חילול מעשר שני על מטבע זר (1 צופה)

[יואל שילה]

שאלה שהיום נשאלתי בפעם הראשונה בהיסטוריה
שכן הביא לי מטבע של מדינה זרה, ואמר שבתו חיללה עליו מעשר שני [חיללה בעודה בא"י, לא באותה מדינה]
וביקש שאצרף אותה למטבעות שלי - הממתינים להשמדה [אגב, הכנסה ליציקת בטון - בעיני היא האופן המובחר להשמיד]
ולחילופין - שאחלל אותה על מטבע שלי ואחזיר אותה לה
מה אומרים החכמים?

 

[כהנא דמסייע]

שאלה שהיום נשאלתי בפעם הראשונה בהיסטוריה
שכן הביא לי מטבע של מדינה זרה, ואמר שבתו חיללה עליו מעשר שני [חיללה בעודה בא"י, לא באותה מדינה]
וביקש שאצרף אותה למטבעות שלי - הממתינים להשמדה [אגב, הכנסה ליציקת בטון - בעיני היא האופן המובחר להשמיד]
ולחילופין - שאחלל אותה על מטבע שלי ואחזיר אותה לה
מה אומרים החכמים?

שו"ע יורה דעה - סימן שלא
ואין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום. ואינו פודה במעות שאינם ברשותו. ואפשר שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שבית המקדש קיים, אבל עכשיו שאין מעשר שני נאכל, אין להקפיד בכך. ומ"מ יש לחוש בדבר, ואף בזמן הזה לא יפדה מעשר שני אלא על כסף שיש בו מטבע היוצא, והוא ברשותו, או יחלל על פירות אחרים.

 

[יואל שילה]

זכרתי את המשנה שאינו מועיל, אך לא זכרתי את חידוש זה של השו"ע!
יישר כח
אמנם הגרח"ק (דרך אמונה ביאור הלכה מעש"ש ד') כבר תמה מאד מנא ליה שזה רק פסול דרבנן בחילול:

בשו"ע יו"ד סי' של"א סקל"ח כ' ואינו פודה בכסף שאינו מטבע כו' והוא הנקרא אסימון כו' ואין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום ואינו פודה במעות שאינם ברשותו ואפשר שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שביהמ"ק קיים אבל עכשיו שאין מע"ש נאכל אין להקפיד ומ"מ יש לחוש בדבר ואף בזה"ז לא יפדה מע"ש אלא על כסף שיש בו מטבע היוצא והוא ברשותו עכ"ל ומשמע דדעתו דכל אלו מדרבנן ולכן בזה"ז דבלא"ה אין נאכל אין לחוש מדינא ותמוה מאד לומר דחילול על אסימון מותר מדאורייתא דהא בב"מ מ"ז ב' קאמר ר"ע וצרת הכסף כסף שיש עליו צורה פרט לאסימון וכ"ה בספרי ראה ור' דוסא דמתיר משום דדריש כר' ישמעאל כדאמר שם אבל לר"ע פסול מדאורייתא ולכן אף בדיעבד אין מחולל כדתנן בפ"ק דמע"ש והאסימון מותר להשתמש בו לחולין ובברכות מ"ז ב' אמרי' מע"ש שלא נפדה כגון שפדאו על אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך כסף שיש עליו צורה וכבר תמה בזה בישועות מלכו לעיל פ"ב ה"ב ואפשר דהשו"ע לא קאי על אסימון אלא על מעות שאינם ברשותו או שאין יוצא בהוצאה באותו מקום וזה ס"ל שהוא מדרבנן כיון שהמטבע נחשב מטבע במקום אחר אבל ג"ז צ"ע דבב"ק צ"ח א' אמרי' היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין דבעינן מצוי בידך דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך וליכא וכ"ה בספרי ראה בידך פרט לכשיצאה חוץ מרשותך וקי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש אלמא דמדאורייתא הוא דהא לקולא אמרי' דאין חל ההקדש ובב"ק ס"ט מבואר דגם א"א לחלל נ"ר שאין ברשותו מה"ט ע"ש ובירו' פ"ק דמע"ש ה"א אמרי' ג"כ ת"ל וצרת הכסף בידך מהו בידך ברשותך וגם על מעות שאין יוצאות כאן הביא הגר"א בשנו"א פ"ק דמע"ש ספרי הכסף פרט למעות שאין יוצאות (ול"מ בספרי לפנינו) וכבר תמה בזה ג"כ בישועות מלכו שם וגם מלשון המשנה אין מחללין מע"ש על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינם ברשותו מוכח שהוא דאורייתא כדאמרי' בב"מ מ"ה ב' דאי דאורייתא מחללין ואין מחללין מיבעי לי' למיתני וגם מוכח שם דאי איסורו מדרבנן בדיעבד מחולל וא"כ כאן שגם בדיעבד אין מחולל כמש"כ רבנו ע"כ דהוא דאורייתא ודברי השו"ע צע"ג:

