.

 

[צריך עיון]

במחכ''ת אשתמיטתיה משנה מפורשת
הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה

ככל הנראה כוונת מר לדין דכל שיש בו ממין דגן הוא חשיב העיקר, וזה כמובן נכון.
והשאלה הנ''ל איירי באוכל פת באופן של טפל, ולא בתערובת שרצונו בשני המינים ורק בדרך כלל הרוב הוא העיקר, חוץ ממין דגן

 

[הצעיר שבחבורה]

נמצא שהאוכל למשל פת בתורת 'טפל' ברכת הפת היא 'שהכל'.

ניסוח זה, תלוי בחקירה ידועה בדין עיקר וטפל, וכתוצאה ישירה כותרת האשכול.

 

[צריך עיון]

ניסוח זה, תלוי בחקירה ידועה בדין עיקר וטפל, וכתוצאה ישירה כותרת האשכול.

לא הבנתי, יואיל כ''ת לפרש נא שיחתו

 

[הצעיר שבחבורה]

פת הוא עיקר בעצם, גם אם אוכלו בתורת טפל.

ככל הנראה כוונת מר לדין דכל שיש בו ממין דגן הוא חשיב העיקר, וזה כמובן נכון.
והשאלה הנ''ל איירי באוכל פת באופן של טפל, ולא בתערובת שרצונו בשני המינים ורק בדרך כלל הרוב הוא העיקר, חוץ ממין דגן

אף שצדקו דברי הרב

במחכ''ת אשתמיטתיה משנה מפורשת
הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה

ראוי להבהיר, שאכן לפת יש חשיבות, ואינה נטפלת בכל עניין, וכדאיתא בשער הציון
שער הציון סימן ריב ס"ק ט

(ט) ציירתי באופן זה ולא ציירתי בפשיטות כגון שחפץ לאכול דג מליח, וכפשטיות לישנא דהמחבר, וכמו שכתב הט"ז והאליה רבה, משום דהרבה אחרונים [הב"ח ורש"ל ודברי חמודות, וכן משמע גם כן מהרע"ב וכן כתב ברבנו ירוחם וכן משמע בפירושו להמשנה וכן מרש"י], מצדדים דדוקא באופן זה שהיה מוכרח לאכול המליח מפני חולשת לבו מהמתיקות, לכן חשיב המליח לעיקר אף נגד הפת, הא בעלמא לא אמרינן דהמליח יהיה עיקר נגד הפת, וכן משמע מהעתקת המגן אברהם והחיי אדם:​

 

[הצעיר שבחבורה]

לא הבנתי, יואיל כ''ת לפרש נא שיחתו

האם ברכת העיקר חלה גם על הטפל, או שמא הטפל אינו צריך ברכה מחמת טפלותו.

 

[הצעיר שבחבורה]

וכאן נשאלת השאלה, האם בסיום האכילה מברך 'ברכת המזון' או אולי ברכת העיקר, בורא נפשות לדוגמה' תפטור את הפת, ומה הדין אם מהעיקר הוא לא אכל שיעור ברכה אחרונה, האם כאן ודאי יברך ברהמ''ז?

ולעיקר שאלתו, איני מבין מה טעם יש לפוטרו מברכת המזון

 

[צריך עיון]

האם ברכת העיקר חלה גם על הטפל, או שמא הטפל אינו צריך ברכה מחמת טפלותו.

החקירה הזו איירי באוכל הטפל עם העיקר
הרמ''א איירי באוכל הטפל עוד קודם שאוכל העיקר, שהוא מאבד את ברכתו המקורית ונעשה שהכל לעולם [ואפילו אם העיקר לדוג' ברכתו בפה''ע]

 

[צריך עיון]

ולעיקר שאלתו, איני מבין מה טעם יש לפוטרו מברכת המזון

אחר שנתחדד דאיירי דוקא באוכל הטפל לפני העיקר ונתחדש כאן דין ברמ''א [שיש חולקים בזה כמבו' במ''ב ובה''ל] שהוא מאבד את חשיבותו.
האם יש מקום לדון לפוטרו מברהמ''ז?

 

[הצעיר שבחבורה]

אחר שנתחדד דאיירי דוקא באוכל הטפל לפני העיקר ונתחדש כאן דין ברמ''א [שיש חולקים בזה כמבו' במ''ב ובה''ל] שהוא מאבד את חשיבותו.
האם יש מקום לדון לפוטרו מברהמ''ז?

מקופיא לא, אמנם יל"ע בזה ממש"כ המ"ב גבי נטילת ידים
משנה ברורה סימן קנח ס"ק י

אם אכל מעט פת למתק חריפות השתיה באופן המבואר לקמן סימן רי"ב דא"צ לברך המוציא משום דהוא טפל להשתיה י"א דגם נט"י א"צ אף אם יש בו כביצה וי"א דצריך עיין א"ר ובפחות מכזית נראה שבודאי יש לסמוך שלא להצריך נטילה בזה אף לכתחלה דבלא"ה יש מקילין וכנ"ל אך בכזית או כביצה יטול ידיו ולא יברך על הנטילה מחמת ספק:​

 

[שומת נזיקין]

לכאורה ברכה אחרונה על הלחם היא מדאורייתא ולכן לא יפטור עצמו בברכת נפשות. ורק בברכה הראשונה שאינה מהתורה נפטר בעיקר.

כ"כ ביבי"א ז לב ע"ש.

 

[צריך עיון]

כ"כ ביבי"א ז לב ע"ש.

תודה על הציון ויש שם ידיעות רבות ונכבדות בענינא דעיקר וטפל.

