אעתיק בכאן קטע מהספר ילקוט יוסף למען הרבות ידיעה בפולמוס זה אחר שנראה כי
עיקר הפולמוס נסוב אחר ההיכרות הסביבתית במנהגם של נשים צדקניות. יען כי נראה לב' הצדדים הלוחמים במלחמתה של תורה או שבזמן הזה דין מים אחרונים הוא רק חומרא, כמאמר הרב
ברור שהמנסים לחדש שנשים גם תטולנה מים אחרונים לא הבינו שמה שהגברים נוטלים אף שלפי הפשט אין לזה מקום - הוא כי גברים לפעמים מחמירים כתורת הנסתר, אולם לנשים אין להחמיר לנהוג כתורת הנסתר
או שאין כלל מנהג קדום שנשים אינם נוטלות מים אחרונים כמאמר הרב
שום קשר לבעלי תשובה.
אנחנו משפחה ירושלמית שורשית, ואני לא מכיר אחד בסביבתי שהנשים אצלו לא נוטלות את ידיהם.
ואמרתי להשכין שלום בין התלמידים. הנה בילקוט הנזכר סי' קפא הערה ב' וזה לשונו:
כן מסתבר, שמאחר וטעם נטילה זו הוא משום מלח סדומית, מה לי נשים ומה לי אנשים,
וכן לטעם שאמרו והייתם קדושים אלו מים אחרונים, גם הנשים שייכות בזה.
וכן כתב בשו"ת שלמת חיים [להגרי"ח זוננפלד] חלק ד (סימן ג) שנכון להודיע לנשים שהן חייבות, להטעם דוהייתם קדושים אלו מים אחרונים. וכן לטעם משום מלח סדומית, דמאי שנא נשים מאנשים. ע"ש.
אולם בשו"ת שבט הלוי חלק ד (חלק אורח חיים סימן כג) כתב, דהאידנא הוא משום חומרא, אבל נשים לא קבלו עליהן חומרא זו. ע"ש. ובספר הליכות בת ישראל (עמוד נח) הביא
בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א, שיתכן והנשים שאינן מקפידות ליטול למים אחרונים, מסתמכות על המעשה המובא בגמרא, מים אחרונים הוציאו אשה מבעלה, ואף הרגו את הנפש (חולין קו. ויומא פג ב) ומשום כך נמנעות מלקבל על עצמן נטילה זו, אבל לדעתו אין להן על מה לסמוך. והרה"ג רבי יונה מרצבך זצ"ל אמר,
שהמנהג היה באשכנז, אפילו בבתי החרדים לדבר ה', שהנשים לא נטלו ידיהן למים אחרונים. [ובפרט שבזמנינו מקפידות הנשים לאכול במזלג, וליכא טעמא דידים מלוכלכות מהאוכל, ומלח סדומית אינו מצוי בינינו וכו']. אמנם העיקר לדינא שאין לחלק בזה בין האנשים לנשים, וכמו שכתב בערוך השלחן (סימן קפא) שיזהיר האדם את בני ביתו ליטול מים אחרונים. וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי חלק א (סימן צג) שטוב שגם הנשים תטולנה ידיהן מים אחרונים. ע"ש.
ואחר כתבי כל זאת ראיתי למרן אאמו"ר שליט"א בהסכמתו לספר אור אברהם חלק ב (תשמ"ט), שכתב וזו לשונו: ואעיר בקצרה על מה שכתב בתשובה (סימן כ) בענין מים אחרונים, שמרן השלחן ערוך (סימן קפא סעיף א) פסק בסתם: מים אחרונים חובה, ושוב כתב (בסעיף י) שיש נוהגים שאינם נוטלים מים אחרונים. וכתב, שזהו כסתם ויש דקיימא לן הלכה כסתם וכו'.
הנה תנא דמסייע ליה הוא הגאון רבי יונה נבון בשו"ת נחפה בכסף חלק א (דף קנג ע"ד), דמרן השלחן ערוך לא ניחא ליה במנהג זה. ע"ש. וכן פסק הגר"א. והן אמת שהגאון היעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן קפא) כתב שיש לחלק בין זמנם לזמנינו, כי הם היו נוהגים לאכול בלי כף ומזלג, מה שאין כן בזמנינו שעל פי הרוב אין דרכנו לאחוז התבשיל בידינו אלא על ידי כפות ומזלגות,
ולכן אין צורך למים אחרונים אפילו על פי הקבלה. ע"ש. והובאו דבריו בספר יפה ללב שם. [ולא זכר שר מדברי התוספות בעירובין (יז ב) דהיינו טעמא שהיו מטבלים אצבעותיהם במלח, שהוא קרוב לטעם המור וקציעה]. ובמחכ"ת אינו מחוור, שהרי כתב הרמב"ם (שם) כל פת שיש בו מלח צריך נטילת ידים באחרונה, משום מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית, והרי מחזיקים הפת בידים בלי כף ומזלג. [
שוב ראיתי שכן הקשה בספר בני ציון ליכטמן (סוף סימן קפא) והוכיח שם מהגמרא נדרים שגם בזמנם היו אוכלים על ידי כף או מזלג]. והנה פשוט שאין הבדל בזה בין אנשים לנשים. ובשו"ת מקוה המים חלק ג (ריש סימן יז) כתב גם כן לחלק בין זמנם לזמנינו שאוכלים על ידי כף ומזלג, אלא שנהגו להחמיר על פי הקבלה, ולכן הנשים לא נהגו. ע"ש. ולפי האמור העיקר שלא לחלק בין האנשים לנשים בזה, וכן
ראוי לנהוג ולהנהיג. עכ"ל
והרבנים מוזמנים בס"ד לעיין למען ידעו את אשר יצוו לביתם
ודרך אגב בעניין מה שהקשה בספר בני ציון שגם בזמנם היו אוכלים ע"י כלי אכילה יש על זה מאמר נפלא בספר היו דברים מעולם להרב ישראל דנדרוביץ ח"א סימן ל' הנקרא כמובן בשם "על קצה המזלג" בו מביא את דברי ר"ח במרכזה של סוגיא למדנית מובהקת [כלשונו] שמגלה לנו כי היוונים נהגו לאכול במזלג אפס, הוא כותב.. כי האמת היא שעיון מעמיק בסוגיא יגלה כי מדובר דוקא במנהג יהודי שנהג בימי המשנה! עכ"ל
הרבה נחת!