 

[הצעיר שבחבורה]

שו"ע יורה דעה - סימן שלא
ואין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום. ואינו פודה במעות שאינם ברשותו. ואפשר שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שבית המקדש קיים, אבל עכשיו שאין מעשר שני נאכל, אין להקפיד בכך. ומ"מ יש לחוש בדבר, ואף בזמן הזה לא יפדה מעשר שני אלא על כסף שיש בו מטבע היוצא, והוא ברשותו, או יחלל על פירות אחרים.

ויש לעי' בגדרי אינו יוצא באותו מקום, אי סגי במה שיכול לפדותו בקל

 

[כהנא דמסייע]

ויש לעי' בגדרי אינו יוצא באותו מקום, אי סגי במה שיכול לפדותו בקל

מקור הילפותא הוא כמו שציין הש''ך "שנאמר ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך" שיהא ראוי להוציאה. ונראה דאם רוצה לילך לסופר, או לחנות פירות או כל אשר תאוה נפשו לא יקבלו המטבע עד שילך לחלפן וישלם במטבע המקומי לא קרי ליה "בכל אשר תאוה נפשך"

 

[הצעיר שבחבורה]

ונראה דאם רוצה לילך לסופר, או לחנות פירות או כל אשר תאוה נפשו לא יקבלו המטבע עד שילך לחלפן וישלם במטבע המקומי לא קרי ליה "בכל אשר תאוה נפשך"

דרשא מדנפשיה?

 

[צריך עיון]

ויש לעי' בגדרי אינו יוצא באותו מקום, אי סגי במה שיכול לפדותו בקל

לכאו' צריך 'יוצא' בתורת מטבע, אם צריך להחליפו במטבע הרי הוא שוב ככל חפץ דעלמא

 

[הצעיר שבחבורה]

לכאו' צריך 'יוצא' בתורת מטבע, אם צריך להחליפו במטבע הרי הוא שוב ככל חפץ דעלמא

איני מונח כעת, ויש לעי' בב"ק צז ב, בהא דמלכיות מקפידות זו על זו, וראיתי שבביאור הגר"א ציין לגמרא זו

 

[כהנא דמסייע]

דרשא מדנפשיה?

היכן ראית?
הגמ' דורשת מהפסוק הזה שצריך לפדותו בדבר היוצא לכל אשר תאוה נפשך. זה מקור הדין שהגמרא פירשה את הפסוק. וזה לא קיים במטבע זר.

 

[צריך עיון]

היכן ראית?
הגמ' דורשת מהפסוק הזה שצריך לפדותו בדבר היוצא לכל אשר תאוה נפשך. זה מקור הדין שהגמרא פירשה את הפסוק. וזה לא קיים במטבע זר.

דצ''ע היכן מצא גמרא כזו יואיל להיות @כהנא דמסייע ויסייענו למצוא הגמרא שכיון אליה.
וככה''נ כונתו למש''כ התוס' ב''מ מה ע''א בסוה''ע, אבל זה רק בחילול בירושלים ולא בחילול הראשון של פירא אטיבעא.

 

[כהנא דמסייע]

רמב"ם פירוש המשניות - מסכת מעשר שני פרק א משנה ב
ומה שאסר חילול מעשר שני על מטבע שאינו יוצא, למה שאמר הש"י ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, וצריך שיהיה זה הכסף שיוכל להוציאו כמו שירצה מן המאכלים: וכ''ה ברע''ב. וציינתי שאני מביא דברי הש''ך.
רמב"ם יד החזקה הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ד
(י) אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך עד שיהיה ראוי להוצאה ומטבע מלכים הראשונים אם יוצא משמם פודין בו:
ואין זה דרשא אלא משמעות כמוש''כ המבי''ט בקרית ספר שם "דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך דמשמע בעינן ראוי להוצאה".
ולא שהרמב''ם צריך מקור, אבל מקור הדברים הוא מגמרא ירושלמי מע''ש והובא כמה פעמים משמעות זו לגבי כמה דברים. יעו''ש.