והנה בכל מה שהביא שם היב''א אין שום מקור לברך על הטפל את ברכתו המקורית, דהם איירי בגונא דממילא הברכה המקורית היא בורא נפשות, ואומנם הרב יבי''א גופיה ז''ל פשיט''ל לברך ברכת המזון כה''ג על הפת, ומדבריו יש ראיה מה נקט בנד''ד.

 

[צריך עיון]

הרה''ג @גרינפלד ציטט כאן מקודם דברי החו''ב שדן ממש בענין זה
עוד טרם הספקתי לעיין בו היטב נמחקה ההודעה ונעלמה מן העין מטעם הכמוס

האם יואיל הרב הנ''ל לזכותינו שוב בדברי החו''ב?, או אולי אי מי יודע למצוא הדבר בספר?

 

[הצעיר שבחבורה]

יעוי' בשו"ת משיבת נפש (או"ח סי' ה) הדן באוכל דג מליח פחות מכזית ואוכל כזית פת.

 

[גרינפלד]

הרה''ג @גרינפלד ציטט כאן מקודם דברי החו''ב שדן ממש בענין זה
עוד טרם הספקתי לעיין בו היטב נמחקה ההודעה ונעלמה מן העין מטעם הכמוס

האם יואיל הרב הנ''ל לזכותינו שוב בדברי החו''ב?, או אולי אי מי יודע למצוא הדבר בספר?

שם במשנה מברך על העיקר ופוטר כו', משמע אף מברכה אחרונה וכ"ה בשו"ע סימן רי"ב ס"א, ואע"ג דבהמ"ז דאוריתא, שהרי אף בשבע מאכילת הפת נמי משמע דמברך על המליח ופוטר את הפת, יש לפרש דקים לחכמים דואכלת ושבעת באוכל לשם שביעה מתפרש, ולפ"ז יש מקום לומר נמי דבאוכל לרפואה או דחנקתי' אומצא פטור מבהמ"ז מדאוריתא, והא דאמר ל"ו א' כיון דמתהני בעי ברוכי, ומשמע דאף ברכה אחרונה ובהמ"ז בכלל, היינו מדרבנן, [ובזה אתי שפיר טפי הא דאמר התם מ"ד כיון דלרפואה אכיל לא ליבריך, והיינו דכיון דבהמ"ז דאוריתא ליתא באוכל לרפואה, ס"ד דאף ברכת הנהנין דרבנן נמי ליתא דכעין דאוריתא תיקון, וכש"כ אי עיקר ברכת הנהנין מבהמ"ז יליף כדבעי למימר ל"ה א', והיינו דקמ"ל דמדרבנן כל שנהנה תיקנו לברך], וכן באנסוהו לאכול נמי אף להמחייבים לברך אינו אלא מדרבנן, [עי' מש"כ לעיל ל"ו א' דהיינו בשאף מחמת האונס לא גמיר ואכיל], ובמ"ב סימן ר"ד ס"ק מ"ה כתב בשם הח"א דלענין בהמ"ז יש להחמיר כיון דהוא מה"ת, ולמש"כ מה"ת לכו"ע פטור, ומיהו יש מקום לחלק בין טפל לבין רפואה ואונס, וצ"ע. (ס"י ס"ק י"ג).​

 

[צריך עיון]

שם במשנה מברך על העיקר ופוטר כו', משמע אף מברכה אחרונה וכ"ה בשו"ע סימן רי"ב ס"א, ואע"ג דבהמ"ז דאוריתא, שהרי אף בשבע מאכילת הפת נמי משמע דמברך על המליח ופוטר את הפת, יש לפרש דקים לחכמים דואכלת ושבעת באוכל לשם שביעה מתפרש, ולפ"ז יש מקום לומר נמי דבאוכל לרפואה או דחנקתי' אומצא פטור מבהמ"ז מדאוריתא, והא דאמר ל"ו א' כיון דמתהני בעי ברוכי, ומשמע דאף ברכה אחרונה ובהמ"ז בכלל, היינו מדרבנן, [ובזה אתי שפיר טפי הא דאמר התם מ"ד כיון דלרפואה אכיל לא ליבריך, והיינו דכיון דבהמ"ז דאוריתא ליתא באוכל לרפואה, ס"ד דאף ברכת הנהנין דרבנן נמי ליתא דכעין דאוריתא תיקון, וכש"כ אי עיקר ברכת הנהנין מבהמ"ז יליף כדבעי למימר ל"ה א', והיינו דקמ"ל דמדרבנן כל שנהנה תיקנו לברך], וכן באנסוהו לאכול נמי אף להמחייבים לברך אינו אלא מדרבנן, [עי' מש"כ לעיל ל"ו א' דהיינו בשאף מחמת האונס לא גמיר ואכיל], ובמ"ב סימן ר"ד ס"ק מ"ה כתב בשם הח"א דלענין בהמ"ז יש להחמיר כיון דהוא מה"ת, ולמש"כ מה"ת לכו"ע פטור, ומיהו יש מקום לחלק בין טפל לבין רפואה ואונס, וצ"ע. (ס"י ס"ק י"ג).​

ידיעה נפלאה. יש''כ.
מה ראה למחוק בפעם הראשונה?

 

[מצַפֶּה]

נמצא שהאוכל למשל פת בתורת 'טפל' ברכת הפת היא 'שהכל'.

עצם זה שמברך שהכל על פת ובסוף מברך ברכת המזון, מצינו בפת מעופשת, עי' בביאור הלכה ר"ד שנוטה לומר שאפי' שברכתה שהכל, אם אכל כדי שביעה יברך ברכת המזון.
כאן יש שאלה שונה לגבי עיקר וטפל.
מסתבר שיברך על הפת ברכת המזון דסו"ס שבע ממנה, ותקנו כן על השביעה.