איך מותר לקבור מת (13 צופים)

יאשע בער · יום ראשון בשעה 15:43

הנה קבורת המת היא מצוה, וצ"ע איך אפשר לקיימה בפני המת, הלא הוא לועג לרש.

אחד יחיד · יום ראשון בשעה 16:48

יאשע בער אמר:
הנה קבורת המת היא מצוה, וצ"ע איך אפשר לקיימה בפני המת, הלא הוא לועג לרש.

אין זה לועג לרש, כי גם בחייו לא יכל לקיים את המצווה של קבורת עצמו.

צביקה שטרן · יום ראשון בשעה 18:23

לועג לרש אינו אסור היכא שהמצווה נעשית לצורך ולתועלת המת.
לכן גם מותר לקרוא תהילים ולומר קדיש בסמוך לקברו או למיטתו היכא שהדבר נעשה לכבודו, (יו"ד שד"מ י"ז, שס"ז ג').

מה שכתבו שהוא אינו יכול לקיים מצווה זו בחייו, אין נראה לי לומר כן, כי הלא סו"ס מצווה היא, והקוברו מקיים בכך מצווה, ומה לי בכך שמצווה זו הנפטר לא יכל לקיימה.
הגע עצמך: האם בסמוך לקבר של אישה אינו מחויב להסתיר הציציות?

זרח לווין · יום ראשון בשעה 18:37

יאשע בער אמר:
הנה קבורת המת היא מצוה, וצ"ע איך אפשר לקיימה בפני המת, הלא הוא לועג לרש.

כשהרש עצמו מחוייב במצווה אין זה לעג עליו

חפץ בחיים · יום ראשון בשעה 19:44

יאשע בער אמר:
הנה קבורת המת היא מצוה, וצ"ע איך אפשר לקיימה בפני המת, הלא הוא לועג לרש.

נו,
ואיסור לועג לרש דוחה את כל המצוות?

לב טוב · יום ראשון בשעה 19:56

יאשע בער אמר:
הנה קבורת המת היא מצוה, וצ"ע איך אפשר לקיימה בפני המת, הלא הוא לועג לרש.

למה דילגת על ההספד ?

עוזי ומגני · יום ראשון בשעה 20:02

צביקה שטרן אמר:
לועג לרש אינו אסור היכא שהמצווה נעשית לצורך ולתועלת המת.
לכן גם מותר לקרוא תהילים ולומר קדיש בסמוך לקברו או למיטתו היכא שהדבר נעשה לכבודו, (יו"ד שד"מ י"ז, שס"ז ג').

כמדומה שיש שיטות שאף בכה"ג איכא לועג לרש ואצל החזונאישניקים לא אומרים פרקי תהילים וקדיש אף לע"נ הנפטר בד"א של קברו
אמנם אולי משום שיש גם נפטרים אחרים...

לב טוב · יום ראשון בשעה 20:04

עוזי ומגני אמר:
כמדומה שיש שיטות שאף בכה"ג איכא לועג לרש ואצל החזונאישניקים לא אומרים פרקי תהילים וקדיש אף לע"נ הנפטר בד"א של קברו
אמנם אולי משום שיש גם נפטרים אחרים...

בלוויה כולם אומרים קדיש

עוזי ומגני · יום ראשון בשעה 20:06

לב טוב אמר:
בלוויה כולם אומרים קדיש

בד"א של הנפטר?

שמעון הגלילי · יום ראשון בשעה 20:06

אחים בהספידא דהתם קאימנא.
ולא הוי לועג לרש

לב טוב · יום ראשון בשעה 20:08

שמעון הגלילי אמר:
אחים בהספידא דהתם קאימנא.
ולא הוי לועג לרש

למה לא
זה יותר לועג לרש

שמעון הגלילי · יום ראשון בשעה 20:09

לב טוב אמר:
למה לא
זה יותר לועג לרש

התכוונתי שיש מכאן ראיה שזה לא הוי לועג לרש.
שהרי רב ביקש את זה.

לב טוב · יום ראשון בשעה 20:09

עוזי ומגני אמר:
בד"א של הנפטר?

א. כך שמעתי.
ב. הח''ק לא מתרחקים ד''א כשאומרים עקיבא בן מהללאל אומר

לב טוב · יום ראשון בשעה 20:10

שמעון הגלילי אמר:
התכוונתי שיש מכאן ראיה שזה לא הוי לועג לרש.
שהרי רב ביקש את זה.