 

[כהנא דמסייע]

זכרתי את המשנה שאינו מועיל, אך לא זכרתי את חידוש זה של השו"ע!
יישר כח
אמנם הגרח"ק (דרך אמונה ביאור הלכה מעש"ש ד') כבר תמה מאד מנא ליה שזה רק פסול דרבנן בחילול:

בשו"ע יו"ד סי' של"א סקל"ח כ' ואינו פודה בכסף שאינו מטבע כו' והוא הנקרא אסימון כו' ואין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום ואינו פודה במעות שאינם ברשותו ואפשר שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שביהמ"ק קיים אבל עכשיו שאין מע"ש נאכל אין להקפיד ומ"מ יש לחוש בדבר ואף בזה"ז לא יפדה מע"ש אלא על כסף שיש בו מטבע היוצא והוא ברשותו עכ"ל ומשמע דדעתו דכל אלו מדרבנן ולכן בזה"ז דבלא"ה אין נאכל אין לחוש מדינא ותמוה מאד לומר דחילול על אסימון מותר מדאורייתא דהא בב"מ מ"ז ב' קאמר ר"ע וצרת הכסף כסף שיש עליו צורה פרט לאסימון וכ"ה בספרי ראה ור' דוסא דמתיר משום דדריש כר' ישמעאל כדאמר שם אבל לר"ע פסול מדאורייתא ולכן אף בדיעבד אין מחולל כדתנן בפ"ק דמע"ש והאסימון מותר להשתמש בו לחולין ובברכות מ"ז ב' אמרי' מע"ש שלא נפדה כגון שפדאו על אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך כסף שיש עליו צורה וכבר תמה בזה בישועות מלכו לעיל פ"ב ה"ב ואפשר דהשו"ע לא קאי על אסימון אלא על מעות שאינם ברשותו או שאין יוצא בהוצאה באותו מקום וזה ס"ל שהוא מדרבנן כיון שהמטבע נחשב מטבע במקום אחר אבל ג"ז צ"ע דבב"ק צ"ח א' אמרי' היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין דבעינן מצוי בידך דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך וליכא וכ"ה בספרי ראה בידך פרט לכשיצאה חוץ מרשותך וקי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש אלמא דמדאורייתא הוא דהא לקולא אמרי' דאין חל ההקדש ובב"ק ס"ט מבואר דגם א"א לחלל נ"ר שאין ברשותו מה"ט ע"ש ובירו' פ"ק דמע"ש ה"א אמרי' ג"כ ת"ל וצרת הכסף בידך מהו בידך ברשותך וגם על מעות שאין יוצאות כאן הביא הגר"א בשנו"א פ"ק דמע"ש ספרי הכסף פרט למעות שאין יוצאות (ול"מ בספרי לפנינו) וכבר תמה בזה ג"כ בישועות מלכו שם וגם מלשון המשנה אין מחללין מע"ש על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינם ברשותו מוכח שהוא דאורייתא כדאמרי' בב"מ מ"ה ב' דאי דאורייתא מחללין ואין מחללין מיבעי לי' למיתני וגם מוכח שם דאי איסורו מדרבנן בדיעבד מחולל וא"כ כאן שגם בדיעבד אין מחולל כמש"כ רבנו ע"כ דהוא דאורייתא ודברי השו"ע צע"ג:

קטונתי מלהשיב על דברי הגר''ח, אבל לענ''ד יש לבאר דברי השו''ע שהם מבוססים על דברי הרמב''ם (הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב) "והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה לא יהיה זה חמור מן הקודש ומשליך הפרוטה לים הגדול". מקור הדין הוא "בכל אשר תאוה נפשך" והיום שאין המע''ש נאכל בקדושה בירושלים הרי בטל המציאות של בכל אשר תאוה נפשך. דא''א לקנות בכסך זה בפועל כל אשר תאוה נפשו. וממילא חידשו הגאונים דאפי' דינר בשוה פרוטה. שכמעט ואינו יכול לקנות בו כלום. וממילא גם דין זה של מטבע היוצא, שענינו להגיע לכל אשר תאוה נפשך הבין השו''ע שאינו קיים בזה''ז..

 

[יואל שילה]

בדיוק היום קיבלתי את דעת החכמים דפה, והשלכתי את המטבע הזר הזו לבור עמוק [של עמוד של יציקת בטון, לפני היציקה]

 

[בן עזאי]

רא"ש מסכת מעשר שני פרק א משנה ב
ולא על מעות שאינן ברשותו. מפרש בפ' הגוזל קמא כיצד היה לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין עליהן, קסטרא והר המלך היו רחוקים ממקום התנא ולא היו שיירות מצויות ביניהם ומי שיש לו מעות שמה לא יכול להביאם אליו אלא בהוצאה מרובה, וכן מי שנפל כיסו לים הגדול אף על גב דחזי ליה צריך להביא בר דמוסי שיעלהו מן הים ולהכי קרי להו מעות שאינן ברשותו.


משא"כ לכאורה בזמנינו, ויל"ד בזה.