ציטוט מ"דף על דף" בברכות שם:
בגמ': כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו וכו'.
כתב הפרי חדש לאו"ח (סי' קיט סק"א) דלישנא דאין צריך משמע שאם ירצה להזכיר מזכיר, ומביא שם את דברי הזוה"ק (פ' וישלח) דבתפלה בעי לפרשא מלה כדקא יאות ע"כ. וכ"כ בפסקי הריא"ז על ברכות כאן ע"ש.
וי"ל לפי"ז, דהנה בדגל מחנה אפרים (פר' בהעלתך) כותב: וצריך להבין, לכאורה הא צריך להזכיר שם החולה ושם אמו, וכתב ליישב: וי"ל בזה שיש רמז לזה בדבריו אלו, כי רפא נא בגי' מרים יוכבד עכ"ל. ולכאורה דבריו פלא, דהרי אדרבה, מפסוק זה מוכיחה הגמ' דא"צ להזכיר השם, ואיך רומז כאן השם דוקא ומקשה כהנ"ל וצ"ע.
ולפי הריא"ז והפר"ח הנ"ל א"ש, דכדי לצאת ידי חובת כל הדעות הזכיר השם ברמז וכנ"ל, אך בספר הפרדס לרש"י (סי' רפז) וכן בילקוט ראובני (פר' וירא) בשם ספר סודי רזא נראה דהוא קפידא ממש שלא להזכיר השם וא"כ צ"ע דברי הדגל מחנה אפרים הנ"ל.
ובמגיד תעלומה כתב כאן: א"צ להזכיר וכו': זה אינו מובן, וכי ס"ד שלא להזכיר כלל שם מי שמתפללין עליו, ואם הוא להיות הש"י יודע תעלומות לב. אם כן אין מן הצורך להתפלל בפה רק במחשבה, והרי תמצא העמלקי לבש לבושי הכנעני בכדי שלא יהיו יודעין ישראל איך להתפלל עד שהוצרכו להתפלל אם נתן תתן את העם הזה.
והנה ראיתי לאחד קדוש (הרב הק' מו"ה אפרים מ"כ בסדילקוב) מדבר בספרו דג"ל מחנ"ה אפרי"ם שעכ"פ נרמז בזה שמה דמרי"ם בת יוכב"ד רפ"א נ"א בגי' מרי"ם יוכב"ד ממילא נשמע לנו, שעכ"פ כשאין מזכירין השם בפירוש בכדי שלא יהי' איזה קטרוג, עכ"ז יש לרמז השם לפני היודע תעלומות. ובזה ידוקדק לך מה דסיימו בגמ' ללא צורך ול"א קמדכ"ר שמ"ה דמרי"ם, ולפי הנ"ל יתכן דה"ק, ולא קמדכר שמה דמרים בפירוש רק בגימ' נזכר שמה ושם אמה עכד"ק.
במג"א (סי' קיט) הביא בשם המהרי"ל, דדוקא בפניו של החולה אין להזכיר אבל שלא בפניו כן רשאי ע"ש שהביא ראיה ממרים ומשה, שמשה התפלל בפניה של מרים ע"ש. אכן ראה בקובץ כרם שלמה (שנה א קו' ז עמ' לט - מ) שדן דכיון שהיתה מרים בנידוי (וכמש"כ באור החיים הק' ועי' מוע"ק (טז ע"א) דנראה שהיה שם נזיפה ולא נידוי) א"כ לא יכל משה לעמוד בד' אמות שלה וא"כ לא היה זה בפני' ע"ש.
ובספר מאור ישראל כאן כתב: לכאורה יש להעיר ממ"ש (תענית כה ע"א) א"ל מה שמך, א"ל איכו, אמר, איכו נמטי כשורך. הרי שהוצרך להזכיר שמה. וי"ל ע"פ מ"ש הרה"ג מהר"א הכהן בספר אזור אליהו (סי' קכז), שהטעם שאין להזכיר שם החולה בתפלה, כדי שלא יקטרג השטן ע"י שמו של החולה, כענין בכסה ליום חגינו. (והובא בספר רוח חיים פלאג'י סי' תקסט ס"ק א) ע"ש. ולפ"ז י"ל דה"מ לגבי חולה דאיתרע מזליה, משא"כ בעלמא יותר טוב להזכיר שמו ע"כ.
בספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' קיט) כותב: והמנהג כשמתפללים על חולה שמזכירין אותו בשם אמו, וכן המנהג בכתיבת פדיון נפש שקורין קוויט"ל שכותבין שם האם, ויש מקור ע"ז בדברי חז"ל במסכת שבת (דף סו ע"ב), אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני בשמא דאימא, עי' פרש"י שם פי' דכל לחישות מזכירין בשמא דאימא פלוני בן פלונית, וכן איתא בזוה"ק פ' לך (דף פד ע"א) והושיעה לבן אמתך וכי לא הוי ברי' דישי איהו עד דאיהו אמר בשמי' דאמי' לאדכרתא בעי למהך במלה דאיהו ודאי ועל דא אדכר לאמי' ולא לאבוי ע"כ.
והנה בפנים יפות סוף פרשת בהעלותך כתב בזה"ל כבר אמרו חז"ל שכל הלחשים והתפלות וקיום בריאת הגוף הוא בשם אמו, ותפלות עליות נשמה בשם אביו ומציין להגמ' דשבת הנ"ל, ועיין בספר דברי תורה (מהדורא ב אות ד) שתמה דסיום דבריו דתפילות עליות נשמה בשם אביו לא נמצא בדברי חז"ל, אך כתב דהפנים יפות דפשיטא ליה כן ודאי קיבל כן מרבו הגה"ק איש אלקים רבינו מהר"ר דובער המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, ומבאר שם ענין זה טעם הדבר לחלק בין תפלות וקיום בריאת הגוף בין תפלות עליות נשמה, דהתפלות בעד החולה שהוא פק"נ בחיי עוה"ז חוששין למיעוטא משא"כ בהיותו בעולם העליון גם התפלות בעדו שפיר אזלינן בתר רובא עי"ש.
ובשו"ת תורה לשמה (סימן שצט) כתב טעם לזה, משום דעל הרוב ימצא על האיש קטרוגים יותר מן האשה, דהרי האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ופטורה ממצות ת"ת והאיש לא פלט מעון ביטול תורה כמ"ש חז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, ועוד דהאשה מוצלת מעון הקרי, על כן קטרוגים על האשה על הרוב הם מועטים משל האיש ולכך יזכירו היכא דבעי רחמים שם האם, ובמקור חסד על ספר חסידים (סימן רמב) כתב טעם אחר, דאיתא ברמב"ן (ר"פ תזריע) שהאם נותנת החומר והאב הצורה, לכן כשמתפללין על בריאות הגוף מזכירין שם האם וכשמתפללין על נשמת הנפטר מזכירין שם האב, (ועי' שו"ת זקן אהרן ח"א סימן יא, שו"ת אפרקסתא דעניא סימן כב, ושו"ת שם משמעון סימן כב).
אמנם יש בזה גם מנהגים אחרים, דבדברי תורה הנ"ל הביא דבמדינת אשכנז וגם בגליל העליון באונגארן מנהגם להיפך, כי בעד הנפטר מתפללים בשם אמו, וכשנותנים פדיון נפש בחיותם וצרכי פרנסתם כותבים שם אביהם, (אמנם כתב דמנהגיהם נראה כסותרים לדברי הגמ' והזוה"ק כנ"ל), ועיין בצוואת הגאון מהר"ם א"ש (הנדפס בספר זכרון יהודה) שכתב להזכיר שמו בשם אמו, וכן כתב הגאון שדי חמד בצוואתו, וכן הביא בספר משמרת שלום (מנהגי קאידינאוו מהדורא בתרא סימן י) שכן נדפס בסידור אור הישר הנדפס עם הנהגת הגה"ק מהרש"ח מקאידינאוו זצ"ל, אמנם במשמרת שלום עצמו שם מכריע דטוב להזכיר גם שניהם, שם האב וגם האם, בין על הנפטר ובין על החי עי"ש.