אין על זה חולק
רק הרב @יאשע בער מבקש הטעם

שמעון הגלילי · יום ראשון בשעה 20:12

אחד יחיד אמר:
אין זה לועג לרש, כי גם בחייו לא יכל לקיים את המצווה של קבורת עצמו.

זרח לווין אמר:
כשהרש עצמו מחוייב במצווה אין זה לעג עליו

ועניין זה מזכיר לי את הסיפור הבא:

המת שקבר את עצמו בהוראת הב"ח
הבריסקער רב הגיע פעם לעיר קראקא. הוא הלך לראות שני דברים: את בית הכנסת של הרמ"א, ואת הקבר של ה'מגלה עמוקות'.

ליד קברו של ה'מגלה עמוקות' ישנה מצבה שעליה כתוב: "פה נטמן איש לא ידוע שמו, ויגיד עליו רעו [זה השוכב לידו]".

הוא שאל מיד והתענין מה זה, מי זה.

הלך לחברא קדישא. אמרו לו שבפנקס הקהילה כתוב הסיפור. הביאו את הפנקס ונתנו לו לקרא:

היה כתוב שם כך:

אחרי שה'מגלה עמוקות' נפטר, הגיע אברך לחברא קדישא ובקש: "רצוני לקנות קבר ליד ה'מגלה עמוקות'". צחקו עליו: חסר דעה, איזו בקשה!

-"אשלם על כך בכסף מלא".

- "לא מוכרים קבר כזה בכסף!"

הוא לא נכנע לדבריהם, הגיע עוד יום ועוד, אך הם שלחו אותו לנפשו- "גיי געזונטערהייט"- בשום אופן אנחנו לא מוכרים!

החליט ללכת באופן אישי לפקיד הגזבר היושב במשרד, ולספר כי הוא מציע סכום כסף רב, אולי ישתכנע. "אשלם כמה שתרצה, רק מכור לי את המקום"- התחנן.

בשום אופן.

עוד יום ועוד יום נדנד לו, עד שהגזבר החליט: יש לי עצה, אני אנקב בסכום כסף כזה גבוה, שהוא פשוט יברח מהמקום.

למחרת כאשר הגיע, אמר לו: "אם אתה רוצה באמת, שלם חמש מאות רובל". סכום עצום.

-"חמש מאות רובל? בסדר, אני אביא".

הלך והביא חמש מאות רובל. חשב הגזבר לעצמו: מה אעשה עכשיו? סיפור שכזה. התיישב בדעתו והחליט:

אני כבר אדם זקן, והוא אברך צעיר, עד שהוא ימות אני כבר מזמן לא אהיה פה. מה אכפת לי? דבר ראשון ניקח את הכסף- חמש מאות רובל. בינתיים יהיה לחברא קדישא קצת כסף. ולימים, כאשר יצטרכו לקבור אותו, שהם ישברו את הראש. זה לא יהיה נוגע אלי....

-"הבא את הכסף".

- "הבא לי שטר מכירה".

כתב לו שטר מכירה, נטל את הכסף, הביא אותו למנהלי 'חברא קדישא' ואמר להם: "פלוני קנה אחוזת קבר", לא האריך ולא פירט.

לא פחות ולא יותר, למחרת האיש נפטר. לא ידוע מי האיש. לא הכירו אותו כתושב העיר, לא ידעו על משפחה או קרובים, וגם לא ידעו על רכישת חלקת הקבר. הגזבר ידע על העסק ושתק. החברא קדישא קברו אותו במקום אחר והגזבר שותק.

בלילה בא הנפטר לגזבר ושואל: "מה זה? יש לי שטר מכירה, רימית אותי!"

אמר לעצמו: "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים".

למחרת שוב אותו חלום: "מה עשית לי? מדוע זרקת אותי שם?"

בלילה השלישי אמר לו: "אם אתה מתעלם ממני- ברצוני לתבוע אותך לדין תורה בפני בית דין של מעלה!"

דין תורה בבית דין של מעלה- זה עניין מר מאוד... הגזבר רעד בכל גופו: הוא הולך להרוג אותי, לקחת אותי לשם.

באותם ימים הרב של קראקא היה רבנו הב"ח. הגזבר נבהל מאוד, הלך לרב ובכה לו שעשה שטות נוראה, סיפר לו את כל הסיפור. "וקוראים לי כעת לבית דין של מעלה. מה אני עושה? תן לי עצה".

אומר לו הב"ח: "אם הוא יבוא פעם נוספת, תגיד לו שיש הלכה בשולחן ערוך שהולכים אחרי הנתבע. אתה רוצה דין תורה? בוא לפה, שיבוא אלינו לבית הדין. אצל הב"ח. שיקבע זמן מתי שהוא רוצה ונפסוק".

אכן הגיע שוב בחלום, אמר לו הגזבר: "אתה רוצה, תבוא לכאן לבית דינו של רב העיר, הב"ח".

כך היה. קבעו זמן. הב"ח התיישב. הגזבר הגיע וגם קהל רב התאסף לשמע מה יעשה בדינו.

נעמד הב"ח והכריז: "התובע יטען את טענותיו!"

מיד כשאמר את דבריו שמעו קול. קול של הנשמה מספרת את כל הסיפור.

"ועכשיו"- אמר הרב- "יציג הנתבע את טענותיו". הגזבר הצטדק, הציג את טענותיו.

אמר הב"ח: "שמעתי את שני הצדדים, ופסק ההלכה הוא כך: אנחנו פה בעולם, לא יכולים למכור מקום לאדם לא ידוע. כיוון שאיננו יודעים מי אתה, איננו יכולים למכור לך קבר ליד איש קדוש, ה'מגלה עמוקות'. לכן הגזבר לא יכול היה למכור לך את המקום, הוא לא הבעלים. אבל מה נעשה שהוא כבר עשה איתך מכירה שלא כדין? אי לכך, הפסק כדלהלן. כיוון שאנחנו לא יכולים לקברך שם, אם אתה כן ראוי לנוח שם - תדאג לעצמך. ואם יש לך את הזכות - כבר תדאג לעצמך. זה הפסק שפוסקים בבית דין של מטה!"

עברו שלושה ימים. הקבר של האברך היה ריק, והקבר שליד המגלה עמוקות היה תפוס! הוא דאג לעצמו. על הקבר הניחו מצבה:" פה נטמן איש לא נודע מי הוא ויעיד עליו רעו".

את כל הסיפור הזה על כוח התורה סיפר הרב מבריסק, כפי שקרא בפנקס ה'חברא קדישא' דקראקא.

ריבונו של עולם נתן כוח לחכמי ישראל והם יכולים לפסוק דברים כאלו.

(יחי ראובן)

עוזי ומגני · יום ראשון בשעה 20:17

צביקה שטרן אמר:
(יו"ד שד"מ י"ז, שס"ז ג').

וז"ל
(טז) אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור והני מילי בדברי תורה אבל במילי דעלמא לית לן בה:
(יז) מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ארבע אמותיו או בבית הקברות (מהרא"י בביאור מא"ח לדעת רמ"ה):

אולי ס"ל שתהילים לע"נ הוי לא הוי לכבודו אלא לטובתו וזה לא בכלל ההיתר
אלא שצ"ע מעקביא בן מהלל דשם הוא תוכחה לחיים ולא הוי לכבודו של נפטר וגם לא לע"נ
ואולי ע"י שהרבים מתעוררים בשעת הלוויה לתשובה ע"י אמירת "עקביא" הוי עילוי נשמה לנפטר וס"ל להח"ק שעילוי נשמה שפיר מהני

לב טוב · יום ראשון בשעה 20:34

עוזי ומגני אמר:
אולי ס"ל שתהילים לע"נ הוי לא הוי לכבודו אלא לטובתו וזה לא בכלל ההיתר

לא ניכר שהוא לכבודו

עמך · היום בשעה 00:36

אחד יחיד אמר:
אין זה לועג לרש, כי גם בחייו לא יכל לקיים את המצווה של קבורת עצמו.

זרח לווין אמר:
כשהרש עצמו מחוייב במצווה אין זה לעג עליו

עדיין קשה דהוי לועג לרש למת שנקבר לצידו.

אחד יחיד · היום בשעה 11:07

עמך אמר:
עדיין קשה דהוי לועג לרש למת שנקבר לצידו.

זה פשוט שבזה אין חוששין ללועג לרש, כי אחרת נצטרך לקבור כל מת בבית קברות נפרד.

עוזי ומגני · היום בשעה 13:25

אחד יחיד אמר:
זה פשוט שבזה אין חוששין ללועג לרש, כי אחרת נצטרך לקבור כל מת בבית קברות נפרד.

השאלה היתה למה?

איך מותר לקבור מת (13 צופים)

משתמש רשום

משתמש מוביל

משתמש חדש

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש ותיק

משתמש רגיל

משתמש ותיק

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

המת שקבר את עצמו בהוראת הב"ח​

משתמש ותיק

משתמש רגיל

משתמש רשום

משתמש מוביל

משתמש ותיק

הודעות מומלצות

נושאים​

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים

המת שקבר את עצמו בהוראת הב"ח

נושאים